טענת "לא ראיתי" עמדה לזכותו של נהג שנכנס לנת"צ

המאשימה האשימה את הנאשם בכך שבהיותו נהג רכב פרטי לא ציית לתמרור ב-35 ונכנס לדרך בה מותרת הנסיעה לתחבורה ציבורית בלבד - הכל כמפורט בכתב האישום.

הנאשם כפר באשמה. לטענתו לא הבחין בתמרורים הואיל והוסתרו על ידי אוטובוס ומשאית שנסעו לפניו. לטענתו, התמרורים אינם יעילים באותה צומת עמוסה ויתכן, וכך אף קרה, לאחר בדיקה שערך, שתמרורים אלו לא יראו ע"י רכב פרטי לפני הכניסה לצומת...

השוטרת העידה, כי, בכניסה לצומת, בצד ימין, כיוון נסיעת הנאשם, מוצב תמרור ב'35 ובחזית רח' שטראוס מוצב שלט גדול, צהוב, ובו כתוב "אין מעבר לרח' שטראוס… פרט לאוטובוסים". שלט זה נראה היטב בצילום נ/1 וכן בצילום נ/5. לטענת השוטרת, התמרור והשלט ברורים ונראים לעין.

אין ספק, כי, התמרור והשלט הוצבו כחוק וכי באופן רגיל, רכב המגיע מהכיוון בו נסע הנאשם, יוכל להבחין בתמרור ובשלט, על נקלה.

למרות זאת, העיד הנאשם כי, לא הבחין, לא בתמרור ולא בשלט. לטענתו, בכביש בו נסע שני נתיבים, לפניו נסע אוטובוס שהסתיר את התמרור שהוצב בימין, ובנתיב האחר, נסעה משאית שהסתירה את השלט בחזית. לטענתו, המשיך לנסוע וכשנעצר ע"י השוטרת סבר כי נעצר לבדיקת רשיונות שגרתית ועל כן אמר לה שהוא ממהר ליועץ נישואין. לאחר מכן, כשהסבירה לו השוטרת כי הדו"ח נרשם בגין כניסה בניגוד לתמרור, ציין בפניה, כי, לא ראה את השלטים. דבריו אלו של הנאשם צוינו בתרשומת, ת/1...

הנאשם העיד, כי, לא הבחין בתמרור ובשלט המורים שהדרך מיועדת לתחבורה ציבורית בלבד, מאחר והם הוסתרו על ידי משאית ואוטובוס, אשר נסעו לפניו.

הצילום נ/9 ממחיש היטב כי, בסיטואציה אותה תיאר הנאשם, על פיה נסעו שני רכבים גדולים לפניו, אכן יוסתרו הן התמרור שמימין והן השלט שבחזית.

עוד הוסיף הנאשם, כי, רחוב שטראוס הנו כביש רחב, בעל שני נתיבים, ואוטובוס הנוסע ברחוב שטראוס, אף הוא יכול להסתיר את השלט שבחזית, כיוון נסיעת הנאשם.

מובן, כי תמרור מחייב הוא תמרור שהוצב כחוק. אולם, לכך יש להוסיף, כי כל תמרור שהוצב כחוק, אף צריך להיות גלוי וברור לעיניו של נהג.

בסעיף 1 לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961, בפרק הראשון, בסעיף ההגדרות, נאמר לגבי המונח "תמרור", כי הוא נועד "להזהיר או להדריך עוברי דרך". ניתן ללמוד מהגדרה זו, כי, תמרור מוסתר אינו יכול להוות אזהרה או הדרכה לגבי נהג רכב.

המבחן לגבי הסתרת התמרור הנו מבחן אובייקטיבי. השאלה היא, לא אם הנאשם באופן סובייקטיבי לא ראה את התמרור והשלט, אלא, אם כל נהג באותה סיטואציה לא יבחין לא בתמרור ולא בשלט.

נחה דעתי, כי, גירסת הנאשם באשר לאוטובוס ומשאית שהסתירו הן את התמרור והן את השלט, תיתכן. מכך יש להסיק כי באופן אובייקטיבי, באותה סיטואציה, נהג רכב פרטי, לא יוכל לדעת, כי הכיוון אליו נסע, מיועד לרכב ציבורי בלבד.

לאור המפורט והמוסבר לעיל, אני מזכה את הנאשם.

לפסק הדין

עמית

תקדים (אם זה אכן תקדים) מעולה... עזרת לי מאוד...

היה לי מקרה דומה ולא האמנתי שיש מה לעשות...

נראה אם זה יעזור לי.

אלון

יש מצב לראות את התמונות המדוברות?

יש מצב לראות את התמונות המדוברות?

רק באם יש לך קשרים עם אחד מהגורמים הבאים:

(1)ביהמ"ש

(2)התובע המשטרתי.

(3)הנאשם.

עמית

לי זה נראה שהוא באמת מיהר ופשוט תיכנן את כל הסיפור הזה

תראו לי נהג ירושלמי שלא יודע שרח' שטראוס מיועד לתחבורה ציבורית עד שעה 19:00...

איזה באסה אני בדיוק לפניי חודש אכלתי שמה דוח אצל שתי שוטרות

שאפילו לא ריחמו עליי שהיתי עם מדים