יום הולדת 30 לתקווה הלבנה (שהכזיבה..) של פיאט - הריטמו.

בשנת 74' נפל דבר בעולם הרכב - פולקסווגן הציגה את הגולף החדשה, מכונית קומפאקטית בעלת מרכב האצ'בק.

למרות שהרנו 16 והסימקה 1100 הקדימו אותה, נחשבת הגולף לקומפקטית המודרנית הראשונה.

הגולף נחלה הצלחה עצומה, והפכה ללהיט היסטרי בן לילה, ויצרנים אירופאיים נוספים חפצו לקחת חלק בחגיגת המכירות.

בזה אחר זה החלו מרבית היצרנים לפתח מכוניות קומפקטיות חדשות לפלח שוק שזה עתה נוצר - סימקה החלה בפיתוח ההורייזן, רנו החלה בפיתוח ה 14 ואופל ופורד החלו אף הם לפתח אבות טיפוס למחליפות הקאדט והאסקורט המיושנות בעלות ההנעה האחורית.

גם פיאט רצתה להצטרף לחבורה, והחלה מעלה רעיונות לפיתוח מחליפה ראוייה ל 128 המיתיישנת.

מצבה של פיאט באמצע שנות ה 70' היה טוב למדי; ה 127 הקטנה נימכרה מצויין, ה 128 כנ"ל וגם המישפחתית החדשה, מחליפת ה 124, ה 131 זכתה להצלחה ניכרת.

הנהלת פיאט החליטה על כמה דברים, שברבות הזמן הסתבר שהם קשורים זה בזה.

1. המכונית החדשה תהייה במבנה האצ'בק, 3 או 5 דלתות.

2. המכונית החדשה תיוצר ע"י רובוטים, לראשונה בעולם, על מנת לשפר את האיכות ולהוזיל את הייצור.

3. במכונית יעשה שימוש מירבי במיכללים קיימים, על מנת לחסוך בעלויות הפיתוח.

עיצוב המכונית הוטל על ברטונה, עימו היו לפיאט קשרי עבודה טובים, והוא אפילו ביצע עבורם את הרכבת ה X 1\9.

לאחר שעיצוב המכונית קיבל את אישור אנשי פיאט, התפנו המהנדסים לבצע את מלאכת תיכנון המכונית.

כאן הסיפור היה קצר למדי; מרבית המיכללים המכאניים נילקחו כמות שהם מה 128 והדבר היחיד שנותר הוא להתאימם למכונית החדשה.

המנועים היו בנפח 1116 סמ"ק עם 58 כ"ס, 1301 סמ"ק עם 65 כ"ס ו 1498 סמ"ק עם 75 כ"ס.

לדגם ה 1.5 היתה אופצייה לתיבת הילוכים אוטומטית שנקנתה מפולקסווגן - פיאט מעולם לא פיתחה גיר אוטומטי בעצמה, ותמיד קנתה את התיבות מספקי חוץ (פולקסווגן ו G,M).

המיתלים היו במבנה מק'פרסון מלפנים וקפיץ עלים רוחבי מאחור, כמו ב 127 ו 128.

פיאט תיכננה למכור את המכונית בארה"ב, ולצורך כך פותחה למכונית מערכת מיזוג אוויר מקורית, לראשונה בקומפקטית אירופאית.

תיכנון מיפעל ההרכבה בטורינו היה לעומת זאת אופרה אחרת לגמרי; פיאט השקיעה מילארדי לירטות בפיתוח ורכישת רובוטים חדשניים שירכיבו את המכונית, בעיקר את המרכב כולל צביעה אוטומטית.

למרות שכבר היה ניסיון להרכיב מכוניות ע"י רובוטים בשברולט ווגה האמריקאית, המכונית החדשה של פיאט היתה אמורה להיות מורכבת באוטומצייה מלאה.

הקומפקטית החדשה הוצגה בתערוכת טורינו 78', המגרש הביתי של היצרנים האיטלקיים ושמה היה ריטמו, שם בעל צליל לאטיני.

ברטונה עשה עבודה מצויינת בעיצוב המכונית; הריטמו היתה מכונית נאה מאד ובעלת עיצוב מודרני, וגם מקדם הגרר היה טוב למדי - 0.44.

גם העיצוב הפנימי היה נאה, מודרני ורמת האיבזור היתה טובה יחסית.

ידיות הדלתות עוצבו באופן מקורי (עיגולים שחורים) ואפילו חזית הפסטיק הקדמית ניתנה לפירוק.

טקס ההשקה והצגת המכונית בפני עיתונאים מרחבי העולם היה מרשים, אך הסתבר שהמכונית היתה הרבה פחות מרשימה מהטקס הנוצץ..

העיתונאים דיווחו על הגה כבד, גיר נוקשה ומסורבל וביצועים בינוניים למדי, בעיקר עקב מישקל כבד יחסית שנע על ממוצע של 950 ק"ג.

בניגוד למסורת ארוכת השנים של מכוניות פיאט חדשות שזכו בתואר "מכונית השנה", הריטמו הגיעה רק למקום שני.

המכירות, לפחות בתחילת הדרך, היו לא רעות, אם כי פחותות בהרבה מהצפי של פיאט, בעיקר עקב תגובות צוננות למדי בעיתונות הרכב.

די מהר הסתבר שהחיסכון של פיאט בפיתוח מיכללים מכאניים ראויים, בעיקר בתחום השילדה, פגעו קשות במכונית הנאה.

בנוסף, גם בארה"ב לא נחלה מריטמו הצלחה מסחררת, בלשון המעטה.

למרות ההרכבה המיתקדמת, סבלה הריטמו מחוליים אטילקיים מסורתיים, ובראשם החלודה כמובו ואיכות הייצור הבינונית למדי.

בשנת 80' הוצגה גירסת דיזל בנפח 1714 סמ"ק בפלח שוק שהחל להתעורר.

בתחילת 81' ניסתה פיאט להרחיב את היצע הדגמים ע"י הצגת הריטמו "סופר" שכללה מנועי 1301 סמ"ק ו 1.5 סמ"ק עם מאייד וובר כפול שפיתחו 75 ו 85 כ"ס בהתאמה.

האיבזור שודרג משמעותית, וכלל לוח מחוונים מהודר ואופצייה לחלונות חשמל ונעילה מרכזית.

בשנת 81' נוספה להיצע גירסת קבריולט נאה שיוצרה ע"י ברטונה עצמו באותו מיפעל בגרואלסיקו באיטלייה, לצד ה X 1\9.

באותה שנה נוספה גירסה ספורטיבית ראונה למכונית שכונתה 105 TC.

ל 105 TC היה מרכב 3 דלתות ומנוע 1585 סמ"ק בעל גל זיזים עליון כפול שדגמי פיאט ולנצ'ייה רבים עשו בו שימוש.

המנוע שופר במקצת (שסתומים מוגדלים, סעפות מוחלקות ועוד) ולמכונית שתוכננה להתחרות בגולף GTI ובפורד אסקורט XR3I היו ביצועים טובים, גם אם ההתנהגות לא היתה ברמה של המתחרות.

בסוף אותה שנה נוספה גירסה ספורטיבית נוספת, ה 125 TC.

ל 125 היה מנוע 2.0 שנלקח מה 132\לנצ'ייה בטא, גיר חדש מתוצרת ZF הגרמנית ,בלמי דיסק מאווררים ומיתלים מוקשחים.

ה 125 היתה מכונית מהירה מאד, אך שוב, ההתנהגות לא היתה ברמה של הביצועים, והמכירות היו בהתאם.

מעט מאוחר יותר, עדיין באותה שנה, נוספה גירסה עוד יותר חזקה שניקראה TC 130 והיתה בעלת זוג מאיידי וובר כפולים.

ביצועיה היו מצויינים, והיא נחשבה לאחת הקומקטיות המהירות ביותר בזמנה.

לאור כישלונה של המכונית, הפיקו בפיאט לקחים, ובסוף 82' הוצג הדור השני של המכונית שנקרא "ריטמו נובה".

המראה החיצוני שונה, ולא לטובה, אך מיכלולים רבים עברו שינוי, בעיקר ההגה שהפך לקל בהרבה והמיתלים שרוככו על מנת להקנות נוחות נסיעה טובה יותר.

גם העיצוב הפנימי שופר לטובה והאיבזור שודרג.

אולם גם זה לא ממש סייע למכונית להימכר, ולמעשה מחוץ לגבולות איטלייה המכירות היו די זניחות.

בשנת 85' עברה המכונית עוד מתיחת פנים קלה, במסגרתה הוצגה הריטמו 100 כקומפקטית "חמימה" ומנוע הדיזל העתיק הוחלף בחדש, תרומת האונו.

למזלה של פיאט, האונו שהוצגה ב 83' כה הצליחה, שפיאט בעצם לא ממש היו צריכים את הריטמו...ממש כך, וכך גם היתה היתייחסות שלהם למכונית, עד סופה ב 88', עת הוחלפה בטיפו החדשה.

סה"כ נימרו כ 1,800,000 מכוניות, פחות מחצי מהצפי של פיאט בזמן התיכנון.

הריטמו הורכבה גם בספרד, תחת כנפי סיאט, עד שזו תספה עצמאות ופיתחה גירסה משלה למכונית, שנקראה סיאט רונדה, והצליחה להיות אפילו גרועה יותר מהמקור..

שילדת הריטמו היוותה את הבסיס לפיתוח הסופר מיני החדשה של סיאט, האיביזה, כך ששילדתה המיסכנה של הריטמו נותרה בשימוש עד סוף 93'!

כישלון הריטמו היה ליצרנים רבים למידת לקח שאסור לחסוך בפיתוח מכונית חדשה, ומה שחוסכים בתיכנון מפסידים במכירות.

חשבתם שכולם למדו? לא ולא.

תראו מה קרה לרנו 3 שנים מאוחר יותר עם ה 9 החדשה.

מאמר מפורט, כתיבה מצויינת כמו שרק אתה יכול.

כל הכבוד!

סחתיין על הפגנת הידע,

זה הרגיש לי ממש כמו לעמוד לצידך ליד אלפא רומיאו ספיידר,

ולשמוע על מנגנון הגיר שלה והבעייתיות שבו,

ואז ללכת לכיוון וולוו כלשהי ולשמוע על החידושים שהיו בה בתקופתה,

ומשם לעוד רכב ועוד רכב...

יא אנציקלופדייה מהלכת !

יפה כתבת. כל יום לומדים משהו חדש.

רק הערה קטנה, שלעניות דעתי הרונדה של סיאט בעיקר דגמי 85 עם מנוע "פורש" היו טובים יותר מהריתמו ולא גרועים ממנה. הן מבחינת ביצועים, הן מבחינת אמינות הן מבחינת החסינות לחלודה והן מבחינת האבזור שהיה נדיב בצורה יוצאת דופן עם 2 ח"ח, נעילה מרכזית ולוח שעונים מפואר עם "אקונומטר" בדגמי הGLX

הייתה לי פיאט ריטמו 65 מודל 1981.

זה היה באיזור שנת 2000, כלומר היא הייתה אז כמעט בת 20. הייתה ללא חלודה כמעט בכלל, נסעה מצויין, הבעייה העיקרית היא אכן המתלה האחורי, ששקע, והחלק האחורי של הרכב היה מאוד נמוך.

במקביל, להורים שלי הייתה טיפו 1.4, מודל 1994, וכמובן שעשיתי השוואה ישירה בין המכוניות.

בתכלס, למרות הבדל של 10 שנים בתיכנון הדגמים ההבדלים היו קטנים, אם לא לוקחים בחשבון את המתלה האחורי, שכמובן בטיפו היה עדיף בהרבה.

ביצועים - לריטמו היו 4 הילוכים, לטיפו 5, ועדיין, במהירויות עירוניות ריטמו הרגישה זריזה יותר.

מרווח פנימי - מקדימה - יתרון לטיפו, מאחורה - מאוד דומה.

איבזור - בדגמים שהיו לי -ההבדל היחידי הוא הגה כוח שהיה בטיפו, כל היתר בדיוק אותו דבר.

צריכת דלק כמעט זהה.

עיצוב חיצוני -כמובן עיניין אישי - אבל לדעתי ריטמו יותר יפה, קנו אותי הפנסים הקידמיים העגולים, הידיות העגולות והג'נטים התואמים המיוחדים.

אגב, גם טיפו, שנחשבת מוצלחת יחסית, נמכרה במספרים דומים לריטמו, כמיליון ו900 אלף יחידות.

הטיפו אמנם היתה מכונית מוצלחת בהרבה, אך גם היא לא היתה בדיוק להיט גדול ונימכרה במיספרים נמוכים ברבה מהצפוי.

כדאי גם לזכור שהריטמו בזמנו היתה מכונית "חצי רשמית" של משרדי הממשלה באיטלייה, מה שסייע למכירות.

מזלה של פיאט שהאונו נימכרה במיספרים כה גדולים, כך שפיאט לא ממש ניזקקו להצלחת הריטמו.

רק הערה קטנה, שלעניות דעתי הרונדה של סיאט בעיקר דגמי 85 עם מנוע "פורש" היו טובים יותר מהריתמו ולא גרועים ממנה. הן מבחינת ביצועים, הן מבחינת אמינות הן מבחינת החסינות לחלודה והן מבחינת האבזור שהיה נדיב בצורה יוצאת דופן עם 2 ח"ח, נעילה מרכזית ולוח שעונים מפואר עם "אקונומטר" בדגמי הGLX

הסיאט רונדה שהוצגה ב 82' היתה בעצם המכונית העצמאית הראשונה של סיאט לאחר שהיסתיים הרומן עם פיאט.

על מנת לאפשר את ייצואה, נאלצו אנשי סיאט לבצע שינויים רבים במכונית ולהרחיק אותה מהמקור.

לרונדה היה מנוע 1.2 שנילקח מהפיאט 124 ובוצעו בו שינויים והתאמות רבים על מנת שניתן יהיה להרכיבו לרוחב תא המנוע, למרות שבמקור הוא יועד למכונית בעלת הנעה אחורית.

גם מבחינה חיצונית בוצעו שינויים רבים, ואילו הפנים עוצב מחדש ע"י סטודיו אטסה הספרדי שהיה אחראי על כל עיצובי הפנים של מכוניות סיאט.

כוח המשיכה העיקרי של הרונדה נבע ממחיר זול עקב עלויות שכר נמוכות יחסית ואיבזור רב.

הדור הראשון של הרונדה היה מכונית גרועה למדי; המיתלים היו נוקשים, ההגה היה כבד ומסורבל, המנוע העתיק היה רחוק מהמקור האיטלקי, ובנוסף למכונית היתה איכות גימור ירודה למדי.

סיאט ידעו בכל מקרה שהרונדה היא קרש הצלה זמני ותו לא, ואת מרבית מאמציהם השקיעו באיביזה החדשה.

בשנת 84' הוצגה האיביזה החדשה, שאף היא התבססה על שילדתה של הריטמו, ולסופר מיני החדשה פותח מנוע ע"י פורשה הגרמנית.

המנועים החדשים הוצגו בשני נפחים - 1.2 ו 1.5 עם הצתה אלקטרונית, מאייד וובר כפול ומאפיינים מודרניים כשסתומים הידראוליים ותאי שריפה יעילים.

המנועים החדשים מצאו את דרכם גם לרונדה, שבאותה הזדמנות עברה מתיחת פנים די משמעותית, שכולה היתה לטובה.

המיתלים רוככו, ההגה שופר וכמובן שהמנועים החדשים התנהגו בצורה טובה לעין ערוך מהמנועים המיושנים שמקורם בפיאט.

הבעייה של הרונדה היתה בכך שהיא היתה קרובה מידי לאיביזה בממדים, ועיצובה של האיביזה היה אטרקטיבי בהרבה משל הרונדה, ולאחר שהוצגה גירסת ה 5 דלתות של האיביזה ב 87' צנחו מכירות הרונדה, ושנה לאחר מכן הופסק ייצורה.

לי היתה פיאט ריטמו 65 שנת 1982 קניתי אותה עם מנוע גמור

החלפתי לה מנוע של רגאטה נדמה לי 1300

שרתה אותי בנאמנות בזמנים קשים ללא תקלות מיוחדות לא היו בעיות חלודה

הגימיק שלה היה המזגן שהיה לה

היתה אחת בי-ם TC גג נפתח במצב תחזוקה גרוע, הייתי פוגש בה מדי פעם במקומות שונים בעיר, מאז חלפו כבר כמה שנים והיא נעלמה... מעניין מה עלה בגורלה-רן

היתה אחת בי-ם TC גג נפתח במצב תחזוקה גרוע, הייתי פוגש בה מדי פעם במקומות שונים בעיר, מאז חלפו כבר כמה שנים והיא נעלמה... מעניין מה עלה בגורלה-רן

לו רק יכולתי לשים את ידי על קבריולט.

כל אחד והסטיות שלו ....

לפני מספר שבועות ראיתי אחת לבנה חולפת ליד שדה התעופה של הרצליה.

רכב מאוד מיוחד וגם נדיר.

ריטמו קבריאולט שנת 82 הייתה מפורסמת עד לפני כמה ימים בלוח יד שנייה.

בדקתי הרגע והמודעה כבר הוסרה. אני גם היתעניינתי בה, אך לא הספקתי להתקשר.

מדובר במכונית שחורה, שנצפתה בשנים האחרונות חונה בצפון ת"א.

גולף הכן היתה שם אך לא לבד כפי שהצגת. לידה ראש בראש היתה האלפא סוד (!) ולא רחוק משם גם הסיטרואן GS

אמנם האלפא סוד והסיטרואן GS הוצגו כבר ב 71', אך הן חסרו דלת חמישית אחורית וסבלו מתאי מטען קטנים למדי ובעלי טופוגרפייה בעייתית משהו.

הגולף היתה הקומפקטית המודרנית הראשונה, ודלת תא המטען האחורית הפכה אותה לשימושית מאד.

בזה דווקא הסימקה 1100 והרנו 16 הקדימו את הגולף, אלא שהסימקה היתה בממדי מכונית סופר מיני והרנו היתה בממדי מישפחתית גדולה.

חן יש לך יופי של כתיבה. ממש אהבתי את הכתבה. אני לא זוכר אבל אם כתבת בעבר אבל אני ממליץ להתחיל לעשות ספריית כתבות.

אם אני לא טועה, ב 1981 עוד לא היתה XR3I אלא XR3.

ההזרקה נכנסה ב-82 או 83