המחאה שהתפספסה - כך זה נראה

שבת שלום.

 

המחאה הזאת בהחלט היתה משהו אחר, משהו מרענן וחדש, סוג של מהפיכה, דבר שונה שלא נראה פה אי פעם.

 

אבל, ראיתם כיצד המצב הבטחוני פה והמצב הכלכלי בעולם בין רגע, מיזער וטשטש את המחאה כאילו לא היתה מעולם, הוריד אותה מהכותרות והשטיח את משמעותה?

 

דעתי היא, שלא משנה, פיגועים, מחבלים, הרוגים, מרגול, חרגול ושאר הדברים בכותרות, אין שום קשר

בכלל ולא אמור להיות בין המצב החברתי הרעוע והרקוב, המדיניות הקלוקלת והממשלה המושחתת, לבין שאר הדברים.

 

בואו לא נשכח שבספטמבר קורים 2 דברים חשובים שבכלל יגרמו למחאה הזאת להתעופף מהתודעה:

 

1. 60 אחוז מאנשי המחאה (ברוטשילד לפחות, אני באיזור כמעט כל יום, אני יודע) חוזרים לבית הספר. החופש הגדול נגמר, וכל האופורטוניסטים והטרמפיסטים חוזרים לשגרת חייהם וכך יקפלו את האוהלים וישובו לבית של אמא (בהתחלה זה לא היה ככה, בשבועיים הראשונים של המחאה היו שם באמת אנשים שיודעים מדוע הם שם ועל מה הם מוחאים, עכשיו זה רק ילדים משועממים שהרעיון קסם להם).

 

2. הכרזת מדינה פלסטינית באו"ם, שלפי דעתי תגרור המון הפגנות ומחאות אחרות לגמרי ותגרום למהפכות שונות. נושא הפלסטינים שוב יצוץ לקונצנזוס ויתפוס חלק גדול מאוד מחלקה של המחאה הנוכחית שבין כה גוועת.

 

בקיצור, היה נפלא, ולו רק למחשבה שמשהו באמת יכול להשתנות פה. אז זהו שלא.

 

ליאור

מה שהרס את המחאה הזו זו הנטיה החזקה לשמאל ושמאל רדיקלי אשר נכון להיום נמצאים מחוץ לקונצנזוס. המסכות הללו ירדו ככל שהשבועות התקדמו.

כמו כן פיצולים ווויכוחים פנימיים בין אנשים המאהלים לגבי מי יוביל ולאן גרמו לעצירת התנופה. בניגוד לרוב האנשים שאכן רצו לראות שינוי מסויים ופתרונות על השולחן, "מובילי המחאה התקשורתיים" (במיוחד האדיוט עם המשקפיים האדומות) דחפו למבוי סתום תמידי.

 

עוד לפני מרגול כבר ירד הפרופיל של המחאה הזו לגודלו הטבעי ברגע שהתקשורת הפסיקו לדחוף ולהעצים יתר על המידה.

 

לדעתי המחאה השיגה ותשיג לא מעט דברים גם אם יסתיים הפסטיבל ברוטשילד.

 

אגב הנזק לשדירה מוערך ביותר מ2 מליון שקלים.

לא יודע אם המחאה אכן נגמרה או שאתם סתם מספידים אותה בטרם עת, אבל אם כן, אז היא התנהלה באופן די יעיל. בברצלונה זה לקח כמה חודשים עד שהדרישות נוסחו ונשמעו, וגם האוהלים חנו בכיכרות הרבה יותר זמן. כיום ההתלהבות ירדה והמחאה הספרדית ממשיכה לפעול על אש קטנה מכמה תאים נקודתיים.

 

אני מאמין שהמחאה הישראלית הפיקה את התוצר האופטימלי מבחינתה ע"י העלאת נושא יוקר המחיה לסדר היום, מה שככל הנראה גם יבוא לידי ביטוי במצעים של כל המפלגות המתמודדות בבחירות הקרובות. יעדים של ממש לא יכלו להיות שם מלכתחילה, כאשר כל העסק התנהל בצורה כל כך מפוזרת שקשה היה להחליט מה לדרוש קודם. הדרישות שכבר הוצגו היו מופרכות במקרים רבים (כמו ההתעקשות לדבר ישירות עם ראש הממשלה) ובסה"כ, עם כל הכבוד לאידאולוגיה, היה די ברור שזה גרעין קטן של אינטרסנטים עם "ערימת ילדים" מסביבו.

 

מעניין לראות מה יקרה הלאה. אני צופה ג'ובים ומינויים סמליים למנהיגי המחאה (בדומה לתוצאות מחאת הסטודנטים, למי שזוכר), הרבה רעש בבחירות הקרובות, ואג'נדה חברתית שתתמסמס לאיטה במהלך השנים שלאחר מכן. במובן הזה, אני לא חושב שהמחאה הגדולה תהיה שונה ממה שהביא איתו טומי לפיד ז"ל במפלגת שינוי או רפי איתן במפלגת הגמלאים. לשניהם היו אג'נדות תקפות וראויות, שבמהלך השנים בכנסת אמנם הצליחו להזיז כמה דברים, אבל מעולם לא מימשו את מלוא הפוטנציאל ולא חוללו מהפכות של ממש.

 

אשמח לגלות שאני טועה.

המחאה ירדה מסדר היום כי התקשורת העדיפה לנתב את כל ה"צומי" לעבר הארועים הבטחוניים האחרונים שמתאימים לאג'נדה שלה ולהצגת הממשלה כהססנית וכנגררת (ראה את הפרשנות של רון בן ישי שמשום מה דוחף לכך שצה"ל ייכנס לסיני במקום לתת למצרים להתעסק עם ה***), למרות שזו הממשלה היחידה שהעזה בכלל לנסות לפתור את הבעיה הביטחונית ולבנות גדר שתעצור את המסתננים וזליגת שבח"ים (למורת רוחם של ארגוני "זכויות האדם").

אם לתקשורת לא היה אינטרס ללבות את המחאה הזו ולטשטש את העובדה שמדובר בדרישה להחלפת השלטון, ממזמן כבר לא הייתם רואים את האוהלים ברוטשילד.

 

לדעתי בספטמבר לא יקרה הרבה, כבר עכשיו הפלסטינים מחפשים לרדת מהעץ שהם בעצמם טיפסו עליו-ייתכן והם ילכו לאו"ם כדי לשדרג את מעמד הרשות או את מעמד אש"ף. הם בעצמם יודעים שברגע שהם מכריזים על מדינה ישראל תנתק את כל עורקי החמצן שהיא נתנה עד עכשיו-דלק, מים, חשמל-כי הרי הם מדינה עצמאית והם יכולים להסתדר בעצמם. משעשע אותי לראות איך הפלסטינים בכל פעם רק דופקים את עצמם יותר ויותר חזק עם חוסר ההתפשרות שלהם וכל פעם מחזירים את ה"אומה" שלהם 2 צעדים אחורה.