סיכום טיול.

טוב. הכל מתחיל בשעה שש בבוקר. בשש בבוקר ציפורים עוד נוחרים על העצים.

אני קם וכמעט נכנס בקיר. שוכח שאני ישן אצל ההורים שלי. מדדה לכיוון המקרר ופותח אותו. מוציא חלב ועוגיות. רק אמא שלי מחזיקה עוגיות במקרר.

נזהר לא להעיר את אחותי. קפה. משרך דרכי אל הכיור באמבטיה ומנסה לזהות את הדמות הגברית המסוקסת שדומה מיום ליום לאבא שלי...

יורד למטה.

קור אימים. אני בג'ינס מכיתה י"ב וטי שרט. חוזר למעלה ולוקח סווטשרט. צביקה הבן זונה מחכה שאסיים,נשפך מצחוק ומציע לי לקחת גם מעיל. ושאביא עוגיות. אני עולה שוב פעם הביתה ומביא מעיל ועוגיות.

קר. ממש קר. מי שגר בחיפה יודע שאתמול היה ממש קר.

כבר 1/2 שנה שלא נסעתי בסמוראי של צביקה. וטוב שככה.

צביקה ואני הולכים WAY BACK עד לכיתה ו. ההבדל היחיד ביננו הוא שצביקה ניצל את החיים שלו והלך לטכניון ולכן היום יש לו סמוראי לסופי שבוע ורכב חברה ליום יום בעוד שאני למדתי פירסום ויש לי מאה ושש...

הסמוראי המצוי (מודל 90, כולל פנסי ערפל של אוטו דיפו) כולל:

1 מנוע

2קרש שעליו יושב המנוע,הבודי והגג.

3כיסאות

4 גלגלים.

 

אני מתיישב בדבר הזה ונזכר בחיבה כמה המאה ושש נוחה. הכיסאות עשויים מספוג שמזכיר את הנון נון הצהלי מבציר 81- הסוג שממנו נופלים טירונים אל מותם -מה שמכונה בעיתונות "תאונות אימונים".

הדשבורד עשוי פלסטיק מבהיק ושחור שנועד לעמוד בסופת טורנדו (שזה בערך מה שהיה היום בבוקר). החימום,יש לציין,יעיל להחריד.מכיוון שפתחי האיוורור הם בגודל של שעון סוואצ' , אז האוויר נורה אל הפנים בעוצמה שמקלפת את העור מהלחיים.

בריצפה 2 ידיות. אחת להילוכים ואחת להילוכים.בארוכה משתמשים, בקצרה עושים כל הזמן "אני לוחץ" כדי להבהיל את צביקה.

 

יורדים לצומת תל חנן.

כל מי שפעם ראה בפירסומת סוזוקי סמוראי, או שעבר אותו סמוראי בשפת הים יכול להעיד שהדבר הזה נראה טוב כשמאחור יושבות 2 בחורות, הרוח נושבת בשיער והבולשיט זורם.

למרבה הצער זוכה הסמוראי הממוצע לבלות יום בשנה בים וכל השאר על אספלט. גם בחורף.

 

לפיתחי האיוורור מצטרפים פיתחי האיוורור הטיבעיים...דרך חיבור הברזנט עם הגג ....

בדלתות דחוסים 2 רמקולים מצ'וקמקים של פיוניר שמזיז קומפקט מהדיוטי פרי (יותר מזה אפשר לגנוב). אני שם את ME AGAINST THE WORLD של טופאק זצ"ל בדיסק- אבל רעשי הרוח מעל 20 קמ"ש מונעים שמיעה ברורה.

כל בור בכביש מזכיר לי את תעלת פנמה בימים שלפני שנורייגה הרחיב אותה... אני נשבע לכם - האוטו שלי פשוט משייט ליד הסמוראי.

בנוסף לכל האמור לעיל - הסמוראי משמש גם כמפרש אפקטיבי להפליא. כל משב רוח מטלטל אותו כאילו שאין מחר.

מכיוון שבסיס הגלגלים של הסמוראי שווה בערך לגובה שלו, מתקבל כאן כלי בעל יציבות של ילד בן 15 על אקסטזי. צביקה הגדיל לעשות וצייד את הילד שלו בצמיגי 235/75R15 עם סוליות בוץ אימתניות - מה שמבטיח אחיזת כביש מינימאליסטית והגברה של נטיית ההתהפכות ההרסנית ממילא של הג'יפ הקטן והכבדת ההיגוי לרמה שתמנע הינצלות מההתהפכות הנ"ל.

המנוע, יש לציין, חלש. הפילטר של K&N ששמתי לו נותן רעש בריא ו(על פי צביקה) עודף סחיבה - אבל זה עדיין מנוע של סוויפט.

אני כבר מסביר לצביקה שניתן לשים מנוע של באלנו (אולי אפילו זאת של צביקה מהליסינג) אבל דברי נופלים על אוזניים ערלות, כי רעש הרוח מונע כל סיכוי לשיחה תרבותית.

הירידות של נשר מהוות חוויה מרטיטת לב. אני בטוח שנתהפך וצביקה בטוח שהוא צריך כוס קפה.

השמש שעולה במזרח צובעת את הכל בגוונים של כתום אש-מה שמונע מצביקה לראות את הכביש ומגדיל את סיכויי ההתהפכות.

 

צומת תל חנן. הקור העז מונע ממני לחשוב על גלידה.

טראנו אחד, מחומם, עם מערכת כמו שצריך.

טנדר טויוטה על צמיגי בלון וצביקה אחד.

כולם באו עם החברה. צביקה בא איתי. סימן לבאות?

נוסעים. יושבי הטראנו והטויוטה נראים נינוחים בקבינות המחוממות שלהם,מאזינים לחדשות הבוקר ולוגמים מהקפה במחזיקי הכוסות.

אני וצביקה במצב היפותרמי מתקדם ואין לי תחושה באצבעות הרגליים.

טופאק רועד מקור והגג עושה רעשים כאילו שעוד שניה אני,צביקה וטוטו הולכים להיעלם מקנזס לנצח.

מדברים על דא ועל הא. מתעדכנים מה חדש וכמו תמיד, מדברים על החיים ברמת המיקרו והמקרו (משפט מתוחכם-שובץ באדיבות הבוס שלי שאוהב אותו).

ליסוע על סמוראי זה כמו לחיות עם איידס-

זה חרא, יש גלי חום וקור,זה מעייף ואפשר למות כל רגע - אבל מתרגלים.

עולים לרמת הגולן.

הסמוראי מושפע מכל רוח צד שעוצמתה עולה על זו של נאד.

תעשו חשבון- הנעה אחורית על בסיס גלגלים של שמונים אחוזי פיז'ו מאה ושש , בגובה מטר שמונים. על צמיגי בוץ.

אני שם לב שכל הדרך עוברת עלינו בהחלקה קלה תמידית של הישבן- מה שמאלץ את צביקה לבצע תיקונים מתמידים.

באזור יהודיה גשם.

אם ירדו בגולן היום כשלושה סנטימטר-שניים מהם נכנסו לסמוראי.

צביקה מקלל את הרגע ששכך לסגור את הברזנט כמו בן אדם ואני מקלל את צביקה.

טופאק מקלל את הממסד הלבן וכך שלושתנו מקללים במרץ.

 

ואז נכנסנו לשטח.

 

(עוד מעט המשך)

או קיי. נכנסים לשטח. המילה הזאת נשמעת לי כ"כ גברית. שטח. אני ממשש בהנאה את פני הבלתי מגולחות וחושב על מיטה חמה ולחזור לישון....

כביש העפר שאותו הייתי יכול לעבור בקלות עם הפיז'ו מקפיץ את הסוזוקי המסכן ואותי ואת צביקה בתוך הסוזוקי המסכן. שנינו שמים ביחד חגורות ונשפכים מצחוק.

אחרי כשתי דקות גיהנום טהור מאבד טופאק היקר את יכולת הדיבור ועובר לגימגומים היסטריים. מכיוון שלא קולטים שם רדיו והדיסק קופץ עם האוטו, מכבים.עד כאן מה שחשבתי שהוא שטח.

ואז הטראנו והטנדר יורדים מהשביל. מכיוון שהם ירדו במקום שבו יש רק סלעים, חשבתי שהם עוצרים לפיפי או (בבקשהההה) קפה, אבל לא.שם הם החליטו ליסוע. אני זז בכיסא באי נוחות בולטת. צביקה, שכבר מורגל בטיולי שטח עם גברים חסונים ומסוקסים (ע"ע ווילג' פיפל) יורד מהג'יפ ובצעדי טימברלנד קלים נועל את הלוקרים הקידמיים. 2 דקות התייעצות, במהלכן הצלחתי להבין שבגלל שכל המסלולים הטובים מוצפים - אז ניקח את זה שהכי מוצף....

הגולן הוא חבל ארץ יפה מאין כמוהו. גם קר מאין כמוהו. הוא מורכב בעיקר מסלעים בגוון שחור מאיים ובינהם הרבה בוץ דמוי שוקולד דביק במיוחד.

הסמוראי, שכאילו ניעור מתרדמת הבוקר, קופץ לו מסלע לסלע כאילו שהוא נולד בגולן ומזיין מתנדבות שוודיות מגיל עשר.

הטראנו נתקע אחרי 10 דקות נסיעה.

אני ישר ממליץ על כניסה לפאניקה, התקף חרדה וטלפון לממס"י. צביקה ממליץ על הורדת אוויר ומעבר להילוך כוח. להפתעתי הרבה הטראנו המלוקק והעירוני מעביר ל"כוח" ומטפס על 2 סלעים באופן שממש גרם לי לחשוב שעדיף היה להישאר לישון בבית....

הוא נכנס למה שנקרא "הצלבה" - גלגל קידמי שמאל על סלע, אחורי ימני על סלע, 2 האחרים באוויר והנהג באיכילוב. הדיפרנציאלים מעבירים במכונית נורמאלית את הכוח לגלגל שבאוויר - אבל בטראנו יש אחורי חצי ננעל - אז אחרי כשתי שניות 2 האחוריים מסתובבים והטראנו ממשיך.

צביקה מעביר לLOW והטיול עובר מקצב "מעצבן" לקצב "מחרפן". אין לי דבר וחצי דבר נגד טיולי שטח. זה אפילו כיף. אבל לא כשאתה נוסע 2 קמ"ש בג'יפ פתוח למחצה בקור היסטרי.

אני חייב לציין שהטויוטה לא נרתע מכלום. הבן אדם באמת יודע מה יש לו ביד (אה... טנדר טויוטה עם מיליון דפיקות?) ולא עוצר כמעט. (לא קשה כשנועים 2 קמ"ש).

אני מציע לצאת וללכת ליד הג'יפ וצביקה קורא לאמא שלי בשמות.

וככה זה הולך - נוסעים לאט לאט כשהאוטו כל הזמן מתנדנד וקופץ. הנהג מזיע ממאמץ, הצמיגים מחליקים כל 2 שניות וכמעט מחליקים לתוך 2 הג'יפים האחרים.

בטיולים שלנו אני אוהב את תחושת הסכנה- הידיעה שכל טעות יכולה להפוך את האוטו לשרידים על גרר. בטיולי שטח הכל נעשה בסלואו מושן - ועדיין יש סיכוי שהאוטו יחזור לתל אביב על גרר...

לך תבין...

הפסקת קפה. אשכרה כיף.

לשתות כוס קפה של צביקה באיזה מקום בראשיתי שבחיים שלי לא היתי בו קודם.אוויר צח.שמש חמימה.

אני מבין את כל ההתלהבות מטיולי ג'יפים וגם מבין שאם אני אלך עוד 2 צעדים ימינה אז אני אהיה בשדה מוקשים. יופי!!

ממשיכים לכיוון איזה חור. צביקה ,שכבר עשה את המסלול לא חס על הג'יפ והג'יפ לא חס עלינו. אני מייעץ לצביקה ברצינות להוריד קצב מ2 קמ"ש לקמ"ש כי כואב לי המקום שממנו בא הקקה. בטראנו ובטויוטה דממה. חם שם. נעים שם. רק אנחנו קשוחים ובלתי מגולחים.

 

סיירת היי-טק.

 

אני מבקש מצביקה לדרוס חיות בר - אבל כל חיות הבר בגולן הלכו לישון מתחת לפוך והמקסימום שאני רואה זה נמלים.

ואז נתקענו.

ואיזה תקיעה!!!!!!!!!!!! דווקא בחלק עם הבוץ.

חשבתי כבר להוציא מצלמה ולתעד איך אני מבוסס במים עד המותניים (10 ס"מ בוץ) ומושך את הג'יפ בשיניים - אבל במקום זה קשרו את הסמוראי לטויוטה שהעיפה אותו מהבוץ כמו טיל.

לזכותי ייאמר שהצעתי לדחוף ואפילו התמלאתי בנתזי בוץ כשעמדתי בצד.

ארוחת בוקר היתה דווקא ממש טובה. זה עם הטויוטה הביא גזיה (לא כזאת גזיה בקטע של לחיצות, אלא גזיה בקטע של אוכל) ולהפתעתי הקולינרית אורגן סלט, ביצי עין ואפילו טוסטים וקפה!! אני חייב לציין שכשאוכלים בשטח, לאוכל יש טעם של ...חרא.

נו טוב, לא חרא, דווקא מאוד טעים!!!!!

אח"כ היה עוד קטע כזה טכני. הטראנו נתקע. מסתבר שג'יפ עירוני יפני פשוט לא בנוי לרמת הגולן, או לפחות לאיפה שהיינו. למה? כי הוא עיקם את המדרגות בצד- מה שנראה לי נזק של איזה 4000 שקל.ניחא- אם לבעל הג'יפ זה לא הפריע, אז לי בטח שלא.

חזרה לכביש הסלול. אני נשבע לכם שבשטח הסמוראי יותר נוח. בשטח לפחות הוא מצטיין במה שהוא עושה. בכביש הוא מצטיין בכמעט להתהפך!

נוסעים לחיפה. אני נוהג. נעים בחוץ. הסמוראי מגיב למגע ידי החסונות כמו שחרדים במאה שערים מגיבים לפוסטר של יעל בר זוהר - הוא כל הזמן מנסה להתהפך.... ואני כל הזמן מנסה לא להתהפך. תענוג.

לחוויית ההימנעות מהתהפכות מצטרף משחק "בוא נברח מהבורות בכביש" שגורם לי לזגזג בעצבנות לנוכח כל נמלה שחוצה את האספלט.

רק כנהג אני מבין כמה האוטו הזה נוראי.

כל לחיצה על דוודת הגאז מפיקה שאגת מנוע אדירה המלווה בתוספת של עוד כחצי קמ"ש, שכן האוירודינמיקה של הרכב ,שמזכירה קוביה הונגרית, מונעת ממנו התקדמות כלשהיא מעל 90 קמ"ש.

מגיעים הביתה.

 

לילה טוב.

ענק.. ענק תומר..

 

אין על הסיפורים שלך..

כל הכבוד אחי!!

 

אתה צריך להתחיל לכתוב נובלות!

נובלות?

נבלות!!

סחטיין!

מזכיר לי שפעם ראיתי בESPN, בתוכנית מרוצי דראג, סמוראי שהיה "דה פייבוריט אוף דה וויק" , השתילו בוא מנוע דראג שמעליו שכן כונס האוויר (כמו זה של ה"שבי" ממהיר ועצבנית) שהסתיר את כל החלון החזיתי, הוא היה מונמך, ובסקאלה היה משהו כמו "אחרי 200 קמ"ש אתה לעלום לא תצא מהאוטו" משהו בסגנון.....

 

זהו, הזכרת לי את זה, ואת הגזיה שכמעט גרמה למותי אחרי ארוחת הצהרים של סבתא'לע..

אבל ממש עושה לי חשק לקנות מחדש CJ ולחדש את שנות ה-20 שלי.

 

עמית

זה לא כונס..

 

ממיטב ידיעתי זו כבר סעפת היניקה... ואיפשהו שם יש גם פילטר..

 

 

קוראים לדבר הזה - Scoop והוא מתחבר ישירות מעל ל-Blower Intake. כלומר הסקופ בעצם חלק מהיניקה.

 

 

ראלימן

תומר, אחלה סיפור כמו תמיד.

 

אני מחכה לטיול של השבוע הבא... ולקורבן של השבוע הבא (כמו הסמוראי של היום...)! :snipersm:

 

 

 

 

 

 

תומר, שחושב שיש יותר מדי תומרים בפורום הזה.

זה לא כונס..

 

ממיטב ידיעתי זו כבר סעפת היניקה... ואיפשהו שם יש גם פילטר..

 

קוראים לדבר הזה - Scoop והוא מתחבר ישירות מעל ל-Blower Intake. כלומר הסקופ בעצם חלק מהיניקה.

 

 

ראלימן

אמת, אמת. לא מצאתי פשוט את המילה, אז זרקתי "כונס"...

אז כן היה למוטציה SCOOP..

אה! כמו לעשות החלאה של מצנע וצפרדע..

פגיעה במדרגות צד זה לווא דווקא נזק של כ-4000 ש"ח, כל הסיפור זה ללכת למשפר ולישר את זה והסיפור הגיע לסופו.

דרך אגב, הסמוראי נחשב לג'יפון הכי טוב שיש כלומר עובר בכל מכשול שכמעט 95 אחוז מהג'יפים האחרים לא עוברים-תלוי בשנתון של הסמוראי וכמובן בנהג.

 

בקרוב גם אני יהיה בעלים ל דבר כזה.

קר. ממש קר. מי שגר בחיפה יודע שאתמול היה ממש קר.

(עוד מעט המשך)

 

סתם משהו לא קשור ..

במקרה הייתי בחיפה אתמול בערב וזה פשוט עולם אחר..

היה כזה קר ... פשוט עולם אחר ... איזה מינוס 48 ... ואני עוד רוסי

לחיפה יש אטמוספריה משלה .

טוב

הדבר נקרא סופרצ'רגר (Supercharger) או בעברית "מגדש על".

מה זה מגדש על ? כמו מגדש רגיל הוא דוחס יותר אויר כדי להפיק יותר כוח. אבל מגדש על מופעל באמצעות רצועת המנוע, ולא באמצעות גזי הפליטה של המנוע.

 

הסופרצ'רגר מורכב מה Blower Intake (כמו שראלימן ציין) עליו מורכבים קרבורטורים מיוחדים של המגדש, ועל הקרבורטורים מורכבים פילטרים ועליהם ה Scoop. דרך ה Scoop נכנס האויר שנדחס דרך ה Blower Intake לצילינדרים.

אחלה סיפור כמו תמיד...

 

מה הקשר לכונסים ולסופר ג"רג"רים??

קצת אופטופיק -

 

לירן, בשביל מה לצטט הודעה של מישהו ולהשאיר גם את התמונות ביחד ?!

 

זה סתם מסרבל את כל השרשור , והצגת התמונות שוב מיותרת.