הלוחש למכוניות

אכן , הפרפורמנס החדשה זה עתה יצאה, תעלה סביב 280K עם ריפוד לבן (חובה לטעמי בשמש שלנו), כלומר כמעט 50K יותר מהסיל. מעבר לכך, היות וזה הדגם שכידוע החליט שאין יותר שום צורך בכפתורים או מנופי תפעול ברכב, ויתרתי מראש על ההמתנה.

אמל"ק: כאשר אתה יועץ רכב לפרנסתך, ומתיימר "ללחוש למכוניות", זה מחייב. כאשר אתה מחליט שהגיע הזמן להחליף את האודי A4 הנהדרת שלך, שגמאה אצלך מעל 93000 ק"מ בפחות מ-3 שנים, ועולה לך סביב 2200 ש"ח לחודש בדלק ותחזוקה שוטפת, זה מחייב מחשבה מעמיקה לגבי התחליף המועדף. יצאתי לדרך עם ראש פתוח, כפי שאני משתדל לעשות עם כל לקוח שאני עוזר לו לאפיין ולמצא רכב חדש. שלבי ההחלטה, הבדיקה, הרכישה והחיים בחודש הראשון עם BYD Seal Excellence כפולת מנועים. אז לפני המלחמה כבר הגעתי למסקנה שה-A4 שלי, מצויינת ככל שתהיה, מתחילה להתקרב לשלב שבו להמשיך ולהחזיק בה, עם נסועה שנתית שמתקרבת ל-40,000 ק"מ, לא תהיה שווה הרבה אם אחזיק בה אפילו שנה נוספת. עם קרוב ל-170,000 ק"מ על השעון, ואמינות טובה עד כה (למעט משאבת מים ומיסב גלגל אחד), הגיע הזמן להיפרד לפני שאחצה את קו ה-200,000 ק"מ שבארץ נחשב למעין "מספר קסם" שלילי, כאילו לרכב כזה (שנועד לטחון אוטוסטרדות גם עם 400,000 ק"מ) יש איזה מנגנון השמדת-ערך עצמית אחרי 200.... מאידך, הצלחת העסק שלי גרמה לכזה גידול בנסועה (אני גר בגליל ונוסע המון גם למרכז או אף לאזור י-ם לבדוק רכבים ללקוחות), עד שהוצאות הדלק לבדן הפכו לנטל שהלך וכבד ככל שמחירי הבנזין האמירו. המשימה: למצא לי רכב שיהיה גם משרד נייד, נוח דיו לבלות בו שעות ביום, מהיר (ביצועים מעולים - עדיפות גבוהה), שיודע להתנהג ובטיחותי מאד (It's a jungle out there...) וכמובן יוכל לחסוך לי באופן משמעותי בהוצאות התפעול. התקציב - אי שם סביב ה-200,000. כעת - בעולם שהולך וחונק את טובי מנועי הדיזל (ותודה ל-VW ודיזל-גייט על כך )-: ), ועם מחירי סולר שגם הם מרקיעים שחקים, האופציה הזו ירדה מבחינתי מהשולחן. אז ללכת על משהו משעמם ובטוח כגון קאמרי היברידית? - יעילה ככל שתהיה - לא בשבילי (האוטו הכי משעמם בשכונה, מעולם לא התחברתי לפילוסופיית ההליכה בשביל האמצע של טויוטה). אפילו אם היתה מסוגלת לעמוד בקריטריון חיסכון בדלק, נניח אף מעל 30% לעומת מנוע ה-2.0 ליטר 190 כ"ס באודי, זה פשוט לא מספיק, בוודאי כשלוקחים בחשבון הוצאות תחזוקה ממש לא נמוכות כמתחייב מטיפול במוסכי היבואן (והחשש לצאת ממסגרת היבואן יחד עם הארכת אחריות על הסוללה ההיברידית). אז אולי PHEV כלשהו? - מועמדים שונים ורבי מכר (RAV4) או סתם מעניינים (LYNK & CO) נפסלו פשוט כי רכב פלאג-אין היברידי מעצם מהותו לא מתאים למישהו כמוני, שמסוגל לגמוא מעל 300 ק"מ ביום עבודה ממוצע. אחרי כמה עשרות ק"מ ראשוניים, הוא הופך, במקרה הטוב, לעוד היברידית של 16-18 ק"מ/ליטר, ואפילו אם אגיע איתו ל-20 ק"מ/ליטר בממוצע, זה פשוט לא זה. מה שמותיר אותי, חובב מושב של מנועי הבעירה הפנימית, "חמום אגזוז" מבטן ומלידה, שנסע עד גרמניה בזמנו על מנת לשפר את הגולף GTI דור ראשון כי לא היתה מהירה מספיק, שנהג על אחת משתי BMW M5 מקוריות (E28, דור ראשון!) בארץ - להתחיל לחשוב ברצינות על EV. מבחינתי הנוסחא היתה פשוטה - לוותר על גרגור מנוע בריא כלשהוא, ולחצות אל הצד האפל, השקט, נטול הרגש, של רכב חשמלי חזק. מה זה חזק? סביב 4 שניות ל-100 זה כבר חזק מספיק... כמובן שהחיים הם לא 0-100, כמובן שיש צורך ברכב שגם יודע להתנהג ולהניח את ההספק המכובד שלו על הכביש, או במילים אחרות - אני צריך טסלה, לא? ואם טסלה - אז ה-3 LR, עם טווח מוצהר של 600 ק"מ בוודאי תספק אותי, עם צמד מנועים בהספק של 498 סוסים ומומנט מרשים של מעל 50 קג"מ זמינים מיידית תמיד.... אז זהו - שלא... סיבוב הדגמה בטסלה כזו ביום חם למדי סיפק כמה תובנות: 1. חם שם, בטסלה, עם גג זכוכית לא מכוסה. אני והקרחת שלי ממש לא הסתדרנו עם זה טוב. נו, מילא, אז אקנה גג-בד פנימי ואכסה את החממה שמעלי. 2. האוטו לא ממש נוח, מתגלגל על צמיגי "19, ומאד משדר לישבני כל מהמורה בכביש. נו, מילא, זה מחיר קטן שאני מוכן לשלם תמורת התנהגות כביש מחודדת. 3. התפעול, הנדסת האנוש ה"אייפונית" הידועה - לא ממש דיבר אלי, גם כאשר בדקתי ללקוחות דגמי SR או LR אחרים. כעת, משניסיתי להסתכל על הרכב מנקודת מבט אישית, עבורי, ראיתי שאני לא ממש מתחבר - יותר על זה בהמשך. 4. הביצועים היו, איך נאמר, בסדר. רק בסדר??? היתכן שרכב עם 500 סוסים יכול להיות רק בסדר?? אז זהו - שכן... מסתבר שעם משקל שמתקרב ל-2 טון, אפילו 52 קג"מ לא ממש מספקים את הסחורה למי שמחפש ביצועים באמת רציניים. בקיצור - לא ממש התחברתי. המשמעות היתה (ושוב, אנו נמצאים עדיין חודשים ספורים לפני המלחמה) שהחלטתי לחפש רק טסלה 3 פרפורמנס. והדגם הזה - כבר נוסע... אוי, איך שהוא נוסע... הטיל הבליסטי הזה יוצא מהמקום בצורה כל כך שקטה, חלקה ואלימה - עד שהוא מאיים בסחרחורת על נהג ונוסעים שחווים זאת לראשונה. קשה לתאר במילים איך מתהפכת הקיבה מאקט פשוט של לחיצה על דוושת תאוצה, קשה להסביר במילים מהי קלילות של עקיפה בתנאי יומיום עם תאוצות ביניים שלקוחות הישר מעולם מכוניות העל... בשילוב עם אחיזת כביש פנומנאלית, שמצליחה להוריד את כל הכח הזה לכביש - נראה היה שהגעתי להחלטה, שמצאתי את האחת. הרגשתי שאני מתאהב, נסעתי על 2 פרפורמנס שונות, התרשמתי עמוקות מהביצועים, מהעובדה ש"מיכל חשמל" מלא בטעינה ביתית יעלה לא יותר מ-50 ש"ח, ושההוצאה הכבדה ביותר תהיה על צמיגים (ובמחירים של 5-6000 ש"ח לסט צמיגים, זו חתיכת הוצאה). כולם כבר מודעים לבלאי המואץ של צמיגי חשמליות חזקות, ולכן הבטחתי לעצמי להקריב רק את הסט הראשון על מזבח ההתלהבות הראשונית, ואחר כך פשוט להתאפק קצת יותר... שאר הוצאות התחזוקה, כמו גם הביטוח שהיה אז סביר, אגרת הרישוי שעוד היתה 550 ש"ח אז, הביאו לחשבון שהבטיח חיסכון של מעל ל-1800 ש"ח בחודש. לא כסף קטן... הרבה תמורה בעד האגרה. ואז שמתי את כל אלו, אל מול תובנות לשלילה שהתחילו לנקר ככל שחלף הזמן, הגיעה המלחמה הארורה, אילון מאסק התהפך עלינו והתחרפן אף יותר מהרגיל, ומעל לכל - 3 נקודות שליליות שהפריעו לי במיוחד: 1. נושא הנוחות הפך ממש אקוטי בפרפורמנס. עם ג'אנטים "20 מדובר ברכב פשוט לא נוח בצורה קיצונית אפילו עבורי, שמגיע מתרבות מוטורית גרמנית עתירת שילדות ומתלים על הצד הספורטיבי. התחושה שאתה צריך לחפש בסוף כל נסיעה את הסתימות שנפלו לך מהשיניים במהלכה - זה לא משהו שרציתי ברכב שצריך להוות משרד נייד של 300 ק"מ ביום.... פיתרון - אין. הג'נטים הענקיים הללו (שגם עוצבו כאילו במכוון על מנת לגרום להם נזק מכל מדרכה מצוייה.... זוועה! ) וצמיגים בחתך 30 פשוט הורסים כל סיכוי לנוחות נסיעה אפילו מינימאלית, בטח בכבישי הגליל. האם אני באמת בנוי לזה?... 2. הנדסת האנוש המעצבנת: הגיע הזמן לאמר זאת בגלוי - רק בגלל שאילון מאסק הוא האיש העשיר בעולם, זה ממש לא אומר שמותר לו לנסות להמציא את הגלגל (כולל גלגל ההגה...) מחדש. לא, אדון מאסק, אתה לא תקבע למישהו כמוני עם ניסיון ורישיון מרוצים בעברו, שיודע דבר או שניים על נהיגה בכלל ונהיגה ספורטיבית בפרט, איך צריך לתפעל רכב בימינו. אז אם טסלה חשבו שהמינימליזם שלהם בעיצוב (הדי פשטני, יש להודות) של הרכב הוא הדבר הנכון (אוירודינמיקה היא חשובה מאד, אך לא חייבת להיות משעממת), הרי שעיצוב הפנים, יחד עם תפעול הרכב כמעט אך ורק מהמסך, ועם "כפתורי עכבר" על ההגה הוא לא רק כישלון ענק מבחינת הנדסת אנוש, אלא הוא גם לא בטיחותי (כפי שהוכח כבר מחקרית בפרוייקט של המגזין הגרמני AM&S ) כי הוא גרם להסטת המבט מהכביש למשכי זמן ארוכים . ככל שניסיתי להתגבר על ההתנגדות הזו, כך גברה בי ההכרה שאני מחפש רכב שיהיה יותר נוח ואיטואיטיבי לתפעול, בעיקר בנהיגה הספורטיבית שאני מתכנן עבורו... אם טסלה רוצים לשנות הכל בתפעול הרכב, אך לא יכולים לשנות את מבנה הידיים והעיניים של הנהג - זה פשוט לא עובד טוב בשבילי... 3. קשה מאד למצא פרפורמנס משומשת במחיר סביר, שלא עברה מסכת של התעללות בלתי פוסקת מהבעלים. קשה להתאפק כשיש לך מעל 67 קג"מ מתחת לכף רגלך הימנית... התחלתי לשים לב לתופעה הזו ככל שבדקתי יותר מכוניות. מה שהתחוור לי תוך כדי : רמת הגימור הבלתי אחידה בעליל, פאנלים בהרכבה לא אחידה, צבע שמתקלף (בעיקר בחלק הקדמי) בלי פרופורציה לנסועה שעבר הרכב, חוסר יכולת למצא אפילו רכב אחד שנמכר כאשר כל הג'נטים עדיין חפים ממכות ושריטות - הכל ביחד התחבר לתמונה לא ממש נעימה: אם אני חפץ להישאר בתקציב שלא יחצה בהרבה את סף 200,000 שהקצבתי לעצמי, יש לי בעיה. מאידך, דגם ההיילנד המחודש שיצא לפני חודשים ספורים עדיין לא סיפק גירסת פרפורמנס, וממילא יהיה יקר מדי עבורי - כך שהייתי תקוע בכל מקרה עם הדגם הקודם, מחירים גבוהים מדי לרכבים נקיים, או דוגמאות שסבלו קשות בידיים הקודמות (הרבה פעמים כבר לא יד1) ולא הייתי ממליץ עליהם ללקוח שלי. ואז קרה דבר... הסיניות היותר רציניות נכנסו לתמונה, ולמחסני הבונדד... ביקור אגבי בסוכנות ג'ילי בת"א לצורך מסירת ג'אומטרי חדשה לחברה טובה, הכיר לי את ZEEKR X בגירסה הדו מנועית. כעת - חובה להזכיר את הגישה הלא ממש חיובית שלי לרכבים סיניים, כולל החשמליות העממיות יותר שהחלו להציף את כבישינו. ערב רב של יצרנים, חלקם ממש לא יציבים ו/או מאורגנים למתן שירות נאות, איכויות ניהוג וגימור מפוקפקות, מחירים גבוהים יחסית (שזחלו מהר מאד בחסות הקורונה והמלחמה אל מעבר ל-150K עבור כמעט כל משפחתית בסיסית), חוסר בהירות לגבי אמינות, מחיר שיורי כיד שנייה - כל אלו גרמו לי לענות תמיד את אותה תשובה לכל מי ששאל בעצתי לגבי סינית חשמלית: הם, הסינים, חייבים להוכיח לנו, הצרכנים, שהם באמת למדו לייצר רכב טוב. ואז - נשווה ונשקול. בזמנו, לאחר שבדקתי היטב את רמת הגימור בהונגצ'י ("הרולס רויס הסינית") ואכן התרשמתי, פסלתי אותה כרכב רציני מיידית ברמת העיקרון - לא יתכן שרכב שעולה חצי מיליון ש"ח יתנהג כאחרון הפיקאפים האמריקאיים ויאבד את הצפון ברגע שתראה לו פנייה חדה. חצי מיליון ש"ח על דבר כזה? לדעתי ממש לא שווה חצי מרצדס, אלא רק עולה חצי. הזיקרX היתה שונה - הנה רכב סיני בהחל מפחות מ-200K ש"ח שמדיף ניחוחות פרימיום, עם איכות חומרים ורמת גימור שעולה בקלות על זו של הטסלה, ושאפילו לא נבהל לגמרי מפניות בכביש. מעניין... סיקור קצר של ה-001 היקרה הוכיח שוב - משהו משתנה מהר במדפי הסיניות, משהו ששווה בדיקה. ה-001 היתה ונשארה יקרה מדי לכיסי (עם מחיר מעל 330K לגירסה הבכירה עם 540 כ"ס), אבל אז הושקה לה (יחסית בשקט, בהתאם לימים הטרופים העוברים עלינו לרעה) ה-BYD שעליה ראו מיד איזו מכונית היתה על לוח המטרה במחלקת העיצוב. SEAL אקסלנס החזקה יותר, במחיר 234000 ש"ח (100K פחות מהזיקר 001) הגיעה לאולמות התצוגה. ביליתי במצטבר כמה שעות טובות באולמות התצוגה בבני ברק וחיפה, בנסיון להבין האם זהו עוד "רכב עלי אקספרס" שנראה טוב בתמונות אך מאכזב במציאות, והרושם שקיבלתי היה הפוך. שתי נסיעות מבחן (במרכז ובקו כרמל - נשר) ולימוד נתונים בדגם כפול המנועים חידדו מאד את התובנות: רמת החומרים, הגימור וההרכבה ללא ספק עולה על זו שבטסלה 3. האם איכות ההרכבה הגבוהה תישאר גם בעוד 5 שנים? - זו השאלה הגדולה, אך האחריות הארוכה של 6 שנים/150K ק"מ כמעט על כל המכלולים ו-8שנים/200K ק"מ על הסוללה שידרו לי מספיק בטחון של היצרן במרכולתו. טכנולוגית, זוהי מכונית מתקדמת יותר מהטסלה - עם סוללת הבלייד על בסיס ליתיום-יון-פוספט שמאפשרת שימוש מלא בין 0-100% ולא מגבילה אותי לטעינות 20-80% בלבד, שפשוט לא היו מאפשרות לי לנסוע הלוך ושוב למרכז בלי טעינה חיצונית יקרה ומקצרת חיי סוללה. גם מבחני הבטיחות המרשימים ובייחוד מבחן "חדירת המסמר" הבהירו - יש כאן מוצר שעולה באיכותו על הטסלה המקבילה, בטיחותי יותר, וכנראה מסוגל לחיים ארוכים מאד של מעל 5000 מחזורי פריקה-טעינה לפי הצהרת היצרן. זה מגיע לכדי מיליון ק"מ חיי סוללה בטעינה ממוצעת של כל 200 ק"מ... העיצוב (תחת שרביטו של וולפגנג אגר, שעיצב את אלפא 8C...) מוצא חן בעיני הרבה יותר מהטסלה 3. נעים להסתכל בה, נעים לשבת בתוכה. הנדסת האנוש המסורתית, עם ידיות נורמליות ואיכותיות להפעלת איתות, מגבים, אורות - זה בדיוק מה שגרם לי להרגיש מיידית בבית. גם כפתורי הפעלה אלקטרוניים להפעלת/הפסקת המיזוג, אוטו-הולד, מראות - שטח מת- ועוד, רק מוסיפים לתחושה הביתית והאינטואיטיבית בתפעול. האוטו מהיר מאד - אבל גם נוח בהרבה מהטסלה. בולמים אדפטיביים שאכן מורגשים לטובה הן בכבישים משובשים (בייחוד במצב אקו) והן במהירויות גבוהות (במצב ספורט) הבהירו לי שזה השילוב העדיף מבחינתי. 350 ק"מ בסיל פתאום לא נראו כעונש פוטנציאלי שמצריך ביקור שבועי אצל הכירופרקטור. בידוד הרעשים טוב יותר מאשר בטסלה דור ראשון (לא יצא לי עדיין לנהוג בהיילנד), והוא מרשים ביותר בכל קנה מידה. מרווחי פאנלים אחידים, תחושה סולידית ביותר על הכביש. התנהגות כביש מרשימה ביותר (וכמובן - אין מה לדבר על היזון חוזר באף רכב חשמלי...) מבחינת אחיזה, היכולת להיכנס לסחיפות קטנות אך נשלטות כבר בנסיעת הבכורה בכביש נשר הישן והמדהים (מס' 7212), תחושת ביטחון והיצמדות לקו שנובעת מהיכולת הפנטסטית של המתלים (עצמות-עצה כפולות מקדימה, מולטילינק מאחור), והעובדה שאיש המכירות שהוצמד אלי בסוכנות חיפה לא הקיא ולא עצר בעדי מלבחון עד לקצה (תודה גיא!...) - כל אלו הבהירו לי סופית: אני ממש, אבל ממש, מתחבר לסיל, מצאתי את האחת, מבחינתי. ההזמנה, העזרה במימון והאספקה עברו ללא תקלות ובליווי צמוד של הסניף הירושלמי דווקא (סיפור ארוך ולא קשור.... ותודה לאביאל!). את האודי A4 שלי מכרתי בכ-10,000 ש"ח יותר בשוק הפרטי וכך עקפתי את הצעת הטרייד אין המעליבה למדי שנתקבלה מאוטו-דיל, והיות והסיל היה זמין במלאי, נקראתי תוך פחות משבועיים לאסוף אותו. המסירה (במתחם ראם) היתה נעימה ביותר, עם הסבר יעיל ואדיב, והביקורת היחידה שלי היא על היעדר מדריך לנהג במהדורה מודפסת. נקודה נוספת למחשבה בעת מסירה (שלא לומר בעת נהיגת מבחן) - אין מספיק התייחסות לעובדה שעבור רוב הלקוחות, המעבר לרכב עם 530 סוסים ומומנט מטורף הוא ממש לא טריוויאלי. כתבתי על כך באריכות בפוסט אחר, אך בשורה התחתונה אומר רק שלדעתי אנחנו נעמוד תוך שנה בפני גל התייקרויות נוסף במחירי הביטוח של גירסאות בכירות ומהירות של טסלה/BYD/ZEEKR ואחרים, עקב תאונות עצמיות של נהגים שלא יספיקו להגיד ג'ק וימצאו עצמם בתעלה בצד הדרך. ליבואנים יש אחריות לעדכן ולחנך את הלקוח המצוי על ההבדל האדיר שבין רכב נעים ונחמד כגון הסיל דיזיין (עם מנוע בודד וכ-300 כ"ס) ובין האקסלנס, שעולה בסה"כ 17,000 ש"ח יותר ומקפיץ את הביצועים לליגת העל ומציע מפרט זהה (בתוספת הבולמים האדפטיביים ו-HUD) לגירסת הכניסה. הישראלי המצוי יקפוץ, מן הסתם, על הגירסה הבכירה בגלל ההרגל לקנות תמיד "את הכי טוב" מבלי להבין שהוא נכנס לרכב עם ביצועי-על. החיים על SEAL אחרי חודש ו-3700 ק"מ על השעון בגדול - לא פספסתי. כיף ענק לנהיגה יומיומית, התפעול אכן נוח ברובו, בוודאי יותר מהטסלה. נקודות לשיפור: 1. המתלים טובים בשיכוך מהמורות קטנות, אך לא טובים מספיק בפעולת הריבאונד במהירויות גבוהות, לשיכוך הקפיצה הגדולה למעלה בעת שנכנסים ל"כיס אויר" בכביש. תחושת לא נעימה של "כמעט המראה" אם השקע בכביש עמוק במיוחד, שגם מצב ספורט בקושי מצליח להתגבר עליו. 2. יש הרבה מה ללמוד מטסלה באשר לתגובת הדוושה, בעיקר במצב של דרישה מיידית ופתאומית של רגל ימין להאצה חזקה. ישנו היסוס רגעי, שלא אהבתי, ומקווה שיבוא לידי פתרון באחד מעדכוני ה-OTA הקרובים. לעניות דעתי - משהו שניתן לפתור בעדכון תוכנה. 3. אזהרות התוכנה על חריגה ממהירות מותרת לפי תמרורים אופסנו מיידית תחת OFF... פשוט מעצבן. 4. במצב לא נעול - ידיות הדלתות הנשלפות חוזרות תוך דקות ספורות למצב שטוח גם אם לא נעלתי את הרכב. כשלוחצים על כפתור הפתיחה שבידית, מתבצעת קודם נעילה (וקיפול מראות) ןרק לחיצה נוספת פותחת את הדלתות. מיותר, ויכול לבוא על פתרונו בעידכון תוכנה שיפתח בחזרה את הידיות בכל התקרבות לרכב עם המפתח. וזהו.... בכל שאר הפרמטרים - אני די מאוהב כמכלול. למי שמחפש סדאן ספורטיבית איכותית - ממליץ בחום לבדוק את ה-SEAL ללא פחד וללא דעות קדומות. לגבי טווחי נסיעה בפועל - עדיין לומד את הנושא, אך כבר עתה ברור לי שהשפעת הנהג כאן היא קריטית. הגעתי כבר מכפר ורדים לאזור המרכז (150-160 ק"מ) על פחות מ-35% מהסוללה (טווח ריאלי 450-480 ק"מ), אולם ראיתי גם איך האחוזים פשוט מתאיידיםלהם במידה ואני במצב רוח ממש קרבי, ועוד בעליות של כבישי הגליל... מסקנת ביניים - יש מצב בהחלט לקבל מעל 90% מהטווח המוצהר (520 ק"מ לפי WLTP) למי שנוסע בעדינות (ולפחות חלק מהזמן מוכן להסתפק במצב ECO החד-מנועי) . בהחלט מספיק לצרכי הלא-פשוטים בהקשר לטווח. מטען ביתי (2000 ש"ח של טלדור עם הסבר ושירות מצויינים גם אחרי ההתקנה) הוא כמובן חובה למי שלא רוצה לבלות 13 שעות בהטענה מ"שקע סבתא" ביתי (8 שעות מ-0 עד 100%) והאפליקציה ברכב מאפשרת כמובן עדכוני מצב, כמו גם הפעלת מיזוג ל-10 דקות טרם הכניסה לרכב, בדיקת לחץ אויר בצמיגים ועוד. מקווה להעלות עוד עדכונים על החיים עם "סילי" בהמשך - תודה לכל מי שהגיע עד כאן, ותרגישו חופשי לשאול . לצפייה במאמר המלא

בגדול, הארונה עם מנוע 999 סמ"ק היא אחת הטובות שבקטגוריית הג'יפונים, ותהווה שידרוג עצום למיני הלא בטיחותית בעליל שאתם מתנהלים בה כעת. מנוע וטורבו - ידועים באמינות גבוהה מאד בתנאי שמטופלים בזמן ולפי הוראות יצרן. הגיר הרובוטי מהווה בעיה פוטנציאלית בעיקר בנסועה עירונית, כך שאם הרכב מיועד בעיקר לנסיעות בינעירוניות החשש נמוך מאד לתקלה, והמצמדים יכולים להגיע גם ל-150,000 ק"מ לפני שיש להחליפם (מחירים במרכז סביב 4000-4500, בצפון אני מכיר מקומות עם טיפה עודף מ-3000 במוסך שמתמחה ב-VAGיות). תקלות במכטרוניק (מוח) הן נדירות למדי כיום, מח חדש הוא סיפור יקרמאד (מעל 8000 ש"ח) אולם ברכב עם ק"מ נמוך כפי שציינת, לא הייתי חושש. טיפ להארכת חיי המצמדים והמח - בעת תחילת תזוזה, צריך תמיד לתת נגיעה בדוושת הגז גם בפקקים, ולא לתת לרכב להתגלגל בסרק בהילוך ראשון (מצב של "חצי קלאץ') שכן זהו גורם הבלאי וההתחממות מספר 1 - והמקור לרוב התקלות. אם נותנים לרכב שלפנינו בפקק להתקדם טיפה, ורק אז נותנים נגיעה קלה בגז ויוצאים מהמקום ללא זחילה בסרק - דיינו! הארונה נמכרת במחירים נמוכים משמעותית ממחירון ע"י חברות הליסינג, כך שזו יכולה להיות עיסקה טובה במקרה שלכם, שבו מכירים את הנהג. "משהו אמין" כמו מנועי 1.0 ליטר מפוקפקים בסטוניק ו/או גיר רובוטי יקר להחריד (7-8000 למצמדים!) בשלל דגמי הקונצרן??? אין יותר חלוקה ל"יפניות וקוריאניות אמינות" אל מול "צרפתיות וגרמניות זה כיף אבל יקר לתחזק ומתקלקל המון". במציאות שבה הגיר המעולה בכל פיז'ו-סיטרואן משנת 2015 ומעלה מיוצר ביפן ע"י AISIN, מגדולי וטובי יצרני התיבות האוטומטיות, ומאידך גירים רציפים בניסאן/טויוטה/סוזוקי שונות מתקלקלים ביוקר, ומצמדים בשלל יונדאי/קיה עולים בערך כפול ממכלול מצמדי DSG - הגיע הזמן לצאת מהסטיגמות המיושנות ולבדוק כל רכב, על מכלוליו, בפני עצמו.

רע מאד אם אכן לא הציגו לך את דו"ח מרכז הסליקה, שאין לי ספק שהיה בידיהם. אגב, באיזה סניף זה היה? ככלל: - רכב עם ירידת ערך של עד 1.5% ניתן לרוב לרכוש ללא היסוס, כי הרבה פעמים מדובר בקביעת שמאי שיודע שזה בדיוק גובה ההשתתפות העצמית בירידת הערך, שקיימת כסעיף בפוליסה. בקביעה כזו, השמאי יוצא ידי חובתו להורדת ערך (על חלקי מרכב שנצבעו וכיוב') מבלי שחברת הביטוח נאלצת לשלם שקל למבוטח בגין ירידת הערך. - רכב עם ירידת ערך עד 3% - כבדהו וחשדהו. בודקים דו"ח שמאי ליתר ביטחון, בהחלט ייתכן שמדובר בפגיעות והחלפות חלקי מרכב לא מהותיים לבטיחות (מכסה מנוע, פגושים, כנפיים קדמיות), ולכן אפשר להתקדם תוך הורדת מחיר הרכב, שהרי לרוב יש עוד דגים בים. אם מדובר ביישור חלק שילדה - אומרים יפה לא תודה. - מאזור 5% ומעלה ירידת ערך, מדובר לרוב על נזק רציני, בהרבה מוקדים. בשפת שמאים, היה פה אירוע רציני. אם מדובר ברכב ייחודי, או במחיר "שחיטה", חובה לראות דו"ח שמאי ולהקפיד בבדיקה , משום שכאן טמון סיכון של פגיעה בשילדה (ואז מדובר ברכב לחובבי מציאות פראיות ונוטלי סיכונים), אך עדיין ישנם מקרים של ירידת ערך שניתנה מתוך כונת השמאי לפצות בנדיבות את המבוטח - וכעת, ברגע המכירה, זה חייב לבוא לידי ביטוי בהנחה מסיבית ממחירון . וכעת לפרופורציות: הרכב שלך, פות"ש יקר, עם ירידת ערך של 8.5% ופגיעה בשילדה, צריך להימכר בסביבות חצי ממחירון, כלומר איזור 35,000 ש"ח, כדי שייחשב הגיוני מבחינה מסחרית. ככה עובד השוק, טוב שירדת ממנו.

אם אתה רוצה לקחת סיכון, אז ככה: 1. 50K הוא המחיר המקסימלי ששווה לשלם על כזה רכב. אישית, לא הייתי נוגע בו אלא אם המחיר היה קרוב ל-40K, אז לפחות פתרת את נושא ה"מכה" שאתה תקבל כשתרצה למכור אותו. 2. תתעקש על דו"ח שמאי, זה לפחות יאפשר הבנה יותר לעומק מה בדיוק נדרש בכדי לתקן את הרכב, ומה באמת היתה חומרת המכה. 3. שים לב לצמיגים - בייחוד אם אינם חדשים. אם תזהה אכילה לא סימטרית באחד או יותר מהם - סימן שהאוטו לא נוסע באמת ישר, אלא "על העוקם". כמו כן חפש לראות האם ההגה מיושר או פוזל לצד כלשהו כשנוסעים ישר. ברכב רגיל זה לרוב סימן שיש לבצע כיוון פרונט. ברכב הזה - יתכן שהשילדה אכן נפגעה ולא יושרה כראוי. אם כך הדבר - אמור יפה שלום ולא להתראות. 4. לגבי הציון של בלאי בטורבו - זה אכן יכול להתפתח להוצאה של כמה אלפים טובים. אם הרכב במרכז - בקש לבדוק אותו אצל מוסך גבע ומסור ד"ש חמה ליוסי ורונן שם, הם יוכלו לתת אינדיקציה טובה האם מדובר בהזעה קטנה ורגילה או שמא יש פה בעיה אמיתית. כרגיל, מדו"ח בדיקה לא ניתן באמת ללמוד מה חומרת הליקויים, עדיף בהרבה לתת לזוג עיניים אמינות ומנוסות בדגם לתת תמונת מצב אמיתית. ונקודה אחרונה - לכולם; מעטים המקרים שבהם רכב במגרש (גם מכובד כלובינסקי) שנראה עם דו"ח בעייתי, יוצא בסוף "יהלום". עדיף תמיד לנשום עמוק, לספור עד עשר ולשאול את עצמך - האם אני בנוי לטפל בכל הבעיות שהתסריט הגרוע מכל יכול להשליך עלי? אלא אם התשובה היא כן גורף - פשוט תמשיך לחפש. בהצלחה.

לא ציינת זאת בשום מקום... 8.5% זה המון ירידת ערך במונחי שמאות. אני אישית מתרחק מכל רכב שירידת הערך שלו עוברת 5%, צריך לא מעט נזק בשביל להגיע למעל 8%. גם לא ציינת שמדובר בקנייה ממגרש... עם כל הכבוד ללובינסקי (ויש כבוד), ברור שהם ינסו להציג לך מצג לפיו השד אינו נורא כ"כ, אבל מדובר בנזק משמעותי, שאם לא יגובה במחיר "שחיטה" אין מה לחפש ברכב. נכון - דגם הדיזל הוא אופרה אחרת במונחי אמינות, והמנוע עצמו יחזיק גם כפול מהק"מ הנוכחי. אבל בתאונה כגון זו נהוג להוריד ברכב פחות סחיר לפחות 30-35% ממחירון. עלות התיקון אינה גדולה מאד? - זה סימן שנעשתה בעיקר עבודת פחחות ותיקון נזק לשילדה, מה שבהכרח אמור לגרום לירידת ערך מסחרית גבוהה בהרבה מאשר בדו"ח השמאי, שאף פעם לא מדבר על ירידה מסחרית אלא רק על סולם מקצועי מוגדר מראש.

ה-308, מוצלחת ככל שתהיה, סובלת קשות בשוק המשומשות, עם ירידת ערך חזקה מאד בגלל שלל הבעיות שהמנוע שלה מייצר, לעיתים גם לבעלים שטיפלו באדיקות על פי הוראות יצרן. מכאן, שגם רכב כזה ללא עבר תאונתי - ניתן לקנות בכמה עשרות אחוזים פחות ממחירון. לבוא עם טופס בדיקה כזה, שמדבר בפירוש על נזק פוטנציאלי לשילדה (קורה), ולדבר על 20% ירידה ממחירון?? - סליחה, אבל זו כמעט הגדרה של פראייריות. רכב זה צריך להימכר בחצי ממחיר המחירון שלו על מנת להפוך לקנייה הגיונית, וגם זה רק לאחר בדיקה מקיפה במוסך שמבין, בדגש על איכות התיקון, יישור השילדה (אכילת צמיגים?) ובדיקה יסודית של המנוע, שרק שיפוץ שלו עובר 10,000 ש"ח במרכז. מקווה שתשקול מחדש. במאמר מוסגר - אם יש מישהו שמחפש מקום טוב לשיפוץ מנוע 1.2 פיורטק במחיר שפוי - אנא פנו אלי בפרטי.

שוב - אתה טועה ומטעה. כל עוד לא תלחץ על הגז, הסל"ד יישאר בסרק ולא יעלה מעצמו, כלומר בכלזמן הזחילה בלי גז - יש מצב של חצי-קלאץ'. רק לחיצה יזומה של הנהג תעלה את הסל"ד למצב שמאפשר שילוב מלא.

מתקן בענווה - כי אתה אכן קצת טועה... חד משמעית - חצי קלאץ' מתרחש בעת שאין מספיק סל"ד במנוע בכדי לקיים את מהירות הזחילה בהילוך ראשון, והוא מגיע מתוך הרציונל שהאלגוריתם של המכטרוניק דואג קודם כל לכך שהמנוע לא יכבה בזחילה. היות ובסל"ד סרק (סביב 900 סל"ד) לא ניתן עדיין לקיים נסיעה עם מצמד משולב לחלוטין מבלי לכבות (אין מספיק מומנט) נוצר מצב של חצי-קלאץ' עד אשר הסל"ד עולה לאזור 1200-1300 סל"ד, שבו כבר יש חיבור מלא. עכשיו - אם תוסיף בסרק גם לחיצה על הברקס, כמובן שהמצמד אף יתנתק יותר ויגע פחות (כלומר החיכוך יהיה טיפה פחות מהחיכוך הלא בריא של גלישה ללא ברקס). מסכים לחלוטין. תכנון נכון של ההתקדמות בפקק צריך להפוך לחלק מנהיגה נכונה עם גיר רובוטי על מנת לשמר את המצמדים כמה שיותר.

רכב אהוב עלי מאד הוא דגם ה-5 מקומות של הסיטרואן פיקאסו, שניתן למצא בהרבה פחות מ-80 אלף. לך רק על מנוע הבנזין 1.6 טורבו (165 כ"ס), רק על רכב עם היסטוריית טיפולים מוכחת בהתאם להנחיות יצרן (לא יותר מ-15K ק"מ או שנה בין טיפולים, רצוי מאד שמן בתקן B71-2297 בחשבונית). תמצא רכב משפחתי מדהים עם 3 מושבים עצמאיים מאחור ומגוון אפשרויות הזזה וקיפול. פשוט תענוג.

לא רואים בתמונות שום עיקום או שבר, רק שריטות שלא משפיעות על איכות הנסיעה. אתה בטוח שעיקמת?? מהיכן אתה בארץ? - גש לצמיגאי מעולה שיבדוק את הג'נטים ליתר בטחון. ובמקומך - הייתי מודאג הרבה יותר מאיכות השמן במנוע, בהנחה וזה ה-1.4 טורבו הידוע לשמצה, תקפיד מאד על שמן בתקן GM הנכון, ותקווה לטוב, כי המנוע הנ"ל סובל מאד מהתופעה ההרסנית שנקראת LSPI - והדבר היחיד שיכול לעזור במניעת/עיכוב כשל קטסטרופלי במנוע הוא שימוש בשמנים נכונים.

אז אמנם יש הרבה באז, אבל יש גם פתרון פשוט להפחתת הבלאי של המצמדים - וזה לדעת איך לנהוג נכון עם גיר רובוטי. רוב הבלאי במצמדים נעשה בעת תחילת נסיעה, ממצב עמידה. השינוי הקטן בהרגלי הנהיגה שיביא עימו הרבה פחות בלאי הוא: בפקקים במיוחד (אך גם בכל תחילת תזוזה בכללי) - יש להמנע ככל האפשר מגלישה של כמה מטרים ללא לחיצה על דוושת הגז. כלומר - אל תתנהג עם הגיר הזה כמו שניתן להתנהג עם תיבה אוטומטית מסורתית (פלנטארית), אלא תן תמיד נגיעה בדוושת התאוצה על מנת לגרום לשילוב מלא של שני חצאי המצמד, ללא נסיעה על "חצי קלאץ' " ששוחקת מאד מהר את המצמדים. בפקק בעליה - זה חמור שבעתיים. זהו. ובאטקה יש לך גם "כפתור שומר מצמדים" נוח מאד, הלא הוא AUTO HOLD (ליד כפתור ההפעלה של מעצור היד). ברגע שכפתור אוטו-הולד לחוץ קורים 2 דברים טובים: 1. הרכב נשאר עומד אחרי עצירה מוחלטת, גם אם תוריד את רגל ימין מהברקס. נוח לרגל ימין. 2. הרכב לא יתחיל בנסיעה אלא אם תיתן נגיעה בגז - שומר על המצמד ומונע מצב של חצי-קלאץ' כאמור. כפתור אוטו-הולד נשאר לחוץ גם לנסיעות הבאות (איננו מתאפס בכל התנעה כמו כפתור סטארט-סטופ), והמצב היחיד בו מומלץ לנתקו הוא בעת חנייה במרווח צפוף, ואז כן לתת לרכב לגלוש בעדינות קדימה-אחורה. זה כל הסיפור - אילו כולם היו נוהגים כך, היה נמנע חלק גדול מאד מהבלאי וכל אחד (גם אלו הנוהגים בגוש דן) היה מגיע למינימום 120-130K ק"מ לפני ההוצאה הבלתי נמנעת של החלפת מצמדים. וגם אז - חיפוש קצר (לפחות בצפון) יביא אותך להוצאה של מקס' 3500 ש"ח על החלפה כזו - שזה פחות ממחצית הסכום שמשלמים המסכנים שצריכים מצמדים ביונדאי / קיה או רנו.... נסיעה טובה!

הניסיון, כמו גם התביעה הייצוגית בנושא, מלמדים שאאוטלנדר זו לא הבחירה המושכלת ב-PHEV. https://www.calcalist.co.il/local_news/car/article/bjf1153k003 לא מתלהב מחשמליות סיניות, אך מחירי ה-MG EHS אמורים להיות סופר-נמוכים (עודף מ-100000 ש"ח לרכב בן שנתיים וקצת) כך ששווה לך להעיף מבט - ולרכוש אך ורק אם המחיר ממש טוב. כמובן שה-RAV4 שווה מחשבה - אך לא בתקציבך. קח בחשבון שמחירי סוללת PHEV גבוהים בהרבה מאלו של סוללה היברידית רגילה, כך שלנושא האחריות יש לתת משקל גבוה בהחלטה.

כפי שכתבתי - רמת החומרים אכן בולטת לטובה בדגמים של הביוקר. איכות ההרכבה? - נחכה קצת ונראה... זה לגמרי נכון. ואוסיף ואומר, שלא תמיד היצרן המכובד לוקח אחריות מלאה על פשלות (BMW ומנוע פרינס, VAG עם DSG ושלל בעיות אכילת שמן ושרשרת טיימינג ועוד), אבל בגדול אנחנו יודעים למה לצפות מהם. כמובן מקרי - הם נטשו אז את מנוע הפורד עם DSG שהיה מקור לבעיות (דליפות שמן ממחזיר ראשי בעיקר), לא שייך לבעלות הסינית. אך אין ספק שאנחנו כבר בסרט אחר עם וולוו, וג'ילי רק הרוויחה מהרכישה הזו. אין כמו להעתיק ממישהו ממש טוב... זו בדיוק הפואנטה שלי - אנחנו לא מכירים מספיק על מנת לשלם מחירי פרימיום. זה ישתנה, אין ספק.