שבת בבוקר

ביום שישי ב-24:00 מתקשר אליי שי חברי.

"מחר ב-08:00 אצלי".

 

שי הוא חבר טוב שלי, והוא בעלה של נירית חברת ילדותי, ולכן לא יכולתי לסרב.

חוץ מזה לשי יש באגי.

 

מכיוון שאין לי תמונה כרגע, אתאר - שלדה שתוכננה במיוחד עבורו, דו מושבי, מנוע 1800 16 שסתומים של לגאסי (הנעה אחורית) - בשביל האמינות.

הגה של אלפא - בשביל הכיף.

בולמים מתכוונים של בילשטיין - בשביל הגב.

 

למפקפקים, לא מדובר בחיפושית ישנה ומקרטעת, אלא במפלצת עם שלדה מקצועית, שהושקעו בבנייתה כ-70K.

 

העמסנו את הבאגי על נגרר, בדיקות של בוקר, ארגז כלים, שתיה וכו'.

נוסעים לבת שלמה, ומשם ל... טוב, כבר נמצא לאן.

 

בדרך משטרת התנועה עוצרת אותנו, בודקים רשיונות רכב, רשיונות לעגלה, ושואלים "מה זה ? מה עם הרשיונות שלו ?"

 

שי מסביר שזה פסל, ומציג אישור על המנוע להראות שהכל תקין והפסל לא מורכב ממנוע גנוב.

השוטר הרע מאיים שאם הוא יראה אותנו נוהגים בפסל, הוא ירשום לנו דוח, השוטר הטוב מחייך.

 

ממשיכים, מגיעים לבת שלמה.

 

עולים על הפסל.

 

נוסעים.

 

רב הטיול הוא נסיעת שבילים מהירה, עם לא מעט נסיעת שדות שנגרמת פה ושם.

זו החויה האמיתית, ראלי בהתגלמותו.

הגיר הוא גיר אוטומטי, ואני לא מבין איך ברנס ופניצי מצליחים גם להעביר הילוכים תוך כדי נסיעה כזו, כנראה שיש להם משהו שלי אין.

 

מגיעים להר חורשן, שי נוהג טיפוס טכני בהר, אני משתעמם במושב ליד.

 

חוזרים לשבילים, אני נוהג, שי נהנה.

 

זה היה שביל ארוך מאוד.

 

הוא הוביל אותנו למגידו, משם לעפולה וגבעת המורה, משם לצומת גזית, טיול בנחל גזית וחוזרים חזרה.

 

אוכלים בפונדק דוברת (הוופרים נפלאים שם בעונה הזו של השנה).

את כל הטיול עשינו בשדות ובשבילים, ולא עלינו על כביש כלל, למעט חציה בניצב של כבישים שמישהו שם לנו בדרך.

לפנדק דברת הגענו מהשדה, אבל חנינו בחניה של המכוניות הרגילות.

שמתי לב ל-3 תגובות עיקריות של עוברי האורח:

1. אנשים מסתכלים, מתענינים ושואלים שאלות.

2. אנשים שמסתכלים, רואים שזה משונה, וממשיכים הלאה.

3. אנשים שמסתכלים, לא שמים לב לשום דבר מיוחד במפלצת שחונה ליד המזדה שלהם וממשיכים הלאה.

 

משם נסענו למוחרקה, ממנה חזרה לבת שלמה.

 

היה כיף גדול, ובגלל הקסדה והכפפות רק נשרפו לי הידים מהשמש - מפרק היד - ועד השרוול.

 

בקיצור, זה הדבר האמיתי, נסיעת שבילים מהירה.

הנסיעה בשבילים היא במהירות של 60-80 קמ"ש, זה נשמע איטי, אבל מדובר בשבילי טרקטורים מעוותים, ובנסיעה במהירות של 100 קמ"ש הרכב יותר באויר מאשר על הקרקע.

כמובן שהכיף האמיתי הוא בסיבובים, סחיפות של ארבעה גלגלים, זריקות תחת (הנעה אחורית, כבר אמרתי ?), ומידי פעם ירידה בלתי נמנעת לשוליים (השוליים בשבילים האלו הם במקרה הטוב שדה חרוש, ובמקרה הרע שדה קוצים ענקיים, שבכל קוץ גרה מושבה של נמלים אוכלי בשר, שחלקן עדיין יוצאות לי מכל מיני מקומות נסתרים).

 

רז.

איזה כיף!!

כשאני אסיים (מתישהו) את פרוייקט הברנדה, ואת פרוייקט הסופרמוטו (...מממ) אני אטפל בנושא השטח...

עכשיו תאר לך מכונית ראלי גרופ N עם 280 כ"ס, הנעה כפולה, הילוכים ידניים לגמרי ומתלים שגורמים לך לנסוע 140 - בתוך יער..

 

 

אני רק יכול לדמיין את עוצמת החוויה

אני מכיר את החוויה מרכיבה באופנוע שטח אבל לצערי עדיין לא ניסיתי נהיגת שבילים מהירה ברכב ייעודי כמו זה שחבר שלך בנה (לא ג'יפ).

 

ועוד משהו, כל הכבוד על ההקפדה בנושא המיגון (קסדה+כפפות)

כלי משחית מגניבבבבב!!!

לא עובר 70-80... אבל שוקל איזה 400 קילו.... טס באויר....

הכלי הזה מלבד היותו טוחן סלעים טוב גם בכל דיונה!

בשבילים אתה מצפה לנחיתות קשות... אבל המתלים מרככים הכל... ובגלל שיש מיגון תחתון עבה אתה לא חושש מאף קפיצה/סלע/בור/סיבוב/תעלה...

ויש גם נשמים שממוקמים גבוה למעלה במנועי ה2 פעימות(50 כ"ס) ושנורקל יניקה גבוה ב4 פעימות (25 כ"ס) כדי שגם מעברי מים עמוקים לא יפחידו אותך!...