יום הולדת 100 ללנצ'ייה-והפעם על הגמא.

לנצ'ייה האיטלקית חגגה לא מזמן יום הולדת 100, וזה הזמן להיזכר בלנצ'ייה האמיתית האחרונה-הגמא.

בשנת 1969 נירכשה לנצ'ייה ע"י פיאט ואיבדה את עצמאותה. לפיאט העיסקה היתה מישתלמת בהחלט; ללנצ'ייה היה ידע וניסיון כמעט חסר תקדים בפיתוח וייצור מכוניות בעלות הנעה קדמית, מחלקת פיתוח מנועים בתצורת V צרי זווית וניסיון רב במירוצי הראלי. בהנהלת פיאט הוחלט שמחליפת הפולבייה והפלמינייה המיזדקנות תיתבסס על מיכללי פיאט על מנת לחסוך בעלויות, אך ללנצ'ייה ינתן חופש פעולה נירחב יחסית בפיתוח השילדה.

הראשונה בדור הלנצ'יות החדשות היתה הבטא שהוצגה בתערוכת טורינו בשנת 72', שעשתה שימוש במנועי ה TC של ה 125\132, והיתה מוצלחת בהרבה ממכוניות פיאט בנות אותה תקופה, בעיקר בשל השילדה המעולה שלה, שבה בא לידי ביטוי ניסיונה העצום של לנצ'ייה בפיתוח מכוניות בעלות הנעה קדמית.

בד בבד נימשך ייצורן של הפובייה קופה וה-2000 הסאלונית, שהיתה בתחילת שנות ה 70' מכונית הדגל של לנצ'ייה, ונימכרה בכמויות נמוכות למדי.

למרות הישתלטות פיאט על לנצ'ייה, הוחלט בהנהלת החברה על פיתוח מכונית סאלון חדשה שתחליף את ה-2000 המיזדקנת שניראתה ארכאית למדי.

בלנצ'ייה החליטו ליצור קשר חשאי למדי עם סיטרואן(!) הצרפתית, שהיתה מעוניינת אף היא לפתח מחליפה ל DS שהיתה כבר בת 16.

כל חברה הגיעה עם נכסים משלה; לסיטרואן היה ניסיון רב בפיתוח מרכבים אווירודינמיים וטכנולוגיות בלמים ומיתלים, ואילו ללנצ'ייה היה ידע וניסיון רב בפיתוח וייצור מנועי בוקסר שטוחים שהתאימו מאד לסיטרואן, שלא היה לה התקציב לפיתוח מנוע משלה.

בסיכמו של עיניין שיתוף הפעולה עלה על שירטון, וכל חברה פנתה לדרכה.

בהנהלת פיאט לא ממש היתלהבו מרעיון פיתוח המכונית החדשה, בייחוד לאור הכישלון הגורף של ה 130 שהסבה לפיאט הפסדים כבדים, אך בכל זאת האות ניתן, ובתנאי שהמכונית החדשה תיכלול כמה שיותר מיכללים ממכוניות פיאט\לנצ'ייה קיימות, אך עדיין תישמור על זהות עצמית.

בשנת 73' החל פיתוח המכונית, כשמלאכת העיצוב הוטלה על פינינפארינה האיטלקי, שעיצב מרכב פאסטבק גדול יחסית, בקווי עיצוב שהזכירו מאד את הבטא, ובעל מקדם גרר מכובד של 0.37.

בחירת יחידת ההינע היתה מורכבת יותר; המנוע הגדול ביותר בקונצרן פיאט באותה העת היה בנפח 1756 סמ"ק בעל 4 בוכנות טורי, והיה קטן מידי למכונית הגדולה יחסית. מנוע ה-V6 של הפיאט 130 ניפסל אף הוא, מאחר ולא היה די מקום לגיר לצד המנוע.

לבסוף בחרו בלנצ'ייה ברעיון מקורי למדי; הוחלט על שימוש במנוע בוקסר בעל 4 בוכנות, גל זיזים עליון יחיד, בדומה למנוע ה-2000 שהיתה מועמדת להחלפה.

ניפחו של המנוע היה 2400 סמ"ק (או 2000 סמ"ק לשיווק באיטלייה בלבד, משיקולי מיסוי), בעל הצתה אלקטרונית משוכללת מתוצרת בוש ומאייד וובר כפול בודד.

תיבת ההילוכים פותחה אף היא ע"י לנצ'ייה, והיתה בת 5 הילוכים. הסיפור המעניין יותר היה פיתוח התיבה האוטומטית; לנצ'ייה היתה מעוניינת ליצר את המכונית גם בגירסה אוטומטית, אך לא נימצאה אף תיבת הילוכים שתתאים למבנה המכונית, ובלית ברירה פיתחה בעצמה תיבה אוטומטית משוכללת בעלת 4 הילוכים, עיניין נדיר באותם ימים.

מערכת המיתלים הועתקה בשלמותה מהבטא, וכללה תמוכות מק'פרסון קדמיים ומוט מייצב, ומיתלה ניפרד מאחור, שכלל זרועות מקבילות במיבנה מיוחד.

רמת הגימור הפנימית היתה גבוהה, כצפוי, וכללה איבזור מותרות רב - חלונות חשמל, נעילה מרכזית, לוח מחוונים עשיר ואופצייה למזגן מקורי.

בסיס הגלגלים היה מכובד למדי, 2.67 מטר, כך שתא הנוסעים היה מרווח למדי. נקודת התורפה היחידה היתה גודלו של תא המיטען ופתח ההטענה הצר שלו.

הגמא ערכה את הופעת הבכורה שלה בתערוכת ג'נבה 76' וזכתה לשבחים רבים מידי עיתונות הרכב, וברוב מיבחני הדרכים שנערכו לה היא יצאה כשידה על העליונה.

היחידים שלא היו ממש נילהבים מהמכונית החדשה היו קהל הרוכשים, שהמשיכו להעדיף את התוצרת הגרמנית המוכחת.

בנוסף, ללנצ'ייה היה מוניטין ירוד עקב בעיות החלדה מהירה ואיכות גימור ירודה של הבטא, וההקשר העיצובי לבטא לא ממש עשה לה טוב.

על מנת להעניק זריקת מרץ למכירות המדשדשות, הוצגה בשנת 77' גירסת קופה למכונית, שהיתה בעלת 2 דלתות בעיצובו של פינינפארינה, שהזכירה בעיצובה את הפיאט 130 קופה שייצורה הופסק שנה קודם לכן.

גם הצגת הקופה היוקרתית לא ממש סייעה למכירות, והן המשיכו לדשדש.

בתערוכת פריז 80' הוצגה מתיחת פנים של הגמא, שזכתה לגריל חדש וחישוקי סגסוגת כציוד תקני. גם העיצוב הפנימי שודרג, והחשוב ביותר-הוצגה גירסה מוזרקת דלק למנוע ה 2.4, שהיתה אמנם בעלת אותו הספק, 140 כ"ס, אך בעלת מומנט משופר בהרבה.

בגירסתה המוזרקת הגיעה המכונית למהירות מירבית של 195 קמ"ש.

לאחר שלנצ'ייה נוכחו לדעת שגם מתיחת הפנים לא ממש מריצה את הלקוחות לאולמות התצוגה, הוחלט על החלפתה, ולצורך כך נוצר קשר עם סאאב השבדית ואלפא האיטלקית,שפיתחו יחדיו פלטפורמה משותפת שניקראה טיפו 4.

ייצור הגאמא נימשך עד שלהי 84'.

מהפרוייקט הזה נולדה הלנצ'ייה תמא, שזכתה להצלחה גדולה והשכיחה את כישלונה המסחרי של הגאמא.

נקודה ישראלית - לארץ יובאה גאמא בודדת בשנת 82', והיתה בשימושו של רמי אונגר, בעל סוכנות טלקאר, יבואני לנצ'ייה באותם ימים.

סה"כ היתה הגאמא מכונית מצויינת לזמנה, לנצ'ייה אמיתית שלא ביישה את שמה וחבל שלא זכתה להצלחה לה היתה ראוייה - סה"כ נימכרו 15,372 גאמא ברלינה ו-6,789 דגמי קופה, כמויות אפסיות בכל קנה מידה.

תודה חן! מאוד מעניין.

תגיד - המיניוואן "מגה גמא" שנחשב למיניוואן הראשון, זה על בסיס הגמא ?

מעניין אם יש למישהו מידע על לאנצ'יה דלתא 1500 גיבורת הילדות שלי האם שרדו, מי מכיר מי יודע?-רן

חן, מעניין כרגיל - תודה על ההשקעה.

חבל לשמוע על מכונית מעולה בפני עצמה, הנכשלת מסחרית מסיבות שאינן תלויות באיכויותיה.

עצוב לראות חברה שיצרה/מייצרת מכוניות טובות מאוד עד מצויינות ולמרות זאת מתפוגגת אט אט בשל בעיות תדמית/מיצוב/שיווק.

במילים אחרות - מעט השתנה מאמצע שנות ה 70 לאמצע שנות האלפיים.

שי

מעניין אם יש למישהו מידע על לאנצ'יה דלתא 1500 גיבורת הילדות שלי האם שרדו,

כן !! שרדו, רק לפני יומיים נסע בכביש 40 אחת כזו, אחת נוספת ראיתי ברח' לוינסקי בת"א - יש כמה אקסמפלרים.

מצא

חן ,תודה .

כרגיל נהנתי והשכלתי.

וקצת תמונות:

ברלינה:

קופה:

חבל לשמוע על מכונית מעולה בפני עצמה, הנכשלת מסחרית מסיבות שאינן תלויות באיכויותיה.

עצוב לראות חברה שיצרה/מייצרת מכוניות טובות מאוד עד מצויינות ולמרות זאת מתפוגגת אט אט בשל בעיות תדמית/מיצוב/שיווק.

במילים אחרות - מעט השתנה מאמצע שנות ה 70 לאמצע שנות האלפיים.

 

שי

נכון,ולמרבה הצער לנצ'ייה לא ממש מוצאת את מקומה בשנים האחרונות ועתידה לא ניראה ורוד במיוחד.

מכונית הסאלון האיטלקית האחרונה שזכתה להצלחה היתה התמא שיצורה הופסק ב 94'.

הבעייתיות במכירת מכוניות סאלון לא קיימת רק בקרב היצרנים האיטלקים;גם הפיג'ו 607,הרנו סאפרן והוול-סאטיס,לדוגמא,נימכרו בכמויות זניחות למדי וכל זאת מסיבה פשוטה-רוב מכוניות הסאלון באירופה נימכרות בגרמנייה,כשמרצדס,ב.מ.וו ואודי מחזיקות בעיקר נתח המכירות,ועל האחוזים הנותרים מיתמודדת בעיקר אופל,כך שמלכתחילה נתח השוק הפנוי למכוניות מיובאות נמוך למדי.

בנוסף,לנצ'ייה חוייבה להשתמש בפלטפורמות מוכנות של פיאט,בעיקר של הטיפו,שהיו רחוקות מאד משלמות,תקציבי הפיתוח קוצצו,וכך נותרו מכוניות לנצ'ייה כגירסאות מצועצעות של דגמי פיאט ותו לא.

לאנציה ניתפסה בארצנו כמוצר לאניני הטעם, בוגרי האלפות ולכאלה שלא רצו שידבק בהם כתם החוליגניות של האלפיסטים ( נא לא לקטול אותי, אני חוליגאן בדימוס), מחלת הפח, חשמל והבולמים הקורסים, קילקלו את האידיליה במהירות, הרגישות לדלק הישראלי והשילוב של מנוע חובב טורים והמוסכניק הישראלי סיימו את העבודה מוקדם מהצפוי, בעוד האלפא שנשענה על תהילת העבר, מורשת הקנאים ופתרה את חסרונותיה וליקוייה בקסם ה-"אופי" לאנציה לא השכילה לעשות זאת בארץ, המורשת המפוארת נישארה לה מעבר לים, ובארץ הלקוחות ברחו, הרווח היחידי היה לחובבי הנהיגה הצעירים והתפרנים (מי שחושב עכשיו עלי צודק, צעיר כבר לא השאר נישאר) שיכלו לרכוש רכב כזה בפרוטות ולקבל תמורה מלאה לתאוותם. במבחר המצומצם של הרכבים בתחילת שונות השיבעים והשמונים, נחשבו מנועי הלאנציות והאלפות לחזקים בחבורה, ואם ההרים והעצים בדרך העולה לירושלים היו יכולים לדבר...מישהו היה בצרות צרורות...רן

אנחנו בפורום אספנות ואין לי כוונה לפתוח ויכוח על אמינותן של הלנצ'יות אך אני יכול להעיד מניסיון אישי של אחזקת לנצי'ה בטא 1400 במשך שנה,לנצ'יה פריזמה 1500 במשך קרוב לשנתיים ושתי תמות גם הן כשנתיים כל אחת כי האמינות שהן מגלות מפתיעה לטובה כל עוד הן מתוחזקות נכון ואני מתכוונן לכך שבמשך כ 7 שנות נהיגה בלנצ'יות לא נתקעתי אף פעם אחת בדרך!

למעט התמות,גם מחירי האחזקה היו נמוכים ואף נמוכים משמעותית מרכבים אחרים (חלקי פיאט),התמות מנגד היו חסכוניות בדלק (יחסית כמובן).

על ההנאה מהנהיגה,הנוחות והנדסת האנוש המעולה,הפאר והביצועים אין מה לדבר וכמעט אין עם מה להשוות.

בשבילי לנצ'יה היא הדבר האמיתי!!

אין רכבים לא אמינים יש נהגים שלא יודעים להחזיק אותם.....כבעל ג'אווה לשעבר, נקנתה ב-1000 ש"ח- 60000 ק"מ משותפים, הוחלף גיר, פלאגים, כבל קלאץ והמון נורות....ללא תקיעות, ללא עצירות, ללא תהילה-נמכרה ב-700 ש"ח והתפגרה חודש אחרי, להערכתי התאבדה-רן

הייתה בארץ כבר לפני זה גאמה ברלינה ב1976 כפי שניתן לראות בסרט "רק היום"

תודה על ההקפצה , 

תמיד נחמד לקרוא את הכתבות של חן , 

גם אם זה 14 שנה אחרי הפרסום. 

בתאריך 29.7.2020 בשעה 00:28, ronenfe כתב:

הייתה בארץ כבר לפני זה גאמה ברלינה ב1976 כפי שניתן לראות בסרט "רק היום"

גם הקפצת וגם אתה טועה- בסרט זו הייתה בטא ברלינה