מצאתי בעיתון - לא סיפור אישי אבל סיפור קצר ענק!!!!!

לפני בערך שנה וחצי ישבתי לי בניחותא במסעדה יוקרתית, כשלפתע השמיעה בטני

רחשי מצוקה שקראו לי לצאת למבצע חילוץ בני ערובה בעורף הגב התחתון. כיוון

שאני טיפוס ממושמע, וגם בגלל שישבתי במוסד מכובד שלא מעריך שעשועים

נחותים, גסים ובהמיים, נעניתי מיד לצו מצפוני.

 

 

בכניסה לבית הכיסא נדמה היה לי כי שכני לפעולת המעיים מזהה אותי. נדתי לו

בראשי ומיהרתי לסגור אחריי את דלת התא. מובן שעוד לפני שהתיישבתי, הקפדתי

לכבד את מי האסלה בשכבת נייר עבה על מנת למנוע ריקושטים קרים )מעניין אם

איזה חולה נפש כבר המציא גוף חימום למי האסלה(. מיד אחר כך ריפדתי את דפנות

האסלה הצוננות והנגועות בחיידקים אלימים באותו נייר רך, והתיישבתי במתינות

של בעל בעמו. בעוד אני לוחץ את הסחורה, נשמע לפתע קול סימפטי מעבר לדופן

התא ששאל: "אחי, מה קורה?".

 

 

חייכתי לעצמי בגאווה - עוד מישהו שמכיר אותי, ודאי מעריץ אם לא קורא

אדוק. אודה בלא מעט בושה, כי באותם ימים פרצופי התחיל להיות מוכר במקצת,

וראשי הסתחרר עליי בשל כך, שלא לומר הפך למשתנה. כהרגלי בקודש, נהגתי

באצילות נפש והנחתי למעלותיי הטובות להשפיע טובה על הסביבה כשאני מספק

לכל דורש חיוך ענוותני מזויף ולחיצת יד רופפת של הכרת תודה, אך בו זמנית

מכירה בערך עצמה. נסכם ונאמר, הפכתי לנאד נפוח.

 

 

אם כן עצרנו בנקודה בה אותו מער יץ היושב מעברו השני של דופן העץ המפרידה

בין התאים, שואל אותי "אחי, מה קורה?". בשלב הזה התלבטתי אם לענות, שהרי

בכל זאת, אני עיתונאי מכובד עם שני ליטר שתן בראש. לבסוף הכרעתי בעד

ההגינות האנושית הבסיסית, שמחייבת אותי להתעלות מעל רום מעמדי ולענות

לפוחז. "לא רע, לא רע", השבתי לאלמוני מעבר לקיר.

 

 

אותו הקול שאל "מה אתה עושה עכשיו?".

 

 

כיוון שכבר פתחנו בדיאלוג, המשכתי לענות בנימוס, "אתה יודע איך זה במקצוע

שלנו, יש הצעות מפה, יש הצעות משם. עושים קצת טלוויזיה, קצת רדיו, טור

בעיתון, צפים, מסתדרים".

 

 

וכשאני כבר מסיים לענות ופוצח במלאכת הקינוח, אני שומע את אותו הקול מעבר

לקיר, נרגז משהו, אומר: "שמע, אני אתקשר אליך יותר מאוחר. יש פה איזה חולה

נפש שכל הזמן מתערב לי בשיחה".

 

 

 

 

 

 

גבירותיי ורבותיי, מה בא הדבר ללמדנו? ראשית, צניעות. ואין מקום טוב יותר

להכרת ערך הענווה והפרופורציה מאשר בית הכיסא. שנית, אנו למדים כי יש

זמנים ומקומות בהם רצוי לסתום את הפה ובטח ובטח שלא לדחוף את האף למקומות

של אנשים אחרים. ושוב, קל וחומר בשירותים ציבוריים.

 

אראל סגל זמן ת"א 13/12/02

פרס נובל

במסגרת מבצע "הסבר פניך לקורא החולה" שאני עורך במייל שלי

segal99

012net.il, מגיעים אליי אוצרות נדירים. מדי שבוע נחשוף כאן בפניכם

את מיטב היצירות, פרי ידיכם המזיעות והדביקות, ונשיב להן את הכבוד הראוי.

אני משער שתתקשו להאמין, אבל למדור האווילי הזה יש קוראים בשוודיה. אחד

מהם, עד כמה שזה נשמע ביזארי, שלח לי סיפור פלוס תמונות על מסיבת רווקים

שוודית. לאחר עיון מדוקדק, החלטתי שאסור לי למנוע מכם מידע חשוב כזה,

והבאתי את הדברים כמעט כלשונם.

 

 

קבלו את סיפור השנה בתחום החתונות, או לפחות את סיפור השבוע. הוא מגיע

משטוקהולם הקפואה, ואם מישהו בישראל חושב ששוודיה זה רק סרטים מייגעים של

אינגמר ברגמן על משפחות שהאבא חושק בפומפייה, ובכלל שמדובר בעם משועמם ושבע

שמתאבד כל יום בחמש אחר הצהריים, נכונה לו הפתעה. אבל רגע לפני שממשיכים,

שימו לב לתמונות ה"מלח" המזוקן. הביטו בהן היטב, בחנו כל פרט, יש להן

משמעות גדולה.

 

 

אולי לא שמעתם, אבל שוודיה מחזיקה במסורת ידועה וארוכת שנים של מסיבות

רווקים מפוארות שנגמרות לעתים קרובות באיבוד שליטה. הבחור בתמונה, סוון,

עמד להתחתן והתמונות לעיל הן ממסיבת הרווקים שלו. סוון שלנו היה ידוע

לחבריו כחובב שיט מושבע, אז חבריו הטובים החליטו לערוך את מסיבת הרווקים

שלו ביאכטה שנשכרה מבעוד מועד, כשבתוכנית האמנותית יום הפלגה ושתייה כדת

וכדין. צ"ל, שלפני שסוון עלה לספינה, סידרו לו החברים מראה של מלח אמיתי.

לצורך האותנטיות אף הדביקו לפניו גבות וזקן מלאכותיים.

 

 

ההפלגה עברה כתקנה, החברים שתו כמו ששוודים יודעים, הרימו כוסות וצעקו

"סקול", כשמדי פעם הם מסתכלים בחתן ונשפכים מצחוק. סוון לא הבין מה הבעיה

שלהם, אבל כל עוד המשקה זרם, זה לא ממש עניין אותו.

 

 

בשעות הערב, עברה המסיבה לסאונה כמו שהסקנדינבים אוהבים. כשסוון המלח פסע

לתוך הסאונה, החברים כבר המתינו לו שם עירומים. סוון הביט על חבר מספר אחד,

והבחין שכל חבילתו מגולחת למשעי. גם חבר מספר 2 הסתובב עם צלופח קירח

משתלשל בין הרגלים. כנ"ל יתר ערוות החברים, שנדמו כלהקת תרנגולי הודו

מרוטים. סוון היה קצת מטושטש, מסטול משתיית יתר, אבל למרות מצבו הוא התחיל

לקלוט משהו מאוד מוזר. הוא שלח ידו ונגע בזקן ובגבה המלאכותיים. זה הכה בו

מיד. מראה המלח האותנטי?!