Jump to content
  • הצטרפו למשפחה

    היי, היי אתה (או את) שם!

    אנחנו יודעים, נחמד להיות אנונימי, ולמי בכלל יש כוח להירשם או להיות עכשיו "החדשים האלה".

    אבל בתור חברי פורום רשומים תוכלו להנות ממערכת הודעות פרטיות, לנהל מעקב אחרי כל הנושאים בהם הייתם פעילים, ובכלל, להיות חלק מקהילת הרכב הכי גדולה, הכי מגניבה, וכן - גם הכי שרוטה, באינטרנט הישראלי. 

    אז קדימה, למה אתם מחכים? בואו והצטרפו ותהיו חלק מהמשפחה הקצת דפוקה שלנו.
     

איך אילפתי מפלצת - BMW R100RS סיפור מסע.


השושנים
שימו לב! השרשור הזה בן 1451 ימים, שזה ממש ממש הרבה. נא המנעו מהקפצה שלו והקפיצו אותו אך ורק אם אתם פותחי השרשור ו/או יש לכם עדכון רלוונטי לנושא. אם יש לכם שאלה, נא פתחו שרשור חדש.

פוסטים מומלצים

"חלומות לעולם אינם מתים. לפעמים נדמה לך שהם מתים,



אבל הם רק ישנים את שנת החורף שלהם, כמו איזה דוב קוטב זקן וגדול.

ואם החלומות ישנו הרבה זמן, הדוב הזה יתעורר עצבני ורעב"

-הרלן קובן-

 

 

 

השירשור הבא עוסק בחלומות, כאשר חלום חובר לחלום וביחד כולם מתמזגים לפנטזיה מתמשכת.



ניסית להזכר ממתי מקנן בי החלום, אבל ככל שחפרתי עמוק יותר לתוך ילדותי תמיד מצאתי סיבה מוקדמת יותר.

 

כך שבעצם זרעי החלום נזרעו עוד כשהייתי עובר בבטן אמי ההרה, כשהיא רוכבת יחד עם אבי על ווספה ברחובות



י-ם.

 

באמצע שנות השישים עוד בטרם ידעתי לעמוד, הווספה הזו הסיעה אותנו לכל מקום. התחושה, הריח, הרוח המכה



בפנים, מלווים אותי מאז.

 

ירושלים השתנתה, ואיתה כלי הרכב, גדלתי התבגרתי אבל בכל התחנות בדרך ליווה אותי העניין המוטורי. אין



ספור תיכנונים איך להפוך את אופני הראלי שלי לממונעות, סיבובים גנובים על האופנועים של הבוגרים בשכונה,

והדחף הגובר להיות בעליו של כלי כזה.

 

אין ספור שעות בליתי עם חזי השכן, בעל ידי הפלא ושיפתי הדבש, בהסבריו הפשוטים, הפכו תנועה קווית



לתנועה סיבובית, שהניעה את החלומות, חלקי מנוע מטונפים הפכו תחת ידינו למתכת מבהיקה ונוצצת.

 

חלודה הוחלפה בצבע, ומתכות דוממות לכלי החופש האולטימטיביים. תחת ידנו חזרו פיגרי אופנועים לנסוע



ואני הפכתי לאביר השדות והשבילים.

 

כמה פעמיים וכמה קילומטרים הלכתי רק על מנת להביא עוד בקבוק דלק לאופנוע, וכמה סחבתי אותו והוא אותי.

 

שנתיים ספרתי יום יום כמה נישאר לי עד ליום ההולדת ה-16 וכמה התרגשתי בשיעור הראשון, המורה



שהרים גבה לאחר השעור ושאל אם אני בטוח שזה השיעור הראשון שלי, אני רק חייכתי, אחרי השיעור הרביעי

הלכנו לטסט...." תזכור שאתה בטסט, ועל תישתולל" ככה עמי המורה, דקות לפני הטסט.

 

את רשימת של הכלים שעברו בין רגלי כבר קשה לזכור, חלקם היו חלק ממני וחלקם הפכו לסיוט, רובם



היו פיסחים ומוכים, בני בלי בית מוזנחים, שמצאו פינה חמה ויד אוהבת.

 

רובם התאימו לתקופתם, וכמובן לי בשנים הדלות יותר הכלים החסכוניים והקלים, פה ושם יפני חצי ליטר



או פחות, כולם שירתו אותי באמונה, אבל דוב הקוטב הגדול עדיין ישן....

 

 

-המשך יבוא-

פעם האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

  • תגובות 421
  • פורסם
  • תגובה אחרונה

המגיבים הפעילים ביותר בשרשור

המגיבים הפעילים ביותר בשרשור

ההודעות עם הניקוד הגבוה ביותר

השושנים

עדיין מתגעגע...    

תמונות שפורסמו בשרשור

גדלתי והתרחבתי, גם בשנים וגם במשקל וגם בתא המשפחתי.

והאהבה למנועים, רטרו, וריח הדלק התעצמה, ושלחה זרועות גישוש

למקומות שונים, החלפתי למברטה בווספה, שהיתה תחליף מצויין לשיחרור קיטור

וידידות בשניים, בונס גדול כרכב אספנות שימושי, בארץ מוכת פקקים.

 

הצלתי חיפושית חבוטה רגע לפני גריסה, וכך הצלחתי לצרף את הדור הבא במשפחה

לאהבה המטורפת לתחביב, כל חלק במשפחה הצטרף מסיבותיו הוא, הבן הגדול

כי רצה אופציה נוספת לשינוע כאשר הגיישה המשפחתית תפוסה, הבת כי משהו בשנות

השיבעים האבודות דיבר אל ליבה, הבן הקטן פשוט אהב את הנסיעה הקופצנית על המושב האחורי

ואת היחס המועדף והחיוכים לו זכה הרכב שנסענו בו, והאישה נידבקה בפעילות המשפחתית

במסעות, ובחברים. אבל למרות האידלייה משהו היה חסר.

 

הווספה המקסימה התאימה אולי למסעות יחיד מקומיים, מקסימום גיחה קצרה בשניים.

החיפושית לא היתה תחליף אמיתי לחופש הדו גלגלי ולרוח בשיער שאבד....

ושם בקוטב, הדוב הזקן מתחיל להתעורר והוא רעב. - רן

פעם האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

האם אתה מדבר על החורף הגרמני במינכן שהביא לך את ה B.M.W.

האם התעוררות הדב - משמע - הרעב של הדב לאחר שית החורף והרצון לבלוע משהו , כמו צבי קל רגליים מסוג R100RS .

דבר בחור, זרום והמשך לספר !!

מצא משה

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

מצא, ה-RS הכל חוץ מלהיות קל....אבל אל תידאג כרגע עובדים על הכושר....

אווץ-תודה.

 

 

הרעב, מקרקר בבטן, זה מתחיל במבטים ירוקים על כלים דו"ג של אחרים, ואני מנסה

לזכור משעורי התנ"ך הרחוקים האם "לא תחמוד" מתקשר גם לאופנוע שכנך...

 

כאן סיבוב חפוז, פה ליטוף קליל של מעצרת גז זרה, והבטן כואבת, ומזכירה.

חישובים, תיכנונים....כוונות, "אין סיכוי"....המרחק ענק.

פעם האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

... ואז פגשתי את זאביק, איש מדהים, ככה בשיחת אחר צהרים אחת, ואולי זה היה בכלל בבוקר?

דיברנו על החיים, ובין צפייה באוסף המוטורי המדהים שלו ושיחה כללית על חלומות ותוכניות.

הדוב נעץ שיניים, דיברנו על טיול אופנועים בחו"ל, זאביק היה ממוקד, עברו קפריסין היא

החלום, ועבורי הטיול על גבי האופנוע, היעד פחות משנה, פינטזנו על טיול משותף ואז זה היכה בי

טיול ווספות בחו"ל זה אולי נחמד לא הסתדר לי באמת עם החלום, זה פשוט לא היה זה, חיטוט נוסף העלה

שדווקא קרוזר ענק, עם מקום לשניים ועוד קצת ציוד, מתלבש הרבה יותר טוב עם הנסיעה...

השם הראשון שצץ לי בראש היה כמובן BMW סוס אציל גומע מרחקים הבנוי בדיוק למשימה כזו.

וזאביק לא מפסיק להפתיע, "אני יודע על אחד, תבין רן אני לא ממש בעניין BMW ועוד כזה חדש (1977)

אבל בוא נלך לראות." פשוט לא הייתה לי ברירה זה היה חזק ממני, אז הלכנו...

פעם האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

אני נהנת לקרא.

:-P

 

 

 

 

ל'

תגיש כזאת תביעה אזרחית ואחרי שבוע עוד תוכל להראות לחברים שלך את טביעת הנעל של השופט על התחת שלך לאחר שהוא בעט אותך החוצה מבית המשפט.

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

רן תמשיך לכתוב נהנים מכל שורה , אבל אל תשכח שאת החלק האמיתי של הסיפור אתה צריך לכתוב בארץ זרה, אתה האישה והאופנוע .

תתחיל לחשוב על יעד.

 

אין כמו לשיר בתוך קסדה " אני רוכב , לא יתפסוני חי, כן אני זוכר אותך רוכבת איתי "

IMG_0210.JPG

נשוי לשתי חיפושיות 74 1300 האחת ידנית השניה חצי אוטומטית כבר לא חצי אוט' :twisted:.

וגם לסובארו בראט (טנדר ) 81 4X4.

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

...לקח לי פחות מיומיים ועוד פחות שעות שינה.

והגענו זוגתי שתחייה ואני לפגוש את המפלצת.

הוא עמד שם, מוכה וחבול, מחובר לכיסא גלגלים,

חסר שיניים וכבוד, מושפל, מסרב בתוקף להישיר עינייו

גם לאחר שהשקתי אותו, רטן בזעם, מסרב לאכול מידי.ולענות לפקודתי.

השנים וההתעללות לא שברו את שרידי גאוותו, של הלוחם העקשן והזקן.

ואני הייתי עיוור, מהרגע הראשון סרבתי לראותו בבזיונו.

בדמיוני חבשתי פצעיו, האכלתי אותו מכל טוב, הוצאתי אותו

אל השמש לשזף חיורונו. דמיינתי את תרגלי הכושר והשיקום שנעשה

להחזיר לו את ביטחונו וגאוותו שאבדה ולחדש ימיו כקדם.

אבל חלומות חסרונם הגדול, שהם נעמדים חזית מול חזית

אל מול המציאות, מותחים חזה ושולחים מבטי איום אחד לשני.

בדרך כלל החלום משפיל עיניו מקפל זנב ונעלם, זה טיבעם של חלומות

מעטים זוקפים ראשם, ודווקא אז התרחש הפלא הגדול

ההעזה והחוצפה של החלום הודפת את פני המציאות ודוחקת רגלייה....

פעם האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

...היה ברור לי שאני מאמץ אותו, אני לא יודע מה קסם לי יותר,

מנוע האלף סמ"ק המיושן, ואולי פני הבוקסר הקשישים שלו,

עוד לפני לחיצת היד, כבר ישרתי כאן וסידרתי שם, מבט אחד

לעבר האישה הספיק, גם בה נעץ הדוב ציפורניים.

 

הסכום שביקשו עבורו היה מוגזם, הרבה מעבר ליכולת שלי לשלם

אבל מסתבר שגם למוכר, היתה פינה חמה בלב למפלצת, או אולי

היו אלה יסורי מצפון, כך או כך העסקה נחתמה בלחיצת יד.

ולי כבר לא נותרה סבלנות, לא היה ברור איך נעבירו למשכנו החדש

מבלי להוסיף על סיבלו, או איך נממן את האימוץ, אבל כל זה כבר לא

עיניין אותי, הדבר החשוב ביותר היה להביאו אלי הביתה, מהר...

פעם האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

שימו לב! השרשור הזה בן 1451 ימים, שזה ממש ממש הרבה. נא המנעו מהקפצה שלו והקפיצו אותו אך ורק אם אתם פותחי השרשור ו/או יש לכם עדכון רלוונטי לנושא. אם יש לכם שאלה, נא פתחו שרשור חדש.

הצטרף לדיון

ניתן לפרסם הודעה כעת ולהירשם לאתר מאוחר יותר. במידה וכבר יש לך חשבון בפורום, התחבר כעת בכדי לפרסם באמצעות החשבון שלך.

Guest
הגב לנושא זה...

×   התוכן שהדבקת מסוגנן.   הסר סיגנון

  Only 75 emoji are allowed.

×   הקישור שלך הוטמע אוטומטית בגוף ההודעה.   הצג כקישור רגיל

×   התוכן הקודם שלך שוחזר.   ניקוי העורך

×   You cannot paste images directly. Upload or insert images from URL.


×
×
  • תוכן חדש...