מה החוק אומר על מציאת כסף במקום העבודה?

מצאתי לפני כשבועיים שטר של 200₪. מקום העבודה הוא חנות, ככה שהכסף נפל לאחד הלקוחות.

ידעתי באותו הרגע את מנהל החנות וזה לקח את השטר האדום והכניס למגירה.

אמרתי לו ולכל העובדים שבמידה ויגיעה הלקוח, שנדע להחזיר לו את הכסף.

כפי שאמרתי-עברו כשבועיים. הכסף כבר לא שם. המנהל עשה איתו משהו. אף אחד מהעובדים לא יודע מה.

מה דין הכסף הזה?

הכסף שלך.

שיחזיר לך

מדובר בדקויות של רשות הרבים/היחיד.

אם העסק מוגדר כרשות הרבים (אופי ציבורי, כל אחד יכול להיכנס ולצאת), אתה לא יכול לדעת למי שייך השטר. בענייני כספים ישנה הקלה גדולה מאוד בעניין השבת אבידה: כסף שמצאת ברשות הרבים - שלך.

אם מצאת ברשות היחיד (בית/משרד/מאחורי הדלפק בצד של המוכר): הכסף שייך לבעל הרשות.

במקרה דנן ככל הנראה מדובר ברשות הרבים, על כן הכסף שייך לך. האם צולמת מרים את השטר? האם יש הוכחות שאתה מצאת את השטר ולא הוא?

אין שום דבר שתוכל לעשות, הוא כנראה לקח את הכסף ואתה לעולם לא תוכל לדעת מה עשה איתו.

מצאתי לפני כשבועיים שטר של 200₪. מקום העבודה הוא חנות, ככה שהכסף נפל לאחד הלקוחות.

ידעתי באותו הרגע את מנהל החנות וזה לקח את השטר האדום והכניס למגירה.

אמרתי לו ולכל העובדים שבמידה ויגיעה הלקוח, שנדע להחזיר לו את הכסף.

 

כפי שאמרתי-עברו כשבועיים. הכסף כבר לא שם. המנהל עשה איתו משהו. אף אחד מהעובדים לא יודע מה.

 

מה דין הכסף הזה?

"מיצוי החוק" בנוגע לאותם 200 שקלים שווה לך את האפשרות של יצירת מצב לא נעים מול המנהל שלך?

אני מניח שלא ולכן אמליץ לך שלמרות שהחוק מגדיר את אותו שטר ללא דורש כשטר "שלך"- המשך בחייך ושכח מהעניין.

מאותם מקרים שעדיף להיות חכם מאשר צודק.

ככל הידוע לי, כסף שנמצא ברשות הרבים שייך למוצאו. העניין הוא שהחנות מוגדרת כשטח ששייך למישהו, ועל כן הכסף שייך לחנות.

אז אני הולך להחזיר את כל הכסף שמצאתי בקרטינג

נ.ב. גם אתה

לא יודע מה איתך, אבל אני לא מצאתי שום כסף בקארטינג.

יתכן וניצנצת כשהיה צריך לנקות/לסדר מסלול ?!

אותך לחיים פיטס

היית צריך פשוט לקחת את הכסף לכיס ולא ליידע את הבוס .

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%90%D7%91%D7%93%D7%94#.D7.94.D7.A9.D7.91.D7.AA_.D7.90.D7.91.D7.93.D7.94_.D7.91.D7.97.D7.95.D7.A7.D7.99_.D7.9E.D7.93.D7.99.D7.A0.D7.AA_.D7.99.D7.A9.D7.A8.D7.90.D7.9C

 

חוק השבת אבדה, תשל"ג-1973, מסדיר את הטיפול באבדות. כמו הדין העברי, הוא מתייחס לשני השלבים:

ראשית מה חייב המוצא לעשות באבדה, ושנית - מתי הופכת האבדה לרכושו של המוצא.

בניגוד לדין העברי, החוק אינו אוסר על המוצא להתעלם מהאבדה. רק אם המוצא מחזיק כבר בחפץ שהלך לאיבוד,

החוק חל עליו ומורה להשיב את האבדה לבעליה, למסור אותה למשטרה או -

אם האבדה נתגלתה בתחום שטחו של מישהו - למסור אותה לבעלי השטח. מי שנוטל אבדה ולא פועל לפי החוק עובר עבירה.

חריג שקיים בחוק, בדומה לדין העברי, הינו שאין חובה לנסות להשיב אבדה לבעליה או להודיע למשטרה אם שווי האבדה מועט ויש להניח שבשל השווי הנמוך בעליה התייאש ממנה.

לאחר ארבעה חודשים, החוק רואה את הבעלים כמי שהתייאש מן האבדה והיא הופכת לרכושו של המוצא.

במשך השנה הראשונה לאחר שהמוצא רוכש את הבעלות, הבעלים המקורי (המאבד) יכול לדרוש לפדות את האבדה,

כלומר לקנות אותה מהמוצא, והמוצא יהיה חייב למכור לו אותה.

לאחרונה, הוסדר חוק המחייב את המשטרה לפרסם את כל האבדות המגיעות לידיה באתר האינטרנט.

בעלי מקום חייבים לשמור את האבידה למשך 4 חודשים , או למסרה למשטרה .

אם לא נדרשה האבידה - הזכות עליה היא של מוצא האבידה - שלך .

אייל .

יתכן וניצנצת כשהיה צריך לנקות/לסדר מסלול ?!

 

אותך לחיים פיטס

נצנוץ הוא שמי האמצעי.

ככל הידוע לי, כסף שנמצא ברשות הרבים שייך למוצאו. העניין הוא שהחנות מוגדרת כשטח ששייך למישהו, ועל כן הכסף שייך לחנות.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%90%D7%91%D7%93%D7%94#.D7.94.D7.A9.D7.91.D7.AA_.D7.90.D7.91.D7.93.D7.94_.D7.91.D7.97.D7.95.D7.A7.D7.99_.D7.9E.D7.93.D7.99.D7.A0.D7.AA_.D7.99.D7.A9.D7.A8.D7.90.D7.9C

 

 

בעלי מקום חייבים לשמור את האבידה למשך 4 חודשים , או למסרה למשטרה .

אם לא נדרשה האבידה - הזכות עליה היא של מוצא האבידה - שלך .

 

אייל .

החנות היא בעל אופי ציבורי. על כן, גם בתוך שטח החנות קיימת הבחנה בין רשות היחיד (מקום בו רק בעל החנות יכול לשהות ואין ללקוח סיבה להיות שם) לבין רשות הרבים - מקום בו נמצאים הלקוחות והם יכולים להיכנס ולצאת כאוות נפשם.

קיים פס"ד מוכר מאוד הנקרא "בנק קופת עם נ' הנדלס". הדיון בנושא עבר מבית המשפט המחוזי בירושלים דרך בימ"ש המחוזי בי-ם ועד לבימ"ש העליון.

בפס"ד זה נידונו בהרחבה הגדרות החוק לעניין "רשות הרבים" ו-"רשות היחיד". מקום שאליו גישה מלאה לכל דכפין, קרי כל אדם באשר הוא, ללא קשר לכלום ייקרא רשות הרבים. אך מקום הנגיש רק לבעלי עניין/בעלי המקום ייקרא רשות הרבים.

אם הכסף נמצא במקום בו כל אחד יכול להיות ללא כל סיבה מיוחדת - שייך הוא לך. אם לאו - שייך הוא לבעל המקום.

החנות היא בעל אופי ציבורי. על כן, גם בתוך שטח החנות קיימת הבחנה בין רשות היחיד (מקום בו רק בעל החנות יכול לשהות ואין ללקוח סיבה להיות שם) לבין רשות הרבים - מקום בו נמצאים הלקוחות והם יכולים להיכנס ולצאת כאוות נפשם.

 

קיים פס"ד מוכר מאוד הנקרא "בנק קופת עם נ' הנדלס". הדיון בנושא עבר מבית המשפט המחוזי בירושלים דרך בימ"ש המחוזי בי-ם ועד לבימ"ש העליון.

 

בפס"ד זה נידונו בהרחבה הגדרות החוק לעניין "רשות הרבים" ו-"רשות היחיד". מקום שאליו גישה מלאה לכל דכפין, קרי כל אדם באשר הוא, ללא קשר לכלום ייקרא רשות הרבים. אך מקום הנגיש רק לבעלי עניין/בעלי המקום ייקרא רשות הרבים.

 

אם הכסף נמצא במקום בו כל אחד יכול להיות ללא כל סיבה מיוחדת - שייך הוא לך. אם לאו - שייך הוא לבעל המקום

.

בהדרכה אשר קבלנו מהמשטרה (רוח הדברים) - ק. רישוי עסקים .

1 . האחריות בכל מקום העבודה ,היא של הבעלים , שטחי העבודה הפנימיים , האולם הפתוח לכל , והחצרות הצמודים ( כולל השירותים ).

2 . כל אבידה אשר נמצאה בשטחים הללו , הינה באחריות הבעלים .

3 . חובה על העובדים , או אזרח אשר מצא אבידה בשטחים הללו , להודיע לבעלים .

4 . אם מדובר בזוטות , אשר קשה למצוא בהם סימני זיהוי .(אם לא בטוחים כי זה זוטות לדוח למשטרה)

אפשר לשמור במקום העבודה למשך 4 חודשים, אם לא נדרש שייך למוצא האבידה - לא לבעלים .

5 . אבידות וחפצים אשר אפשר לזהות , פלאפון, כרטיס אשראי וכו'

לנסות לאתר לפי מס' זיהוי, מס' טלפון וכו' ולהודיע לבעל האבידה .

6 . במידה ועברו מס' ימים ובעל האבידה לא הגיע לדרשה , יש להודיע ולמסרה למשטרה - יש טופס מיוחד לכך .

7 . לאחר שעברו 4 חודשים , אפשר לפנות למשטרה ולבדוק אם האבידה נדרשה, במידה ולא , היא תמסר למוצא האבידה - לא הבעלים .

אייל .