שרשור פוליטי של לאחר בחירות

גם בלי המפלגות הערביות זה היה קרב אבוד, לא הייתה לאופוזיציה שום יכולת למנוע את זה. לפיד הוא אדם מביך וטיפש בלי קשר.

הוא גם דואג להכניס את בנו יאיר לפוליטיקה הישראלית.

 

בזכות קשרים של אבא השחיף החרק הזה מקבל זמן מסך אפילו בתקשורת האמריקאית.

 

תהליך הכשרת היורש החל.

מה שטוב בדיון הזה הוא שהוא לא יורד לגופו של אדם אלא מתעסק אך ורק בנושא עליו דנים.

הוא גם דואג להכניס את בנו יאיר לפוליטיקה הישראלית.

 

בזכות קשרים של אבא השחיף החרק הזה מקבל זמן מסך אפילו בתקשורת האמריקאית.

 

תהליך הכשרת היורש החל.

אם יש דבר אחד שמשותף היום גם לימין וגם לשמאל זה הסלידה מיאיר נתניהו. סבא שלו ודוד שלו מתהפכים בקברם. היורש יהיה כנראה מישהו מהבכירים בליכוד.

מה שטוב בדיון הזה הוא שהוא לא יורד לגופו של אדם אלא מתעסק אך ורק בנושא עליו דנים.

לא חושב שאמורה להיות סיבה לא לרדת על פוליטיקאים.

זה לא כמו לרדת פה אחד על השני..

חכה, עוד תבוא הצעת חוק נגד זה

הזכות לרדת עליהם היא חלק מהזכויות שתשלום המיסים מקנה לאזרחים.

אתה מציג כאן את אחת הבעיות של שיטות שלא ניתן להגדיר עד הסוף - בינהן דמוקרטיה.

החוק לא מגדיר זכות לרדת על אנשים אלא הוא מגדיר את "חופש הביטוי" ו-"חופש המחאה". לעומת זאת גם יש את חוק היסוד של כבוד האדם וחירותו אשר אוסר על פגיעה בכבודו של אדם (והחוק לא מחריג, גם אם מישהו פגע בך זה לא מקנה את הזכות לפגוע בו).

כעת, כל אדם שלא הבריז משיעורי האזרחות בבית הספר יודע שהעקרונות האלו מתנגשים ודורשים שיקול דעת, נניח מה הגבול בין חופש הביטוי והמחאה לזכות לכבודו של אדם?

אז "הזכות לרדת עליהם" היא לא זכות שלך או של כל אחד אחר, לעומת לבקר אדם בצורה מכובדת על פעולותיו (ולא אותו אישית על מי שהוא, קרי "לרדת" עליו) - היא כן זכות שלך.

לאא, זה 2019, הוא צריך לדרוש safe space

לפי הכתבה שבקישור הגירעון עומד על 50 מיליארד.

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5525821,00.html#autoplay

האומנם ?

הנה עוד קצת על הגאונות הכלכלית ששולט בנו (ברוך ה׳) כבר עשור.

אבל מה אני רוצה ממנו... יום קשה עבר על משפחת נתניהו. הגברת היתה צריכה לעשות הפסקה מעבודתה כפסי-כו-לו-גית וללכת להודות שהיא עבריינית. וזה כמובן דרש פוסט באורך הגלות מהבעל, על כמה שאישתו מסכנה ונרדפת על ידי החמוצים. רק מעניין איפה היו כל מרסני בגצ הבוקר, כשדחו שם את העתירה של אורי משגב נגד ההסכם העלוב עם הפסיכולוגית של כולנו.

נראה לי מצב מסוכן מאוד. לפני כחודש עברתי על כמה מאמרים (חלק מעבודת סטודנט כלשהי) ואחד מהם היה חוב משקי הבית בישראל של מרכז טאוב. נדהמתי לראות את קצב גדילת כמות האשראי שניתן שלא למגורים על ידי גופים מוסדיים (=לא בנקים, אחרי שנתנו להם להיכנס לשוק האשראי בהיקף גדול) בשנים האחרונות - הגרף נראה כאילו עם ישראל גילה מקור הלוואות קל וזמין בניגוד לבנקים ומנצל אותו כאילו אין מחר.

הבעיה היא כמו שתמיד שחובות צריך להחזיר ובהנחה שלא מעט מהאשראי הזה נלקח גם על מנת להישאר ברמת חיים מסויימת - דבר שקורה כל הזמן אצל אחוז גדול מאלו שמרוויחים פחות מהממוצע וראיתי מספיק כאלו בפשיטת רגל - החובות רק יגדלו ויגדלו כי פסיכולוגית, אין אפשרות אחרת עד הנפילה הכואבת.

מפחיד לחשוב על כמות האנשים שמבלי לשים לב יגיעו בשנה וחודש מסויימים לרף הוצאות/הכנסות קריטי (ללא אפשרות אמיתית להוסיף להכנסות) שממנו הדרך היא רק למטה אלא אם יקבלו על עצמם שינויים מרחיקי לכת.

בכל מקרה, לאזרח הפשוט יהיה קשה יותר להתמודד עם הוצאות בעתיד גם ללא עליה במיסים אז השאלה היא - מהיכן מתכוונים לקחת את הכסף לכיסוי הגירעון?

רוב הגופים שמעוניינים לייצר דרמה מיותרת מתייחסים לחוב לפי ערכו הנומינלי השקלי. בשיטה הזאת החוב עולה ועולה ומגיע למספרים שנראים מאוד גבוהים.

הדרך הנכונה להתייחס לחוב כזה היא ביחס לתוצר, כלומר ביחס לכסף שאותם משקי בית מייצרים. לפי השיטה (הנכונה) הזאת החוב גדל מעט מאוד, בערך באחוז אחד בשנה, והוא עדיין נמוך יותר מחלק גדול ממדינות העולם.

באותו האופן נוהגים גופים מסוימים בתחום תאונות הדרכים, שם הנתון אותו אוהבים לפרסם בטון דרמטי הוא מספר ההרוגים השנתי, בעוד שהאוכלוסיה הולכת וגדלה משנה לשנה כך שהנתון המעניין באמת היה צריך להיות מספר ההרוגים מתוך מאה אלף נפש, רק מה - שם המצב סביר לגמרי הן בהשוואה בינלאומית למדינות אחרות והן בהווה לשנים קודמות בישראל, ואז קשה הברה יותר ליצור דרמה מיותרת.

הנה עוד קצת על הגאונות הכלכלית ששולט בנו (ברוך ה׳) כבר עשור.

 

אבל מה אני רוצה ממנו... יום קשה עבר על משפחת נתניהו. הגברת היתה צריכה לעשות הפסקה מעבודתה כפסי-כו-לו-גית וללכת להודות שהיא עבריינית. וזה כמובן דרש פוסט באורך הגלות מהבעל, על כמה שאישתו מסכנה ונרדפת על ידי החמוצים. רק מעניין איפה היו כל מרסני בגצ הבוקר, כשדחו שם את העתירה של אורי משגב נגד ההסכם העלוב עם הפסיכולוגית של כולנו.

אני מרגיש את המיתון מתקרב כבר לא מעט זמן. תחושת בטן. אינטואיציה שפיתחתי במשך השנים.

קודם כל הרבה מאוד ספקים מתחננים להקדמת תשלומים. משהו שאני עדיין לא נתקלתי בהיקף שכזה.

שנית אני המוכר המון בשוק יד 2 בעיקר גאדג'טים שאני קונה, משתעמם מהם ומגלגל אותם הלאה. בתקופה האחרונה אני מרגיש קיפאון מוחלט. אנשים פשוט לא מתקשרים.

זה האתר הגרוע, לא המיתון (שלא קיים).

שלום לכולם. גם ברצוני לנצל במכוון את טעות הזולת באופן שאין בו מרמה. אנא ספרו לי הכיצד.

בנוסף, אני פותח קמפיין מימון המונים "יד לשרה" שבו נאסוף ביחד בקבוקים בשביל לקבל החזר במכולת, לטובת ה-10 תשלומים שהיא ביקשה לחלק את ה-55000 שהיא עכשיו חייבת.

אחח, איזו מדינה...