עולם השטח בשבילי!

יום רביעי,חמש בערב,איילון צפון,פקק.

אני נזכר לפתע באותה תחושה שאחזה בי מספר ימים קודם לכן,בשטח.

נסיעה במהירות נמוכה ,חצי מהמהירות המותרת כיום בכבישי ישראל,לפעמים יותר לפעמים פחות גורמת לך להזיע,להעלות חיוך,להגביר את דפיקות הלב,להפעיל את כל הניסיון והידע שרכשת,להקשיב,להריח,לקרא שטח,להנות,הנאה כמו שרק שטח יודע להעניק.

אתה מתמכר לזה,לשקט של הטבע,לבלעדיות,להפתעות שמצפות לך,כל ערוץ,כל שלוחה כל אוכף כאילו מסתכל אלייך ומסמן לך רק לבוא ,הילד שבך מתעורר ואתה לא מתנגד לשום קריאה ,גם שהמוח מסמן לעצור אתה מחייך ופשוט דוהר קדימה.

השטח קורא עלייך תיגר ואתה בשלך,נחוש להוכיח לו שהחיה שלך בשילוב החיה שבך מסוגלים להתמודד עם הכל,כמו נח בים גלי ככה אתה בשטח.כל עוד המנוע חי ובועט,אתה והטבע לא נפרדים,כזוג דורבנים בתחילת דרכם.

בכל עצירה אתה נדהם מהנוף מחדש,נהנה מטעם השחור הקטן למרות הליכלוך שעל הכוס,נהנה מריח העצים והפרחים מהטבעיות ומהתמימות שרק בשטח עדיין נשארה.

 

מסתכל עליה, גאה בצורה שהיא הובילה אותך לאן שהגעת,היא מצידה כאילו מזלזלת בך מנסה לשאול אם זה כל מה שיש לך בשבילה,רוצה עוד מהשטח,כמו ילדה בגיל הטיפש עשרה שצריכה שמישהו ירסן אותה ויוביל אותה בדרך הנכונה .שעות וימים אתה עובד עליה בבית,וכאן,כאן היא מחזירה לך אהבה.

אין פקקים,אין צפירות,אין אנשים שמנסים להידחף לנתיב,לא צריך לחפש חניה,זה רק אתה הכלי שלך והשטח.

 

מגבירים מהירות ,הביטחון עולה ,כל אבן ואבן,כל נחל,וכל סלע מקבלים תשומת לב ממך,העברת משקל,גז ביניים,עוד כח פחות כח ,הכל קורה כל כך מהר.רק החיוך ופעימות הלב מצליחים ליישר קו עם סיבובי המנוע.

עדיין פקוק בתל אביב,אנשים ממהרים ,רעש,אוויר מלוכלך,רמזורים וקבצנים בצמתים.

אלפי אנשים חוזרים מהעבודה,ברכב הליסינג ,(אבל תפעולי) שלהם,שמזמן שכחו ריגוש מהו,שחושבים ששטח זה פארק הירקון,

לא מבינים איזה עולם שלם מחכה להם ממש מעבר לפינה ,במרכז בדרום במזרח ובצפון.

כואב לי עליהם,עולם השטח בכלל והג'יפים בפרט פתח לי את העיניים כאילו שהראת לבר כוכבא M4 קומנדו בזמן שהוא מקושש עצים בתוך המערה שלו .

עולם השטח הוא תשחץ לא פתור בעיניי וכנראה שלעולם לא אצליח לפתור את כולו,אבל וזה אבל גדול,זה לא אומר שזה ימנע ממני לנסות...

 

לירון