תקיעות וכמובן החלצויות

בכדי שכולנו נשכיל מה לעשות בכדי לא להתקע ומה לעשות בזמן תקיעה, כל אחד מוזמן לספר איזה תקיעה גרנדיוזית שקרתה לו בעבר וכמובן לספר לנו איך הוא נחלץ.

 

אני מתנדב לספר התקעות מטורפת שקרתה לי רק השבוע, אני נוסע בשטח חקלאי באזור גבעת עדה, בדרכי לנסוע לאורך נחל דליה שבעונה הזאת שוקק מין וחיים,דגים, סרטנים,דו חיים, צבי ביצה, ממש ספארי באפריקה

 

סחבק דוהר בשביל עפר מהודק ויפה ולא יודע שהחקלאים עשו שם טעלת ניקוז שאני מתקדם בניצב אליה.

רוחב התעלה כמטר ועומקה ומטר וחצי.

הבעיה היא שעם הגשמים החזקים שהיו התעלה התמלאה בוץ סמיך, באה השמש הקופחת של הסופ"ש ויבשה שכבה עליונה קרומית ויפה ויבשה ואני כמו בסרט אימה דוהר לכיוון הסיוט הזה.

 

בקיצור, פתאום אני ואישתי היקרה צוללים לתוך התופת הזאת, המוסו עומד בזוית של איזה 60מעלות , 2 גלגלים אחוריים הרחק הרחק באויר.

תא מנוע מלא בוץ סמיך ולכן מיד דוממתי מנוע ואני יושב שם באוטו ושובר את הראש מה עושים.

 

דבר ראשון נחלצים (בקושי) שנינו מהאוטו, עומדים בצד ומבינים שאין מה לעשות, אכלנו אותה ואכלנו אותה קשה.

 

לנד קרוזר שעובר בסביבה נחלץ לעזרתנו, מחבר רצועה, עושה משוך בגזר, משוך הגזר.....ולא זז הגזר.

פתאום הגיעה גם דפנדר, רותמים גם אותו אלינו, משוך בגזר, משוך בגזר, אין כמוהו גזר....המכונית לא זזה רוורס.

 

פתאום הגיע חקלאי בהיי-לקס שלו, צחק על שלושתינו ואמר ששום 4X4 שבעולם לא יחלץ אותנו, רק דבר אחד יכול לעזור פה, טרקטור.

 

הלך לדרכו, בינתיים הלכו גם הלנדקרוזר והדפנדר.

אחרי חצי שעה חזר החקלאי עם הטרקטור.

נרתם אלינו, משוך ימינה, משוך שמאללה.....ויצא הגזר.

 

פתח מערכת השקיה, שטף לנו טוב טוב את תא המנוע, סירב בנימוס תקיף לכל תמורה ונסענו לדרכנו.

פעם ראשונה בחיי המוטורים בשטח שנתקעתי ללא שום שביב תקווה, פעם שניה שנתקעתי שלא הצלחתי לחלץ את עצמי, בשתי הפעמים מדובר בבוץ.

 

יאללה, בכבוד, עכשיו תורכם.

הזמן - חורף 2007-2008, יום שישי בצהריים.

 

אני מסיים שיעור משעמם בסוג כלשהוא של אלגברה ומחליט לצאת לטיול קטן באזור הירקון לפני שאני חוזר הביתה. לא ביג דיל, את המסלול שלאורך הירקון מזרחה אני מכיר טוב, אין בעיות עבירות ואפשר גם לשלב 4X4 בכיף ככה ליד הבית, אבל אני מחליט לגוון קצת ולהכנס הפעם מכיוון השדות של רמת השרון (מרכז הטניס, למי שמכיר).

 

בדרך לשם מתקשר אלי חבר משועמם, מבקש להצטרף לסיבוב. אני אוסף אותו בדרך וממשיכים לטיול, משלבים 4X4 ונכנסים לשבילים. הגשם שירד יומיים לפני זה השאיר המון שלוליות בשטח ואני קצת חושש להכנס אליהם. לראשונה אני נכנס עם קצת חשש. יורד קודם מהרכב, בודק את העומק עם מקל ורק אז מחליט אם לעבור. בשנייה אני תופס קצת ביטחון, בודק ויזואלית ונותן בגז. כמו כל גבר מצוי, בשלולית השלישית האגו כבר בשמיים ואני אפילו לא יורד מהרכב כדי לבדוק במה מדובר ומה קורא בהמשך הדרך, פשוט נותן בגז.

 

בהתחלה הכל מרגיש סביר. השלולית קצת גדולה ועמוקה אבל לא נורא, הג'יפ שומר על תנופה סבירה. אבל לאט לאט אני מרגיש שהקצב יורד והתנופה נעלמת. אני מוחץ את הדוושה עד הסוף אבל זה לא ממש עוזר ו...

עץ. נפל עץ באמצע השלולית.

כמה עשיריות השנייה של היסוס בדוושת הגז גרמו לעצירה מוחלטת של הג'יפ. טוב, מה עכשיו?

משלב רוורס - לא זזה רוורס.

משלב קדימה LOW - לא זזה.

משלב שוב רוורס - לא זזה רוורס.

 

אני מנסה לפתוח את הדלת של הג'יפ אבל זה קצת קשה. מסתבר ששקעתי כל כך עמוק שהבוץ עבר את סף הדלתות, ועכשיו הוא פשוט נשפך לי פנימה לתוך הרכב . בקושי רב אנחנו מצליחים לצאת החוצה, מלאים בבוץ עד הברכיים בערך. טוב, מה עכשיו? מנסים להוציא קצת בוץ עם הידיים ממתחת לגחון הרכב כדי לאפשר תנועה לאחור, מורידים אוויר, מנסים לקמבן כמה קרשים שיתנו תמיכה - כלום לא עוזר, אנחנו עמוק בבוץ.

 

כשהגיעו רוכבים אופניים ועמדו לידנו עם פרצוץ הבאנו שאין ברירה. התחלנו בהליכה רגלית לכיוון הכניסה בתקווה למצוא רכב שטח נוסף שעובר בסביבה. ביינתים התחלתי להרים טלפונים לחברים באזור כדי לראות מי יכול להגיע עם רכב כפול הנעה חזק. אחרי שעה הצלחנו לחזור לכביש ופגשנו את אחד החברים שהגיע עם פג'ארו ארוך ומדוגם. אחרי ברבור קצר אפילו מצאנו את הג'יפ שלי בדיוק בנקודה בו הושאר (כאילו שציפיתי שמישהו יצליח להזיז אותו).

משיכה ראשונה לאחור עם הפג'ארו - כלום.

משינה שנייה, הפעם אני ברוורס עם פול גז - כלום.

מה, עד כדי כך?

משיכה שלישית, הפעם עם תנופה מצד הפג'ארו. ו... השתחרר.

 

מרוב אושר הרגל רועדת לי על הקלאצ' והרכב נכבה . סיבוב משיכה נוסף ואני בחוץ.

 

שתי תמונות ממקום הארוע. צולמו בסלולרי אז האיכות בהתאם אבל בהחלט מעבירות חלק מהתחושה.

החוסר בנעליים, אגב, לא מקרי. הם פשוט נשלפו לי מהרגל אחרי צעד אחד בבוץ, עם הגרביים!

שלשום נתקעתי עם רנו קנגו ידנית שנת 2003.

האוטו גמור (מבחינת זה שהתחרעו עליו).

בכל אופן, נכנסתי לאיזו דרך צדדית שהייתה בוצית (בוץ יבש בלי מים), וכשרציתי לעשות רוורס האוטו כבר שקע קצת.

קראתי לחבר, הוא עשה רוורס ואני דחפתי מקדימה.

ללא הרבה מאמץ יצאנו, ממש במזל.

 

ועכשיו לשאלה קצרה:

במצב כזה שהרכב לא שקוע עמוק, ובבוץ יבש יחסית, איך הכי טוב להיחלץ?

כמובן שעם קרשים הכי קל, אבל אם אין קרשים?

 

יום טוב.

אני גר במושב נידח.

 

רכב: היילקס 4x4 תמיד מלאה בציוד למקרה הצורך.

 

יום בהיר אחד, בחורץ 2008, אחי שהרבצתי ניקוי יסודי לרכב, שטיפה עצבנית, שאבתי את פנים הרכב.

 

את כול הכלים הורדתי למחסן, אמרתי אני חייב לעשות "סיבוב פוזה" קצת. אחרי שהוא ריק מכלים ונקי, טיילתי לי בכביש, ברחבי הישוב, להנאתי, באטיות דיה, לפתע דרך עפר קרצה לי, וחייכה לי לשלום...

 

אמרתי נברך אותה בכמה פירפורים.

 

המשכתי לטייל בשדות, כול הפריחה, של תחילת האביב, לפתע ניזכרתי שיש קיצור שאפשר להגיע לשטח דיונות מצויין, דרך של 2 ק"מ דרך השדות.

 

חתחתי לי בדרך שדות ישנים, שנהפכו לאגם של 1 ס"מ עומק, בעל בוץ דליל ביותר, אחרי כמה עליות וירידות. אני מגיע לשטח 1 דונם שכולו מים בעומק 1 ס"מ שניראה תמים למדי, אני מתחיל את הנסיעה בשילוב 4X4, מתחיל ללחוץ גז, אני מרגיש את הרכב מחליק כאילו אני נוסע על משטח קר , ומעיף בוץ כאילו הצמיגים חופרים באדמה, אני מרגיש את חוסר השילטה על איזון הנסיעה, הרכב מתזגזג לו לכול כיוון, אני בהילוך 2 שיא המומנט, בסלד 4 אלף. המהירות יורדת.. ממשיכה לרדת והסל"ד עולה...

 

 

ו...

 

 

עצרתי...

 

 

הגעתי לסוף הדרך הבוצית הצלחתי לעבור את השטח.

 

אני ממשיך לי בתומי אל עבר הדיונות שבאופק, אני מגיע ל2 כיוונים.

 

1. דרך ארוכה כדי להגיע לדיונות,

2. דרך של 50 מטר עם נחל של 30 ס"מ עומק.

 

הלכתי על הדרך הקצרה.

אני מסתכל. וחושב, אולי הנחל קטן מידי, העליה והירידה מאוד משופעים., אמרתי עם המון גז והרבה רצון, היילקס מקפצת את זה.

 

אני מכין את עצמי רגשית, גופנית, מכניס ראשון..יורד ל LOW מדרדר את הירידה. מאיץ. מתחיל לעלות את העליה....

 

המון המון גז.

 

האוטו רץץ.

 

בום ! האוטו נעצר.

 

סאמק ההילקס הזאת..

 

מה קרה, נותן גז האוטו רק מתחפר, מפעיל כפתור נעילה אחורית. (זה תמיד תמיד עוזר בכול מקום שנתקים הכפתור הזה הוא המושיע. לא משנה מה, כשהכפור הזה מאיר בכתום, הרכב תמיד מתקדם. גם אם הוא היה הפוך על הגג - נו הגזמתי)

 

לענייננו, הנעילה עובדת, והרכב לא זז.... יוצא החוצה, מתמלא בבוץ,

 

הירידה הייתה כו תלולה, שזווית הנטישה של הרכב לא הייתה טובה, הגלגלים האחוריים באוויר, והרכב נשען על הוו גרירה.

 

טוב מה הבעיה תמיד הרכב מלא בכלי חילוץ... פותח את הדלת האחורית, מוזיז את הספסל האחורי,

 

שיט הכול בבית !!.

 

למי אני יתקשר ? לאן אני ילך ? יום שבת סגרירי, מתחיל להחשיך ? 5 ק"מ אני מרחק מכול זכר אנושי,

 

2 שיחות לחברים שאוליי יש להם טרקטור או ג'יפ ביד, אבל כלום ! תמיד שאתה צריך עזרה אין לאף אחד אפשרות מענה.

 

לך תסביר להם איפה אתה באיזה דרך מקומבנת שאף אחד לא נוסע בה. אין שביל ואין כלום.

 

מה עושים ?

 

שיט הטלפון מתריע. אין סוללה. כבר השמיים בצבע כחול כהה.

 

מכבה את הרכב. ניזכר על השירות הזה שקפץ לי כול פעם באתר JEEPTRIP שקוראים לו Resc4U,

 

אבל מי זוכר את המספר בכלל, בשארית סוללה האחרונה שנישאר מתקשר לאחותי, שתתחבר להאנטרנט מנסה להסביר לה איך ניראה הבאנר הזה, עד שאני משיג את הטלפון, מייד מנתק לה,

 

זהו.. אמרתי אני יתקשר יחלצו אותי טיק טיק ולך לישון כמו כלב עם הזנב בין הרגלים.

 

מתקשר... אין עונה... מתקשר שוב אין עונה....

 

קיבינימט מה זה השרות הזה שלא עונים בו...

 

שוב מתקשר... אחרי 5 פעמים עונה לי איזה בחורה... נתתי לה פרטים איפה אני ומה קרה, היא תשלח SMS למחלצים ומי שהכי קרוב ידבר איתי... אמרתי לעצמי וואלה יופי ואם כולם ישנים מי יענה לה בSMS יום שבת ב5 בערב, אני לא הייתי עונה לה.

 

טוב אני יושב ברכב. ואומר לעצמי כמה טיפש אני שהשארתי את הכלים. ולמה אני תמיד מחפש את הדרכים קצרות.

ולמה אני .... ולמה אני .... והכול חרא... !!

 

ובינתיים הטלפון ממשיך לקדוח שאין סוללה.

 

אחרי חצי שעה מתקשר אליי בחור נחמד.. אומר לי שהוא פנוי והוא יוכול להגיע, הסברתי לו הכול הסברתי לו איך אפשר להגיע מהדרך השניה. ככה במהירות כי אין סוללה. ו... טוב זהו.

 

 

אהה.. רגע ! כמה אני צריך לשלם אחר כך ??

 

אמר 250$..

 

אמרתי מהה??? (אמרתי לעצמי במחיר הזה.. עם השיניים אני גורר את הרכב החוצה.... משאיר אותו פה שיגנבו אותו ושהביטוח ישלם לי מקיף... אני 250$ ???? האוטו לא עולה 250 $ !! מה אני משוגע ??!?!)

 

חוזר לשיחה.. אומר לו שמע אני יבדוק את זה אני יחזור אלייך.

 

חושב על זה... מתעצבן על המחיר.... מתחיל להירגע... אומר כוסאמאאאואמאחיואו אני יוצא מפה על הז*** שלי.

 

מתקשר שוב ! אומר לו בו... תסדר אותי קצת במחיר אני קצר וזה.... סגרתי איתו על 450 ש"ח..

 

אחרי 45 דקות הבחור הגיע... מצא אותי... אין לי מושג איך הצלחתי להסביר לו... הגיע עם סופה מצויידת (בלי נעילות).

 

אחרי 15 שעה של נסיונות ודחיפות ופרפורים שהוא כמעט שקע.. יצאתי בסוף.

 

יצאתי !!!!

 

כן כן האוטו נוסע...

 

ייאלהה הבית

 

פיפי ולישון.

שלי:

לפני חודש בערך, נפגש עם חברים לטיול, איזור פלמחים, נוסעים על גדת נחל סורק.

מתכוננים לחציית הנחל, החציה קשה עקב אדמה רטובה ובוצית.

גלופר ארוך עולה, מגנום עם ארגז פתוח, עולה אחריו.

גלופר קצר, מנסה לעלות לא מצליח, חופר חופר חופר, יוצא החוצה מהנחל.

אני נכנס עם הג'ימני, ונתקע בתוך בור שיצר הגלופר לפני.

עכשיו האוטו בבוץ ומים די גבוה, אני יושב ברכב עם רגל שבורה, לא יכול לצאת מהחלון על המכסה מנוע ולקשור את עצמי.

 

ע"מ לחלץ אותי, קשרו את המגנום לגלופר, חבר ישב בארגז של המגנום עם רצועה, התחילו לדרדר את המגנום בחזרה לנחל, המגנום דורדרה עד לרכב שלי, החבר קשר אותי עם הרצועות מהפגוש הקדמי, בלי לצאת מהארגז, ואז התחילו למשוך למעלה.

 

היה מצחיק מאוד, אני נהנתי

אוי.. סיפורי תקיעות בשטח יש לי בסיטונות.

אחד המוצלחים קרה לפני 5 שנים.

המשתתפים: אנוכי בטויוטה היילקס מזוודת, שחר עם איסוזו איפון בנזין וע' - על תקן עד לדורות הבאים.

כך הסיפור כפי שנכתב כמה ימים לאחר המקרה:

 

לאחר שנקבע מראש והובהר לכל הצדדים כי משיקולי זמן והתחייבויות קודמות,

יום שבת לא יוקדש לטיולים בעמק/ביתוק יכולות השטח של שחר והבהמה (או שמא

הבהמה והטנדר?? לשיקולכם), מה הופתעתי לגלות, בעודי מעכל את שיירי הבורקס

בדרכי החוצה מהבר מצווה, 10 שיחות מוחמצות משחר. ישר הבנתי שהאהבל נתקע

בשטח.

טלפון קצר לבירור מיקום והערכת נזקים. לא נורא. שום דבר שכננת לא תוכל

לסיים תוך כמה דקות.

קפיצה קטנה הביתה להחליף בגדים ולקחת בגדים להחלפה. בדרך אוספים את ע'

שהתנדב לצלם את השחר ברגעי הפאדיחה. לשם ידיעה - בשלב הזה הבחור תקוע

בתוך ביצה סטנדרטית.

מגיעים לשטח. אחרי כמה קילומטרים מוצאים את השחר מלא עזוז ועם בוץ מלוא גלגל.

כננת נשלפת. טמבון מתעקם (בדיעבד לחבר רצועת משיכה לטמבון קדמי זה לא

אגרוייסה מציאעה... שויין). הבהמה נחלצת. טמבון מקבל כמה בעיטות שיחזירו

אותו למצב המקורי.

 

נהדר, לא?

 

חושבים איך יוצאים מהשטח במינימום זמן כך שכל אחד יוכל לחזור לעמל יומו.

סיעור מוחין מעלה שאם נמשיך בדרך הבוצית, נגיע לכביש הראשי תוך דקות.

תמימים. אני מתנדב להוביל. לא עוברת דקה (למען הדיוק עוברים בדיוק 15

מטר) ומגיעים לביצה הבאה. כמו כל דבר בחיים, גם את הביצה הזו ניתן לעבור

בדרך הקלה ובדרך הקשה. יכול להיות שזה השנורקל, צמיגי השטח הרחבים, הכננת

ופגושי ה-Heavy Duty, ויכול להיות שזה הצורך לחפות על 7 ס"מ אורך ביום

טוב שגרמו לי לחשוב שעם 2.1 טון אפשר לעבור דוך במרכז הביצה. התקיעה בוא

באה. ובגדול. הכננת (שעוד לא הספיקה להתקרר מהחילוץ הקודם) נשלפה. הפעם

האיסוזו של שחר שימש כבסיס איתן. עוגן של שפיות לטמבלים חסרי אלוהים.

חצי פאקן שעה של משיכות קלות עם הכננת, תוך שהטויוטה שלי יוצרת גוש חוסם

של עיסת בוץ (ובדיעבד - גם של הפתעות אחרות) עד שסוף סוף בא לציון גואל,

וראינו את האוטו בחוץ. וכבר מאוחר, ומחשיך ואני בכלל צריך להיות בעבודה,

ולעזעזל, בכלל אמרנו שאין לנו זמן לטיולים השבת.

 

זהו. לא משנה מה, יורדים משבילי הבוץ. "אין זמן להתברברויות" אומר השחר

בטון תקיף. עולים על שביל הכורכר. הוא ממשיך בכיוון הכביש. עוד מאתיים

מטרים ושוב נהיה סמוכים ובטוחים על דרך האספלט. הכל טוב ויפה. רק שמאחורי

העיקול הקטן מתברר כי השביל מוביל לשום מקום. חסום. כינים. השחר לא אומר

נואש. הוא פונה פרסה לדרך חדשה. אויה. הבהמה מקבלת זוית מוזרה. סצינות

מתוך הטיטאניק צפים במוחי כהרף עין. הגלגלים הקדמיים צונחים לאבדון. השחר

חופן ראשו בידיו כלא מאמין. ע' לצידי מביט המום, רואה לא רואה את גודל

הזוועה. שיט. שיט. שיט. חרא של פרות. עוד חצי שניה של הלם. אז נעתקת הנשימה.

נעתקת ולא שבה. למען הדיוק, ברבע שעה הקרובה אני סובל מחוסר חמצן מוחי.

הצחוק חוסם לי כל מעבר אויר. איך יצאתי מהאוטו אני לא זוכר. בשניה שלאחר

מכן אני שכוב על הארץ, מתפלש בבוץ, תופס את הסרעפת בשתי ידיים וצוחק כמו

שלא צחקתי מעולם. השחר נראה מסכן ברגעים הראשונים. אז גם עננת הצחנה

הראשונה מטילה חורבן. הדמעות חונקות. הצחוק גם. הצחנה אף יותר. הגוף

מפרכס. השחר וע' מנסים להיות פרקטיים. אני לא זוכר כבר איך קוראים לי.

אחרי רבע שעה אני מצליח לשמור על שניות בודדות של רצינות בין פרצי צחוק

בלתי נשלטים. אני מנצל אותן לשם חיבור הכננת לקורת הגישור שמתחת הארגז.

תוך שניות האוטו בחוץ. לפי הריח, אולי בכלל היה עדיף לנטוש אותו בפנים.

אפילו הזבובים נגעלים. בדרך חזרה הביתה השחר וע' רבים ביניהם מי ירד

לפתוח את הלוקרים. למחרת הרכב עובר שלוש רחיצות שונות במקומות שונים

(אלה שהסכימו לקבל אותו. השאר זרקו אותו לכל הרוחות כי הוא הבריח לקוחות).

עכשיו הוא סוף סוף מריח רק כמו פח זבל שכונתי. מילא... גם זו התקדמות.

 

 

 

יניב

 

מאיפה להתחיל ?

בקיבוץ ? צבא? אפריקה?

טרקטורים? מכוניות ? ג'יפים ? האמרים ?

 

נראה לי שבגלל שכולכם תביאו סיפורי טנדרים וג'יפים , אני אלך לכיוון השטח ללא רכב שטח .

ודווקא לסיפור עם שקיעה לא מיוחדת, אבל עם מוסר השכל שיעזור לכם לדמיין מה הרכבים הללו עברו .

 

בשנת 2000 הייתי בקורס מדריכים מטעם החברה להגנת הטבע , במסגרת הקורס העברנו לילה בחולות ניצנים , עקב הקירבה לקיבוץ שגדלתי בו חברי החליטו לבוא לבקר , אנחנו ישנו באזור דיי חולי ( לא דיונה עדיין אבל גם לא לרכב פרטי ) , וחברי הצליחו לארגן רק פג'ו 306 מהסידור רכב.

 

כן כן פג'ו 306 בת שנה או שנתיים , דגם ארבע דלתות עם הנעה קידמית סימלית ביותר.

אז מה לא יבאו ? באו .

הצליחו להגיע , חנו מראש בירידה כדי שיוכלו לקחת תנופה לעליה החולית ממול , וישבו לשתות קפה.

הזמן עבר , והגיע הזמן לנסוע , החמישה נדחפים לאוטו (עצלנים תעלנו ברגל כמה מטרים) ויאללה בגז , קצת משחק בהגה , קצת פה קצת שם , והרכב שקוע .

 

מופתעים ? אנחנו לא!

 

יאללה חצי קורס בא לדחוף והרכב נוסע לדרכו המשובשת, ניגש אלי בחור קיבצניק גם הוא , ובקול מטיף אומר לי " אצלנו יש בקושי סובארו DL ואנחנו שומרים עליהם כמו חדשות , ואתם נותנים לכם פג'ו 306 חדשה ותראה מה אתם עושים לה!!!"

לא חשבתי פעמיים ועניתי " אם לא תהרוס את ה DL למה שיקנו פג'ו חדש ? "

 

בפרק הבא אומי עולה עם חיפושית לתל סאפי

אז אנחנו רואים מגמה מסתמנת כאן?

הבוץ הוא האויב הגדול של הג'יפאי המצוי?

אי אפשר לחפור בו, אי אפשר לדחוף ג'ק מתחת לאוטו ולהניף אותו קצת, אי אפשר לדחוף כלום מתחת לצמיג להגברת האחיזה.

 

זה רק אתה והמזל שלך.

הסיפור שלי התחיל לפני שבועיים בערך כאשר אני וחבריי נסענו מירושלים לים המלח.

המטרה-מעיינות חמים. קור אימים בחוץ. גשם מטפטף בטיפות קטנות ומעצבנות.

הגענו למצוקי דרגות. איזור מרהיב ביופיו. במחסום צבאי בכביש ים המלח פונים ימינה אל תוך ירידה חזקה. שביל עפר. אני מגיע אל המחסום ושואל את החייל מה דעתו על לרדת עם האוטו למטה לכיוון החוף. החייל מסתכל על הרכב ואומר:

 

"בטח! אוטו חדש! מכוניות הרבה פחות חזקות ממנו יורדות למטה"

פג'ו 307 SW 2008 של הליסינג.

אני מסתכל על הדרך ומהסס. מצד אחד, אין לי כוח להיתקע. מצד שני, אין לי כוח לרדת את הדרך ברגל.

לפתע במעלה ההר אני רואה חיפושית אספנות מאוד ישנה ולא מטופחת עולה לה במהירות ובזריזות מרשימה.

פה נכנס לעניין האגו שלי ותוך חצי דקה אני כבר בדרך למטה.

כבר בדרך למטה הבנתי שעשיתי טעות. זה לא היה עפר רגיל. לא עפר ירושלמי. זה היה מין חול שיותר הזכיר אבק.

על הז*ן שלי. נחשוב על זה בדרך למעלה.

נכנסנו למעיינות, היה תענוג.

כולנו עייפים אך מרוצים עולים יחדיו לאוטו ומתחילים לעלות במעלה ההר.

סוחב לא רע בכלל. מידי פעם מעיף אבנים על הגחון אבל אלה הם נפלאות הליסינג.

בחצי העלייה פתאום אני מאבד את התנופה ונעצר. מנסה ללחוץ על הגז. לא הולך. אני מתחפר.

"רדו יא שמנים" אני מצווה על חבריי.

כולם יורדים. אני מצליח לעלות עוד קצת.

אבל שוב, מתחפר בצורה מטורפת.

כל החברים דוחפים אבל כלום.

מסובב את האוטו ועולה עוד 15 מטר ברוורס.

שוב מתחפר. הפעם עמוק מידי.

כל החברים דוחפים אבל לא זז.

מגיע ג'יפ עם כמה חבר'ה דתיים שצוחקים עלינו.

מציעים לקשור את הרכב לג'יפ.

מה מסתבר? הצרפתים המטומטמים האלה לא שמו לי וו גרירה! אפילו לאפלאוז 92 שלי יש וו גרירה.

עולה להם כסף?

כל החבורה דוחפים את האוטו.

4 חבר'ה שלי ועוד 3 מהג'יפ.

הרכב זז עוד קצת.

יש רק עוד עלייה אחת גדולה וזהו. אנחנו בחוץ.

הבעיה היא שאורך העלייה היא עוד 10 מטרים שנראים כנצח.

כולם כבר מתים מעייפות אבל עדיין מנסים.

בשלב הזה החיילים במחסום ראו אותנו ובאו לעזור.

מג"בניקים משוגעים כאלה. נטשו את העמדה. הצמידו את הנשקים לאיזו אבן והתחילו לדחוף.

אני מסתכל במראות ולא יכול להתאפק ומתחיל להתפוצץ מצחוק.

מחזה כזה לא רואים כל יום.

3 חבר'ה דוחפים מאחורה. 4 חיילים מהחלונות ועוד 2 מנסים למצוא להם מקום לדחוף.

וכולם מתאמצים כאילו אין מחר.

הרכב מתחיל לזוז.

יאללה עוד קצת!

הריח של הצמיגים השרופים כבר נדבר לכולנו אבל אנחנו לא מתייאשים.

האוטו בחוץ!

כל החבורה הזאת מתחילה להתחבק ולשאוג משמחה.

אני מודה לכולם ומחלק להם בירות.

הנסיעה הביתה לפחות עברה חלק.

מסקנות:

 

לא נכנסים עם רכב אוטומט סטיישן עירוני לשום מקום שהוא לא כביש!

 

לחיפושית הזאת היה רוח אלוהית שנחה עליה.

 

צה"ל הוא אכן הצבא הכי מוסרי שיש.

 

קודם לבדוק את השטח.

הסיפור שלי התחיל לפני שבועיים בערך כאשר אני וחבריי נסענו מירושלים לים המלח.

המטרה-מעיינות חמים. קור אימים בחוץ. גשם מטפטף בטיפות קטנות ומעצבנות.

הגענו למצוקי דרגות.

קודם לבדוק את השטח.

 

אני מכיר את האזור הזה.

ואם נסעת שם עם האוטו אז אתה לא שפוי!

מציעים לקשור את הרכב לג'יפ.

מה מסתבר? הצרפתים המטומטמים האלה לא שמו לי וו גרירה! אפילו לאפלאוז 92 שלי יש וו גרירה.

עולה להם כסף?

 

מן הסתם, הוו גרירה לא מחובר קבוע, הוא מגיע בצורת בורג שאתה אמור לחבר לאיזשהו פתח בפגוש.

(לא מכיר 307SW ולא יודע לגבי אירופאיות בכללי או אם גם ביפניות, אבל באופל אסטרה משנת 2000 וגם בוקטרה 2003 זו התצורה. חפש בתא כפפות וכו').

 

סיפור תקיעה יותר מאוחר (ויש גם כמעט באיזור המעיינות בים המלח).

צריך 4 קומפננטים בשביל להיחלץ מכול שטח שבעולם.

 

משטח עץ בעובי 60 מ"מ בגודל 40X40,

 

הייליפט,

 

מתאם לגלגל של הייליפט (דובון אם אני לא טועה).

 

4 פסי מעבר מתכת (30X120 ס"מ - ניראה כמו הפסי מתכת ששמים על העגלות כדי שהטרקטורון יכול לטפס עליהם).

 

כול זה על גגון טוב, ואתם מוכנים לכול - אבל לכול תקיעה. כול זה לא צריך לעלות יותר מ1000 שקל.

לפתע במעלה ההר אני רואה חיפושית אספנות מאוד ישנה ולא מטופחת עולה לה במהירות ובזריזות מרשימה.

פה נכנס לעניין האגו שלי ותוך חצי דקה אני כבר בדרך למטה.

 

לחיפושית הזאת היה רוח אלוהית שנחה עליה.

 

אז כאן הגיע הזמן לספר את תל סאפי .

 

מי שלא מכיר יש לי שתי חיפושיות אספנות , שתיהן גרמניות 1300 , שנת 74 , אחת ידנית אחת חצי אוטומטית .

בניגוד למה שהבחור המצוטט שיער, חיפושית מאוד נוחה לנסיעה בשטח , ובגלל שהמשקל על הגלגלים האחוריים (מיקום המנוע ) האחיזה לא רעה בכלל.

 

עם בערך 40 כ"ס היא עולה וחוצה לא מעט מכשולים מעניינים.

 

בעבר כשעוד החזקתי רק חיפושית אחת ושני חברים מהמושב החזיקו גם הם חיפושיות היינו יוצאים כמעט כל שבת לסיבוב של כמה שעות .

נסענו לנו ליער צפית , ובזמן שחברי עם המשופצות ישבו לאכול ביער יצאתי להתחרע קצת עם החיפושית שלי.

 

סמוך ליער ישנו תל , שנקרע תל צפית ( תל סאפי בלשון המקומיים) באזור שלנו הוא נחשב לאחת העליות הקשות , תלוי מאיזה צד באים , אומנם הלכתי על הצד הפשוט יותר אבל גם הוא מאתגר, העליה מתחילה בשביל לא רחב עם המון אבנים בורות ושאר דברים שלא מענינים רכב עם מרווח גחון , מה שלא כל כך קיים אצלי ( לא ביחס לג'יפים),שני חבר'ה בג'יפ מסתכלים עלי לא מאמינים ומסמנים לי להסתובב, אני לא מקשיב אני מכיר את התל.

העליה ממשיכה במדרגה עם בור לפניה , בשלב הזה עצרתי , בניתי מעבר מאבנים ובדילוג קצר עברתי אותה ( עוד נחזור לנקודה הזו ).

ממשיך לעלות , אני מכיר את השביל טוב, מגיע לקטע התלול בתנופה בשני , לא מצליח(טרקטורון ואופנוע שמתכוונים לרדת מסמנים לי אבל אני ), שוב קצת יותר תנופה מגיע לסוף העליה , הזווית מחייבת לעבור את הקצה באלכסון קטן , ואנחנו למעלה !!

 

ממשיך עוד קצת אבל עכשיו נשאר רק קטע דרך מעצבן על המון אבנים מקפיצות , אני מכיר את ההמשך ויודע שאת האתגר הצלחתי , אין שום דבר מסובך בהמשך וזה רק ירעיד לי את הנשמה , מסתובב.

 

מעל העליה התלולה עומדים שלושה רוכבים שלא מבינים מאיפה הגעתי , אני ניגש לירידה נכנס טיפה בהצלבה כדי להימנע מפגיעה בגחון , המנוע צורח קצת בראשון ואני למטה.

 

נשארה לי רק המדרגה , ונגמרו האתגרים הרציניים.

אבל מה הבעיה? הרי בניתי מעבר באבנים נכון ?

נכון

אז מה?

 

כשהאחורי עולה על הבניה שלי הרכב מחליק הצידה ואני על הגחון .

יוצא החוצה מנסה עם ג'ק מנסה קצת פה קצת שם כלום .

אם אני מרים עם הג'ק המשקל של הרכב מפיל אותה קדימה , הרי אני בירידה.

גלגל אחורי אחד באוויר ככה שמה שחסר לי זו נעילת דריפנצאל , מנסה איזה שיטה עם הברקס , לא עוזר גם השני מפרפר.

שיט...אני תקוע ... (מכירים את את זה ?)

מגיעים האופנועים מלמעלה , קצת נענועים מפה קצת משם , לא מספיק , מגיע ג'יפ מלמטה , דבר ראשון הוא שואל איך הגעתי עד כאן , אני מתסכל למעלה ופולט " מה הבעיה , זה ירידה" , במבט מלומד הוא אומר " יש שם ירידה שאתה לא יכול לרדת ! "

האופנוענים מסתכלים עליו ומהנהנים עם הראש , " אוקיי אז ירדת , מאיפה עלית ? " אני מנסה להגיד שמכאן אבל הוא לא מאמין.

 

בסוף הוא הוציא הייליפט הרמנו אותה קצת דחפנו אבנים ויאללה למטה .

עד היום כל פעם שאני נכנס מתחת לחיפושית הזו , אני רואה שם את השקע וזוכר:

אז מה אם בנית אבנים ? תבדוק שוב מטומטם !

אני מכיר את האזור הזה.

ואם נסעת שם עם האוטו אז אתה לא שפוי!

 

כן... גיליתי את זה לאחר ה3 שעות שהעברתי בניסיון לעלות..

אבל לא נורא כבר ביום למחרת התקשרתי לליסנג ואמרתי להם שהצמיגים נשחקו.

באותו יום בא נהג עם מכונית חלופית ולקח אותו אל המוסך.

 

ומפה באה אזהרה אל כולם! לפי מה ששמעתי אח"כ הרבה ג'יפים גם מתחפרים שם.

אז אם אין לכם ג'יפ כמו שצריך. תחנו ליד המחסום תלכו קצת ברגל-טוב לבריאות.

סיפור ממש ישן , על לנטיס שנתקעה בחוף:

 

נסענו עם חברים לים, לדיונות של קיסריה, ובשלב מסויים הלכנו אני ועוד 3 חברים לטייל בחוף. תוך כדי הליכה מזהים לנטיס שמנסה להיכנס לחולות היותר עמוקים, איפה שחנו כל הג'יפים. מיותר לציין שהלנטיס הצליחה להתקדם בערך מטר עד שנעצרה, רק מה, הנהג גבר גבר, מדביק את הדוושה לרצפה ( בערך דקה שתיים בפול גז!! ) , אח"כ הוא ( סוף סוף ) הבין שבכוחות עצמו הוא כבר לא יצא משם ( כנראה שנפל לו האסימון כשיצא מהאוטו לגלות שהחול כבר עבר את הפגוש, והגלגלים חפרו לעצמם מספיק חול כדי להיות תלויים באויר. )

לאחר דקת מחשבה, הנהג מתקשר לחבר, משגיע מצוייד בברלינגו וחבל כביסה(!). לאחר 3 נסיונות ( וקריעות של החבל+אלתורי קשירה שונים ) הם מבינים שלא ילך ( אולי כי האוטו לא זז מילימטר? ).

לאחר המתנה קצרה מגיעה מהים הילקס מדוגמת ( הגבהה, צמיגים 31, פגושי צינורות ק\א וכו' ) ומציע את עזרתו.

נהג ההילקס מוציא רצועה ( קצרה - כנראה 3 מטר ) מחבר ללנטיס, משחרר קלאץ והלנטיס כבר בחוץ, כמו פקק של יין.

רק מה, נהג הלנטיס השאיר אותה בניוטרל, ויצא מהאוטו!

את השניות הבאות שהלנטיס מתגלגלת באין מפריע לתוך פגוש הפלדה של הטויוטה הוא זוכר כנראה עד היום..

התוצאה: פגוש קדמי, פנסים, גריל, מכסה מנוע ושני כנפיים שבורות( בלנטיס, לטויוטה אול התקלף קצת צבע מהפגוש). ( וכמובן אנחנו על הרצפה מצחוק ).

 

 

לילה טוב.

אלכס.