אחריות ההורים לנהיגת ילדיהם והחרמת רכב של ההורים

מה קורה כאשר ילד (בן 21 באותו מקרה) נוהג כשאר הוא שתוי ברכב השייך להוריו.

השבוע היה פס"ד בעליון, שיש בו קווי הנחייה לבתי משפט אחרים. רע"פ 1286/11.

הרכב הוחרם ל-30 יום, והאחריות הוטלה על ההורים, בעלי הרכב. כולל חובתם לוודא עם בנם וחבריו מי נוהג.

תצעקו הצילו, תזעקו חמס, תשאלו למה ההורים אחראים לנהיגת בחור בן 21 - לא יעזר.

ולא משנה שהמקרה היה ב- 2011 ועברו הרבה ימים מאותם 30.

כדאי להורים שנותנים רכב לילדים, ולצעירים שבפורום - לקרוא ולהפנים.

ציטוט חלקי מהכתבה (כתוב 6 ויש 5 הנחיות, ככה זה בכתבה YENT) :

...מעין מדריך להורים המתעתדים לתת את המכונית המשפחתית לאחד מילדיהם.

השופט ג'ובראן קובע שש אמות מידה שידריכו את ההורים כיצד ראוי לנהוג:

• סוג האירוע: "אם הרכב ניטל כדי לנסוע למסיבה או לבילוי אחר שצפוי לכלול שתיית אלכוהול, יש להטיל נטל מוגבר על בעל הרכב (ההורה) לוודא שלא יבוצע ברכבו שימוש אסור".
  
• מרחק מקום הבילוי: "ככל שמקום הבילוי מרוחק יותר ואינו מציע חלופות תחבורתיות, דוגמת תחבורה ציבורית, כך ראוי שהנטל על בעל הרכב (ההורה) יהיה גדול יותר".
  
• גיל הנהג וניסיונו בנהיגה: "יש מקום לתת משקל לגיל הנהג, לניסיונו בנהיגה. ככל (ש)הנהג צעיר יותר, וללא ניסיון נהיגה, הסיכוי כי יעריך הערכת יתר את כישורי הנהיגה שלו וינהג בשכרות עולה".
  
• עברו התעבורתי של הנהג: "ודאי שבמקום שבו לנהג הרשעות תעבורה בגין שימוש אסור ברכב, על בעל הרכב להקפיד הקפדה יתרה כי השימוש ברכב יהיה כדין".
  
• היקף השימוש ברכב של הנהג: "ככל שתדירות השימוש של הנהג ברכב גבוהה יותר, והוא משתמש בו במהלך חיי היומיום, יש מקום להקל בנטל המוטל על בעל הרכב להזהיר את הנהג בכל מקרה ומקרה".

עליון רעפ1286-11.pdf

בגלל שהרכב שייך להורים ישנה הבעיה, מעבר לזה, אני לא רואה שום סיבה לקשר בין ההורים לילד. אם אחרי 21 שנים הוא עדיין מופרע ולא אחראי, כנראה שזה כבר הרבה מחוץ לתחום של הוריו.

היה לי ויכוח עם חבר על הנושא הזה. הוא טוען שמדובר במסחטת כסף בלבד.

אני טוען שמבחינה רעיונית העושם הולם. על בעל הרכב, מוטלת מידה של אחריות, באשר למעשי הנהג המשתמש ברכבו, ילד, קרוב משפחה, חבר או מכר, זה לא משנה. עד כאן לדעתי החרמה של 30 יום היא מידתית.

אבל אם ניקח בחשבון את העלויות הכספיות של 30 יום במגרש החרמות, מדובר בעול כלכלי כבד ולא מידתי. לכן אני נאלץ להסכים עם חברי כמסופר מעלה.

אם ההורה ידע מראש שבנו /בתו יוצאים למסיבה שבה ישתו אלכוהול ,מדוע מלכתחילה לתת להם את הרכב ?

הרי במקרה הטוב זה נגמר בתפיסה ובעונש ובמקרה הרע,יגמר בתאונה עם נפגעים על כל ההשלכות.

ההורים,לא יכולים לשלוט על הבן/הבת שלא ישתו אבל מראש להזהיר- אם את/ה רוצים לשתות אין מפתחות,אלא אם מישהו אחר ינהג (ואני לא לוקח את הסיסמה ממשרד התחבורה,אלא מניסיון עבר של עשור אחורנית שהייתי בגיל ה- 20 היפה ונהגתי בלא מעט מכוניות של הורים של חברים,שסמכו עלייי בעיניים עצוות כי ידעו שאיני שותה אלכוהול כלל.

לדעתי הענישה מול בעל הרכב במקרה כזה היא לא מידתית ופוגעת בחופש הקניין (זכות יסוד).

ולו מהסיבה שמענישים פה אדם ללא שעבר עבירה פלילית.

תחשבו על זה רגע.

בעל הרכב לא עבר שום עבירה (המדינה לא מגישה נגדו שום כתב אישום), אבל מופעלת נגדו סנקציה מנהלתית.

אם רוצים להיאבק בשכרות אז שיענישו את הנהג.

שיתנו קנסות של 5000 שקל.

שלילה של שנתיים. (זה עונש המינימום בחוק אבל בפועל בעבירה ראשונה בד"כ מקבלים הרבה פחות).

עבודות שירות.

לא יודע מה עוד.

אבל הכל כנגד מי שעבר בפועל עבירה.

זו דעתי האישית. כנראה שכבוד ביהמ"ש לא חושב כמוני...

ציטוט חלקי מהכתבה (כתוב 6 ויש 5 הנחיות, ככה זה בכתבה YENT) :

...מעין מדריך להורים המתעתדים לתת את המכונית המשפחתית לאחד מילדיהם.

השופט ג'ובראן קובע שש אמות מידה שידריכו את ההורים כיצד ראוי לנהוג:

• סוג האירוע: "אם הרכב ניטל כדי לנסוע למסיבה או לבילוי אחר שצפוי לכלול שתיית אלכוהול, יש להטיל נטל מוגבר על בעל הרכב (ההורה) לוודא שלא יבוצע ברכבו שימוש אסור".
  
• מרחק מקום הבילוי: "ככל שמקום הבילוי מרוחק יותר ואינו מציע חלופות תחבורתיות, דוגמת תחבורה ציבורית, כך ראוי שהנטל על בעל הרכב (ההורה) יהיה גדול יותר".
  
• גיל הנהג וניסיונו בנהיגה: "יש מקום לתת משקל לגיל הנהג, לניסיונו בנהיגה. ככל (ש)הנהג צעיר יותר, וללא ניסיון נהיגה, הסיכוי כי יעריך הערכת יתר את כישורי הנהיגה שלו וינהג בשכרות עולה".
  
• עברו התעבורתי של הנהג: "ודאי שבמקום שבו לנהג הרשעות תעבורה בגין שימוש אסור ברכב, על בעל הרכב להקפיד הקפדה יתרה כי השימוש ברכב יהיה כדין".
  
• היקף השימוש ברכב של הנהג: "ככל שתדירות השימוש של הנהג ברכב גבוהה יותר, והוא משתמש בו במהלך חיי היומיום, יש מקום להקל בנטל המוטל על בעל הרכב להזהיר את הנהג בכל מקרה ומקרה".

בפסק הדין המוכחל מחולק לשניים ולכן יש 6 אמות מידה

לדעתי הענישה מול בעל הרכב במקרה כזה היא לא מידתית ופוגעת בחופש הקניין (זכות יסוד).

 

ולו מהסיבה שמענישים פה אדם ללא שעבר עבירה פלילית.

 

תחשבו על זה רגע.

בעל הרכב לא עבר שום עבירה (המדינה לא מגישה נגדו שום כתב אישום), אבל מופעלת נגדו סנקציה מנהלתית.

 

אם רוצים להיאבק בשכרות אז שיענישו את הנהג.

שיתנו קנסות של 5000 שקל.

שלילה של שנתיים. (זה עונש המינימום בחוק אבל בפועל בעבירה ראשונה בד"כ מקבלים הרבה פחות).

עבודות שירות.

לא יודע מה עוד.

אבל הכל כנגד מי שעבר בפועל עבירה.

 

זו דעתי האישית. כנראה שכבוד ביהמ"ש לא חושב כמוני...

WIL

זו דעת המחוקק ולא דעת בית המשפט

אם תקרא את פסק הדין תראה את העבירה שעבר בעל הרכב ובגינה הוא נענש !!

לא ראיתי את פסה"ד.

באיזו עבירה הורשע בעל הרכב?

קרא את פסק הדין הוא מצורף להודעה הראשונה בשרשור

קראתי את כל פסק הדין מתחילתו ועד סופו. 12 עמודים.

אין שום התייחסות להרשעה של בעל הרכב בעבירה כלשהי.

מטילים על אדם סנקציה מנהלתית ללא שהואשם או הורשע בעבירה כלשהי בספר החוקים.

זו לא התנהגות של מדינה דמוקרטית.

ועוד מספר הערות:

1. מדובר בבקשת רשות ערעור לעליון שנדחתה, כלומר לא היה בכלל דיון לגופו של עניין בעליון. כך שאין פה הלכה פסוקה מחייבת.

2. הטיעון (שאני שותף לו) של אי-חוקתיות של תקנות ההחרמה נטען על ידי בעל הרכב, אבל כנראה שלא הועלה בערכאות הראשונות ולא הוצג מבחינה משפטית כראוי (עמוד 7, סעיף 16) - ולכן ביהמ"ש נמנע מלדון בשאלה הזו בכלל.

3. בית המשפט נמנע במתכוון ממתן הוראות מפורשות לגבי אופן הפעולה של בעל הרכב שימלא אחר סעיף 57(ב)ב לפקודת התעבורה (ראה עמוד 11).

וזאת בפירוש על מנת להפחית את סיכוייהם של בעלי רכב בהליכים דומים בעתיד (!)

זו גישה מאוד משונה לעניות דעתי.

כנראה שקראנו שני פסקי דין שונים

הפסילה היא מינהלית אבל אחרי זה הי א נתונה לביקורת משפטית ועל בעל הרכב לעמוד באחד משני התנאים לפי סעיף 57ב(ב) כדי להינצל ממנה לחלוטין או להקטינה.

את זה לא עשה בעל הרכב ולכן לא שינה בית המשפט את החלטת קצין המשטרה.

וללא קשר למקרה הפרטני נקבעו בפסק הדין אמות מידה שונות שלאורן יבחנו מקרים בעתיד

קראנו בדיוק את אותו פס"ד.

כפי שאמרת - הפסילה היא מנהלית ללא שנעברה עבירה על ידי בעל הרכב.

לדעתי האישית במדינה דמוקרטית אין מקום לסנקציה כזו על אדם שלא עבר עבירה.

ברור שהסנקציה המנהלתית כפופה לביקורת שיפוטית ונקבעו תנאים (ערטילאיים לגמרי - בעל הרכב צריך להוכיח שעשה "כל שביכולתו" כדי למנוע את העבירה, נו באמת) לביטול ההחרמה.

אבל כל זה לא מעלה ולא מוריד מהעובדה שמענישים פה חפים מפשע.

הבאתי את הדברים גם עבור אלו שנותנים את הרכב לצעירים בגיל הנ"ל (ונכתב שם שלא משנה אם זהו בן משפחה או אחר) וגם בגלל שכנראה עוד יצטטו הרבה את ההנחיות והתקדים שנכתבו שם.

אני תוהה אם מהו הגיל של "צעיר", אם בכלל יש הגדרה כזו, או שגם מסירת רכב לסבא שיעבר עבירה כזו כלולה בהגדרה, בני זוג שחולקים את הרכב (שרשום של שם אחד מהם)ף מסירת רכב לחבר/ה וכו'.

אני לא צוחק, ברצינות: היום זו שתיה, מחר תהיה בעיה עם תאונה בגלל שיחה בסלולרי או חוסר ריכוז בגלל פעוט ברכב.

בר"ע (הקשת רשות ערעור) זהו הליך בו מבקשים רשות לערער ובדרך כלל מגישים יחד עם הבקשה את הערעור עצמו.

בימ"ש לא חייב לקבל את הבקשה. בעליון מחמירים הרבה יותר לפני קבלת הבקשה ובין הקריטריונים צריך שיהיה בנושא עניין ציבורי משפטי או חוקתי

בעל הרכב לא הורשע כי הוא לא הואשם בכלום. הוא ערער על הפסילה המינהלית של איסור שימוש ברכב ל-30 יום.

ההיבט המשפטי שנבחן שם שם הוא האם בעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

כנראה שלא.

ונשאלת השאלה (שהשופטים נמנעו במתכוון מלתת לה תשובה) מה היה על בעל הרכב לעשות כדי למלא את הדרישה הנ"ל.

האם החתמת הנהג על תצהיר בו רשום שהרשות לנהוג ברכב שמספרו... ניתנת לו אך ורק בכפוף לכך שהוא מתחייב לא לעבור עבירות תנועה המנויות בתוספת השביעית לת"ת, תספיק?

כנראה שנצטרך לחכות עד שיגיע לביהמ"ש בעל רכב שיטרח לבצע זאת (ולאמת את התצהיר מראש אצל עו"ד כדי שלא יהיה ספק שניתן לפני השימוש ברכב ולא זוייף התאריך בדיעבד)

למרות שילד בן 21 נחשב בגיר, העובדה שלקח את הרכב מהוריו הופכת אותם למעורבים.

כל הורה יודע בדיוק מה הוא מגדל, וברוב המקרים בנוער של היום, כאשר ההורים עייפים מעבודה קשה כי יקר לחיות במדינה הזאת, אין להם כוחות לחינוך הילדים.

התוצאות כל סופ"ש.

החריפו את הענישה, הגבירו את ההגבלות - והתופעה של שתיה והגה ממשיכה.

גם ההורים צריכים להבין שעדיף לשלם כסף + אי נוחות ואו בושה מול המעביד (במקרה של רכב חברה) במשך X ימים מאשר לקבל ילד קבור באדמה, או גרוע מכך, מואשם בגרימת מוות ברשלנות.

אם צריך לאמלל גם את ההורים כדי שיחנכו טוב יותר את ילדהם - אני בעד.

אין שום קשר בין הפשיעה של הנוער על הכבישים. ההורים שלי לא צריכים להיענש כי היו הורים טובים שנתנו לי את הרכב ואני בתור ילד כפוי טובה השבתי להם אצבע משולשת ועשיתי עבירות שלפי הדברים שנאמרים פה יגרמו להם להיענש ואצל חלק מהאוכלוסייה גם לאיבוד מקום העבודה.

היית מספיק אחראי לקחת רכב? תהיה מספיק אחראי לקחת לבד את האשמה על השטויות שאתה עושה.

זה פשוט לא נשמע הגיוני שהורה ישלם על טעויות של הילד שלו!

מה הצעד הבא? קנס להורים שהילד שלהם קיבל נכשל במבחן?

תפסיקו עם השטויות!