hogi

לא ברור לי מה היו הציפיות שלך אבל התגובה שלך שלילית ומראה כי לא הבנת את הרעיון המרכזי במפגש הזה. זה מפגש שנתי של ג'יפאים על סוגיהם השונים. הפנינג ענק ולמרות שהוא מתקיים בישראל הוא מאורגן למופת המופתים. היו בו חברי פורום גיפולוג שנהנו להפגש אחד עם השני בפעם הראשונה או בפעם המאה, היו בו ג'יפאים עם ג'יפים קשישים ששמחו לראות ולהיראות. היו בו חברי מועדון העבירות עם המפלצות שלהם שכל אחת מהן היא הביבי של בעליה, אנשים שנאבקו בבירוקרטיה הקטנונית שלנו ויכלו לה והעמידו קטגוריה ספורטיבית למופת. אני אישית לא מתחבר אליהם בכלל, אבל זה לא מונע ממני להבין אותם ולהעריך עד להעריץ את ההתמדה שלהם במה שהם הכי אוהבים. היתה תחרות ג'יפ השנה והתמודדו כלים מרתקים, ישנים וחדשים, כל כלי הוא משאת נפשו ואהבתו של בעליו, כל כלי מדהים ומרתק יותר מחברו. היו חידושים בעולם השיפורים, חידושים שרוב הג'יפאים פוגשים רק בתמונות מארה"ב וכאן הם יכלו למשש אותם וגם לקנות. היו אביזרים הקשורים לעולם הג'יפאות, המחנאות וכו' - ואולי אתה לא צריך לקנות כלום אבל חלק מהמוצרים היו בהנחה מיוחדת לכבוד האירוע. המציגים הם גם המממנים של האירוע, כי אירוע בסדר גודל כזה - עולה כסף להפיק. בקיצור היו מאות אנשים שחיכו לאירוע ושמחו בו. והיה אחד עם פטיש לג'ון דיר ישן שלא הבין מה הוא רואה ומה נעשה סביבו. רק בריאות!

במשך שנים הייתי כבאי במילואים והכבאיות הללו ליוו אותנו בתרגילים השונים. כלים חזקים מאוד ופשוטים יחסית, למיטב זכרוני הם היו מטופלים היטב, כמיטב המסורת הצהל"ית של ציוד חירום. יש בצבא עד היום רכבים וציוד אחר ישנים עוד יותר שמתפקדים היטב. תחשבו על משאית כזו או ריו או כלי אחר שנבנה מלכתחילה פשוט וחזק עבור שימוש צבאי ובחייו לא נמצא בשימוש יומיומי שוחק אלא מיועד לתרגילים ולחירום וחי תחת משטר טיפולים ותחזוקה קפדני. זה יכול להיות כלי נצחי.

RESIN = שרף אפוקסי. זה החומר אותו שופכים על סיבי הזכוכית/קרבון כדי לצקת יציקות פיבר או קרבון. הבקבוקון הקטן זה בסך הכל המאיץ/מקשה שלו. וכן, הבחור צודק - זה חומר מסריח ברמות וגם מסרטן. חובה לעבוד במקום מאוורר היטב עם מסכה טובה [לא קישקוש של נשמיות פשוטות]. אפשר לקנות את החומרים באלגד בת"א, דפדף באינטרנט ותמצא גם חנות נוספת בת"א [נדמה לי שגם זולה יותר]. אני בד"כ קניתי אצל יצרן גני משחקים בחולון. חשוב להבין היטב את סיכוני החומר, אמצעי הבטיחות, כמות מדוייקת של המקשה בתוך האפוקסי. האבקה השחורה היא בסך הכל אבקת ברזל. לדעתי אפשר להשיג אותה בחנויות לחומרי דישון והדברה. זה נראה לי פרויקט מגניב ויחסית לתוצאה - גם מאוד פשוט- מורחים את התערובת על הפח. לאחר ייבוש מלא מלטשים כמו בפחחות רגילה. כמה שעות אחרי שתעשה ליטוש אחרון בנייר 0 מיים - האבקה בשכבה החיצונית תתחמצן ותקבל 'ציפוי חלודה' אני משער שאפשר 'לשחק' עם כמות האבקה באיזורים שונים. בפינות, באיזורים שנוטים 'להיות משופשפים' הייתי שם יותר אבקה ומקבל יותר חלודה. תקנה כמות קטנה של החומרים ותעשה ניסוי. בהצלחה!

ושוב תודה! הדלתות האחוריות של האוטובוס מזכירות לי שבשנת 1965 הייתי פעם ראשונה בת"א ועלינו על אוטובוס. זה היה מוזר כי במקום לעלות מקדימה ולשלם לנהג, עלינו מאחורה וליד הדלת הרחבה היה מן אשנב עם כרטיסן שישב בפנים.

לפני שבוע ראיתי ברחובות משאית הובלות שעל הברזנט שלה מצויירת סוסיתא קוביה קבריולט. לא מצליח לזכור את שם החברה. אם כבר אז כבר. אבל צחקת על כולנו ויצאת גדול עם מדבקת 'תוצרת הארץ'!

א. במקום סנפיר כריש עדיף ספויילר אחורי ענק על הגג, ב. במקום מדבקה 'ימותו הקנאים' עדיף מדבקה 'יחיו הקנאים ויסבלו'. ג. כשהייתי ילד לשכן שלי הייתה סוסיתא ועל הדשבורד היה לו מן נמר כזה מפלסטיק עם ראש שעשה 'לא, לא, לא' בכל מהמורה בכביש - אתה חייב להשיג כזה נמר ווינטאג'. ד. תשלח את הג'נטים לציפוי כרום/ניקל בגלמנווטה בת"א. ה. אם אתה כבר מתעסק בפיבר - כדאי לעשות לה 'חצאית' מכל הצדדים.

ואיך אפשר בלי וויליס? http://www.sellajeep.com/articles/arts001/files/IMG_13.jpg מקור: http://www.sellajeep.com/articles/arts001/index.html

נוחות וקלות נהיגה היא כמובן משהו מאוד אינדיבידואלי - החזקנו בזמנו מס' טנדרים, היו 404 ו-504 , סוברו, כרמל ובשלב מסויים גם טנדר כזה [נבלה ממכרז]. אין ולא היה [לטעמי] על ה-404. הנוחות של ההגה, הגודל והרוך שלו, הקפיצים הנפלאים, ההילוכים על ההגה שהיו כמו קטיפה. הספסל הקפיצי [ששימש בערב למטרות נעלות נוספות...]. מול זה הרום היה עם הגה נוקשה יותר, ההילוכים קצרים ואת המושב אני אפילו לא זוכר אם היה ספסל או שני מושבים. אפילו מנגנון הרמת החלונות בפג'ו היה רך וקל יותר. גם הקלאצ' של הפג'ו היה רך וזורם יותר וברום קשה יותר ונקודתי. ב-1978 ואח"כ בתחילת שנות ה-80 לא היו עדיין עגלות נגררות רבות - הייתי מעמיס עליו מכבשון בומג. זו הייתה מיומנות - להעלות את הבומג על הרלסים, להתכונן לזינוק למעלה של הידית הארוכה ולהספיק לעצור אותו לפני שהוא חובט בצמיג שהונח בגב הקבינה. האוטו היה שוקע במידה שהיא לא חוקית היום, אבל ככה נסענו כל הזמן. נראה מישהו שהיה מעיז להעמיס מכבשון על הרום.

מתניה, לא יכול להיות שהייתה לך אחת כזאת, אולי אחד כזה...: א. וויליס חייב להיות גבר ב. זה טנדר בלשון זכר ג. זה היה 4X4 ולכן 'גבר-גבר'

אם אתה מדבר על הטנדר הירוק - זה כן קומפקט שחתכו לו את הכנפיים האחוריות החיצוניות ועשו אותו 'כאילו' 'ארגז טקסס'. הוא אכן 4X4אבל זה לא אומר כלום על המקוריות שלו [מעבר לכאב הלב הפרטי שלי על עוד קומפקט שהלך לאבדון בגלל עודף שינויים, כמו קומפקטים אחרים שראיתי שקיבלו ארגזי עץ סגורים או משטחים וכל מני שינויים משונים]. מעניין לדעת שכן היו 4X4 קומפקט מקוריים.

כולנו קוראים לו 'קומפקט' אבל איילין קרא לו "טנדר קומפקטי" - כניראה בגלל הגודל [או יותר נכון הקוטן]. הקבינה אכן צפופה, אבל למי אכפת, בקבינה ישב הנהג ואשתו. הילדים ישבו בארגז שבד"כ היה סגור חלקית, עם צדדים מתריסול וגג פח. ספסלים 'קופצים' נוספו והמהדרין הוסיפו לדלת האחורית [שהיה בה פתח לעלייה וירידה קלה] שתי ידיות צינור בצורת ח'. [מהאוסף של אודי מזרחי] אני עוד לא ראיתי קומפקט 4X4 אורגינאלי. לאיילין גם לא היתה סיבה ליצר כזה בגלל שהוא ייצר במקביל את הטנדר עם הארגז המופרד הארוך יותר: [ותודה לליאור רחמימוב שהעלה את הפרסומת בעבר] אחרי שתשפץ אותו הוא יכול להיראות כך: http://www.auto.co.il/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%94-24403-%D7%95%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%A1-%D7%9E%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA.aspx

אני מזהה אותה למרות שעברו יותר משלושים שנה מאז היא נגנבה לנו מאשקלון. אפילו המגן שמש נשאר.

און, אל תחמיא כל-כך לטנדר הישראלי הקטן... חלק ניכר מהצפיות והתגובות הן בגלל - רמת העבודה המושקעת, רמת העבודה המושקעת ב-'אנדרדוג' השדרוג של רכב נחות בכל מני פרטים שבהם אתם משקיעים שם כל כך הרבה מחשבה רמת הדיווח שלך והפירוט של התהליך. אני אוהב מאוד רכבים, מכשירים וציוד 'של פעם' אבל לומר את האמת - הטנדר הזה לא ממש מדליק אותי. כנהג בוס בצבא נהגתי שנתיים על אחיו הפרייבט - נהגתי בו שעות, ישנתי בו שעות, אכלתי, שתיתי, זי!~@#$ וגם פעם אחת נאלצתי לחר$%&* בתוכו. נאמר בעדינות - הוא אמנם היה יותר מרווח מהאוטוביאנקי שהייתה לי באותה תקופה אבל - הוא היה עגלה גם כשהוא היה חדש. לפני הצבא התגלגלתי קצת עם טנדר סוסיתא שהיה לטעמי הרבה יותר מוצלח. למרות זאת אני מאוד מעריך את הפרויקט הזה ונהנה לראות אותו ולעקוב אחריו, כך שאתה צריך לקחת קרדיט וכבוד לא פחות מהטנדר הקטן...

ורק וויליס אחד ראית? גם בברזיל וגם בארגנטינה היו מפעלי הרכבה של וויליס באותה תקופה שהיה גם בארץ. בשותפות עם חברת פורד הם ייצרו כמויות גדולות מאוד של ג'יפים וטנדרים פתוחים וסגורים ובכבישים נעים עד היום מספר רב של וויליסים. אם לשפוט על פי יו-טיוב אז יש מספר רב של מועדוני 4X4 שיוצאים ל'טיולי קשישים', רק ששם הם לא רק מטיילים איתם אלא גם נוסעים עליהם ביום יום. כוח העבודה הזול יחסית ותקנות תעבורה קלות משלנו מאפשרות להחזיק את הכלים הללו בחיים ולשים להם מנועי דיזל ממרצדס וטויוטה. דוגמא אחת מעשרות: משהו נחמד שפגשתי בשיטוטי הוירטואליים - כפי שאצלנו אהבו לקחת סופות ולקצץ אותן [או במפעל עצמו או לאחר האיזרוח] בברזיל יש חבורה שלמה שמקצצת וויליסים: קיני רוג'רס בנה את מריה המשוגעת לעצמו וגם כלים מקוצרים נוספים לחברים. חבל שהפורטוגזית שלי והאנגלית שלו לא הספיקו כדי לשוחח יותר...

הדודג' היא דודג' D-24. חלקה חלק ניכר מחלקיה [כולל חלק מחלקי הפח] עם קרייזלר בקצה העליון של המחירון ועם פליימוט בקצה הנמוך של המחירון [אקזמפלר מופלא של הפליימוט עשה עלייה לפני מס' שנים ומנסה להמכר כבר זמן רב ב'יד2']. היו כניראה מספר כאלה בארץ. נדמה לי שהיו גם מוניות בשירות יעל-דרומה לפני הצ'קרים. לפני כ-10 שנים נתקלתי באחת כזו [לא זו, ההיא הייתה במצב פחחות גרוע יותר] אבל בגלל בעייה ברשיונות היא לא עברה אלי. בניו יורק שירתה בהצלחה בציי המוניות, היה דגם 'לימוזינה' מוארך ובנוסף למשפחתית עם דלתות 'התאבדות' היה דגם 2 דלתות וכן דגם קופה [שעדיין מאוד פופולרי בארה"ב ומחירו בהתאם]. למרות שהיא אחת המכוניות היפות ביותר לתקופתה [לפחות לדעתי] היא יוצרה זמן קצר יחסית - 1946 -7 -8 ובאמצע 1949 הוחלפה בדגם 'חדש' ומכוער.