אתם רוצים להחנות בדרך דו-סיטרית,קחו אתכם אמצעי מדידה [התפתחות וזיכוי]

כאשר אתם רוצים להחנות רכב בדרך דו-סיטרית אשר אין בה סימוני נתיבים, אנא הצטיידו באמצעי מדידה בכדי שתוכלו לדעת האם החניה מותרת(המדרכה אינה מסומנת וגם אין תמרור המתיר/אוסר חניה במקום).

כל זאת הנכם צריכים בכדי שלא תקבלו דו"ח על הפרעה לתנועה.

עיניין זה אנו למדים מפס"ד של כבוד השופט הדר אבינעם מביהמ"ש לתעבורה ברמלה.

 

הכרעת דין

 

 

1.בתאריך 12.1.03 בשעה 11.02 החנה הנאשם רכב ברחוב אצ"ל ברמלה, סמוך למוסך מריומה הישן.

 

על פי הנטען בכתב האישום, עצר הנאשם את הרכב בא ופן שיש בו משום הפרעה לתנועה, על כן ייחסה התביעה לנאשם עבירה לפי סעיף 71 (1) לתקנות התעבורה התשכא 1961.

 

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

על כן נשמעו הראיות בתיק.

 

מטעם התביעה העיד עד תביעה יחיד הוא השוטר יוסי שניידר שערך לנאשם את הדוח שהוגש לבית המשפט וסומן ת/1.

 

ת/1 על פי האמור בו, הוא דוח הדבקה שהודבק על שמשת הרכב, מאחר והנהג לא היה נוכח במקום הארוע בעת עריכת הדוח.

 

2.בדוח בת/1 נרשמו הנסיבות המיוחדות של הארוע כדלקמן:

"החנה את הרכב הנ"ל ברחוב אצ"ל ברמלה בנתיב הנסיעה ממערב למזרח, בקטע בו הכביש צר ועצם החניה רכב כבד שמגיע באחד הנתיבים, לא מאפשר לרכב שבא מהתנועה הנגדית לעבור".

 

בהמשך נשאל העד במה התבטאה ההפרעה לתנועה כשהרכב חנה, השיב העד, כי: "למרות שהמדרכה לא צבועה אדום לבן, שני רכבים קטנים עוברים בקושי, ברגע שמגיעה משאית זה יוצר פקקים".

 

הנאשם חקר את העד בחקירה נגדית בין היתר לגבי מיקום החניה, והעד ציין כי הוא תמיד רושם דוחות באותו מקום, והוצגה לעד תמונה נ/1 שהעד אישר כי זהו מקום החניה של הרכב, כאשר הרכב הלבן הנראה בנ/1 מייצג את רכב הנאשם.

 

בהמשך החקירה הנגדית, ציין הנאשם בפני העד כי רוחב הכביש במקום הוא 7 מטר, והעד לא יכול היה לאשר עובדה זו, בטענה כי לא מדד את רוחב הכביש במקום.

 

בתשובה לשאלות בית המשפט, בעמ' 3 לפרוטוקול מאשר העד כי אבני השפה שממול מקום חניית הנאשם צבועות אדום לבן, והדבר גם משתקף בתמונות שהגיש הנאשם של מקום הארוע, למשל נ/3.

 

כמו כן נשאל העד על ידי בית המשפט אם בשעת הארוע חנו ממול למקום חניית הנאשם רכבים אחרים, והעד לא ידע להשיב גם על שאלה זו, באשר הוא לא זכר את הארוע הספציפי כפי שציין בעמ' 4 שורה 4 לפרוטוקול: "אני לא זוכר את הארוע הספציפי ולא אזכור אם ממול באדום לבן חנו מכוניות".

 

אין לי ספק כי אם היו מכוניות חונות משני צידי הכביש, הרי שעצם החניה תהיה הפרעה לתנועה, באשר שני הנתיבים נחסמים ומאלצים רכבים הנעים באותם נתיבים לעקוף אותם זה מול זה.

 

3.הנאשם העיד בפני כעד הגנה, וטען כי הוא החנה את רכבו הפרטי מסוג פיג'ו 205 שהוא רכב קטן ברוחב כ- 1.40 מ', והוא לא סבר שהוא עושה משהו בניגוד לחוק , שכן לא היה שום רמז לכך שיש בעיה להחנות במקום.

 

הנאשם טען כי הוא ידע שמותר להחנות במקום, וכאשר נאמר לו שהוא הפריע לתנועה זה הפתיע אותו.

הנאשם סבר כי הוא לא עבר שום עבירה, ולכן לטענתו הוא הגיע לבית המשפט.

 

בחקירה נגדית טען הנאשם כי אין במקום סימון אבני שפה אדום לבן, ולא היתה לו שום סיבה להניח שחנייתו מפריעה לתנועה.

 

אז הציגה התובעת מלומדת בפני הנאשם את התמונה ת/4 , (סומנה כך על ידי בטעות צריך להיות ת/2).

בת/4 נראה הרכב הלבן המייצג את מקום חניית הנאשם, אותו רכב הנראה גם בנ/1.

 

אלא שבת/4 מומחש המחש היטב כי חניית טור המכוניות בצד ימין של הכביש, כפי שהנאשם חנה, אכן מהווה הפרעה לתנועה ומאלצת בעצם את הרכבים הנוסעים ממערב למזרח, להשתמש בנתיב הנגדי, גם אם בחלקו.

 

4.בעמ' 6 לפרוטוקול אישר הנאשם לשאלות בית המשפט כי הוא מדד את רוחב הכביש ומצא שרוחב הכביש במקום הוא 7 מטרים.

 

מכאן שאם היה הכביש מחולק על ידי קו הפרדה רצוף או מקווקו לשני חלקים שווים, היה רוחב כל נתיב נסיעה 3.5 מטרים.

זהו בערך רוחבו של נתיב נסיעה, המקובל בכבישי ישראל.

מכאן שניתן לומר כי בקטע הכביש שבו נאכפה העבירה קיים נתיב נסיעה אחד לכל כיוון.

 

על כן החניית רכב בנתיב הנסיעה, בעצם חוסמת אותו ומאלצת את הנהג המבקש להשתמש באותה דרך, לסטות אל עבר מרכז הכביש, ובעצם לעקוף את המכונית החונה באופן שאם יגיע רכב ממול, הוא לא יוכל לחלוף במקביל לרכב המתקרב מולו.

 

במובן זה מהווה החניה שחנה הנאשם כמתואר בכתב האישום, משום הפרעה לתנועה.

 

5.לאור כל האמור לעיל החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, עבירה לפי תקנה 71(1) לתקנות התעבורה התשכא 1961.

 

עמית

פדיחה של העירייה ופלצנות של המשטרה. כאילו לא כל אדם שני במדינה עושה זאת , שלא לדבר על כך שלדעתי זאת חנייה הגיונית לכל הדעות 1.4 לעומת 3.5 מטר רוחב נתיב.

שוב העירייה עשתה כאן פדיחה ואם רצו לא לאפשר חניית רכבים ברחוב היו צריכים לצבוע הכל באדום לבן ולא לחסוך בכסף , אני משער שאם עורך דין היה מגיע למשפט הנ"ל היה יוצא זכאי.

החשבון לא נכון.

מצדו השני של הכביש החניה אסורה, כלומר בשבעה מטרים צריכים להיכנס 2 נתיבי נסיעה+אפשרות לחניה.

 

7 מטר פחות 1.40 = 5.60 מטר. כלומר 2.80 מ' לכל כיוון נסיעה וזה לא בלתי-סביר לכביש עירוני רגיל.

השופט טעה פה ובגדול

 

מותר ואסור בחניה עירונית:

 

(א) אסור להעמיד רכב בצורה שיסתיר תמרור או חלק ממנו, למעט מילוי הוראת כל דין.

 

(ב) 2 מטר מברז כיבוי.

 

(ג) 12 מטר לפני מעבר חציה.

 

(ד) 12 מטר לפני ואחרי קו עצירה וצומת.

 

(ה) 20 מטר לפני ואחרי מסילת רכבת (מהמסילה הקרובה לכיוון נסיעתך, כלומר בהתקרבך למסילת רכבת אסור לך להחנות 20 מטר מהמסילה הקרובה אליך ולאחר שעברת את המסילה אסור לך לעצור במרחק 20 מטר מהמסילה השניה).

 

(ו) 20 מטר לפני ואחרי תחנת אוטובוס ומשני צידי הדרך, למעט דרך שרוחבה מעל 12 מטר ואין איסור חוקי להחנות ממול.

 

(ז) בשביל לאופניים.

 

(ח) על מדרכה, זולת אם סומן אחרת בתמרור.

 

(ט) בכניסה לחניה (תחנות דלק, מפעלים, בתים וכו').

 

(י) מול מעקה בטיחות.

 

(יא) בדרך דו-סיטרית בעלת נתיב אחד לכל כיוון וקו הפרדה רצוף מפריד ביניהם.

 

(יב) בחניה כפולה.

 

(יג) על גשר או במנהרה.

 

(יד) בתחנת מוניות, למעט הורדת נוסעים.

 

(טו) בתחנת הסעה, למעט העלאה והורדת נוסעים.

 

(טז) במקום המסומן לנכה.

 

(יז) הוצב תמרור האוסר חניה (בצד בו הוצב).

 

(יח) סימון על אבני השפה בצבע אדום ולבן האוסר חניה ועצירה.

 

(יט) בדרך דו-סיטרית אסור להחנות רכב בניגוד לכיוון התנועה.

 

(כ) בדרך מחולקת ע"י אי-תנועה, שטח הפרדה, שדרה, אסור להחנות משמאל, זולת אם סומן אחרת.

 

(כא) בדרך חד-סיטרית מותר להחנות משמאל, באם אין איסור חוקי לכך.

 

אני לא מוצא שום איסור על החניה במיקום הנ"ל, אם הרשות חושבת הדרך הנ"ל אסור להחנות בה עליה לסמנה כראוי ולא לצפות שהאזרח יעשה חושבין - האם מקום חנייתו מהווה גורם הפרעה אם לאו.

 

עמית

נימוקי הכרעת דין

 

בתאריך 3.3.04 בתום מסכת הראיות בתיק זה, הודעתי כי הנני מזכה את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

 

להלן נימוקי:

 

1.בתאריך 12.1.03 בשעה 10.50 חנה רכבו של הנאשם ברחוב אצ"ל ברמלה סמוך למוסך ג'ורג', ועל פי הנטען בכתב האישום חנה הרכב באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה בניגוד לתקנה 71(1) לתקנות התעבורה התשכא 1961.

 

בישיבת ההקראה שהתקיימה ביום 18.1.04 כפר הנאשם בעובדות כתב האישום מבלי לפרט את כפירתו.

 

על כן נשמעו הראיות בתיק.

 

2.מטעם התביעה העיד עד תביעה יחיד הוא השוטר שניידר יוסף אשר הבחין בעבירה ורשם לנאשם את הדוח שהוגש לבית המשפט וסומן ת/1.

 

בדוח נרשמו הנסיבות המיוחדות של המקרה, לאמור : "החנה את הרכב הנ"ל ברחוב אצ"ל מול מוסך ג'ורג' במקום בו הכביש צר, כ- 7 מטר רוחבו ועצם החניה חסמה את נתיב הנסיעה מכיוון רחוב טשרניחובסקי לתחנה המרכזית , כך שמשאית או רכב כבד שמגיע מאחד הכיוונים מהנתיב הנגדי אין אפשרות לעבור".

 

מאחר והרכב היה חונה במקום ללא נהג, הודבק הדוח על חלון הרכב, ולא נרשמה תגובת הנאשם.

 

בחקירתו הנגדית הציג הנאשם לעד התביעה גרסה שלפיה רוחב הכביש במקום בו חנה הרכב הוא 9 מטר ויותר.

 

בתשובה השיב העד כי איננו זוכר את הארוע אלא לפי מה שכתוב, ובכל דוח כזה שרשם הוא מדד את המרחק המצוין בו בצעדים.

 

העד אישר כי יכולה להיות סטיה בהערכתו את המרחק של חצי מטר לפה או לשם.

 

3.כשהעיד הנאשם כעד הגנה מטעם עצמו, הוא טען כי מדד את רוחב הכביש במקום שבו חנה הרכב, באמצעות רולטקה (ראה עמ' 4 שורה 13-14 לפרוטוקול), וטען כי על סמך זה קבע שרוחב הכביש במקום הוא 9 מטר ויותר ולא 7 מטר כפי שטען השוטר.

 

אין לי ספק כי במידה ורוחב הכביש הוא 9 מטרים, במקום בו חנה רכבו של הנאשם, לא מתקבל על הדעת שבחנייתו הפריע הנאשם לתנועה, כטענת השוטר.

 

מאחר ושתי גרסאות בפני, אחת מבוססת על הערכה בעוד האחרת מבוססת על מדידה מדוייקת, מעדיף אני את הגרסה המבוססת על מדידה באמצעות אמצעי מדידה על פני הגרסה האחרת.

 

התוצאה היא שאני מעדיף את גרסת הנאשם לגבי רוחב הכביש, על פני גרסת עד התביעה, מכיון שכך התעורר ספק בליבי, אם אכן הנאשם היווה הפרעה לתנועה בהחניית רכבו.

 

מספק זה רשאי הנאשם ליהנות, ועל כן זיכיתי אותו מן העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.