ירד לשולי הדרך משום שמיכל הדלק של האופנוע התרוקן

ביום 15.6.03 נהג התובע ברכבו בכביש החוף. בשל בלימה פתאומית של רכב שנסע לפניו, נאלץ התובע לבלום בלימת חירום, תוך סטיה מנתיב הנסיעה לשוליים.

 

באותה עת רכב הנתבע על אופנוע בשולי הדרך, הוא לא הספיק לעצור, ופגע ברכבו של התובע, וגרם לו לנזקים כמפורט בחוות דעת השמאי.

 

הנתבע טען כי הוא ירד לשולי הדרך משום שמיכל הדלק של האופנוע התרוקן והוא רצה לבדוק את הענין, כשלפתע סטה רכבו של התובע, והוא לא הצליח לעצור ופגע ברכב.

 

הנתבע הגיש גם כתב תביעה שכנגד, בטענה כי מי שאחראי לתאונה היה התובע, והוא ביקש כי בית המשפט יחייב את התובע לפצותו בגין נזקיו.

 

במועד הדיון מסר כל צד את גירסתו, כשהתובע הסביר כי הסטיה לשוליים היתה קטנה מאוד, אם כי הוא אישר שלאורך הדרך ראה את רוכב האופנוע, בעוד שהנתבע טען כי לא רצה להפריע לתנועה ולכן נסע בשוליים, כשהסטיה של התובע הפתיעה אותו והוא לא הספיק לבלום ונכנס ברכבו של התובע.

 

חובת הזהירות מוטלת על שני הצדדים, הן על מי שנוסע בשוליים וצריך לדעת כי נוכחותו שם אינה צפויה, ואם היתה תקלה באופנוע, היה צריך הנתבע לעצור ולברר את התקלה, ולא להמשיך לנסוע על השוליים, בעוד שהתובע במהלך נהיגתו היה אמור לשמור על מרחק מתאים מהרכב שלפניו, באופן שיאפשר לו בלימה מספיקה ולא כזו שמחייבת סטיה לשוליים, מה גם שהוא היה ער לנוכחותו של האופנוע במהלך הנסיעה.

 

בנסיבות אלה יש לחלק את האחריות לקרות התאונה בין הצדדים המעורבים, באופן שכל אחד יהיה אחראי ל-50% מגובה הנזק.

 

ובאשר לנזק - הנזקים הישירים שנגרמו לתובע הינם בשווי 3000 ¤, בעוד שהנזקים הישירים שנגרמו לנתבע הינם בשווי 4880 ¤ - כשאני מביאה בחשבון רק חלק משכר טירחת השמאי, ואינני מקבלת את הטענה לירידת ערך כפי שהוצגה, שאינה ערוכה כדין, ואף לא את תוספת הפיצוי שאינה מעוגנת.

 

לאחר שערכתי את החישוב, מסתבר כי נזקיו של הנתבע גבוהים יותר, ואני מחייבת את התובע לשלם לנתבע סך של 940 ¤, וזאת בתוך 30 יום מהיום.

 

אם לא ישולם הסכום בתוך המועד, יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.

 

בנסיבות הענין אין צו להוצאות נוספות.

 

גלית ציגלר, שופטת