Jump to content

BobbyMiata

מובילי הדעה
  • הודעות

    479
  • כאן מאז:

  • פעילות אחרונה

  • ימים ב"תורמים ביותר"

    4

BobbyMiata שיחק אותה בתאריך יוני 3 2023

התכנים של BobbyMiata היו האהובים ביותר!

1 עוקב

צפיות אחרונות בפרופיל

צפיות הפרופיל האחרונות חסומות ואינן מוצגות בפני משתמשים אחרים.

הנקודות של BobbyMiata

נהג צעיר

נהג צעיר (3/14)

309

מוניטין

  1. וואוו, כבר עברה כמעט שנה מאז העידכון האחרון (327 יום…), אבל לקראת השנה הרביעית של הבעלות (לא מאמין שכבר עברו להן 3 שנים עם ה-M2), יש מבול של עדכונים: טובים רעים, זולים ויקרים… מתחילים… זוכרים את הצלחות האחוריות מלפני כמה פוסטים? אז לאחר שמדדתי וגיליתי שהצלחות האחוריות דקות מהמינימום (אופס…) החדשות הותקנו וגם הוקנו רפידות חדשות של פרודו, כל זאת באיזור אוקטובר 22 (כ-400 ש״ח עבודה). בנובמבר 22 החלטתי להשתעשע קצת והזמנתי רקע צבעוני למחוונים. לא יודע למה… כן, זה קצת pimp my car, אבל רציתי להכניס קצת צבע והלכתי על בחירה אמיצה - כחול בהיר (כזה שמזכיר את הצבע החיצוני), אפשר לראות את המחוונים כאן: (https://venoxy.com/758-kmh) ככה נראית התוצאה הסופית: איך השינוי הזה אחרי חצי שנה? כמו-כל טרנד, קצת נמאס, אני חייב להודות. המחוונים הצבעוניים מצועצעים מעט וזה לא כל כך מתאים. מצד שני, זה לא מאוד מפריע לי ואני מאוד אוהב את זה שבלילה רואים סוף סוף את ה-M! כי במקוריים ה-M לא מוארת בלילה. התכנון שלי הוא להחליף למחוונים לבנים השנה (יותר ״קלאסי״, פחות מצועצע מחד ולא ״רגיל״ מאידך), אבל זה לא בוער, גם ככה לא חסרים עידכונים כמו שתכף תראו… לקראת סוף החורף (סוף פברואר 23), החלטתי שהגיע הזמן להחליף את הצמיגים. אמנם עוד היה עליהם ״בשר״, אבל הם היו ישנים מאוד שכן נקנו מחבר ששמר עליהם במחסן כמה שנים. הם במקור מסוף 2015(!) אבל היו עליהם מעט מאוד ק״מ כשקניתי אותם לפני כמעט 3 שנים. מה גרם לי להחליף? בעיקר העובדה שלחיצות על הגז הביאו לתזוזה הצידה במידה רבה יותר מאשר קדימה :8. אמנם, זמן רב זה היה דווקא שיקול נגד ההחלפה, אבל זה נהיה קצת יותר מדי… רביעיה של מישלין PS4S הוזמנה והותקנה מייד עם הגיעה ארצה בטייר מאסטר בצומת קידמה (מומלץ בחום, ציוד מקצועי, שרות מצויין ומחירים מעולים). עלות? כ-5,000 ש״ח. זה לא מעט, מצד שני אחרי כמעט 3 שנים, זו הפעם הראשונה שאני משלם מחיר מלא על צמיגים, עד עכשיו כל פעם ״התארגנתי״ על איזה סט מעט משומש במחיר מעולה. הצמיגים, כצפוי - מעולים! האחיזה השתפרה משמעותית והרכב מוריד את הכוח לכביש בצורה הרבה יותר אגרסיבית עם הסט החדש. גם הבטחון בפניות עלה משמעותית, התקשורת טובה יותר וגם איכות החיים השתפרה ממש - הצמיג הרבה יותר שקט ונוח מהסופר-ספורט העתיק שהוחלף, ממש קיבלתי רכב GT! בצד החסרונות: האחיזה השתפרה משמעותית… במקום זנב שמשייט מצד לצד בכל פניה ובכל מהירות, עכשיו אני צריך להיות הרבה יותר אגרסיבי וגם אז הזנב פחות יוצא. יותר GT, פחות חוליגן, חיים קשים. לקראת אפריל מונה הק״מ עד הטיפול בישר לי שעוד מעט שוב מגיעה הזמן להחליף שמנים. מכיוון שהיו 2 נסיעות לחו״ל מתוכננות באפריל תכננתי לעשות זאת אחרי החזרה מחו״ל. יום לפני הנסיעה (תחילת אפריל) גיליתי שיש לי פנצ׳ר בצמיג האחורי (החדש!), אבל החלטתי שאטפל בזה כשאחזור. שבת, כעבור שבועיים, טעינה קטנה של המצבר במשך הלילה ואני מניע את הרכב כדי לקפוץ לפנצריה. נותן לרכב להתחמם מעט והיה נדמה לי שאני רואה קצת עשן יוצא ממכסה המנוע… אני בוודאי מדמיין חשבתי לעצמי ויצאתי לפנצרייה. בפנצרייה נעמדתי עם הרכב מונע, מחכה לתורי והחלטתי להציץ מתחת למכסה המנוע לוודא שדימיינתי את העשן מוקדם יותר. אבל זהו שלא רק שלא דמיינתי, גם ראיתי בברור מהיכן הוא מגיע… שמן שיצא מהאטם של מכסה השסתומים טיפטף על הממיר ונשרף תוך כדי יצירת עננה מלחיצה. מצד אחד - שיט. מצד שני… אטם מכסה שסתומים הוא ״מחלה״ מוכרת של ה-N55. זו לא שאלה של ״אם״, ויותר שאלה של ״מתי״ וכשמד המרחק מראה 90 אלף ק״מ, זה פחות או יותר בדיוק בזמן. טלפון למוסך (בימר בבת ים) ומוזמן אטם חדש… יחד עם מכסה שסתומים חדש. ג׳ובאני, בעל המוסך ומומחה ל-BMW, אמר שמניסיונו הזמן לא רק גומר את האטם, אלא גם מעוות את מכסה השסתומים העשוי פלסטיק ועדיף להחליף הכל, אחרת הבעיה עלולה לחזור מוקדם מהרצוי. נקבע טיפול ליומיים מאוחר יותר ואני מגיע גם עם חבילה של 6 מצתים חדשים שהוזמנו מבעוד מועד מארה״ב (600 ש״ח בארה״ב, בדיוק פי 2 בארץ הקודש). הרכב עובר טיפול, מכסה שסתומים ואטם חדש מותקנים, עושים סיבוב ו…נדלקת נורת check engine. אחד המצתים החדשים תקול… עם מזל הביש (של המוסך), מדובר בצילינדר מספר 6, זה שנמצא הכי קרוב לקיר האש, למה שיהיה נוח? החלפה נוספת והטיפול הזה מאחורי. עלות כוללת לכל התענוג ? 5,400 ש״ח. תקלה ראשונה ״אמיתית״ ברכב אחרי 90 אלף ק״מ ועוד כזו שהיא לא הפתעה אלה יותר מחלה ידועה. מחלות נוספות שאני מצפה להן בהמשך הדרך: אטם הטרמוסטט ומשאבת מים. בטח גם זה יגיע מתישהו, אני שומר לזה ״קופה קטנה״. אבל לדבר הבא, כבר פחות ציפיתי. בעודי יוצא מטיפול, אני מקבל הודעה בווטסאפ: ״הברקסים המוגדלים - זה עוד רלוונטי לך?״ אאוץ׳. עכשיו קצת קונטקסט. חודשיים מוקדם יותר (תחילת פברואר) קפצה באחת מקבוצות הווטסאפ הודעת ״למכירה״ לסט בלימה מוגדל מקורי של BMW. עכשיו תבינו… הברקסים הם הנקודה האחרונה שהייתי צריך באמת ״לסגור״ כדי שהרכב הזה יהיה מושלם עבורי. זה לא שהברקסים המקוריים לא עושים עבודה טובה, הם בסדר בסה״כ ונדיר שאני מגיע למגבלות שלהם. כן, במסלול אחרי כמה הקפות חזקות הם כבר דורשים קירור ובטיולי נהיגה קרה שהדוושה התחילה להתרכך, במיוחד בקטעי נהיגה מהירים בירידות (down hill). תחשבו על לרדת את פוריה. מהר. ביולי. מצד שני, סט בלמים מוגדל זה דבר יקר (מאוד) והעלות תועלת פשוט לא הייתה שם בשבילי. החלטתי לחכות בסבלנות ולקנות סט טוב משומש בהזדמנות. כשמחזיקים רכב מספיק זמן, צצות הזדמנויות. למעשה, כבר היו לי 2 הזדמנויות. כשרכשתי את הרכב חבר מכר סט של AP Racing, אבל הסט לא נראה משהו, לא היה מהסדרה ״הנכונה״ והצלחות שהגיעו איתו היו גמורות, אז ויתרתי. הזדמנות נוספות הייתה לפני שנה, כשחבר אחר מכר ברקסים מוגדלים של StopTech. אבל עבודת שיפוץ קליפרים שלא הייתה מספיק מקצועית בעיני והעובדה שלא היו לו צלחות מתאימות גרמה לי להמשיך הלאה. חזרה להודעת המכירה לפני חודשיים. הפעם זה היה סט מוגדל מקורי של BMW. כזה שהגיעה כאופציה בדגמי הקומפטישן וכסטנדרט בדגמי ה-CS. ואני יודע בדיוק איך ה-CS בולמת: מעולה. במה מדובר? מלפנים מקבלים צלחות בקוטר 400 מ״מ ועובי של 36 מ״מ וקליפרים עצומים(!) בעלי 6 בוכנות (בסט המקורי מדובר ב-380 מ״מ ועובי של 30 מ״מ ״בלבד״) ומאחור צלחות בקוטר 380 מ״מ ועובי 30 מ״מ וקליפרים בעלי 4 בוכנות (לעומת 370 על 26 ו-2 בוכנות בסט המקורי של ה-M). יש כמה יתרונות לסט הזה על אופציות אחרות: קודם כל זה חלק מקורי של BMW, אז אין בעיה של חוקיות, טסטים וכד׳. יתרון נוסף זה שהסט הוא קדימה וגם אחורה ותוכנן על ידי BMW כך שאפשר להיות רגועים שה-brake bias (חלוקת העוצמה בין הסרנים) היא נכונה ומתאימה לרכב. יש לסט גם כמה חסרונות, בעיקר משקל - הוא מוסיף כ-5 ק״ג של משקל בלתי מוקפץ לכל פינה, וזה לא מעט. הסט היה ממש חדש, ונסע רק כ-2,000 ק״מ רגועים יחסית. זה לא סט זול, והמחיר שביקש המוכר לא היה הרבה פחות מחדש בארץ (כ-30 אלף ש״ח בדלק מוטורס על פי פרסומים זרים, לא בדקתי בעצמי) ודי דומה לעלות של סט כזה בחו״ל, כולל יבוא על פי חשבון שלי - ויתרתי. כל זה היה בפברואר כאמור. באפריל, אחרי הוצאות כבדות (טיול משפחתי ארוך בחו״ל, טיפול לא זול, צמיגים ועוד), מגיע הווטסאפ. מה עושים? אחרי שממתינים בסבלנות כמעט 3 שנים ומכיוון שאני לא מתכנן החלפה בקרוב הלכתי על זה. על המחיר הסתדרנו (ירד משמעותית מהדרישה הקודמת) וביני לבין עצמי אמרתי שיש לסט הזה גם resale value, יום אחד, כשאמכור את הרכב, הסט ימכר בנפרד והוא מתאים לכל M2, M3 ו-M4 מדור ה-F, ככה שכנעתי את עצמי (וחשוב לא פחות, את אשתי) שמדובר בהוצאה ״כלכלית״. כדי לא לעשות חצי עבודה, הזמנתי גם שני סטים חדשים של רפידות כביש-מסלול של EBC Blue stuff ואת המקוריות שמתי בצד - לרוכש העתידי. כל זה עלה על הרכב לפני שבוע, ולפני כמה ימים גם בוצע עידכון תוכנה כדי שהרכב ״ידע״ שיש לו סט מוגדל (עוד יתרון של סט מקורי של במוו, אפשר להתאים אותו במדוייק לרכב). כלכלה בצד ועוד לפני שבאמת לקחתי את הסט למסלול או טיול, את הרווח הראשוני כבר קיבלתי - זה נראה וואוו: תראו את הקאליפר הקדמי המקורי מול המוגדל (מתנצל על האיכות): והאחורי: וביחד לפני ואחרי: איך אמר פעם סטיב ג׳ובס. One more thing… לאותו בחור שמכר לי את הבלמים היה עוד איזה חלק שחמדתי כבר הרבה זמן. זה לא משפר ביצועים ולא מוסיף כוחות סוס אבל נראה מעולה - דיפיוזר אחורי מקארבון. הרבה פעמים כמעט הזמנתי אחד והתלבטתי בין חלק זול יחסית מעלי אקספרס (כ-1500 ש״ח), משהו בעלות בינונית מספקים מוכרים ואיכותיים מחו״ל (כמו AutoID באנגליה, כ-2500 ש״ח) או ללכת על המקורי של BMW בעלות של כ-4000 ש״ח כולל משלוח. יש דגם אחד שבכלל לא שקלתי לרכוש, את זה של אקרפוביץ׳, זה שייצר לי את האגזוזים מטיטניום. הוא אמנם נראה מעולה, משלים לי ״סט״, כתוב עליו אקרפוביץ׳ והאיכות מצויינת, אבל הוא עולה פאקינג׳ 1,500 דולר - בחו״ל, לפני משלוח ומיסים. אז קניתי ממנו גם את הדיפיוזר המקורי של אקרפוביץ׳, במחיר מצויין, וזה נראה וואוו. זהו בנתיים, נשאר רק לנהוג קצת ולהמשיך להנות מהאוטו ולהרגע קצת עם השדרוגים. עדיין לא התקשרו מהביטוח לדרוש את החבילה השנתית (צפוי בימים הקרובים), אבל אין ספק ש-2023 תהיה שנה יקרה לאחזקת ה-M2. מצד שני, אם לא יהיו הפתעות (טפו טפו), אני מקווה שעד שנה הבאה לא יהיו יותר הוצאות גדולות.
  2. באמת באמת. צריך לזכור שאין פה את הדיפ׳ים ה״חכמים״ שיש ב-STI.
  3. טוב, הייתי צריך לחפור קצת, אבל זו גם הזדמנות לדאוג שהתמונות לא יעלמו. מעולם לא תחזקתי בלוג ל-WRX כמו ל-M2, אבל זו הייתה קניה של Value for Money, רכב עם כ-40 אלף ק״מ שהיה כמו חדש, אבל לא היה הדבר האמיתי. הרבה כוח, מעט בלמים וחוסר מוטיבציה לשינוי כיוון. (כשחושבים על זה, עשיתי את אותה הטעות שנים אחרי עם ה-235...). אבל הנה כמה זכרונות: אוי, איך שחכתי? לא עדכנתי על תקלה ברכב. אז הסיפור שהיה כך היה. היה משהו מוזר בטסט, הבוחן שאל אותי האם החלפתי את אחת הנורות מלפנים, אמרתי שלא (זו האמת...) והמשכתי לדרכי. בערב שמתי לב שהתאורה באחד הצדדים שינתה את צבעה... חיפוש קטן ברשת העלה שכך נורות קסנון נוהגות לעבור מהעולם... 😱 בהתחלה חששתי שמדובר בתיקון יקר, פוסטים ראשוניים זרקו מספרים כמו 300$ ו-400$ בחו״ל, ומומלץ להחליף את שתיהן, אוי לא... מפה לשם, מחקר מעמיק יותר, העלה שמדובר בלא יותר מ...החלפת נורה. אמנם נורת קסנון יקרה יותר מנורת הלוגן ״רגילה״ אבל השד לא נורא כל כך. תמורת 175 ש״ח באוטוסטור קיבלתי נורה שנקראת D1S באיכות OEM של פיליפס (המקוריות הן של אורסם ולא היו במלאי) ובמחיר הזה, כבר העדפתי להחליף את שתיהן גם כדי ״לאפס״ את המונה וגם כדי לוודא שאני מקבל בדיוק אותו הגוון. ההחלפה היא עבודת DIY, אם כי לא לגמרי פשוטה כיוון שצריך לפרק את הגלגל ומחצית הבטנה (10 ברגי 8 מ״מ) כדי להגיע לבית הנורה, אבל אחרי 10 דקות של עבודה מקבלים גישה ממש נוחה. youtube is your friend והנה סרטון שמפרט היטב את העבודה: (בסרטון הוא מחליף לנורות בגוון שונה מה-OEM, אני החלפתי לנורות OEM, אבל התהליך כמובן זהה) אז תוסיפו לחשבון השנה עוד 350 ש״ח לשתי נורות קסנות חדשות.
  4. בוודאי, כתבתי על זה כמה מילים (2338 אם להיות מדוייק) ותוכל לקרוא הכל פה. 😁
  5. לא יכולתי להסביר את זה טוב יותר. האמת שמסתבר שהסטאבים האלו קצת משתחררים 😳, והצלחתי לשבור ראש של אלן כשחיזקתי אחד מהם. צריך להקפיד לוודא סגירה עם מפתח מומנט כל כמה פתיחות וסגירות של גלגלים. היתרון הוא שיותר נוח להחליף גלגל (ואני מחליף בין סטים של דיילי למסלול/טיול) - לא בטוח שזה ״שיפור״ כזה קריטי, אני לא מחליף המון, משהו כמו אחת לחודשיים שלושה. מתרגלים. ספציפית זה קצת פחות עבה מאחרים, אבל כלל אני מסכים איתך. וואוו, שאלה מצויינת. אין איזה חסרון בולט שאני יכול לחשוב עליו בחבילה הזו (מבלי להכנס להשוואות לרכבים אחרים או אפילו שנתונים מאוחרים יותר, כי זה אינסופי). אני יכול לחשוב על דברים קטנים. 1. אין אפשרות ל-sync בבקרת האקלים שזה ממש מוזר. כלומר אם אני צריך תמיד לשנות טמפרטורה זה תמיד פעמיים (לנהג ולנוסע ואני לרוב לבד) - קטע לא ברור, לא ראיתי שום אופציה לבטל את זה, אפילו לא בתוכנה, אם למישהו יש פטנט - אשמח! 2. עוד דבר מוזר זו ההפרדה בין פיתחי המיזור העליון לשאר בקרת האקלים - יש חוגה שנעה בין חם לקר למעלה והיא נפרדת מבקרת האקלים, אז אפשר להזרים אוויר חם למטה וקר למעלה או ההפך - זה ״קטע״ קצת מוזר של במוו והייתי צריך קצת לחפור כדי להבין למה צריך לכוון הכל פעמיים. 3. עוד נקודה קצת מרגיזה זה החיישן הגשם - צריך כל הזמן לכוון את הרגישות כדי לקבל את המצב ביניים הנכון, דווקא הפתרון הידני שיש ברוב המכוניות עדיף (הכוונה להשהייה בין ניגובים). 4. הוינקרים חוזרים תמיד למרכז, אז תמיד כשמבלטים וינקר, יוצא שמאותתים לצד השני ואז צריך להפסיק את זה - עוד ״קטע״ של במוו - לא ברור בכלל. 5. מדיד שמן (!!!) - אין מדיד שמן ברכב וזה אומר שצריך לבדוק דרך המחשב (וחשוב לבדוק כי הרכב אוכל כליטר עד ליטר וחצי שמן בין טיפולים, במיוחד בימי מסלול וטיולים) והבדיקה מעצבנת כי חייבים לבדוק על מנוע חם ולעיתים קרובות נכשלת וצריך לנסות כמה פעמים. ברמת הגימור, חסר לי כיוון הגב התחתון (היה בתוספת תשלום), התאורה האדפטיבית (כנ״ל) וחיישני חניה קידמיים (לא הייתה אפילו אופציה, התווסף בקומפטישן). היו לי את כל אלו ב-235 הקודמת וזה בהחלט שווה את ההשקעה בקניה.
  6. עוד שנה עברה ואני חוגג כבר שנתיים של בעלות על ה-M2. גם אחרי שנתיים, אני עדיין תופס מהרכב כ-All rounder מושלם עבורי. גם ליומיום יום, גם לסופי שבוע וגם למסלול מדי פעם. אז שנה חדשה - חבילה חדשה😅 והנה הפרוט : ביטוח - כן, היה כבר בחדשות, הביטוחים התייקרו השנה ולא פסחו עלי, סדר גודל של כ-1400 ש״ח יותר, כ-12,000 פלוס מינוס. מקיף התייקר ב-300 ש״ח, המקיף ב-1,100. באסה. רישוי שנתי (״טסט״), יש גם יתרונות בהתיישנות, אגרת הרישוי ירדה השנה לכ-2400 ש״ח, 800 פחות משנה שעברה. יופי. טיפול - הייתי צריך רק טיפול קטן, שמן מנוע, פילטר שמן ופילטר אוויר, כ-700 ש״ח לעבודה + חלקים. עוד משהו - החלפתי את פילטר האוויר בתא הנוסעים (לבד) - כ-170 ש״ח עלות הפילטר. אז פותחים את השנה עם ״חבילה״ של 15,300 ש״ח. נשמע הרבה וזה אכן הרבה, אבל יש פה עוד משהו. בואו נדבר על המחירון של הרכב. פעם אחרונה שבדקתי, מחירון יצחק לוי היה כ-330 אלף ש״ח, שזה... כ-30,000 יותר ממה שהיה כשרכשתי את הרכב לפני שנתיים 😳 כן, זה על הנייר. כן, ברור שזה ירד כשהריבית תעלה, המחירים יתמתנו ושרשראות האספקה יחזרו לאיתנן. ועדיין - נחמד. אז מה עוד צפוי השנה? הבלמים האחרונים (הרפידות) כבר ב-2-3 מ״מ אחרונים על הצלחות המקוריות(!) (אני על כמעט 82 אלף ק״מ) אז אני חושב שנחליף כבר הכל בקרוב. למזלי חבר שנפרד מה-M2 שלו (לטובת פורשה מהממת 😍) מכר לי זוג צלחות מקוריות ורפידות של פרודו במחיר מצויין (3,000 ש״ח לכל הסט) אז אני מסודר להחלפה הקרובה. (מצד שני, זה אומר שהעלות שלי היא כבר מתקרבת ל-19,000 אלף ועוד לא התחילה השנה... 🤔) יש קצת תמונות עדכניות, אעלה בקרוב.
  7. העוצמה של האימפקט זה כדי שאפשר יהיה לפתוח את האומים (זה החלק המעצבן), לא בשביל לסגור. סגירה אני עושה עד הידוק קל ומשם עם מפתח מומנט "לפי הספר" שזה 140nm במקרה שלי. אתמול בוצע כיוון זוויות ההיגוי ("פרונט") על שני הצירים, אז עכשיו הכל פיקס. 😁 לעניין העלות, אכן עלה קצת יותר מ-800 ש"ח... אז אני על 25,000 השנה.
  8. בטח, WORX UW279, כזו: https://www.zap.co.il/model.aspx?modelid=1038905 פותח אומים שנסגרו גם ב-200 ניוטון (לא שמישהו צריך לסגור בכזה מומנט... 😱)
  9. עניין של מינונים, האמת שאני מעדיף טיולי נהיגה מאשר מסלולים (יש משהו קצת משעמם במסלולים, אז אני משתדל לא לעשות את זה יותר מדי, זה נחמד כשרוצים לנסוע על הקצה), אני משתדל לעשות משהו אחת לחודש בערך, בגלל הבלמים קצת נמנעתי בחודשיים/שלושה האחרונים ובגלל שאני גם עובד יוצא לי פחות ממה שהייתי רוצה. את החסך בנתיים מילאתי ביום מסלול על...ראדיקל (!) זה דווקא לא עניין של עלות אחזקה, יש לי ברגע זה עוד שני סטים של צמיגים ספייר ועוד זוג רפידות, והטיפולים זה באמת שטויות (350 ש"ח לשמן+פילטר, אפשר לעשות לבד בבית), אז זה לא השיקול. אני אישית, לא מתבאס ביומיום, נהפוך הוא. אני מאוד נהנה גם בנסיעות מנהלתיות עם הרכב, הרכב יפה, יש לא מעט הזדמניות לכשכש בזנב וגם למתוח רגליים, הגיר הידני הוא תענוג לשימוש יומיומי וכו' ומצד שני זה אותו מפנק ונוח, לא איזו חיית מסלול מופשטת איברים. אני מת על ה-"All in one" של הרכב הזה, באמת מושלם. תלוי, רוב הטיפולים היו ב-G-Force (ירון תייר, מכונאי בחסד), ובבימר (ג'ובאני, תותח בבמוו). יצא לי לעשות גם טיפול בבמוו (ניר צבי) מיותר עבורי. שני הראשונים הם המלצה חמה אם יש בעיה שמישהו לא גילה.
  10. אז מסתבר שאני לא כל כך טוב בדחיית סיפוקים, אבל מישהו פרסם הגה אלקנטרה (BMW מקורי כמובן) ובמחיר של כ-1,400 ש"ח לא יכולתי להתאפק. כמובן שהוא עבר ניקוי יסודי + חידוש של פס העור + צבע. ככה זה נראה מפורק ואחרי העברת כל האלקטרוניקה, וכמובן שלא יכולתי להמתין לבוקר... מתנצל על הבלאגן ברכב... אז איך זה מרגיש? האמת מצויין! איך לא עשיתי את זה קודם? 🤣 בנוסף, הזמנתי גם סטאבים - בעצם הברגה שיוצאת מהנאבה ואומים שמלבישים עליה. זה עושה את מלאכת החלפת הגלגלים (ימי מסלול למשל) להרבה יותר קלה. כדי לעשות את החיים עוד יותר קלים, החלטתי לשחרר עוד 1200 ש"ח לטובת מברגת אימפקט חזקה שיכולה לשחרר את האומים ללא צורך בשום עבודה ידנית. הרבה זמן התלבטתי - כי אולי זה לא יהיה מספיק חזק ואולי אני סתם מפונק אבל בסוף נשברתי ועכשיו עם ג'ק איכותי ומברגת אימפקט חזקה החלפה של רביעיית גלגלים הפכה לקלה הרבה יותר! ואת זה בחנתי ביום דריפטים שעשיתי לפני כחודש במזג אוויר מושלם לדריפטים (שזה אומר - גשום במיוחד...) ולכן גם אין לי שום תמונה מהארוע (לצערי ). וכדי שלא תחשבו שהחיים הם רק שדרוגים, לאחרונה הגיעה תורה של קצת עבודת תחזוקה. קודם כל אחרי הטיול האחרון (שהיה דיי מזמן, כ-3 חודשים) נגמרה לי במפתיע אחת מרפידות הבלמים הקידמיות. למה במפתיע? כי זה קרה רק ברפידה אחת ושלוש הרפידות האחרות היו עם דיי הרבה "בשר" כ-4-5 מ"מ (מעבר לטווח של חיישן הרפידות שלא התריע על שום בעיה). אבל רפידה אחת בודדת הייתה ממש גמורה. לאחר נסיעה של כ-150 ק"מ ללא נגיעה בבלמים (😬) הגעתי הבייתה ומייד לאחר מכן הוחלפו הרפידות ללא נסיעה נוספת (היה לי ספייר בארון - רפידות של סטופטק, כ-120 דולר מאמזון). אבחנתי את הבעיה ככשל בגומיות של הקאליפרים שככול הנראה "תפסו" את הבוכנה והפעילו לחץ על הרפידה. סט של אטמים וגומיות הוזמן מארה"ב (106 ש"ח לזוג, 128 ש"ח למשלוח) ולאחרונה שופצו במוסך מתמחה בעלות של כ-600 ש"ח נוספים (ואכן בוכנה אחת הייתה תפוסה). כמו-כן באחת העליות של הרכב על ליפט גילה המוסך "הזעה" של שמן מצד ימין של הדיפרנציאל והמליץ גם על החלפה של הבושינג שמחזיק את הדיפרנציאל. במוו במקור שיחררו את ה-M2 עם בושינג שמלא בשמן. עם הזמן הבושינג נקרע בגלל העומסים, השמן בורח והבושינג מאבד מעט מיעילותו. ב-2018 במוו שינו את החלק לבושינג קשיח יותר ללא שמן ולכן עמיד יותר. הזמנתי את החלקים למלון בניו-יורק לפני כחודש (עלות: 30 דולר לשני מחזירי שמן, 90 דולר לבושינג הגדול שמחזיק את הדיפ') וכל זה הותקן לפני שבוע במוסך. עלות העבודה: כ-1000 ש"ח. נותר לעשות בדיקה על הכל + כיוון זוויות היגוי בשני הצירים (בטח עוד כ-800 ש"ח) ובזה יישרנו קו. אז מה היה לנו הפעם? הגה, וברגי גלגלים, נקרא לזה "שיפורים" - 2,200 ש"ח. רפידות ושיפוץ קאליפרים - 1,200 ש"ח בושינג ומחזירי שמן דיפ' - 1,400 ש"ח סה"כ לשנה (השניה) עד כה: 24,200 (לא כולל המברגה...) אאוץ'. אחרי זוויות היגוי על אהיה על 25,000.
  11. BobbyMiata

    גלאי רדאר - יונידן R7

    מעדכן שהגלאי חסך לי היום קנס ודאי על מהירות (דבורה ללא ציון בוויז) במקום עם הגבלה של 80 ואין סיכוי שהייתי נוסע על פחות מ-110-120... גילה את הדבורה איזה 2 ק״מ מראש, הרבה לפני שראו את הניידת. מדהים. עוד הצלה אחת והחזרתי את העלות
  12. לעניין חברת ההשכרה. את המכוניות השכרנו מ-carvia: https://carvia-carrental.com/ זו חברה קטנה שמתנהלת בצורה קצת משפחתית לטוב ולרע. לטוב - יחס אישי, תמיד יש עם מי לדבר והם ממש מנסים לעזור (למשל באו להחליף לנו 4 גלגלים באמצע היער השחור כשהיה פאנצ׳ר באלפין, סידרו מוסך שיחליף רפידות לבימר). כמו-כן השרות מביא את הרכב אליך וגם לוקחים אותו מאיפה שתרצה והצע הרכבים יפה וגדול. מצד שני - קיבלנו רכב עם רפידות דיי גמורות (בכלל הבימר הייתה עם 76,000 ק״מ - זה לא ק״מ של אוויס ודומיהן), והביקורת הייתה הזוייה - חייבו אותנו בסכומים דיי משמעותיים על פגמים ממש קלים שנגרמו לרכב - שפשוף בחלק התחתון של הפגוש שנגרם ביציאה מחניה בשיפוע (אי אפשר היה להמנע), שריטה של 3 מ״מ בגאנט ועוד. כמו-כן השמשה של הבימר נסדקה (כנראה בגלל הקור, לא הייתה פגיעה) ואין ביטוח שמשות , פאנצרים וכולי - אז צריך לקחת בחשבון השתתפות עצמית. (ממליץ לרכוש בנפרד ביטול השתתפות עצמית שיש היום יחד עם ביטוח נסיעות חול - זה הציל אותנו מהוצאות מיותרות...) מבחינת עלויות - המחיר היה כ-200 יורו ליום עם מגבלה של כ-200 או 250 ק״מ וקנינו עוד חבילה של 1000 ק״מ לכל רכב מראש, סה״כ יצא כ-2000 יורו לרכב ל-3 ימים עם כ-1600 ק״מ שזה ממש מספיק כדי לנסוע כל היום. סה״כ הייתי ממליץ עליהם, אבל אם יש אפשרות, עדיף לשכור מאוויס ודומיהם M4, פורשה וכולי - לא זוכר למה, אבל לא הסתדר לנו הפעם.
  13. BobbyMiata

    גלאי רדאר - יונידן R7

    התראות שווא הם דבר נדיר מאוד ב-R7 ואם אתה קונה את הגרסה הישראלית, תקבל גם התראות על מקומות מועדים לפורענות.
  14. אני מתנצל שעבר יותר זמן ממה שרציתי, אבל הנה, עלה הפוסט של היער השחור וחווית האלפין, תהנו:
  15. החושך כבר מזמן ירד על מלון Burg Windeck המשקיף על גגות העיר Buhl כשהחלטתי לעשות הפסקה בארוחת 4 המנות ולצאת החוצה לוודא שהנציג של חברת ההשכרה שהביאה לנו את הרכבים לא מפספס אותנו. פגשתי אותו בחוץ בתזמון מושלם ומידה סויימת של תסכול מההבנה שאת המנה הבאה כבר אוכל קרה . יחד עם עוד שני חברים, ירדנו לכיוון מגרש החניה לפגוש פנים אל פנים את 3 המכוניות שהזמנו. את הצללית הראשונה הכרתי היטב. ה-M2 Competition לא מאוד שונה חיצונית ופנימית מה-M2 שיש לי בבית. את הצבע הכתום המיוחד לא ממש ראו בחושך, ולמעט לוח המכוונים החצי דיגיטלי, שינויים קלים בעיצוב הדשבורד, חזית הרכב וכמה כיתובי Competition זה אותו הרכב. ההבדל העיקרי חבוי מהעין ונמצא מתחת למכסה המנוע. דגם הקומפטישן מצויד במנוע ה-S55, מנוע M "אמיתי" זהה לזה שיש ב-M3/M4 אם כי מוחלש מעט עם 404 כ"ס מוצהרים לעומת 370 ממנוע ה-N55 שעבר רק "טיפול" על ידי חטיבת M לפני שמצא את עצמו מתחת למכסה המנוע של ה-M2 המקורית כמו זו שיש לי בבית. הייתי צריך להתאמץ מעט למצוא את הפורשה האדומה בחושך. מדובר בבוקסטר 718 וזהו, בלי S. בגרסה הזו, נמצא מנוע 4 צילינדרים בנפח 2 ליטרים ובעל הספק של 300 כ"ס "בלבד" ממש מאחורי הנהג והנוסע. זו הפורשה הכי זולה שאפשר לקנות ולמעט גלגלי 20 אינטש מושחרים, אגזוז ספורט ומושבים מחוממים לא היו כמעט תוספות ברכב. סוג של entry level פורשה, או פורשה "ליסינג"... את האלפין היה קשה לפספס. צבעה הלבן בהק וצורתה המיוחדת בלטה גם בחשכת מגרש החניה הקר והיא הייתה מהממת. זה היה המפגש הראשון שלי עם האלפין A110 במציאות. פה דווקא כן קיבלנו את ה-S המייצגת את הגרסה הספורטיבית יותר של הדגם. זה אומר קרוב ל-300 כ"ס ממנוע ה-1.8 4 צילינדר המרכזי (כ-30 כ"ס יותר מאלפין רגילה), מתלים קשיחים יותר וקצת קוסמטיקה. הרכב שלנו היה מצוייד גם בגג הקארבון האופציונלי שהוריד כ-4 ק"ג חסרי משמעות מהנקודה הכי גבוהה, אבל נראה מצויין. הדבר הכי מפתיע באלפין הוא הגודל, או נכון יותר הקוטן - היא קטנה משמעותית מהבוקסטר ומה-M2 וכפי שנגלה בהמשך, זה גם ה-super power שלה. "טקס" ההחתמה לקח כ-20 דקות וכלל מעבר יסודי (עם פנסי טלפונים…) על המכוניות, רישום כל הפגמים הקיימים, רישום ק"מ והחתמה על טפסי השכרה דיגיטליים ובסופם חזרנו למסעדה החמימה והמנות הקרות (שבנתיים חוממו קצת). היו לנו 3 ימי נהיגה ביער השחור, אבל כיוון שלא ממש ניהלתי יומן מסע, אשתף בהתרשמות הכללית שלי מהרכבים ופחות בסיפור הדרך. M2 Competition BMW מטבע הדברים, ב-M2 Competition הרגשתי בבית ולא יכולתי להמנע מהשוואות ל-M2 הרגילה. אין ספק שהמנוע החזק שולט בחוויית הנהיגה בבימר והוא גם המנוע הכי חזק בחבורה הזו by far. עם מומנט נוכח מסל"ד מאוד נמוך ויכולת לנשום היטב ולמשוך בצורה נחושה עד לקו האדום ב-7,500 סל"ד. לצורך ההשוואה - זה הרבה אחרי שה-N55 כבר מתחנן להילוך הבא אי שם סביב ה-6,500 סל"ד. זה לא של-M2 הרגילה חסר כוח, אבל אין לו את אותה תחושת חוסר מאמץ או את העוצמה ב-top end של קשת הסל"ד. המנוע ב-Competition - הוא אבסולטי, יש המון כוח, בכל סל"ד, בכל תנאי דרך ובשום שלב לא מרגיש שהרכב מתאמץ. זאת כמובן כל עוד מבקשים ממנו להאיץ, כי בבלימות ופניות המצב כבר שונה… הרכב שלנו היה מצוייד בבלמים הסטנדרטיים (ולא האופציונליים המוגדלים) והם היו צריכים לעבוד קשה, במיוחד בקטעי ה-down-hill, כדי להאט את ה-1,650 קילו של ה-Competition (כ-100 ק"ג יותר מ-M2 רגילה ידנית) ויחד עם משקל גבוה על הציר הקדמי וצמיגים בינוניים הרכב נמרח מעט בפניות וה-Competition שינתה כיוון בצורה פחות נחושה ממה שהייתי רוצה, בוודאי פחות טוב משתי הדו-מושביות בעלות המנוע המרכזי. גיר ה-DCT ב-M2 הוא מעולה עם העברות מהירות וחלקות במצבים הרגועים ובעיטות הגונות במצב האגרסיבי (אפשר לשנות את המצבים ידנית ובנפרד מהמצבים האחרים) וניכר ש-BMW שיפרו וכיילו את הגיר הזה, כי אני זוכר אותו פחות מוצלח ב-M4 מלפני 3 או 4 שנים. את הגיר בבימר עדיף להשאיר במצב בספורט (הבינוני) כדי לקבל העברות מהירות, אבל כאלו שלא מטלטלות את הרכב יותר מדי. ביחס לגיר הידני, מתקבלת חווית נהיגה יותר ממוקדת בקטעים החזקים, אבל פחות מערבת כחוויה כוללת ואני חושב ששניהם מצויינים. עם זאת, אין ל-DCT את התכונות הטלפטיות של ה-PDK בפורשה ואני העדפתי את השליטה הידנית בקטעי הנהיגה החזקה והחזרתי לרכב את השליטה בהילוכים בחלקים המנהלתיים יותר של הנסיעה. הבימר הייתה באלמנט שלה בקטעי ה-up-hill. המנוע החזק מלפנים בשילוב עם הדיפרנציאל הננעל-בשליטת-מחשב על הציר האחורי הפכו את הרכב לחיית עליות: להכניס את האף, למחוץ את הדוושה והרכב נורה קדימה בעוצמה תוך היגוי-יתר כיפי ונשלט - שוב ושוב בעליות היער השחור - אין רכב שכיף יותר להיות בו בדרך למעלה. הדרך למטה כאמור כבר פחות כיפית, הרכב בלם טוב סה"כ (כל עוד היו לנו בלמים, מייד נגיע לזה…) אבל התקשה להסתיר את העובדה שהוא הכבד בחבורה, בפער מטורף של יותר מחצי טון(!) מהאלפין וכ-300 ק"ג מהפורשה. לצערנו, לאחר כמה קטעי נהיגה מאתגרים נגמרו הבלמים(!) ונאלצנו להפסיד חצי יום עם הרכב כדי לנסוע לשטוטגרט להחליף רפידות… וגם אחרי ההחלפה, הבלמים לא חזרו לעצמם, הצלחות התעוותו וגרמו לבעיות בבלימה שהלכו והחמירו לקראת סוף הטיול, באסה. עם זאת, נציין לזכותה של הבימר היא שהיא גם הכי livable בחבורה. המרחב הפנימי היה הגדול ביותר, היא הנוחה ביותר בכביש המהיר, הכסאות בה הם הנוחים ביותר (שכוללים גם חימום, לא משהו לזלזל בו שבחוץ 0 מעלות), בקיצור - בקטעים המנהלתיים ובעליות - אתם רוצים להיות בבימר. ונקודה אחרונה על הצבע. לפני הטיול מאוד אהבתי את הצבע הכתום המיוחד של הבמוו. בתמונות הוא נראה יפה ומיוחד אבל 3 ימים במזג אוויר סגרירי עם רכב מלוכלך שיכנעו אותי סופית שמדובר בגוון של…חום. אף אחד לא רוצה רכב חום. האפור סילברסטון (שהוא בכלל סוג של לבן) והלונג ביץ' בלו (צבע ההשקה של ה-M2 המקורית) הם הצבעים העדיפים לרכב (לטעמי, כמובן…) Porsche Boxster 718 ואם בצבעים עסיקינן, דווקא את האדום של הפורשה "שלנו" אהבתי. הוא היה מעט כהה ועמוק ופשוט "עבד" על הרכב. הייתי מאוד סקרן לגבי הפורשה. שמעתי וקראתי המון דברים לא טובים על דגם הכניסה, על הסאונד המבאס, על זה שמנוע 2 הליטר פשוט לא חזק מספיק ושהחוויה כולה פשוט "לא זה". קשקוש. צריך לנהוג בדיוק 50 מטר בשביל להבין שזו 100% פורשה. היכולת של המהנדסים של פורשה ליצר מכוניות ש"לובשים" אותן מפתיעה אותי כל פעם מחדש והבוקסטר הזו לא שונה מכל פורשה אחת שנהגתי בה בעבר (991.1, 991.2 בגרסאות S, 4S, קבריו ו-GTS ובוקסטר S דור קודם ונוכחי). החיבור המדהים בין הנהג והרכב שהופך את הנהיגה לתענוג מתמשך קיים גם ב-718 הבסיסית הזו. הבלמים פרוגרסיביים, חזקים ובעיקר מתקשרים, זה בונה המון בטחון והשלדה מתקשרת ישירות למוח בכל עיקול וכל סיבוב. הפורשה היא רכב שאפשר לנהוג בו בכבישים האלו על הקצה בתחושה של בטחון ומודעות יוצאת דופן לכמות האחיזה, הבלימה או הכוח שזמין לנהג בכל שבריר שניה. יחד עם משקל שמרוכז כולו בין הצירים, מקבלים מכונה שיכולה לשנות כיוון ולעקוב אחרי הפיתולים בקצת פסיכי, וזה לא משנה אם זה בדרך למעלה, למטה או במישור. איזה כיף. והמנוע? הייתי אומר שהוא בהחלט מספיק. הוא ליניארי, אוהב לעלות במעלה הסל"ד ומתחת ל-150 קמ"ש לא מרגיש חלש. הוא גם לא מרגיש חזק במיוחד, ולא מסתער על העליות באטרף של המפלץ ב-BMW, ועם מדגש ופילטרים גם הסאונד שלו לא מוסיף להתרגשות הכוללת, אבל גם לא גורע ממנה יותר מדי, מה גם שהיא היחידה שאפשרה לנו לפתוח את הגג ולהרגיש הכל מקרוב ממש. וודאי, אם יש אפשרות, מנוע ה-4 צילינדרים הגדול יותר עדיף (למרות שלמיטב זכרוני הוא פחות ליניארי), קל וחומר, אני מניח, מנועי ה-4.0 ליטר החדשים שבוודאי מחזירים את הריגוש של מנוע אטמוספרי (אם כי לא נהגתי בהם עדיין). אבל, וזה אבל גדול - אין שום דבר מבאס, או "לא זה" בפורשה הבסיסית הזו ואם זה מה שהתקציב (או חברת ההשכרה במקרה שלנו) מאפשר, היא עדיין מעולה. ממש. הפורשה מציעה סביבת נהג "של פעם" ואני אומר את זה לגמרי בקטע טוב. אני לא חסיד גדול של דיגיטליזציית לוח המחוונים וחיסול ממוקד של כפתורים אמיתיים. אני אוהב שיש על מה ללחוץ ובפורשה זה מרגיש ונראה טוב למרות שלא השתנה הרבה מהדור הקודם וכבר עברו לא מעט שנים, אם כי לא כולם הסכימו איתי. גם ה-PDK, כמו תמיד - מושלם. בניגוד לתיבות אחרות בהן אני מייד לוקח את השליטה אלי אחרת זה מעצבן (כן, אני מדבר עלייך BMW) או כאלו שאפילו לא מנסות (באלפין מצב race מאפשר העברות ידניות בלבד), ה-PDK מראה יכולות טלפתיות, העבר למצב ספורט והרכב ידע לעשות הכל בזמן, תמיד שבריר שניה לפניך, בדיוק כמו בכל פורשה אחרת שנהגתי בה. וגם השימושיות יוצאת דופן, בוודאי ביחס לרודסטר. יש מספיק אחסון ושני תאי מטען מלפנים ומאחור שמאפשרים לאחסון של 2 טרולים + כמה תיקים בקלות. היא לא פרקטית כמו הבימר, אבל ביחס לקטגוריה, יש שם די והותר מקום. Alpine A110S האלפין לא הייתה אהבה ממבט ראשון. אני לא יודע אם זה קשור, אבל הנהיגה הראשונה שלי באלפין בטיול הייתה סוג של נסיעה "מנהלתית" (שזה אומר כבישים עמוסים כשהמטרה היא לחבר בין כבישים מעניינים יותר), הכבישים היו רטובים והיו עליה צמיגי חורף (בעעע) אז התרכזתי ראשית בדברים המנהלתיים. הפנים של האלפין הוא שילוב נדיר של עושר… וקמצנות. זה מתחיל בצמד מושבי באקט חובקים היטב שגם נראים מצויין, הגה קטום משולב עור ואלקנטרה עם סימון אמצע קטן, לוח מחוונים דיגיטלי לחלוטין, תפירה כפולה יפה וקונסולה מרכזית בין המושבים בגימור קארבון המשתלב יפה עם גימורי קארבון נוספים. בורר הילוכים אה-לה פרארי (3 כפתורים עגולים בקונסולה המרכזית), בלם יד חשמלי והכל הכל מרגיש ונראה ממש up market… עד לרגע שבו רוצים להגביר את הווליום ואז נתקלים ב"קופסא" של רנו, שהיא חלק זהה לחלוטין לזה שנמצא ב…דאצ'יה דאסטר(!) העולב ממשיך במערכת מולטימדיה איטית ומיושנת בעלת רזולוציה המזכירה מסכי מחשב משנות ה-90 וממשיכה בבקרת מיזוג שבוודאי לקוחה מדגמים אחרים וזולים הרבה יותר…היה לי קצת קשה עם הקיטוב הזה והתחושה היא של מוצר קצת לא גמור. אבל לא רק המראה הייתה הסיבה לחוסר אהבה ממבט ראשון אלא גם חווית הנהיגה הראשונית. לקח לי זמן להבין כיצד מעבירים את תיבת ההילוכים ממצב ידני לאוטומט ואיך להעביר את השלדה בין מצב ספורט לרגיל (אין קשר בין השניים). אבל לאחר מעברים ושילובים שונים בין רגיל, ספורט ידני ואוטומט אני יכול לומר שמאף אחד לא התרשמתי, לא היה לי שום "קליק" עם הרכב… הרגשתי קצת מנותק מהחוויה, כאילו משהו מפריד ביני לבין הרכב, סוג של דיליי בתגובות - אכזבה. בפעם השניה שעליתי לנהוג על הרכב היה בנסיבות אחרות - הכבישים היו יבשים, השמש זרחה, וקיבלתי טיפ - תנסה את הרכב במצב race. וזה שינה הכל - במצב race זה רכב אחר לגמרי. באותו יום "תפרנו" קטע כביש מפותל ונהדר ויכולתי לקחת את האלפין לקצה וגם להשוות, באותו קטן כביש, בין שלוש המכוניות. אז הנה ההתרשמות הסופית: ה-super power של הרכב הזה הוא שילוב נדיר בין משקל קל (כ-1100 ק"ג) ומנוע מרכזי, והתוצאה היא רכב מאיץ, בולם ובעיקר פונה הרבה יותר טוב ממכוניות אחרות. במצב race המדובר אפשר ממש להרגיש את המשקל מסתובב סביב הנהג תוך כדי סיבוב ואחרי שמתרגלים לבלמים ולאחיזה (ולדעתי פה צמיגי החורף עשו לרכב קצת עוול) וסולחים לתיבת ההילוכים על מעט לאג, מקבלים רכב שאפשר לנהוג אותו חזק מאוד על המגבלות. בניגוד לפורשה, האלפין היא "טעם נרכש". זה רכב שככול שנוהגים בו יותר ולומדים את התגובות יותר, אפשר להשען עליו יותר ויותר ולדחוק בו יותר ויותר ואז מתקבלת הצעת ערך שאין לה למעשה מתחרים, כי אין עוד שילוב כזה של משקל וכוח, בטח לא בקטגוריית המחיר שלו ואז, אולי, גם הפשרות באיכות הבניה ואפילו המולטימדיה מתחילה להראות הגיונית. בסוף הטיול, לפחות 2 מהנהגים החליטה שהאלפין היא הרכב הטוב בחבורה ושניהם אנשים מאוד מנוסים. ואני… אני עדיין מנסה לגבש את דעתי, אפילו עכשיו, שלושה חודשים אחרי הטיול. סיכום אז נסכם כך: בחבורה הזו ובטיול הזה, ה-M2 יצאה במקום האחרון. היא מכונת נהיגה מדהימה, מערבת, מתקשרת וורסטילית עם מנוע אימתני בחרטום, אבל המשקל שלה, יחד עם הבלמים הבינוניים שקרסו בשלב מוקדם של הטיול לא השאירו לה הרבה סיכוי בחברה הזו. כל עוד הבלמים תקינים, זה עדיין הרכב שהייתי בוחר בדרך מפותלת שעולה במעלה הר כלשהו, או בנסיעות המנהלתיות, אבל כרכב לנהיגה בכבישים מפותלים היא חסרה את הקלילות של השתיים האחרות. יכול להיות שעם בלמים וצמיגים טובים יותר, יתקבל רכב מאוזן יותר שיסווה את משקלו טוב יותר ויתן פייט טוב יותר לקלילות האחרות, אבל הפעם זה לא קרה. את המקום השני אני נותן לאלפין. היא קלילה ומהנה ומתאימה מאוד לכבישי היער השחר הצרים ומפותלים, אבל מרגישים שהיא דור ראשון. החל ממערכת המולטימדיה המיושנת ועד לתיבה הקצת-יותר-איטית-מה-PDK ומצבי הנהיגה הלא ברורים - נראה שהמהנדסים של רנו-אלפין עשו רכב מעולה ומיוחד בניסיונם הראשון, אבל לא היה להם סיכוי מול המהנדסים של פורשה ו-25 שנה של שיופים ושיפורים שיצרו את המכונית הכי מהנה לנהיגה - אפילו בגרסת הבסיס, עם המנוע "החלש" ובלי הרבה תוספות, הפורשה בוקסטר 718 נותרת הרכב הכי מהנה לנהיגה בחבורה הזו.
×
×
  • תוכן חדש...