היום מימשתי פנטזיה

קרה לכם שפינטזתם על מישהי ובסוף מימשתם את הפנטזיה?

האם גם קרה שבבוקר אחר כך אמרתם לעצמכם "נו, אז הייתי איתה, ביג דיל"? (לטובת הבנות שקוראות: נניח שמדובר בכוסון שראיתן בבריכה).

אז ככה: הפנטזיה המוטורית שלי מבוגרת מחלק מחברי הפורום.

מדובר במרצדס SL, בדגם שיוצר משנת 72 עד 88.

מאז שאני זוכר את עצמי אני רוצה כזאת. עוד לפני שידעתי שמרצדס זה רכב יוקרתי. לדוד שלי בדרום אפריקה היתה כזו ואני גם רציתי (אגב, יש לו גם מיאטה - המיאטה הראשונה שנהגתי בה).

 

עברתי קצת על הלוחות של סוף השבוע ובמקרה נתקלתי במודעה "280SL יד רביעית, שני גגות".

צלצלתי. עדיין אקטואלי. מדובר במודל 82. ישן, אבל לא מספיק ישן בשביל להיות רכב אספנות.

נסעתי לראות את המכונית בצהלה.

החנתי את המיאטה לידה.

היא אדומה (מי שראה את הסדרה "דאלאס" בשנות ה80 - לבובי היתה כזו) והיא גדולה מהמיאטה בכל מימד - גובה, אורך ורוחב.

מוזר שיש לה רק שני מקומות, כי המקום מאחורי המושבים האחוריים גדול בהרבה מזה של ה206CC.

עושה הכרות עם הבעלים והוא מתניע. האוטו מותנע מייד.

אני מבקש לעשות סיבוב והוא מסכים.

אני לא מאמין, אני הולך לנהוג בחלום שלי.

 

(מזכיר קצת את הקטע "אני לא מאמין... היא באמת מורידה את הבגדים... זה באמת קורה לי... תודה אלוהים!!!).

 

 

משלב לD (לצערי, עוד לא נתקלתי בישראל בכזו עם גיר רגיל) ומתחיל לנסוע. סוחב בסדר גמור וגם משכך בסדר גמור את פסי ההרעדה.

חוזרים ואני מבקש שיפתח את הגג, כי עניין הנסיעה עם גג פתוח חשוב אצלי.

הוא לא כל כך רוצה בהתחלה, אבל אחר כך מסכים.

הבנתי אחר כך למה הוא לא הסכים.

ליד המרצדס, קיפול הגג במיאטה הוא משחק ילדים.

במרצדס צריך לפתוח ב4 מקומות שונים עם מפתח מיוחד. אחר כך לקפל את החלק האחורי של הגג. אחר כך את החלק הקדמי. אחר כך לפתוח דלת מיוחדת שנמצאת לפני הבאגאז'. צריך לקפל את הכיסוי ולסדר אותו בתוך הפתח ואחר כך לסגור את הדלת.

גם סגירת הגג מייגעת. מספיק מייגעת כדי לחשוב כל פעם פעמיים האם לפתוח את הגג למרות שיום יפה בחוץ.

ביקשתי לראות את הניירות. תאריך הרישום הוא שנת 99 כשהעבר לפני זה לוט בערפל, כתוב רק "בעלות דיפלומטית".

הבעלים הנוכחיים הם מ10/93 ולטענתו הוא מוכר את האוטו כי הוא קונה בית. לשאלה שלי על מוסך הוא עונה שהוא מטפל אצל חבר בבית.

אמרתי שאחשוב ונפרדתי ממנו לשלום.

נכנסתי למיאטה, לתחושה המוכרת ולהיגוי החד.

זהו, מיממשתי פנטזיה חד פעמית וחזרתי לאשה החוקית העדיפה עליה?

כניראה שכן.

אה, אתם שואלים כמה רוצים על המרצדס? 120 אלף ש"ח.

מספיק יקר בשביל שאאלץ למכור את המיאטה. מצד שני, אם אחזיק רק את המרצדס, זו בעייה לקפוץ, נניח, לטיול כיף לרמת הגולן.

אם אני כל כך רוצה רודסטר של מרצדס, אולי כדאי לגרד עוד 60 אלף ש"ח ולקנות SLK משנת 99. אמנם זה לא בדיוק החלום, אבל זה אוטו עם תכנון של אמצע שנות ה90, לא תחילת ה70 ולא צריך לשכוח מנסיעות לנס הרים ולסדום ערד.

אבל אם זה לא בדיוק החלום - אז עדיף להישאר עם היפנית שלי.

אם הSL היתה עולה פחות, נניח רבע - היה שווה להחזיק אותה כרכב אספנות, אבל כל עוד זה ככה וכל עוד שבקורות החיים של זאת שמימשה אצלי את הפנטזיה היום יש יותר מידי חורים - אני חושב שאני ארד ממנה.

 

לסיכום:

אין כמו האשה החוקית והמוכרת אחרי לילה בזרועות דוגמנית עבר ידועה.

כמה שאני מבין אותך

אני נימשכתי לרכבי אספנות (בעודי ילד בן 7 8 ) בזכות זה שאמא שלי קנתה לי ליום הולדת

דגם של מכונית (תוצרת בוראגו) מרצדס בנז 300SL 1954

ומאז אני מתכנן על אחת כזו

רק לפני כמה שנים שניכנסתי לתחום חזק הבנתי שאני צריך משהו כמו 4 משכנתאות על הבית (זה בכלל אפשרי?) אבל בכל זאת...

רכב חלומותי

ומי יודע

אולי ביום מן הימים..

 

מתן

לי יש חלום פחות יקר...

החלום שלי הוא להיות בעליה הגאים של אמריקאית ספורטיבית עם V8 אימתני...

תמיד נמשכתי לאמריקאיות (מכוניות.... בחורות אני מעדיף שבדיות...) עוד לפני בכלל שהחזקתי רישיון. אחרי שהוצאתי רישיון, החלטתי שאני חייב איכשהו לנסוע על אחת ולראות האם זה באמת זה... לא בדיוק מצאתי מישהו שיתן לי סיבוב, עד לפני שלושה שבועות.

דוד שלי טיפל ברכב במוסך שלו, עכשיו יצא שהוא לקח את האוטו לבית שלו לסוף שבוע (אל תשאלו אותי למה ואיך כי אני לא יודע.....ולא איכפת לי...) שראיתי את האוטו בחניה של הבית שלו, היתי חייב לבקש ממנו סיבוב !

 

האוטו - דודג' צ'רג'ר מודל 1973 (כמעט בטוח ש 73 - בגלל שהבית של הפנסים הקידמיים היה מרובע)

הפח של האוטו היה במצב מעולה - צבוע בצבע מטאלי רק קצת מלוכלך (למי איכפת ???)

המכלולים היו במצב מצויין חוץ מהעובדה שהאוטו קצת שייט.... (צריך כיוון פרונט) ולא היה ניתן להגיע איתו למהירויות גבוהות.

 

המנוע העצום הזה שיגר את האוטו כמו טיל ברגע שלחצתי על הדוושה. ה V8 הענק הזה פשוט רועם בכל לחיצה קטנה על הגז. כמובן שכל סיבוב נתתי קצת גז מה שגרם לגלגלים להשמיע חריקה נעימה לאוזן...

 

עובדה שלא מציינים כאן הרבה היא שההגה האמריקאי הוא מאוד קל וחסר תחושה. זה יכול להיות חיסרון - שלא מרגישים את הכוחות המופעלים על הגלגלים - אבל זה יכול להיות גם יתרון - ההגה מאוד קל לסיבוב, וניתן לעשות איתו פרסה אפילו עם משתמשים רק באצבע אחת...

 

באותו יום האהבה שלי לאמריקאיות רק התעצמה. אני מצפה ליום בו אני סוף סוף אני יחזיק באחת.

אם רק הנאה מהנהיגה בראש מעיינך-לא תמצא את זה במרצדס,לפחות לא מסדרת SL.למרות שהיא פתוחה ודו מושבית,רואדסטר היא לא.סדרת SL התבססה על סדרת S של שנות השבעים,שהיו אמנם מכוניות מצויינות,אבל לא ספורטיביות.לעומת זאת,לטעם האמריקאי הם התאימו היטב,והם הפכו ללהיט בארצות-הברית.המרצדס הראשונה בעלת התנהגות כביש מהנה,היתה סדרה E שהוצגה ב 84,והיה לה,כמו ל 190 שהקדימה אותה בשנה,מתלה אחורי רב חיבורי.נקודת התורפה של המרצדסים הישנים, היתה ההגה,שהיה בשיטת התיבה,ורק בתחילת שנות ה 90,מרצדס עברו לשיטה המקובלת של מסרק ופס משונן.אם אתה מחפש הנאה מהנהיגה נטו-השאר עם המיאטה שלך.