איך אני משיג פטור שינה בבסיס?

פרנקוס,

אין שום בעיה עם ג׳ובניקים, צריך אותם בצבא ללא צל של ספק.

הבעיה מתחילה כשהם יורדים לקטנוניות ולילדותיות ובוכים על לילה שצריך לסגור בבסיס.

יש להם חיים מאוד מפנקים עם שק״מיות ומאפים וקייטרינג וכו׳ בזמן שהקרביים אוכלים חצץ והשק״ם שיש להם זה ארגז עם מנעול שנפתח בימי שישי על ידי הרס״פ או גזלנים שמוכרים להם בקבוק חצי ליטר קולה עבור 12 שקלים.

אז מה קרה אם פאקינג יסגרו לילה בחדר שאינו מותאם לחולי אסטמה?

גילוי נאות,

גם אנוכי אובחן כחולה אסטמה ואלרגי לכל מה שקשור במזרן צבאי- כרדית האבק, אבק בכלליות וכן הלאה.

שמתי מצעים על המזרן הצבאי, ישנתי בשטח בשק״ש כמו כולם, במסעות כשהיינו עוברים בשטחי פודרה פשוט הייתי לוקח אויר ומשתדל כמה שפחות לנשום כדי כמה שפחות להיחנק מזה.

ומה אתה יודע, שרדתי כדי לספר ואפילו נהנתי מהדרך.

מתנצל שלא כולם נותנים תגובות אמפתיות לטופיק הזה, שקלתי בהתחלה לשלוח אל פותח השרשור את סמיר שוקרי ומשאית עם דמעות, לא יצא לי.

כמו שהייתי אומר לחיילים בכיינים - ״גש לאפסנאות וחתום על שק אשכים״.

וואי, המשפט האחרון כול כך הולך לחתימה שלי..

לך על זה טייגר!

טוב, אז ככה. נתחיל מזה שקראתי רק שני עמודים.

גם אותי מזי הציבו בבירנית, מיותר לציין שלא שירתתי שם דקה אחת בזכות אבא.

מקום גועל נפש.

אני לא מבין מה כולכם קופצים על פותח השרשור, צאו מהסרט הצבא לא כמו פעם ולא צריך לתרום לו.

למי שתוהה אני כבר עם אותותו משתחרר ועם רגל בחוץ.

גם למי שחושב שלא תרמתי או קבניסט אז לא. רלש שטוחן וששני מפקדים (אל״מים) רבו עלי שאני ישרת איתם.

קיצור פראייר רציני. וואלה הצבא לימד אותי שלא כדאי לתת דקה בקבע ואיפה שאפשר כדאי לעקוץ.

אני חושב ככה כי זה מה שעברתי והיחס שקיבלתי מאנשים שלא דאגו לי לצרכים בסיסיים למרות שקרעתי את התחת עם אין ספור לילות לבנים, תרג״דים ותורניות שהרסר דחף לי ולא קיבלתי גב מהמפקד.

הצבא זה מקום מסריח שלא כדאי לתרום לו אלא אם התפקיד ממש נוצץ, וזה לא קורה הרבה.

תזכרו שתמיד יהיו פרייארים שירצו לתרום.

באמת הקטנוניות מפתיעה אותי כל פעם מחדש.

אמנם בג'ובניקים יש תפקידים יותר קריטיים (ואף הרבה יותר מהמובחרות שבקרביות). ופחות קריטיים, אבל רבאק, תתרמו את חלקכם!

אני אישית הייתי סוג של "ג'ובניק" שעשה יומיות, וללא מדים כלל (מסיבות רגישות התחום והסיווג הביטחוני) ולא היו לי סיבות להתבכיין כלל. אבל! קרעתי את התחת כפי שמעולם לא ידעתי שאני מסוגל. ולדעתי- ההחלטה לעשות את המקסימום עשתה רק טוב באזרחות- החיים בעבודות ובלימודי התואר נראים יותר קל וש"השמיים הם הגבול".

בקיצור- לא יזיק לראות את החצי הכוס המלאה. הצבא הוא הזדמנות פז להתבגרות ולבניית זהות אישית ואולי אף גם בבחירת כיוון בחיים.

סוף סוף אחד שמבין את המקום המגעיל הזה שנקרא בירנית ועוד יותר את המע' הצבאית.

המע' הצבאית מתייחסת אליך כחייל ולא כבן אדם מן המנין, כל קצין (צהוב) חושב שאתה צריך "לשרת" אותו בגלל משחקי הפז"ם.

אני לא אומר שלא צריך להתגייס ולשרת את המדינה אבל כל אחד עם ההיתרונות והחסרונות שלו, אחד אוהב להלחם והשני להתחפשן. זה לא אומר כלום על האזרחות שאחרי הצבא ומי שאומר שהצבא מבגר אותך - הוא מבלבל במוח (סלחו לי על הביטוי הגס).

כרגע אני עובד במקדונלדס (שזאת עבודה קשה), לא מזמן קודמתי להיות מנהל משמרת ואני אספר לכם סוד - זה לא בגלל פרוטקציות כאלה ואחרות, אלא בגלל העבודה שאני נותן ומשקיע מעצמי מעל ומעבר. ולא, לא זכור לי שאני חירני"ק.

הכל תלוי ביחס חברים. השמירות שהחיילים עושים, זה בגלל שהם חייבים לשמור ולא בגלל שהם רוצים לשמור על המדינה. ככה גם כל השמירות נראות, כל חייל מגיע רק בכדי להעביר את השמירה ורובם גם לא יעשו דבר כשתגיע סכנה ממשית.

כל "הקרביים" שטוענים ממני לחתום על שק אשכים מהאפסנאות, לא רק שיש לי אחד כזה, אלא אני גם משתמש בו בחוכמה.

בקיצור יש לך 3 אפשרויות:

1-להתמודד

2-להוציא פטור רפואי

3-ללכת לקב"ן ולספר לו סיפור עצוב,מאוד.

מי שאומר שהצבא מבגר אותך - הוא מבלבל במוח (סלחו לי על הביטוי הגס).

הצבא לא מבגר - לא חסרים אינפנטילים שמשתחררים אחרי 3 שנים (פוריות יותר או פחות).

אבל מה שהצבא כן עושה, זה להעמיד אותך בסיטואציות סופר מחורבנות, לגרום לכך שיהיה לך קשה, רע, מדכא ומבאס.

תהליך ההתבגרות מתרחש כאשר הפרט אוסף את עצמו ומתמודד עם אותם אתגרים.