ביקור במפעל פרארי

שלום,

ב-19 לספטמבר 2002 בשעה 15:00 נכנסתי לשערי מפעל פרארי המפורסמים.

צמרמורת עברה בי כשעברתי בשערים שכן לא ציפיתי שכבר בגיל 18 אזכה לעבור דרך השערים שאותם ראיתי בתמונות ובסרטים עשרות פעמים.

קצת רקע- חבר קרוב באותו הזמן, איפשהו בעולם, היה בעל פרארי טסטרוסה באותה תקופה, ולאחר שביקש מפרארי סיור במפעל, אמרו לו שיוכל לצרף אליו 5 חברים, ולשמחתי הוא בחר בי מביניהם.

פרארי ציינו בפניו שישנם מספר תנאים, שאי-מילוי אחד מהם מבטל את השתתפות אותו בן-אדם בסיור.

אני לא זוכר אותם בבירור, אבל מזיכרון:

1)הבן-אדם צריך להיות לפחות בן/בת 18.

2)ללא עבר פלילי.

3)ללא מעורבות בתעשיית הרכב.

הסיור נקבע כשנה בטרום מועד, מה שנתן מספיק זמן לתכנן בדיקדוק את הנסיעה.

הגעתי למראנלו יומיים לפני הסיור, ולאחר סיור בעיירה שכבר יצא לי להכיר טוב מאוד, זכיתי לראות את הפרארי אנזו, שעד לאותה תקופה נראתה רק בתמונות סטודיו של פרארי, ולא צולמה ולא פעם אחת על הכביש או בפומבי.

המחזה היה מדהים-הסופר-קאר החדשה של פרארי, המכונית ייצור המהירה בהיסטוריה של "הסוס הצוהל" נמצאת מולי.

מאחר והיא הייתה בשטח פרטי, למרות שהייתה בשטח פרטי אותו יצא לי להכיר טוב בעבר, לא יכלתי פשוט להיכנס ולהעריך את המכונית.

לאט לאט הפכתי את עצמי יותר בולט בשטח עד שהגעתי למרחק נגיעה מן המכונית ויצא לי להעריך אותה על כל תכונותיה.

בלמי הסיבי-פחמן נראו בבירור דרך הג'אנטים האקזוטיים של האנזו.

בכל מקרה, לאחר ההתייחדות עם האנזו המשכתי האלה לעבר מסלול "פיוראנו" של פרארי, צפיתי ב-360 מודנות(מכוניות פיתוח ומכוניות לקוחות) נבחנות על המסלול.

התקרבתי לעבר שערי המסלול שאותן, כמובן, לא ניתן לעבור ללא האישור המוסמך והנדיר, כשלפתע ראיתי צורה מיוחדת, נמוכה למדי, מגיחה לעברי.

זו הייתה האנזו!

לא רק שאף מגזין לא פירסם באותה תקופה תמונה של האנזו, ידעתי שאני עומד לראות ולשמוע אותה על המסלול של פרארי, לראות אותה נוסעת על מגבלותיה.

המכונית האיטה לידי כשניכנסה לשערי המפעל(זו הייתה מכונית המבחן כפי שניתן לזהות לפי המדבקות) ודפיקות ליבי רק התגברו.

מיד כשיצאה מטווח עיניי רצתי לעבר מקום שכבר הכרתי בעבר שבו ידעתי שאוכל לקבל תצפית טובה לעבר המסלול.

ואכן קיבלתי תצפית טובה.

גיליתי שלאנזו סאונד מיוחד, מאוד דומה למכוניות פורמולה 1 מדור טיפה ישן יותר, מאמצע שנות ה-90'.

האנזו לא נסעה במהירות קיצונית, אבל ניתן היה להבין שהפוטנציאל שלה עצום ולא מנוצל.

לאחר הסיפוק המירבי שקיבלתי שייטתי בחזרה למלון "דומוס" שאת צוות עובדיו כבר היכרתי בעבר, ונחתי תוך כדי אכילת פיצה מקומית ב-Red Cafe.

מיותר לציין שכמעט כל חנות ו/או אובייקט בעיר של פרארי(ואני מתכוון "של", רוב אנשי העיירה חיים כתוצאה מקהל המבקרים העצום שבא לבקר את העיר בכל ימות השנה) שמה על חלון הראווה שלה איזשהו מוטיב של פרארי.

אם זו המספרה ליד המוזיאון שהכיסא שלה הוא בצורת מושב מרוץ, אוטובוס עם מדבקות ענק של פרארי, או סמארט קטנה צהובה וחמודה עם סמל פרארי מתחת לסמל הסמארט מקדימה.

ביום שלפני הסיור פגשתי מספר חברים ונסענו לבקר במוזיאון למבורגיני, שם זכיתי להיות ה"איש-ציבור" הראשון בעולם שצופה ומתעד את הלמבורגיני גאייארדו.(על הביקור כתבתי ב- http://www.carsforum.co.il/phpBB2/viewtopic.php?p=258763

גם אני רוצה!!!

מה לא הייתי נותן כדי לעשות סיור כזה ולהתבונן על איזה פרארי... *DROOLING*

אלי.

ממשיך לחלום ולחסוך (טוב, לפחות בשביל סמל מקורי)...

יום הסיור הגיע...

אחרי ארוחה מאוד מספקת במלון דומוס התחלנו את ההליכה בת ה-10 דקות לכיוון מפעל פרארי.

כולנו נרגשים, מעלים תהיות לגבי מה יתנו לנו ומה לא יתנו לנו לראות.

נכנסנו מבעד לשערים למעין מעבר כניסה ודרכו לאולם המתנה לאורחים של פרארי.

באולם נלקחו מאיתנו המצלמות וביקשו מאיתנו לסגור סלולריים.

המתנו כ-15 דקות עד שיגיע המדריך, ובינתיים ספגנו אווירה!

המדריך הגיע, בחור צעיר ביותר.

התחלנו את הסיור היציאה לרחבת כניסה של מפעלי פרארי, ומשם נכנסו למפעל ייצור החלקים והפס הרכבה.

המפעל ייצור חלקים לא היווה הרבה עניין בשבילי, אבל ניתן היה להבחין בדקדוק הרב בפרטים והסטריליות שם הייתה עצומה.

המשכנו לפס ההרכבה.

באולם הפס הרכבה היו 3 פסים נפרדים:

הראשון- לאנזו, פס ממנו יוצאות כ0.7 מכוניות ליום.

השני- למכוניות ה-V8.

השלישי-למכוניות ה-V12.

מעל לפס ה-V8 וה-V12 ישנו שעון שיורד בספירה אחורה שמציין כמה זמן יש לכל עובד להשלים את עבודתו בתחנה הנוכחית. הזמן יותר ממספיק לעבודה רגועה.

באותו הזמן זוג אמריקני שה-F355 שלו התרסקה בתאונה במהירות גבוהה ולטענת הבעל הצילה לו את החיים, זיהו את ה-360 שלהם על הפס הרכבה- הם כמעט בכו מאושר.

המשכנו לעבר המקום בו יושבות התופרות, ומכינות את מושבי המכוניות.

לטענת המדריך, על כל מכונית פרארי המצויידת במושבי עור הולכות 3 פרות.

בחורות צעירות ומבוגרות עובדות אחד ליד השנייה, כל אחת בקצב שלה, מחייכות ספק מתרגשות אל עבר האורחים.

המשכנו אל רחבה שבה עמדה אנזו יתומה, קיבלנו הזדמנות להסתכל על המכונית מקרוב ולגעת בגוף הסיבי-פחמן המיוחד שלו.

בזמן שהיבטנו במכונית, שמענו רעש אדיר, מעין בום, המגיע מכיוון כלשהו במפעל.

שיערתי שמדובר שהתנעה של אנזו ואצתי לחדר שמהווה מעין מחיצה בין החלק הפנימי של האולם לחיצוני, וצדקתי- אכן הייתה שם אנזו שהותנעה, ובדיוק יצאה ברברס החוצה- כולם רצו אחריי ונהנו מהנוף המרהיב של האנזו על רקע בנייני פרארי.

כמה שאני מקנא בך!!!!!!!!!!!! (קנאה לבנה,אם יש כזה דבר)

זה כמו חלום אווו גם אני רוצה.

זהו ,הטיול שתיכננתי לפני הצבא(עוד שנתיים חיחי) לארה"ב מתבטל,אני נוסע למפעלים של אאודי.(גם משהו לא!?!?)

המשכנו להתקדם לעבר מפעל המנועים של פרארי.

במבנה זה מורכבים גם מנועי פרארי וגם מנועי מזראטי.

המדריך ציין שכל מכונית של פרארי עוברת מבחן של 120 ק"מ הכולל 3 הקפות על מסלול פיוראנו לפני שהיא נמסרת ללקוח.

כשנשאל לגבי האנזו, אמר שכל אנזו עוברת 200 ק"מ של מבחן הכוללים 6 הקפות על מסלול פיוראנו- בהחלט מקבלים מה שמשלמים עליו.

המדריך מציין את העובדה שכל מנוע מורכב ע"י בן-אדם אחד בלבד, בזמן של כ-3 שעות.

פה הכנסתי שאלה אסטרטגית- שאלתי אותו איזה מנוע יהיה במזראטי קוואטרופורטה החדשה(כשבאותה תקופה מזראטי הודיעו שלא תהיה יותר קוואטרופורטה) והוא אמר שתהיה בה גירסה של המנוע של ה-3200.

כשציינתי זאת בפני אוטוקאר הם אמרו שהם לא מאמינים שמזארטי יוציאו קוואטרופורטה-לצערם טעו.

המשכנו בסיור ובסופו קיבלנו שי צנוע מפרארי.

ברגע שיצאנו מהמפעל שמענו רעשים מוכרים- סאונד של מכונית פורמולה 1!

חישוב מהיר והגענו למסקנה שבאותו יום בטח עושים את השייקדאון לקראת המרוץ פורמולה 1 הקרב ובא.

עשינו את דרכנו במהירות לעבר מסלול פיוראנו- הליכה/ריצה של כ-10 דקות, ואכן ראינו את לוקה בדואר, נהג המבחן האיטלקי של פרארי, מבצע שייקדאון למכוניות ה-F1 של פרארי.

בינינו התקבצו כעשרה אוהדים פנאטיים מקומיים וכלל-אירופאיים- כולם חולים באותה המחלה שאנו חולים בה- פרארי.

לאחר הירגעות, החלנו לעשות את דרכנו ברגל החזרה למלון "דומוס".

בדרך פתאום שמענו סאונד עצבני, הסתכלנו לאחור וראינו את האנזו מגיעה לעברנו.

רק שהפעם היה בה משהו מיוחד(עוד יותר)- היא נסעה ללא מכסה מנוע.

המהירים מבינינו הספיקו לצלם אותה.

בערב החלטנו לאכול במסעדת מונטנה- מסעדה מעולה בפאתי מראנלו.

המסעדה מהווה אלטרנטיבה זולה(ולדעתי אף יותר טעימה) למסעדת ה"קבאלינו" של פרארי.

בעלת המסעדה הינה רוזלה. מיכאל שומאכר נוטה לקרוא לה "מאמה"- שכן מאחר ומיכאל אוכל לעיתים תכופות במסעדה זו, רוזלה נהפכה למעין אימא שלו.

רוזלה שמחה לשמוע שיש לה מבקרים מישראל, ושמחה להצטלם איתי על רקע אחד הקירות במסעדה.

המסעדה ד"א מדהימה, ללא ספק המנות הטובות ביותר שטעמתי בחיי היו במסעדה הזאת.

בזמן הארוחה הכרנו את אחד מהמהנדסים הבכירים של קבוצת ה-F1 של פרארי, ששמח להצטרף אלינו לתמונה משפחתית.

אוכמה שאני מקנא בך....

אין ספק שזו חוויה בלתי נשכחת..

איזה מצחיקה האנזו נראית עם שני צמיגים שונים (חתך שונה מקדימה ומאחורה),

למה זה באמת ככה?? (הגאנט אותו גודל!!... )

בהמשך הערב זכינו לראות את מר רורי ביירן נכנס למסעדה- רורי הוא המעצב הבכיר של מכונית ה-F1 של פרארי- ללא ספק אחד המנועים הראשיים להצלחתה האדירה של פרארי בפורמולה 1.

הבן של רורי הסתובב במסעדה ובא אלינו, אז שיחקנו איתו קצת.

סיכמנו יום נהדר בבר של מלון דומוס בו חבריי ניסו, והצליחו, לשכר אותי.

אז זהו, היה טיול מדהים, חוויה מטורפת.

לירן בידרמן.

עוד כמה תמונות מן הטיול...

חלק מן התמונות מן החנות הרשמית של פרארי.

בחנות זו, כאשר אתם חוצים את הכניסה והדלתות נפתחות, נשמע רעש של מכונית פורמולה 1 שעוברת במהירות רבה.

מרשים ביותר!

עוד תמונות ממראנלו...

למה זה באמת ככה?? (הגאנט אותו גודל!!... )

כי זו מכונית סופר-ספורט באופטימיזציה מלאה לביצועים.

מכוניות אקזוטיות לא צריכות להיות סימטריות.

הסט-אפ הזה הוא הסט-אפ הטוב ביותר.

זהו זה הקש ששבר את גב הגמל

אני עכשיו אוסף כמה רגילות וטס לאיטליה למודנה לראות את המפעלים ואת כול המוזאונים

כמה עולה כניסה?

מד-הים

הזדמנות של פעם בחיים, שמעט מאוד אנשים זוכים לה.

אני מזיל ריר עד עכשיו, למרות שאני חובב פורשה...

האם אתה גר בישראל או באיטליה?