כמה מחשבות בנוגע לרכב יפני...

הרעיון לקטע הזה צץ במוחי בעת נהיגה קצרה ושגרתית במזדה לנטיס שיש לי ממקום עבודתי.

מחשבות בנוגע לדמות המכונית היפנית או ליתר דיוק המכונית הבינונית-משפחתית היפנית, ומדוע היא מצליחה כל כך בציבור

בעודי נוהג ברכב הזה, התבוננתי בו התבוננות זהירה ומקיפה: בעיצובו החיצוני הניבט ממושב הנהג, בעיצובו הפנימי המקיף אותי, הנוהג בו; האזנתי לצליל מנועו,

ולתחושות שהוא מעביר בנהיגה. אם נפתח בעיצוב, הבחנתי שאם יש סממן בולט בעיצובים הללו, הרי שהוא העדרו של סממן מדוייק..., העיצוב מקנה תחושת יציבות, חוסן, ועושר מאופק

(אם לקרוא לדו גוונים בתא הנוסעים כך.. לפחות זו התחושה שהוא מעביר במבט ראשון) - אולם אין בעיצוב כל תחושת שייכות ליצרן מסויים, מעין כוללניות שכזו

ואז זה הכה בי: זו היתה המטרה המדוייקת של המעצבים, ליצור מעיין אנונימיות חמימה שתעטוף את הנוהג ברכב ותגרום לו שייכות אל ה"עדר" בלי שמץ של יחודיות.

ואם נתבונן יותר לעומק, הרי שזו גם אחת הסיבות למכירות הכה מוצלחות של הדגם הזה, המזדה 323 לדורותיה - היא מעולם לא איימה על איש ביחודיות (דבר שהרוב המוחלט נמלט ממנו כמו מאש).

ואם כבר מדברים על מבט חודר יותר לגבי עיצוב ובחירת החומרים של הרכב הזה, מתגלה פרצופו האמיתי: אפרוריות, וחסכון (קחו לדוגמא את ההגה - דקיק ביחס,

ומחומר פלסטי דוחה למדי למגע, את המושבים הלא ממש נוחים, את החסכון המחפיר בדיפון בתא המטען)

ואם נעבור מההיבט העיצובי אל ההיבט הדינמי, נראה כמה סתירות מעניינות: נגלה במפתיע רכב עם אחיזת כביש לא רעה (מעל הממוצע), מנוע אנמי ורועש(כמו כל המתמודדות בקטגוריה), נוקשות רבה מדי עד כדי חוסר נוחות במעבר על כל סוגי המהמורות, והגה שמקלקל כל נסיון של השלדה להיות מתקשרת

בכלל, הרכב הזה מייצג כל כך הרבה סתירות שזה פשוט מדהים: רצון לקונפורמיסטיות מצד אחד, עם רצון להתבלטות ("הנה תראו, אני מצליחן - יש לי רכב "מנהלים" של מזדה - ה לאנטיס..)

העניין המשעשע הוא שאנשי מזדה הלכו בכיוון הנכון , ועצרו במחצית הדרך או ליתר דיוק - נכשלו בבחירת הפשרה הנכונה.

הם הלכו בכיוון רכב בעל יכולת דינמית מבחינת יכולות שלדה - אבל ציידו אותו בהגה זוועתי, ונכשלו לגמרי, בברירת הפשרה בין נוחות על הכביש הישראלי לבין יכולת ריסון של המרכב ליכולת דינמית.

יותר מכך, אם להתבונן בהסטורית הדגם (כדי לראות את התפתחות התפיסה בנושא מצד היפנים) נראה שבד בבד עם למידה אמיתית על כיול שלדה , יש העתקה גסה של מוטיבים מוצלחים מדגמים אחרים (מישהו לחש גולף?)

בכלל, אם לסכם את הקטע הקצר הזה (שיכול לפתוח דיון מעמיק בתחום הפסיכולוגיה, הרכב, והשילוב ביניהם), הרי שהמזדה 323 מייצגת בינוניות לא רק במימדים - אלא גם ביישום מודע של יכולות, אין כאן נסיון להאפיל אל איזה מן היצרנים ביכולת באיזה מן התחומים המוטורים-דינמיים (נוחות, מרווח פנימי, הברקה דינמית) אלא רקלהתחנף לקהל רב ככל האפשר מן העדר - על מנת לנצח בתחום היחיד החשוב מבחינתם, מכירות כמובן

ואין מה לומר - הצליח להם

כן, כמו שאמר אחד מחברי - זוהי הDL של שנות ה 2000, על כל היבטיה

נמרוד

אני מוחא יש לסייג את הדברים

המזדה 323 לדורותיה - היא מעולם לא איימה על איש ביחודיות (דבר שהרוב המוחלט נמלט ממנו כמו מאש).

מאזדה 323 לדורותיה

מאזדה אסטינה לסוגיה (לנטיס אף/ 323F) לא ייחודית מבחינת מראה אה אתה צודק בשנים 92-94 דגמי האפלאוז, סובארו, 309 ואחרים (בקטגוריה ומחיר) מאוד דומים למאזדה F הן מבחינת פנים והן חיצונית (NOT... )

בשנים 96-98 323F דור שני (לנטיס) מאוד דומה לכל מתחרותיה, מבפנים ומבחוץ... (NOT... )

שמע אי אפשר להגיד שהיפנים לא ניסו לפנות לפלח שוק טיפה שונה והחדש, העובדות מראות שההמונים דורשים או יותר נכון דרשו את הפשטות.

שוב דבריך מובנים לי אבל יש לציין את ההסתייגות הספציפית לדגמים הללו!

בידידות כמובן, רון.

נו באמת... , ה 323 (המכונה לאנטיס לשם הבדלה בשוק הישראלי) גם בגרסאת ה F ה"קרבית", לא שפעה יחודיות, פשוט מכיוון שלא לזה נועדה . העיצוב של ההאצ'בק עוד יותר אפרורי, אפילו מה F ההיסטורית

הדגם היחיד המעניין של ה 323 לדורותיה (וגם הוא שווק מאוד במצומצם) היה ה 4X4 טורבו וגם הוא ירד מהר (בגלל מחסור במכירות, כי פשוט לא התאים לתדמית של הדגם, מעניין למה..)

בכלל, ה 323 מדגימה את רצון ההמון, לאנונימיות מבורכת, ובינוניות מופגנת, ולכן לא סייגתי גם ל F שהיתה נסיון כושל בעיצוב ותו לא

נמרוד

אני מוחא יש לסייג את הדברים

המזדה 323 לדורותיה - היא מעולם לא איימה על איש ביחודיות (דבר שהרוב המוחלט נמלט ממנו כמו מאש).

 

מאזדה 323 לדורותיה

מאזדה אסטינה לסוגיה (לנטיס אף/ 323F) לא ייחודית מבחינת מראה אה אתה צודק בשנים 92-94 דגמי האפלאוז, סובארו, 309 ואחרים (בקטגוריה ומחיר) מאוד דומים למאזדה F הן מבחינת פנים והן חיצונית (NOT... )

בשנים 96-98 323F דור שני (לנטיס) מאוד דומה לכל מתחרותיה, מבפנים ומבחוץ... (NOT... )

 

שמע אי אפשר להגיד שהיפנים לא ניסו לפנות לפלח שוק טיפה שונה והחדש, העובדות מראות שההמונים דורשים או יותר נכון דרשו את הפשטות.

שוב דבריך מובנים לי אבל יש לציין את ההסתייגות הספציפית לדגמים הללו!

בידידות כמובן, רון.

צריך לזכור שה-F השונות נמכרו לצד ה-323 סדאן ולא כמחליפותיהן.כך מאזדה יכלה לכסות שטח קונים גדול בהרבה בעזרת רכב אחד (שינוים קלים) עם שתי תדמיות שונות.

היפנים אף פעם לא ידעו לעצב (צריך רגש) וגם העיצובים המוצלחים התבססו על הצלחות אירופאיות.כך היאריס למשל עוצבה בכלל בצרפת.

NSX=טסטה-רוסה.

לקסוס IS200\LS430=ב.מ.וו,מרצדס.

VIPER=S2000 (ההונדה יועדה לשוק האמריקאי בעיקר ומשם העיצוב)

וכו...

הרי אנחנו תמיד מנסים לשייך מכונית לאופי של המקום בו היא תוכננה ויוצרה. קח למשל את הפולו/איביזה. אותה שילדה ואותם מכלולים ושני סוגי אופי לפי מיקום מפעל האם: פולו מסודרת, ייקית, ואיביזה משתובבת ולטינית. שים לצידן את הפונטו, איטלקיה חמה ומחפפת ולצידן (או מאחור כי לדבר הזה לא יהיה מקום בפריים של התמונה) את האימפלה..כל כך אמריקאית...

אז גם היפניות: האם האנונימיות שלהן מקורה באופי של העם היפני? אולי הם חסרי דמיון אבל מאד מסודרים ומדוייקים?

מצד שני יש להם פריצות עיצוביות והמזדה 121 היא רק דוגמא.

ובקשר ללנטיס: בשבת נסעתי בלנטיס כ 200 ק"מ. זאת הנהיגה הארוכה המשמעותית שאני עשיתי ברכב הזה. ממש זוועה...ואני הרי אוהב יפניות. אז הלנטיס יותר יפה מהאלמרה ופחות אנונימית בצורה אבל האלמרה היא יותר מכונית לנהג, יותר נוחה ופחות מתישה בנהיגה...

הרי אנחנו תמיד מנסים לשייך מכונית לאופי של המקום בו היא תוכננה ויוצרה. קח למשל את הפולו/איביזה. אותה שילדה ואותם מכלולים ושני סוגי אופי לפי מיקום מפעל האם: פולו מסודרת, ייקית, ואיביזה משתובבת ולטינית. שים לצידן את הפונטו, איטלקיה חמה ומחפפת ולצידן (או מאחור כי לדבר הזה לא יהיה מקום בפריים של התמונה) את האימפלה..כל כך אמריקאית...

אז גם היפניות: האם האנונימיות שלהן מקורה באופי של העם היפני? אולי הם חסרי דמיון אבל מאד מסודרים ומדוייקים?

מצד שני יש להם פריצות עיצוביות והמזדה 121 היא רק דוגמא.

אז בואו נמשיך:

הוולוו השבדית היא יפהפיה המעניקה מחסדיה בקלות.

הלאדה הרוסית היא מכונית לוגית ומחושבת, בלתי שבירה ועוצמתית.

ההולדן האוסטרלית סבבה של אוטו, מחופפת ומכייפת.

לוטוס, אסטון, MG ודומותיהן הבריטיות הן יבשושיות ושמרניות.

לאוטוסאן התורכית יש נטיה לתאונות חזית-אחור.

מה עוד? זהו כרגע.

מה מנסה אנוכי להגיד, חוץ מלשעשע?

לדעתי הביטוי לאופי מקומי בתעשיית הרכב הוא נחלת העבר. כיום, בעידן הגלובליזציה והתאגידים אין לזה כל כך מקום.

ארה"ב לדוגמא - אם פעם אוטו אמריקאי היה גדול וראוותני, כי כך היה האופי האמריקאי - היום אפשר לראות רק שרידים לכך, שמכוונים לשוק המסורתי בעיקר (וגם להם יש ברוב המקרים הנעות קדמיות ומנועים מוקטנים). השאר מיישר קו עם מה שיעיל ומה שאופנתי בשאר העולם - עיצוב מעוגל יותר, מנועים קטנים ויעילים יותר, נסיון להפחתת משקל וצריכת דלק ואפילו הקטנת מטראז' הניקלים! שימו לב כמה פלטפורמות משותפות יש ב-GM למכוניות אמריקאיות עם אופל, ווקסהול והולדן. הכל מיצוב.

או דוגמא טובה יותר - קונצרן פולקסווגן-אאודי וספיחיו: אין להם בעיה לייצר כל מכונית בכל ארץ, הכל שאלה של מיצוב. הם החליטו שהם רוצים להעניק לסיאט אופי ספורטיבי ושובב - שמתקשר עם האופי הלטיני הלוהט, וכך הם עשו. להזכירכם - סיאט לא הייתה כזאת לפני ההשתלטות הגרמנית, אלא ייצרה פיאטים זולים.

והיפאנים? הם כבר לא יצרני קופסאות אנונימיות לתעבורה יעילה וזולה. את זה עושים כבר הקוריאנים, שמפנים אגב את תחתית הטבלה אט אט לטובת מלזיה ודומותיה. היום היפאנים משקיעים הרבה יותר ומשתדלים להקדים את השוק בחדשנות.

אם פעם רק למפארדי ושני שותפי סוד במודנה ידעו איך להוציא כ"ס מנפח מנוע נתון והכל היה חצי אלכימיה ואמנות שלמה, שהייתה נתונה בידי מספר סדנאות יציקה מקומיות בהרי איטליה, היום היפאנים יכולים ללמד את כוווולם איך מתכננים מנוע. אחיזה? אופי? קחו NSX, תסתכלו לי בעיניים ותגידו שזה לא חתיכת מוטוריקה לוהטת.

אנחנו מלאים בסטיגמות. ככה זה. זה האופי האנושי. ואנשי השיווק של הקונצרנים יודעים לנצל את זה לטובתם.

הצרפתיה, קשה להניע אותה (אהמ אהמ....)

אבל ברגע שאתה מצליח להניע, היא תעטוף אותך ותתן לך "נסיעה" של החיים

אני דיברתי ספציפית על פלח מסויים של עולם הרכב - המכונית הבינונית (משפחטית-קומפקטית), והראתי איך הכיוון של מזדה הוא עדיין ראש של מוצר בינוני גם ביכולותיו (הם לאט לאט יוצאים מזה, אבל אני סקרתי את העניין לאחור, להיסטוריה)

ניסיתי להראות מה גרם לתפיסה הזאת להתקבע אצל היפנים (בניגוד לאירופאים עד לא מזמן ותפיסתם שרכב עממי יכול להיות גם מהנה ושובב, לו דווקא בעיצוב, אלא בשילדה), ולהוכיח שהדבר אכן הביא להם הצלחה שיווקית ניכרת: ה 323 היא דוגמא מובהקת לכל התהליך הזה

ד"א - האמריקאים עדיין מעצבים גדול, כבד, ובזבזני, והם פשוט לא מצליחים להבין גישות אחרות

נמרוד