סיפורים אישיים - על מכוניות כמובן

כתגובה לשאלה שמישהו העלה על בניית באגי, כתבתי באותו הת'רד סיפור אישי שקרה לי .

אח"כ חשבתי למה לא לפתוח ת'רד חדש בו כל אחד יוכל לספר סיפורים אישיים מצחיקים / מפחידים / מעניינים / מדהימים שקרו לו/ה.

אני לא מדבר על סיפורים בסגנון של "שוטר עצר אותי ונתן לי דו"ח", או הסיפורים של זרזיר (יש לו פורום מיוחד בשביל זה). אני מדבר על חוויות אישיות אמיתיות שלעולם לא תשכחו..

 

העתקתי את הסיפור שלי על הבאגי לכאן :

 

סיפור אישי משעשע על "נסיון לבנות באגי",

הסיפור אמיתי לחלוטין :

 

בתקופה שהייתי בצבא, חרשתי המון את חולות ראשל"צ יחד עם 2 חברים שלי, במכוניות פרטיות (של ההורים). נסענו המון על שבילי עפר והתאמנו על זריקות זנב, סחיפות מהירות, פניות עם בלם יד ומה לא. השיגעון לעניין הגיע למימדים כאלו שהתקנו פרוג'קטור על הסובארו של חבר שלי בכדי להאיר למרחק רב יותר ויצאנו גם לנסיעות ליליות (וזה כבר באמת מאתגר).

 

אחרי שהבנו שיש גבול למה שאפשר לעשות עם (וגם ל-)רכב משפחתי, החלטנו לבנות באגי.

 

מצאנו סובארית במבנה טנדר עם מנוע 2 ציל' הממוקם מאחור וההנעה אחורית גם כן.

הרכב עמד במוסך כלשהו באזור התעשיה הישן בראשל"צ ובעל המוסך טען שאינו זקוק לו. אנחנו הסכמו לעזור לו להיפטר מה"מטרד"

 

מאחר ולא היה ברשותנו גרר ולרכב פרטי אסור לגרור רכב אחר, החלטנו שהפתרון הוא :

לגרור עם רכב אחר בשעה שלא סביר שניתפס.

השעה שנבחרה היתה 4:30 לפנות בוקר, הכנו משולש מעץ שיתחבר בבסיסו לפגוש האוחרי של הסובארו (ליאונה 1600 של חברת תדיראן ), והקודקוד חובר לחזית הרכב הנגרר.

אני נהגתי ברכב אחר והובלתי על מנת לצפות מבעוד מועד אם מגיעה ניידת ממול ולהסתיר את ה"עבריין" שנוסע מאחורי. חבר אחד נוהג בסובארו והחבר השלישי יושב בסובארית ומכוון אותה. כמו כן מאחר ולא היה מדובר בחיבור מקצועי לגרירה הוא נאלץ לבלום על מנת לא להתנגש ברכב שגורר אותו.

 

לקח לנו בערך שעתיים להגיע לקיבוץ חולדה, שם תוכנן לבנות את הבאגי והנסיעה עברה בשלום.

 

פירוק גוף הטנדר היה יחסית קל (מה שמעורר כמה סימני שאלה לגבי בטיחות הרכב במקור), ונשארנו בעקרון עם 2 קורות אורך, מנוע, צינורות קירור, מיכל דלק ריק, ו.... הגה.

הרכב המפורק אוכסן במקום כלשהו בקיבוץ.

 

בפעם הבאה שהגענו לשם בכדי להמשיך בעבודה, היה עלינו להעביר את הרכב למקום נוח יותר לעבודה. משולש הגרירה כבר לא היה ברשותנו וכן לרכב לא היה גוף להתחבר אליו.

משלא מצאנו דרך טובה יותר, החלטנו לדחוף אותו בעזרת הסובארו של חבר שלי.

זה התחיל יפה, אני יושב עם חבר שלי בסובארו, החבר השלישי יושב על הבאגי - על מיכל הדלק שממוקם בדיוק במרכז, אוחז בהגה ומכוון.

בהתחלה דחפנו לאט, לאט, ומשנגמרה הסבלנות, הגברנו מעט את הקצב.

היה משעשע לראות את ה"אין נוחות נסיעה" כשיושבים על מיכל הדלק ממתכת, כשראינו את חבר שלי מוקפץ על המיכל מכל גרגיר ואבן קטנטנה בשביל העפר.

המקום בו היינו אמורים לעבוד על הבאגי היה בקצה ירידה מתונה.

כאמור החבר שלי בעודו יושב על מיכל הדלק של באגי ואוחז בהגה נדחף בעדינות ומשהתחילה הירידה, הוא החל להדרדר בכוחות עצמו.

 

אלא, שאת הפואנטה עוד לא סיפרתי לכם !!

לבאגי לא היו בלמים !! את הדוושה פירקנו יחד עם גוף הרכב המקורי.

אופס

 

אז, הגיע השלב המשעשע...

חבר שלי ואני יושבים בסובארו ורואים לפנינו את החבר על הבאגי מתחיל להתרחק מאיתנו בכוחות עצמו בגלל הירידה ומתחילים לחשוב איך בדיוק הוא יעצור. מסתכלים אחד על השני ומתחילים לצחוק...

אלא שהרגע המשעשע באמת - טרם הגיע.

לקראת סוף הירידה, התנתק גלגל ההגה מהמוט אליו היה מחובר. כעת הנהג היה ללא בלמים וללא היגוי

חבר שלי ואני מתגלגלים מצחוק בסובארו שלו בעוד אנחנו רואים את החבר על הבאגי מחזיק בידו את גלגל ההגה שלא מחובר לכלום, מסובב מבטו לאחור ומסתכל אלינו במין נסיון לשאול "מה עושים ??".

נסינותיו של החבר שנהג בבאגי לחבר חזרה את גלגל ההגה למקומו עלו בתוהו.

עכשיו, תדמיינו לכם :

אדם היושב על מיכל הדלק של ריצפת רכב, מנסה לחבר את ההגה אל מוט היגוי שאינו מקובע למקומו אלא זז בחופשיות, תוך שהוא מקפץ במקומו מכל גרגיר בשביל העפר, ללא אפשרות לבלום, ומסתכל לאחור עם פרצוף מבוהל ...

 

בסוף הירידה היתה צומת T. מן הסתם החבר שלי בחר לפנות ימינה. אבל בלי הגה ובלמים, הוא נאלץ לשמור את הבחירה לעצמו, כי הבאגי כמובן המשיכה הישר אל תוך השדה, ושם נעצרה לבסוף.

הגענו מיד לאחר מכן לשאול לשלומו של החבר "נהג הבאגי", אלא שהוא רצה להרוג אותנו כשראה שאנחנו לא יכולים להפסיק לצחוק ...

בסוף הוא נשבר והחל לצחוק בעצמו

 

לרבות הימים הבאגי נזנחה ומעולם לא הגיע לכדי בניה ונסיעה.

כך, שהחבר שלנו היה למעשה היחיד שנהג בה, אם אפשר לקרוא לנסיעה בלי הגה ודוושות "נהיגה"...

 

את הזיכרון של מה שקרה באותו יום לעומת זאת, לעולם לא אוכל לשכוח !!

 

 

דני G.

זה קרה לפני כ- 3 שנים...... יום שבת חמים ,השמש זורחת לפתע צילצול טלפון חשוד.........(טוב נו ... לא כל כך חשוד....) חבר שלי הציע לטייל עם הטרקטורון ליד בחולות של פרדס-חנה , ושאל אותי אם כדי לצרף עוד חבר שהיה לו CR 125 כמובן שלא הסכמתי ( נראה לכם?! ) התארגנו וכעבור כשעה כבר היינו במסע התגנבויות בכבישים עד שהגענו לאיזור.... נסענו , השתוללנו ( ה CR חיכה לנו ) ושוב נסענו והשתוללנו ( ושוב ה CR חיכה לנו....) עד שהיתעייפנו...לפתע !!!!! חבר שלי הוציא מצלמה !!!!! הוא פשוט רצה לצלם את הטרקטורון לפני שהוא מוכר אותו...... צלם אותי ככה ...צלם אותי בוו'ילי ....והוא הציע לרונן ( הבחור עם ה - CR ) להיות איתו כשהוא עולה לוו'ילי .....ומשום מה , חבר שלי נתן קצת יותר מדי גז......הטרקטורון התחיל להתהפך....ומה שיפה הכל היה בסלו'א -מושן ........ ואני כמו מטורף מתחיל ללחוץ על ההדק (טוב נו ..על הכפתור ) ומצלם כל מצב תוך כדי חבר שלי קופץ מהטרקטורון.....ורונן מנסה גם לנטוש... רק מה , הנעל שלו נתקעה איפה שהוא בטרקטורון והוא נשאר תלוי על הטרקטורון....ומשום מה הטרקטורון לא התהפך וחזר למצב נורמלי בעוד שרונן תלוי מאחור......... ומנסה ביד אחת להתיישר ולעלות על הטרקטורון בעוד שאנחנו נקרעים עליו מצחוק ( מיותר לציין שבינתיים הוא מאיים לשרוף לנו ת'בית, לאנוס את נשותינו ובו זמנית לרצוח אותנו וכמובן האיום המפחיד מכל....לסרוט לי את האוטו ! ) כמובן שזה לא עזר ובמקום לעזור לו ....עוד היינו עם דמעות בעיניים לא יכולים לקום מהחולות... והדבר הכי יפה בכל הסיפור הזה שזה מתועד !!! ואני מקווה להשיג את התמונות האלה מחבר שלי ולשים אותם פה...

לומר את האמת - קשה לי להאמין שהסיפור הזה הוא שלך... מתאים יותר לכמה מופרעים אחרים כאן... אבל עכשיו לפחות אני מבין מאיפה קיבלת את הדאגה הגדולה שלך לבטיחות...

 

בכל מקרה קבל וגם thumbs up על הסיפור - נקרעתי מצחוק

 

רוני, שרצה לכתוב איזה סיפור או שניים אבל אחרי סיפור כזה זה פשוט לא שווה...

וגם עם טנדר סובארו (4X4).

גם בחולות ראשון.

אני נהגתי לאט, אבל חבר שלי כל פעם ננהג יותר ויותר מהר עד שבראש גבעה אחת הסתתר לו צינור מים מאוד גדול והטנדר התיישב על הצינור עם 4 גלגלים באויר.

אנחנו נקרענו מצחוק, אבל החבר שנהג היה קרוב של הבעלים של הרכב וקצת נלחץ מזה עד שאחרי טילטולים ודחיפות האוטו חזר לחול.

המכונית הראשונה שלי,NSU,"פרינס"-1000 שנת יצור 1970.

 

בנעורי כל מצוק היווה אופציה לסנפלינג(גם קירות בניינים),השנה 1983,והמקומות המועדפים עלינו באיזור המרכז היו המצוקון ליד שילת(קרוב למתקן -אדם,יער בן-שמן),והמצוקון ליד בית-אריה.

כמובן שלא התקרבנו למקום בזמן הדגירה של הבזים(חובבי טבע).

נוסעים שלושה חברים היעד שהוחלט הוא מצוקון בית-אריה,רק לידיעה זוהי הפעם הראשונה שאנו נוסעים לשם,במקום לפנות לאיזור המחצבות(הגעה מכיוון לוד)ומשם לכביש 443,המשכנו לכיוון פ"ת(כביש 44 כמדומני)לאחר נסיעה לא מועטה חלה הארה אצל אחד מיושבי הרכב שטעינו בדרכנו.

לחזור או למצוא דרך חלופית?

ההחלטה נפלה על האפשרות השנייה.

החלטנו לפנות לנחלים(היינו מצויידים במפה-חכמים אך לא מתורגלים)הנסיעה עברה בכבישים סוג...אך זה עוד כלום לעומת דרכי העפר של הפרדסים,השדות וכל תלאות האפשריות.

להזכירם הרכב הוא "פרינס" לא "בדיוק" רכב-שטח,אחרי צליחת שלוליות ענק(החברים היו יורדים לוודא עומק)ושבילים בוציים,שמחנו לעלות שוב על דרך המלך.

בכדי להשתחרר מעט ממועקת הנסיעה המטלטת,האיטית ושוברת העצמות.

הגברתי מהירות בהתמדהבניסיון לשבור סקאלה,עד היום הרכב נסע רק נסיעות מנהלתיות(40-50 בעיר ולא יותר מ-80 מחוץ).

 

80...85...90...95...100 וואוו הרכב סוגר מ-א-ה קמ"ש...105,זהו הרכב מסרב לנסוע מהר יותר,טוב גם זו לטובה.

ממשיכים לשייט(חחח)על 100-105 (יש התיישנות על עברת מהירות...נכון?!).

המנוע צורח הצילו,אך אין מושיע,כמובן לא מצד סדיסטים שכמונו.

פונים ימינה מטפסים באיטיות,עוברים את תחנת הדלק בכניסה לכפר הערבי(שכחתי שמו)פונים שמאלה,דרך הררית קלה עם פניות משגעות(רק הרכב לא מתאים לנסיעה כזאת).

המצוק,מבצעים בו אשר זממנו(סנפלינג).

אחרי מנוחה...שתיית תה מעשבי מרווה שנקטפו טריים במקום.

מתקפלים ונוסעים חזרה,בירידה עדיין לא מורגשת שום בעייה בסחיבת הרכב,אך אבוי,פונים שמאלה לכיוון בית נבאללה,מתחילים להאיץ,אך מה? הרכב מסרב בכל תוקף לעבור את ה-30-35 קמ"ש.

זוכרים,הרכב צרח "הצילו" טוב נסיעה שאמורה להמשך כמחצית השעה עברה עלינו פי-3.

רכב ראשון-השבתה ראשונה,מאז באו עוד רבות.

 

עמית

הסיפור שלי לא קרה לפני כ"כ הרבה זמן...

בלילה שאחרי קרטינג הפורומים, הבטחתי לרועי 306 GTI שאתקין לו חיישן למדה באוטו.

בשעה 11 בלילה אנחנו נפגשים ומבצעים את הניתוח העדין (1000 שקל בליטל 500 שקל בלי ליטל) שארך 2 דקות.

ואז יוצאים לכביש. רועי מבקש שאני אנהג. אני עייף רצח רבין ולא רואה בעיניים ודוחה באדיבות.

רועי עושה פרצופים של מיני - מי ומתן מאחור עושה קולות של הדבורה מאיה.

אני מסכים.

מכיוון שאני עייף מת, אני לא משתולל ולא כלום- פשוט נוסע 60 רגוע בשלישי . לקראת קניון איילון בואכה אבא הילל, אני מחליט לתת קצת . אני משלב שני ושואל את צוקרמן אם מותר. צוקרמן אומר שכן, ואני משחיל את ה 306 לרוחב הכביש בסיבוב ומפיץ לכל עבר את יושבי תחנת האוטובוס.

וגם את שני השוטרים באוקטביה שברמזור ממול...

אני נוסע לכיוון אבא הילל ולפתע נדלקים שני אורות כחולים וסירנות.

אני מסתכל על צוקרמן ושואל "לברוח?". הבנתי שכנראה לא. מה גם שזה לא אוטו שלי והלוחיות נקיות...

אני אומר לצוקרמן "אם שואלים, אני רוצה לקנות את האוטו וזו נסיעת מבחן".

השוטר עוצר אותי, ידיים על הגג, רישיונות.

 

"של מי האוטו" הוא שואל "שלי" רועי עונה". למה נהגת ככה? הוא שואל "איך זה ככה?" אני עונה

והשוטר עונה ביובש:

"לרוחב"....

אני מכניס את הראש ואומר למתן "שים לב להצגה".

מכיוון שלצערי יש לי עבר מאוד בעייתי של התקפי חרדה, אני יודע לזייף אחד עד לרמה של בכי .

התחלתי לרעוד באופן וולונטארי ואמרתי לשוטר "אני עוד רועד - ראית איך האוטו שם עף בסיבוב?"

השוטר שואל "על מה אתה נוהג?" אני (דמעות בעיניים) סתם איזה 106 - בכלל 1300.

אני שואל בטון הכי שבור וילדותי אם לוקחים אותי למעצר (הם אשכרה נופלים בקטע הזה).

השוטר מורה לנו לשבת בצד.

אני שם את הראש בין הידיים בתנוחה של "למה אני למה אני" ולוחש לצוקרמן לנחם אותי. צוקרמן (שנדהם מאיכות ההצגה) מנחם היטב.

 

אני לוחש לרועי (עדיין עם הראש בין הידיים) שהשוטר תיכף יחזור ויגיד שבוחרים בשבילי עונש.

 

תוך שניה השוטר בא ואומר - "אנחנו עכשיו מחליטים איזה עונש לתת לך".

אני לוחש לצוקרמן שתיכף הוא ידבר על שלילה

 

השוטר חוזר - "מה אתה אומר על איזו שלילה, אחרי מה שעשית".

 

צוקרמן מת מצחוק ונראה כמו עגבניה.

 

השוטר הולך לבדוק את ההיסטוריה שלי ואני מורה לצוקרמן לנחם אותי כשאני נעמד ועושה עם הידיים תנועות של "למה לי זה מגיע". השוטרים צופים בי ומתמוגגים מזה שהם הצליחו לגרום לי להבין את חומרת מעשי.

 

אני מתיישב על המדרכה וחוזר לייבב. גם צוקרמן לידי, מייבב מצחוק. מתן גם. אני עושה תנועות של בכי עם הכתפיים ושר בשקט את BAD BOYS מהסידרה שוטרים. צוקרמן נשפך (בשקט).

ואז, עם הראש בין הידיים אני אומר לרועי שתיכף השוטר יגיד שאין קצין אחראי ולכן אי אפשר לתת לי שלילה.

השוטר חוזר ואומר - "תגיד הרבה תודה לקדוש"

מי זה קדוש? אני שואל מבעד לדמעות

"הקצין האחראי - הוא לא נמצא אז יש לך מזל"

 

אני לוחץ את ידו של השוטר ומודה לו בשמי ובשם בני שיוולד עוד חודשיים ולכן אני לעולם לא אסע יותר מהר.

השוטר חוזר לניידת ואני אומר לרועי שתיכף הוא יחזור - אם זה עם פנקס דוחות אכלתי אותה ואם זה סתם דף אז אפשר לפתוח שמפניה.

 

השוטר חוזר אחרי דקה עם פנקס מהסוג שתולים על הפריז'דר עם רשימת קניות...

נדמה לי שהיה כתוב שם: 2 מילקי, חיתולים, קורנפלקס...

 

הוא אומר לי "אתה עדיין לא יצאת" ונותן לדבריו להיספג היטב בלבבותינו הרכים.

"אני רשמתי כאן בדיוק מה עשית ואם נחליט אז נשלח לך דו"ח".

 

אני דורך על צוקרמן שלא שולט בצחוק לו.

 

הם נכנסים לניידת ונוסעים.

 

אח"כ נסעתי להרצליה.

 

מאתיים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אחרי הסיפור של דני, באמת הכל מתגמד...

 

אני זוכר שבכתה י', ראיתי סובארו מיקרו, מהסוג שהיה עוד לפני הרקס, שהיה נטוש קרוב לבית שלי, ואני וחבר החלטנו להשתעשע איתו קצת.

 

שבת בבוקר, עם הזריחה, הגענו למקום מצויידים בכלי עבודה והמון מוטיבציה.

החלטנו לדחוף את האוטו למגרש הכדורגל הישן, ושם להתחיל במלאכת הפירוק (בשלב הזה בנייה של רכב עוד היה גדול עלינו...)

 

בדרך לשם היה מגרש חניה משופע ודי גדול, אז עשינו תורות בישיבה ליד ההגה בזמן שהאוטו מדרדר למטה. מהר מאוד גילינו שהרצפה רקובה לגמרי, אז העפנו אותו החוצה, וקיבלנו מכונית סטייל הפלינטסטונס, כשאנחנו דוחפים עם הרגליים כדי לעלות את העלייה, ושוב מדרדרים בירידה תוך כל מיני תמרונים מפגרים.

 

בסוף התכנסנו למגרש הכדורגל, והתחלנו לנסות לפרק את כל האוטו לגורמים.

היו חלקים שהלכו קשה, ובשלב מסויים עברנו לניפוץ השמשות עם פטיש.

 

פתאום ניידת משטרה מגיעה למקום. הלב יורד לתחתונים, חושבים לברוח, אבל אין לאן.. (אמצע מגרש כדורגל ישן...)

"מה אתם עושים פה? של מי האוטו?"

מסתבר ששכנים טובי לב הזעיקו את המשטרה שיעצרו את צמד הואנדאלים.

זה היה מפגש ראשון שלי עם המשטרה, והם איימו עלינו שזה תיק פלילי, רשמו את הפרטים שלנו, הבטיחו שיודיעו להורים שלנו, ושלחו אותנו לדרכנו מבוהלים ומודאגים....

אני לא מנסה להתחרות בסיפורים הקורעים שלכם, אבל גם לי יש עבר פלילי במשטרה...

 

בפעם הראשונה נתפסתי ע"י ניידת בנהיגה הראשונה שלי לבד, באותו היום שבו נגמרו לי החודשיים. אז הייתי מעט מפוחד אם כי משועשע, מכיוון שידעתי שלא עשיתי כלום (רק פחדתי שהם יראו שאני נוהג לבד יום אחד לפני שאני אמור - הרי מותר לנהוג לבד רק אחרי שהחודשיים מסתיימים...)

 

בפעם השניה שנתפסתי - עשיתי את זה בכוונה!!

 

ניידת עם שני שוטרים מתחילים עמדה לה בכניסה לרעננה מכיוון רעננה צפון. מעט אחרי תחנת הדלק. זה היה לפני שלוש שנים בערך.

אני הגעתי עם שני חברים ברכב במטרה למלא דלק. כשיצאתי אמרתי לחברים "תראו איך הם עוצרים אותנו עכשיו" וכמובן זה קרה.

בדיקת רישיונות, שיחה קצרה עם השוטרים ושולחנו לדרכנו.

 

אבל אנחנו החלטנו שלא מספיק לנו - חזרנו, עשינו את הסיבוב ויצאנו מכיוון תחנת הדלק שוב, כאשר הפעם חבר שלי נוהג...

שלא להפתעתי - נעצרנו שוב, כאשר השוטרים חוזרים על כל הריטואל בלי לשים לב ששלושת הפרצופים מוכרים קמעה...

 

תאמינו או לא - עשינו את זה אח"כ עוד פעם, וגם בפעם השלישית הם לא זיהו.

 

כמעט ריחמתי עליהם... איזו עבודה משעממת...

 

רוני

זה אחד השרשורים הקורעים ביותר שקראתי אי פעם ברשת!

(חוץ מ... לא משנה)

תמשיכו כך!!! אתם בסדר!

סיפורנו מתחיל עם רכב אשר נפסל בטסט(איך לא)על כיוון גלגלים שאינו תקין(TOE-IN;TOE-OUT).

הרכב הועבר אחר כבוד אל מכוון פרונטים,במהלך הבדיקה שלו גילה הוא שבר בשלדה קד'(איך לא גילו בטסט).

בעלת הרכב החליטה להשאיר אותו אצלו,כשהיא מקבלת הבטחה לתיקון נאות,מקצועי ושירות הסעה עד לביתה.

פרונטאינו החליט על דעת עצמו לרתך את השלדה(ברתכת רגילה לברזלים),פה המקום לעצור ולספר שאותו פרונטאי הינו בעצם מסגר אשר עבר הסבה מקצועית למכוון פרונטים(אין תעודה-עובד על תעודה מושכרת).

הרכב דרך-אגב הינו פיאסטה 84' כך שריתוך כזה לא רק שאינו תיקני,הוא גם פוגע בנוסף לכל.

הרכב רותך,בוצע בו כיוון ונשלח אחר כבוד אל גבירתו.

נסיעתו כמובן לא ערכה זמן רב,בקפיצונת הראשונה(לא היה דרוש יותר מזה)הריתוך נשבר,השלדה נפתחה מחדש לרווחה והציריה נשלפה ממקומה.

 

חלם זה לא סיפורים זה פה בישראל.

 

עמית

נו טוף, אני עם המזל שלי הרכב הראשון שנהגתי עליו באופן קבוע היה רעיון של היטלר בביצוע פורשה - נכון, חיפוSHIT! אחלה אוטו שבעולם. היה זורק תחת אפילו בתוך מנהרת שטיפת רכב. פעם אפילו עשיתי איתו 180 מעלות אבל זה כבר סיפור אחר...

הקיצר - פעם ראשונה אחרי סחבק עבר טסט (שבו אגב המנוע דומם לי פעמיים על ההתחלה עד שהטסטר הוריד את ההנדברקס שהיה מורם ), אבא לוקח לסיבוב היכרות עם החיפו, שוק טוטאלי מצדי.

אחרי לימוד נהיגה על מיצוביSHIT לאנסר רכה כחמאה על סעפת פליטה, אני עובר לנגמ"ש של הוורמכט. חרכי תצפית מקדימה ומאחורה, מוט הילוכים באורך מטריה, דוושות שבאות מלמטה?!?!?, ובלמים בלי בוסטר .

נגמר הסיבוב המלחיץ (תלחץ חזק על הברקס, חזזזזזזזקקקקק! אתה רוצה לעצור או למות???).

וסוף סוף אני מגיע לסיפור!

לקחתי את האוטו העמסתי את חברי היקרים (ממוצע של 100 ק"ג כ"א אף אחד בלי רשיון) ונסענו אל קניון השופ-אין שזה רק נפתח לראות את נשק קטלני.

מגיעים לאזור התעשיה ו-אין חניה, יש מגרש בחולות מלא מכוניות. נו טוף - עולים, אז עוד לא הכרתי את יכולות השטח המופלאות של החיפו ולקול נקישות אשכי זה בזה בעוד זעה קרה שוטפת אותי התחלתי לנווט במגרש החול, מכוניות אחרי בטור, ופתאום הרכב שלפני עוצר ומדומם מנוע, סוף החניה.

נו שויין, ימינה פנוי, ננסה. יופי חכם של אמא.

שלב הבא - חיפו המושפלת, בבת עינו של אבא - לצלילי מתכת מעונה נתקעת על גחונה, חסרת אונים כחיפושית זבל על גבה.

גז קדימה - רעש מהגחון ואין תנועה.

גז אחורה - כנ"ל.

כיבוי מנוע, רק קול נקישתם של אשכי זה בזה מפר את השתיקה. מבטיהם של כל חברי נעוצים בשערות הסומרות על עורפי החטוב. מהאגדה החיה - הראשון בחברה שהוציא רשיון, הפכתי באחת לפארש עם העגלה שנתקעה בחולות.

לשיפור המוטיבציה החלו הנהגים שאחרי לצפצף, כמטחי ירי בהלוייתו של כבודי.

נו טוף, סובבתי הראש - יאלללה - כולם החוצה לדחוף (רציתם טרמפ הא יא פרזיטים?) יצאו להם חברי על כבודתם צאנם ומקנם, והופ - חיפו התרוממה לה לגובה של עוד כמה סנטים מעל קפיציה המעונים!

לפני שהספיקו עמיתי לפדיחה להגיע ולהניח ידיהם על עכוזה העגלגל של מכוניתי יקירתי - נתתי גז והשארתי אותם בעננה של דלק, חול ניתז ויש אף הטוענים שאדי קלאצ', בעוד בבת עיני מזנקת כעוף החול הקם מן האפר.

נמצאה חניה, שניות אח"כ נחסמתי מכל הכיוונים על ידי מכוניות אחרות באותו מגרש חולי דפוק.

כל הסרט חששתי מהפדיחה של להוציא את הבועה ממבוך המכוניות שסביבה בלי לדפוק את הכנפיים הבלתי נראות מבפנים שלה. הסרט היה סביר, אך קול נקישה פעוט בקע מדי פעם מאיזור הכסא שלי להעיד על עצבנותי לקראת הנסיעה חזרה.

פואנטה - יצאנו החוצה ו-

מגרש חולי ענק ריק לחלוטין, עם חיפושית כחולה אחת במרכזו!

שבנו הביתה שמחים וטובי לב.

אז ככה זה לאבד את הבתולים - מפחיד, לפעמים כואב, הרבה פעמים מפדח, אבל לא שוכחים כל החיים.

אז ככה זה לאבד את הבתולים - מפחיד, לפעמים כואב, הרבה פעמים מפדח, אבל לא שוכחים כל החיים.

 

כואב? יש משהו שאתה רוצה לספר לנו?

 

ולעניין: אחלה סיפור, משעשע ביותר

רקע כללי - בשכונה שלי לא ניתן לעבור מהחניה של המרכז המסחרי לחניה של הבית כנסת, וזאת משום שבכוונה הכניסה לחניה של הבית כנסת מכיוון המרכז המסחרי ממש ממש צרה - מצד ימין יש את המדרגות של הבית כנסת בזווית של 90 מעלות בצורה כזאת - _| ומצד שמאל יש סוף של חומה בצורה כזאת |====.

כנראה שזה ממש הפריע לי נפשית כי כל פעם הנסיעה מהבית שלי למרכז הייתה פי 5 מרחק ממה שהיא הייתה אמורה להיות אם יכלתי לעבור שם - הרגשתי שהמערכת דופקת אותי .

 

הרכב - פיאט פיורינו - רכב שטח אימתני חמוש בצמיגי 165/70/13 (Pirelli P3000 למתעניינים).

הנהג - אנוכי בכבודי ובעצמי וברכב עוד 3 חברים.

התקופה - הייתי ממש משועמם מהחיים (יומיות... )

 

החלטתי - לא עוד להיכנע למערכת - הגיע הזמן למרוד!

נעמדתי בדיוק מול הפתח הצר. קיפלתי מראה שמאלית. גלגלים שמאליים צמודים לקצה סוף החומה. מצד ימין ידעתי שהגלגלים הימניים הולכים לטפס על כמה מדרגות, אבל לא ידעתי ש... טוב, נותן בגז, הגלגלים הימנייים עולים מדרגה אחת ללא בעיות. נותן גז, האוטו מנסה לעלות מדרגה שנייה, לא מצליח. סימן שצריך עוד גז. עוד גז - הגלגלים הימניים מטפסים את המדרגה הזאת גם. שיגעון, אבל עדיין אין מקום לפנות שמאלה בלי להיתקע בחומה. צריך לטפס מדרגה שלישית! גז, האוטו לא עולה. עוד גז - גם לא עולה. פול גז! - סוף סוף הגלגלים הימניים מטפסים את המדרגה השלישית. עכשיו התמונה היא כזאת: צמיג ימני קדמי עומד על 3 מדרגות בגובה 40 ס"מ בערך מעל הריצפה, כל שאר הצמיגים על הריצפה, והאוטו נוטה שמאלה בזווית מטורפת.

הגיע הזמן לסובב את ההגה שמאלה ולהתחיל לרדת את המדרגות (מזכיר לכם - מדובר במדרגות זוותיות 90 מעלות). האוטו מתחיל לרדת, אני כבר מתחיל לחשוב שהמשימה הושלמה! הגלגל הימני יורד למדרגה הראשונה. ואז זה מתחיל לקרות. אני מתחיל לשמוע את השילדה מתחככת במדרגות! טוב, אין מה לעשות, אין מצב לחזור ברוורס, נותן גז וממשיך ישר עד ש....

האוטו נתקע! שני הגלגלים הקדמיים עומדים באוויר ומחליקים, לוחץ גז וכלום - BurnOut - כל השכונה שלי התחילה להריח את הצמיגים. אין קדימה, אין רוורס, אין מה לעשות, גם מהאוטו בקושי יכולנו לצאת כי החומה הפריעה. יצאנו מהאוטו, אנשים עוברים ומסתכלים על האוטו המומים (איך הוא הגיע לזה? מה זה המטומטם הזה?). אנחנו מתפוצצים מצחוק ולא יודעים מה לעשות, לקרוא לגרר, לקרוא לאבא, או להשאיר את הפיורינו בתור פסל סביבתי.

בסוף עלה רעיון במוחי - 2 חברים שיבואו לשבת על המכסה מנוע, כל אחד מעל לכל גלגל, ועוד אחד שידחוף מאחורה לכיוון מעלה ככה שהפרונט ירד. מכניס לראשון, לא הולך, Burnout, הייתי בטוח שאכלתי אותה ואז הבנתי את מקור הבעייה - הבחור השמנמן של החבורה דוחף את האוטו מאחורה במקום לשבת מקדימה על המכסה מנוע! מיד הוא הועבר קדימה והפלא ופלא - האוטו התחיל ליסוע. שמעתי את כל שאר השילדה מתחככת במדרגות, הגלגלים האחוריים טיפסו גם כמה מדרגות,ירדו אותם ו - המשימה הושלמה! מה שבטוח - בגולף אני לא ינסה את זה.

 

נזקים - 1. שילדה משופשפת חסרת זפת על כל אורך צד ימין של הפיורינו.

2. מדרגת בית כנסת שבורה ועוד כמה מדרגות מלאות בזפת - סליחה ביום כיפור.

3. אגו שהתנפח - ניצחתי את המערכת! ואת העירייה! ואת התאילנדים שבנו את החומה כל כך קרובה למדרגות.

 

מוסר השכל - להמשיך לעשות שטויות בשביל שיהיה מה לספר לפורום

אבל רשימת השטויות וה"נסיונות" שעשיתי ארוכה מדי בשביל הפורום הזה.

בעיקר ב.מ.וו , שהייתי קטן אמא שלי היתה הולכת לקניות, חוזרת עם ממתקים לאחי, ברבי לאחותי ומשחת שיניים ומגזין אוטו בשבילי, אחרי חמש דקות הייתי ניגש לעבודה, ארבע נקודת של משחת זברה על הקיר ובום התמונות מתחילות להידבק, אמא שלי מספרת שעד היום הם לא הצליחו למכור את הבית בגלל זה, בטאבו רשום 150 מ"ר, משחת השיניים על הקיר הורידה את זה כמו כלום ל 140.

למה אני מספר לכם את זה אתם שואלים ?

השנה היא כ 1990, אני הייתי בן 15 בערך, עוד שנה וחצי למנייאק, להורים לא היה אוטו אבל לאחי היתה ברנדה ובאגי.

על הבאגי הייתי נוסע באופן קבוע, על הברנדה רק שהייתי מכין לאחי חביתיות (פאנקייק בעברית)

כעקרון היינו שלושה שמשוגעים על העניין, אני, חבר שלי משה ושרון, שרון היה המבוגר (כבר שנתיים שהיו לו שערות בביצים) ומשה היה התמים, אני הייתי הנצלן, זה שמפגיש את כל הגורמים הרלוונטים ביחד (בערך כמו עם הצ'יפ) .

לאבא של משה היתה גולף, לבנה, שלוש דלתות, 85, לאבא של שרון היה מנופים ולאחי ברנדה.

כל יום שישי היינו בוחרים קורבן אחר וגונבים את האוטו של ההורים שלו לנסיעה בצ'כונה, מכייוון שלהורים שלי לא היה אוטו ולאבא של שרון היה מנופים, תמיד מושיקו היה נבחר.

מיותר לציין שמושיקו היה אשכנזי בלונדיני וכשהיה מתרעם על העובדה שזה תמיד הוא , היינו מאיימים עליו שנלשין לאבא שלו על זה שהוא לוקח לו את האוטו .

יום שישי אחד, שתיים בלילה, מתחילים לעבוד חזק על התוכנית, אבא של משה נרדם, אנחנו "כאילו" משחקים אצל משה במחשב double dragon, ואז כשיורדים למטה, גונבים את המפתחות.

נכנסים לאוטו, משה לחוץ כמו טמפון באנרוקסית, מתניעים בשקט ויוצאים מהחנייה הפרטית שיש לו בבניין, משה התחנן שניסע רק עד מלך הביגגלה ונחזור, לשרון ולי היו תוכניות אחרות, רצינו לעלות על גאה, לראות כמה הגולף סוגרת(קאטטטט, בלי הטפות מוסר, היינו מטומטמים, אני יודע)שחלפנו על המאפיה ודוושת הבלם של הגולף לא התלטפה אפילו, משה, אל אף אשכנזותו, נהיה לבן מטאלי.

הוא התחיל לצעוק שאבא שלו יהרוג אותו ולא ייקח אותו למסעדה הרומנית שבוע הבא, אחרי כמה נוגרות לראש הוא שתק וקצת בכה.

עלינו על גנות ונסענו לכיוון צומת מסובין, הזענו מפחד התרגשות ואנדרנלין אבל איך שהוא מישהוא רצה ללמד אותנו לקח, פתאום אורות בלם התנוססו להם מכל מקום ופקק אדייייירררררר קצת אחרי גנות, בין כל המכוניות האלו היו גם מס' לא קטן של ניידות, הסתבר שאיזה משאית התהפכה על גשר מסובין ואף אחד לא יכול לזוז.

באותו הרגע הביצים שלי ושל משה נשמעו כמו המשחקים האלה עם שני הכדורים שקשורים בחוט, שרון,שאומנם היו לו שערות בביצים ואפילו התגלח בלחי אחת היה גמד , באותו רגע זה גם נורא בלט, הראש שלו הגיע לרבע החלון וזה נראה ממש ממש רע.

אחרי כמה שניות בפקק העלתי רעיון מבריק, נרד מהאוטו ונברח רגלית לכיוון הבית, מקסימום יגידו שגנבו את האוטו, משה התחיל לבכות, ממש אבל.

כשהוא התחיל להבטיח דברים לאלוהים החלטנו שאנחנו לא עושים את זה לילד, הוא היה בהיסטריה.

שמנו ברקע קלטת של Vanila ice ושיחקנו אותה קול.

אתם מכירים את המנגינה של סיננפלד ?

אז זה זה !

אחרי כמה דקות של רוגע ואיזה חמש פעמים ששרנו את השיר ice ice baby ניגש אלינו ביטון, ביטון היה שוטר במדים , כובע וזיעה בבית שחי, הוא יצא מהניידת שלו שלא יכלה לעקוף אפילו בשוליים והתחיל להתקרב לאזור המשאית, בדרך הוא עבר דרכינו, חוש המישוש המדוייק של שוטר משטרת ישראל סימן לו שמשהו מסריח שם .

הוא הכניס תראש לאוטו ושאל את הנהג "של מי האוטו הזה", משה שוב התחיל לבכות, "שלי" אמר שרון בבטחון של ערס מצוי מחולון.

"תן לי רשיוניות בבקשה" אמר ביטון.

ואז שנינו הסתובבנו לכיוון משה בחיוך של אכלנו אותה ושאלנו אותו, "איפה הרשיונות" ?

ואז, באותה שנייה משה הפסיק לבכות, כמו שחקן פוקר מקצועי הוא עטף את פניו בפרצוף רציני, הסתכל לעבר השוטר, ניגב את האף מהנזלת ואמר לשוטר ...

"נשבעלךשזהלאאני הםהכריחו אותילקחתאתהאוטושלאבא", בכי....

(שוב המנגינה של סיינפלד)

השוטר שנראה המום מתמיד הסתכל על שנינו ולא כלכך הבין מה קורה שם, בדיעבד אני מעריך שהוא חשב שאנחנו מסתלבטים עליו. "חכו פה ואל תזוזו מילימטר" אמר השוטר שהתחיל לרוץ לעבר הניידת שלו שכבר עקפה אותנו על השוליים.

אין לי כוח לתאר את הבכי של האשכנזי הקטן, אבל רצף של קללות וגידופים בכמות שיצאה לו מהפה לא היתה מביישת ערס מדימונה.

אני כבר השלמתי עם העובדה שאחי לא יקבל יותר חביתיות והפעם הבאה שאני אנהג באוטו יהיה שלקומודור 64 המסריח שלי יוציאו גירסה של out run.

פתאום אנחנו קולטים באופק את השוטר נכנס לניידת וממשיך לסוע לכיוון המשאית, באותו רגע ידעתי איך משה הרגיש שנייה לפני שפתח את ים סוף לשניים, היה פה השגחה אלוהית.

אני אקצר כי כבר נמאס לי לכתוב, הצלחנו לעקוף את המשאית לאט לאט, עלינו על מחלף מסובין וחזרנו לחולון, כשחשבנו ששום דבר בעולם לא יכול להיות יותר גרוע מזה, גילינו שמישהו חנה בחניה של אבא של משה. .

זה כבר באמת היה השיא, משה הוריד 4 קילו של דמעות וכבר לא היה לו כוח לבכות, אני ושרון נשפכנו מצחוק וברחנו מהאזור, מאז לא דיברתי יותר עם משה בחיים, המסעדה הרומנית ברחוב אילת ביפו נסגרה עקב האטה במכירות, אני המשכתי ליסוע על הברנדה והבאגי, שרון עובד היום בגן חיות.