אלפתה ניצלה בעזרת צוות מועדון אלפא קלאסיק

המון מזל טוב לחברנו יוני על הרכישה החדשה שהוצאה מלול התרנגולות, מה שבטוח, היא הגיעה לידיים טובות.

ואו, היא נראת ממש שמורה! נשמרה היטב עם השנים.

שהבחור יתחדש, ורק יהנה ממנה

JEP.

נראית שיגעון!!

אני היחיד שמצליח לשמוע אותה מגרגרת??

נראית חדשה

נראית שיגעון!!

אני היחיד שמצליח לשמוע אותה מגרגרת??

היא לא מגרגרת, כי אם מקרקרת....

המכונית אכן נראית שמורה בהחלט.

ברכות!

יוני תתחדש הרכב נראה ממש טוב

מזל טוב ליוני!!!

תתחדש, וסע עימה רק בדרכים טובות.

ל'

יוני תתחדש.

נראית מעולה רכב מדהים לדעתי בין הבודדת שנשארו.

אחת המכוניות של אלפא שזכתה כאן בארץ ליחס מחפיר שלא בצדק!

המכונאים שנאו אותה, כיוונו אותה גרוע, גרמו לה לבעיות חשמל,

החלודה אכלה בה כל חלקה טובה, הערך שלה צלל יותר מהר

מלוחם שייטת מיומן, והגיר הארור שלה חרק בהחלפות.

אבל מי שהיה רואה את הפרצוף שלה בעליה בקסטל בראי, היה בורח

ימינה, בעוד המפלצת המטורפת הזו שועטת בעליה כאילו אין מחר.

היה לה כוח שלא היה מקובל בביצה המקומית של עידן ה-1300

סאוונד שלא מהעולם הזה, בסיוע דודי אגזוז שהתפוררו במהירות

ונחישות של לוחם סיירת אגוז.

והיה הד"ר לאלפות, ברייאן אבר, רופא לכל מחלה, פתרון לכל בעיית אלפא.

זה שידע לכוון וובר 45 כמו שעון שווצרי, העליות לי-ם מעולם לא היו מתוקות

יותר אחרי ביקור בקליניקה שלו, הבעייה שהכיוון לא החזיק מעמד זמן רב.

האלפא הרגישה לנוזל העכור שקראו לו בטעות דלק, בסיוע נהג נמרץ שהיה לוחץ

על המנוע כפי שמהנדסי הרכב תכננו אותו, אבל בסדנת המרוצים, והמנוע היה משתגע.

אדווארד אטלר היה הסיבה שהתאהבתי באלפות, עוד כשהייה עובד בטלבזיה ברוממה

הייתי נוהג לראות אותו עובר בטיסה נמוכה ברח' י-ם החלקות זנב וסיבסוב גלגלים

אחוריים, הכתבות שלו על האלפות עשו לי צמרמורת, הגה העץ שלה היה חלום רטוב,

המסורת והמורשת של האלופה מאיטליה כיכבו בחלומות הכי הזויים שלי. והצליל

הצליל של המנוע כשהוובר פוער לועות שואב את טיפות הדלק האחרונות מהיכל ומטיס

גזי פליטה מעורבבים בעשן דרך המפלט, אין צליל דומה לו!

סלחתי לה על כמעט על הכל, ולא עניין אותי שאמרו עליה שהיא בעייתית, איומה,

סלחתי לה על הרעש והחריקות בנסיעה, סלחתי על המנעולים המתקלקלים

סלחתי על רמת גימור המזוויעה, סלחתי על הגיר הבעייתי, סלחתי לה על הוצאות הדלק

סלחתי לה על הימים והלילות שבליתי מתחת למכסה המנוע והמכונית, סלחתי לה על בעיות

החשמל ששגעו אותי, סלחתי כמעט על הכל!

אבל מעולם לא סלחתי לה שמכרה נשמתה לפיאט!

אחחח אלפא אהובתי יו טיאמו....רן

אמנם במקרה שלי לא מדובר באלפתה אבל יחידת הכוח זהה.

גם אותי הזהירו מפני הקרבורטורים ש-''ייעשו לך המון בעיות'' ו- ''קשה מאוד לכוון אותם''

עד היום לא נאלצתי לגעת בהם שלא מבחירה אפילו פעם אחת. (האוטו אצלי מ-93 וגם זכה לעמוד לא מעט)

כל אלפתה או 75 או ג'ולייטה שנהגתי עליהן בבריטניה (כתריסר מכוניות שונות) חלקן עם ק"מ גבוהה - אף אחת מהן לא חרקה בתיבה. למען האמת זה אפילו גרם לי לחשוד אולי לישראל שלחו תיבות אחרות? לא. אותה התיבה בדיוק.

כנ"ל לגבי הגירים של הסדרה 105 (חורק בכניסה לשני בישראל תמיד) בבריטניה גירים שמרגישים חד, ונכנסים חלק.

מה שמוביל למסקנה לגבי הגיר החורק - מסתבר שהוא חורק רק עם הוא בסביבת נהג חסר סימפטיה מכנית.

תתחדש ותהנה מהאלפתא שלך.

תתחדש!

זאת ההיא שמפורסמת ביד 2 מתחת לעצים?

האלפטא הוצגה בתערוכת טורינו 72' שהיוותה מפגן כוח מרשים מאד של תעשיית הרכב האיטלקית, והוצגו בה מספר גדול מכוניות שהיו בעלות חשיבות רבה עבור יצרניהן - לנצ'יה בטא, פיאט 132 ו 126 וכאמור האלפטא.

האלפטא, שהיתה למעשה התכנון האחרון של אורציו סאטה פוליגה, יועדה להחליף בהדרגה את דגמי הג'וליה והברלינה, ובנוסף דגם הקופה שהיה מתוכנן למועד מאוחר יותר נועד להחליף את ה GTV והג'וניור.

למרות ששילדת דגמי ה 105 היתה מצויינת לזמנה, החליטו באלפא על תכנון מכאני חדש מיסוד, שלמעשה רק המנועים המצויינים עברו מסדרת ה 105 כמות שהם.

כמו סדרת 105, גם לאלפטא היה הנעה אחורית, אולם למעשה רק המנוע עצמו מוקם מלפנים, כשתיבת ההילוכים והמצמד מוקמו בסמוך לסרן האחורי, למען השגת חלוקת משקל אופטימלית.

מהמנוע יצא גל הינע ארוך שהעביר את תפוקתו הישר למיכללי ההנעה, וחובר באמצעות קופלונד גומי, אליו עוד נגיע..

גם מבנה הסרן האחורי לא היה שגרתי; לאלפטא היה מתלה אחורי בשיטת דה-דיון, שכלל זרועות אורך ארוכות, והיה בעצם מתלה נפרד, להבדיל מהסרן ה "חי" של דגמי ה 105.

מערכת הבלימה כלל 4 דיסקים, כמובן, כשצלחות הבלימה האחרויות מוקמו בסמוך לדיפרנציאל.

מערכת המיתלים הקדמית כללה עצמות עצה כפולות, ואת מקום תיבת ההגה של דגמי ה 105 תפס מסרק ומוט משונן בעל 3.7 סיבובים מנעילה לנעילה.

תחילה הוצגה האלפטא עם מנוע 1.6 בעל 109 כ"ס, והמכונית זכתה לשבחים רבים, בעיקר בשל השילוב בין התנהגות כביש מעולה לנוחות נסיעה טובה, ביצועים מצויינים ופרקטיות טובה.

בשנת 74' נוסף מנוע 1.8 להיצע, עם 122 כ"ס ובשנת 77' התווסף מנוע 2.0 עם 130 כ"ס.

בתחילת שנות ה 80' נוסף מנוע דיזל להיצע, לראשונה באלפא.

המנוע היה מתוצרת חברת VM האיטלקית, 2.4.

לקראת סוף שנות ה 70' שודרג עיצובה הפנימי של המכונית ולוח המחוונים הקלאסי הוחלף בלוח חדש ובלתי קריא בעליל.

בתחילת שנות ה 80' החל להחלש מעמדה של האלפטא, בייחוד לאור הצגתה של סדרה 3 החדשה של ב.מ.וו, ה E30, ואלפא החליטו לבצע במכונית מתיחת פנים מקיפה, בסיוע אומן העיצוב האיטלקי ג'יוג'יארו.

המכונית לא כונתה עוד אלפטא אלא אלפא 90 והוצעה בנוסף עם מנוע V6 2.5 שנלקח מהאלפא 6 הסאלונית.

האלפא 90 היתה כשלון גדול ונעלמה בקול דממה דקה בסוף 87'.

סה"כ האלפטא היתה מכונית מצויינת לזמנה, שנפלה קורבן לאיכות ייצור גרועה, חומרי מבנה מאיכות נמוכה ומכת החלדה שרק הלנצ'יה בטא התחרתה בה.

דווקא הצד המכאני היה אמין למדי, למעט הקופלונג שחיבר בין המנוע למכללי ההינע, שנטה להיקרע די מהר, בעיקר בשל הנטייה של הנהגים לעשות "ווראם ווראם", מה שגרם להעברת הספק גבוה לחינם.

יוני, תתחדש על הרכישה "החדשה" ונשמח לראותה רועמת בכבישי ארץ הקודש.

אחת המכוניות של אלפא שזכתה כאן בארץ ליחס מחפיר שלא בצדק!

המכונאים שנאו אותה, כיוונו אותה גרוע, גרמו לה לבעיות חשמל,

החלודה אכלה בה כל חלקה טובה, הערך שלה צלל יותר מהר

מלוחם שייטת מיומן, והגיר הארור שלה חרק בהחלפות.

 

אבל מי שהיה רואה את הפרצוף שלה בעליה בקסטל בראי, היה בורח

ימינה, בעוד המפלצת המטורפת הזו שועטת בעליה כאילו אין מחר.

היה לה כוח שלא היה מקובל בביצה המקומית של עידן ה-1300

סאוונד שלא מהעולם הזה, בסיוע דודי אגזוז שהתפוררו במהירות

ונחישות של לוחם סיירת אגוז.

 

והיה הד"ר לאלפות, ברייאן אבר, רופא לכל מחלה, פתרון לכל בעיית אלפא.

זה שידע לכוון וובר 45 כמו שעון שווצרי, העליות לי-ם מעולם לא היו מתוקות

יותר אחרי ביקור בקליניקה שלו, הבעייה שהכיוון לא החזיק מעמד זמן רב.

האלפא הרגישה לנוזל העכור שקראו לו בטעות דלק, בסיוע נהג נמרץ שהיה לוחץ

על המנוע כפי שמהנדסי הרכב תכננו אותו, אבל בסדנת המרוצים, והמנוע היה משתגע.

 

אדווארד אטלר היה הסיבה שהתאהבתי באלפות, עוד כשהייה עובד בטלבזיה ברוממה

הייתי נוהג לראות אותו עובר בטיסה נמוכה ברח' י-ם החלקות זנב וסיבסוב גלגלים

אחוריים, הכתבות שלו על האלפות עשו לי צמרמורת, הגה העץ שלה היה חלום רטוב,

המסורת והמורשת של האלופה מאיטליה כיכבו בחלומות הכי הזויים שלי. והצליל

הצליל של המנוע כשהוובר פוער לועות שואב את טיפות הדלק האחרונות מהיכל ומטיס

גזי פליטה מעורבבים בעשן דרך המפלט, אין צליל דומה לו!

 

סלחתי לה על כמעט על הכל, ולא עניין אותי שאמרו עליה שהיא בעייתית, איומה,

סלחתי לה על הרעש והחריקות בנסיעה, סלחתי על המנעולים המתקלקלים

סלחתי על רמת גימור המזוויעה, סלחתי על הגיר הבעייתי, סלחתי לה על הוצאות הדלק

סלחתי לה על הימים והלילות שבליתי מתחת למכסה המנוע והמכונית, סלחתי לה על בעיות

החשמל ששגעו אותי, סלחתי כמעט על הכל!

 

אבל מעולם לא סלחתי לה שמכרה נשמתה לפיאט!

 

אחחח אלפא אהובתי יו טיאמו....רן

מרגש לקרוא וכל כך נכון לתקופה. כיום למזלנו רמת הדלקים שונה לגמרי ולאחר כיוון נכון של הוובר/ דלורטו/ סולקס יחד עם כיוון הצתה נכון, אתה יכול לשכוח מכיוונים לזמן ארוך מאוד.

חן, לא לחינם זכית בתואר "רב הפורום"...

ממצה מאוד מה שכתבת.

באלפא אמיתית של פעם צריך לנהוג על מנת להבין, אומרים שתמונה שווה אלף מילים, סיבוב קטן באלפא שווה מיליון מילים .

מרגש לקרוא וכל כך נכון לתקופה. כיום למזלנו רמת הדלקים שונה לגמרי ולאחר כיוון נכון של הוובר/ דלורטו/ סולקס יחד עם כיוון הצתה נכון, אתה יכול לשכוח מכיוונים לזמן ארוך מאוד.

ראובן, המצחיק בכל הסיפור, שבכל פעם שקראתי שירשור שלך

חשבתי בלב שאתה המחליף של בראיין אבר ברמת הידע והטיפול

באלפות....לו היתה לי אלפא...