Jump to content

Keyser Söze

  • הודעות

    743
  • כאן מאז:

  • פעילות אחרונה

צפיות אחרונות בפרופיל

4,584 צפו בפרופיל

הנקודות של Keyser Söze

נהג נמרץ

נהג נמרץ (4/14)

144

מוניטין

  1. להבנתי, תקנה 66 לא רלוונטית, היות שהיא דנה ביציאה של נהג מחניה או עצירה בצד הדרך, ולא זו הסיטואציה שתארת. תקנה 40 רלוונטית יותר, והיא לחובתך. תקנה 21 אף היא רלוונטית, ופועלת הן לחובתך, והן לחובת הנהג הפוגע (לא מפתיע, שכן זו עבירת סל, עבירה כללית, כמעט ברמה הצהרתית). ישנן הטוענים כי תקנה 61 יכולה לפעול לזכותך, שהרי היא קובעת כיצד על הנהג האחר לפעול. לפרשנותי, אין כך הדבר. ראשית, בשל הסתירה הפוטנציאלית לאמור מפורשות בתקנה 40. שנית, מתוך לשון התקנה, העוסק ברכב הנוסע ״בעקבות״ הרכב המאותת. ״בעקבות״, להבנתי - רכב שנוסע ממש מאחורי הרכב; לא במקביל לו מימין, ומעט מאחור, לא מאחוריו ומשמאלו, לא כל הפרמוטציות הללו, אלא ממש מאחוריו. ולבסוף, מכיוון שאם מתקבלת פרשנותי לעניין ״בעקבותיו״ - הרי יש ויכול להיות רק רכב אחד כזה. זאת בניגוד לפרשנות האחרת, שם יכולים להיות עד כדי 3 רכבים העונים לסיטואציה (האחד - מאחור ומימין, השני - מאחור ממש, והשלישי - מאחור ומשמאל). סביר יותר, אכיף יותר, וקל יותר לניהול רכב בודד מאשר שלושה פוטנציאליים. אם נעשה מאזן: לחובתך 2 תקנות, אחת מהן מפורשת; לחובתו - תקנה אחת, ואף היא תקנה כללית. על כל הנאמר, אני מסכים לחלוטין עם ספירל - התיאור של איזור הפגיעה - בחלקו הקדמי של רכבך - לא רק באיזור הגלגל הקדמי, אלא ממש, כדבריך, צמוד לפנס - כל אלה נותנים את הרושם שעיקר האשם הוא בך. אציין כי יכול להיות וטעית; יכול להיות שהרכב שראית במראות עומד הוא אינו הרכב שפגע בך. ייתכן ובשל ״האיזור המת״ של מראת הצד של צד ימין, ״פיספסת״ לחלוטין את הרכב שהיה לימינך. ויכול להיות שבשל הבלבול ברגע התאונה, לא שמת לב שמדובר ברכבים שונים.
  2. ייתכן שהסירוב של בית המשפט לקבל את המסמך הוא בשל היותו בפורמט דיגיטלי. ממליץ שתנסה להגיש כראיה הדפסה, כמו פעם, על נייר. אם התובע יתנגד, בקש את השופט לסור ללשכתו למספר רגעים, ולהיווכח בעצמו. וגם אם הכל מתפוצץ לך בפרצוף, גם אם התובע מתנגד, גם אם השופט לא מוכן לבדוק בעצמו, וגם אם השופט מקבל את גרסת התובע, אתה מראה שהילד היה זכאי לתג נכה לפני הקנסות, והיה זכאי לתג נכה לאחר הקנסות. ברי, אם כן, שמדובר בעניין רישומי בירוקרטי, ובקש הגנה מן הצדק.
  3. על פי החוק היבש, נעברה העבירה כמו שנאמר על ידי חכמים אחרים בשרשור זה. אם יגיע הדבר לכדי משפט (ולא בהכרח שזו המלצתי), ייתכן וניתן לטעון להגנה מכח טעות במצב הדברים. בין הצומת בו חשבת לפנות (בטעות) לבין הצומת בה אמור היית לפנות מרחק קצר לדברייך. אם ״מרחק קצר״ זה הינו ״קצר במידה הסבירה״, הרי שטענת ההגנה המנויה בסעיף 34יח לחוק העונשין תוכל להושיעך: 34יח. (א) העושה מעשה בדמותו מצב דברים שאינו קיים, לא יישא באחריות פלילית אלא במידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימה אותו. (ב) סעיף קטן (א) יחול גם על עבירת רשלנות, ובלבד שהטעות היתה סבירה, ועל עבירה של אחריות קפידה בכפוף לאמור בסעיף 22(ב). מהו ״מרחק סביר״ לעניין זה? בגדול, שופט יחליט. אבל ניתן לשאוב רציונאל מההנחיות להצבת תמרורים, שמנחה שתמרור פניה ימינה (115) יוצב כ-60 מטר לפני הפניה בדרך עירונית (ראה עמוד 67 לקובץ ההנחיות). כך שאם בין הנקודה שצולמת לבין הצומת יש כ-60 מטר או פחות - ייתכן ותהיה זו הגנה טובה.
  4. אני בדעה של סולל הדרך. פניה לממונה על הביטוח נראית לי הדבר הראשון שיש לעשות.
  5. המאגר אכן מפיק קובץ csv, שבעמודת ״סוג התג״ ישנם 2 ערכים: ״01״ ו-״02״. ואכן, אין מקרא מה זה ״סוג 01״ או מה זה ״סוג 02״. ממליץ לפנות לאגף הרישוי, להפנות אותם למאגר, ולבקש מקרא מהו ״סוג 01״ ומהו ״סוג 02״. ואת התשובה הרשמית לצרף לרשימת המסמכים שלך, להצגה בבית המשפט. ממש חבל שאנשי מקצוע לא מכירים את הנושאים עליהם הם אמונים, וחמור שעל שחוסר המקצועיות הזה נאלץ לשלם האזרח הקטן. שיהיה המון בהצלחה, ולאחר ניצחונך במשפט, בקש פיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין.
  6. מה שאני מבין: 1. הרכב עבר תאונה לפני שנקנה על ידי פות״ש. 2. הרכב נמכר לפות״ש על ידי עסק לממכר רכבי יד 2. 3. בעת הקנייה התחייב בעל העסק כי הרכב נקי מתאונות, וסייג - ״למיטב ידיעתי״. 4. בעת הקנייה לא הוצג לפות״ש דוח סליקה. 5. פות״ש לא לקח את הרכב לבדיקה טרם הרכישה. 6. כשביקש למכור, רוכש פוטנציאלי לקח את הרכב למכון בדיקות. 7. מכון הבדיקות המציא לידי הרוכש הפוטנציאלי דוח סליקה (באישור ובשם פות״ש) 8. בדוח הסליקה התגלתה תאונה ישנה, שבה נפגעה השלדה. 9. הפגיעה בשלדה גוררת ירידת ערך של 7%. זה מה שהבנתי, ולפי מצב זה אתייחס. לפי פותש, התאונה כללה פגיעה בשלדה שגוררת ירידת ערך. אלו לא באים תחת ההגדרה של ״תיקוני פח וצבע בלבד״. עבודתית (אם נקבל את גרסתו של פותש כעובדה) - נתנו לו מידע חלקי בלבד; לא זו אף זו, המידע שמסרו שגוי. אני לא בטוח שהסעיף פותר את בעל העסק. לטעון בתוקף ש-״הרכב נקי מתאונות״, ואז לסייג בקטן ״למיטב ידיעתי״ לא עומד בדרישות הגילוי הנאות. בעל העסק יכל היה, ואף חייב היה במבחן העוסק הסביר, לדרוש מהמוכר, מי שהיה בזמנו בעל הרכב, להמציא לו דוח סליקה, המוכיח כי אכן הרכב נקי מתאונות. עם זאת, לא הייתי מצפה לפיצוי מלא, וזאת בשל המחדל של פות״ש כאשר בחר שלא לעבור בדיקה במכון לפני הקנייה.
  7. לא מכיר נוהג שכזה. החסדפ קובע בסעיף 96 את תוכן הזימון: 96. הזמנה למשפט תכיל - (1) שם בית המשפט; (2) ציון המאשים; (3) שם הנאשם ומענו; (4) תמצית האישום נגדו; (5) המקום והמועד שבהם עליו להתייצב; (6) תמצית הוראות סעיפים 123 ו-128. מכאן, זימון שאינו כולל אחד הפרטים המנויים בחוק אינו זימון כדין.
  8. אני נוטה להאמין לגרסתו של פותש. מהוידאו נראה כאילו נהג המשאית אמור היה לראותו. גם מיקומי הפגיעה, בחלק האחורי מצביעות על כך. עוד, ניכר מהוידאו כי אינו מנסה "לקצר תור", שהרי הוא מנסה להשתלב בסופו של התור (אם היה מנסה לקצר, היה מנסה "לגנוב" עד לתחילת התור, סמוך לצומת). לפיכך, גרסתו, שיצא מצומת סמוך, לכל הפחות, איננה נשללת מהצילום. ואם כך, מה היה עליו לעשות? לא לצאת מהצומת, כיוון שאינו יכול להשתלב בנתיב השמאלי ביותר? לו היה פועל כך, יכול והיה מואשם בעיכוב התנועה. לכן היה עליו לצאת מהצומת. ומה בהמשך? אם נלקח בחשבון אדיבות שאר משתמשי הדרך, סביר כי יאפשרו לפותש להשתלב. אלא שאדיבות היא מילה גסה בארצנו, על אחת כמה וכמה בכביש. זאת ועוד, אדיבות אינה מופיעה בחוק... על פי החוק היה על פותש להמשיך, ולפרסס בצומת הבא (במקום שמותרת פניית פרסה). וממילא שבנסיונו להשתלב חסם נתיב, והפריע לתנועה כך שנדרשה סטייתם של משתמשי דרך אחרים, באופן שעלול להוות סכנה. סופו של יום - התנהלותו של פותש היתה סבירה למדי לטעמי, ובוודאי שלא בריונית. אלא שלרוע מזלו התרחשה תאונה (שלטעמי לנהג המשאית אשם ניכר בה), וכעת המשחק הוא בשדה המשפטי. ובשדה זה, ברור שפותש ביצע עבירות ברורות בעצמו. נוכח עובדה זו, אני מטיל ספק רב אם שופט יעדיף שלא למצוא לו אשם, ובאחוזים משמעותיים.
  9. אף עירייה לא רואה עצמה כנאמן הציבור ואף עירייה לא נוקטת בזהירות המוגברת המתחייבת. על זה לא נתווכח. ולכן - למה לשבור את הראש? פנייה לנציב התלונות של מבקר המדינה (העתק לעירייה/המרכז לגביית קנסות, אם העניין התגלגל לשם). הסיבה היא נסיונות גבייה לא חוקיים של העירייה, ובניגוד לסעיף 225א לחסדפ. בקצרה - תאר שהמועד להתיישנות חלף, וכי במסגרת הזמן - לא הומצא לידי הודעה לתשלום קנס. הסבר שהעירייה טוענת ששלחה, ומתעלמת לחלוטין מהעובדה שדבר הדואר לא התקבל, ולא מן הסיבה שנמנעת מלקבלו. הדגש שכך מצויין מפורשות בדוח מעקב המשלוח של דבר הדואר, שהופק על ידי דואר ישראל. ציין שבכך נסתרת חזקת המסירה על פי הסיפא של תקנה 44א לסדר הדין הפלילי, ולפיכך, דין הודעות הקנס להתבטל מחמת רשלנות. תוכל לעשות בדיקה קטנה ולמצוא שלל פסיקות בעניין זה. אגב, אחד מהם מעניין - https://lite.takdin.co.il/document/6643035/המש תל אביב 9998 08 20 ציפה ברנשטיין נ מדינת . שם השופטת לא מקבלת היעדר שם על תיבת הדואר, ככל שמספר הדירה קיים: ״המשיבה טוענת כי הסיבה לכך הוא העדר שם הנמען על תיבת הדואר. אינני יכולה לקבל טענה זו שכן בהודעת הקנס עצמה מצוין גם מספר הדירה של המבקשת.״ ולציין, מדובר בהחלטת בית משפט השלום; לא מנחה ובוודאי לא מחייבת
  10. אני רק אזרוק את זה פה: התיישנות על עבירות מסוג זה עומדת על שנה. אם הוכיח בעל הרכב שלא הוא נהג - ההתיישנות עומדת על שנתיים (כלומר - ניתן להסב ולהמציא הודעה על כך תוך שנתיים מיום ביצוע העבירה). כלומר, בשביל להיות ״בטוחים״, צריך להגיע למצב הזה שהתיישנות מתקיימת. משחק של משיכת זמנים... לחכות עד למועד האחרון, ולבקש להישפט. לנסות לדחות את מועד ההקראה. להגיע להקראה, ולבקש לקיים הוכחות. לנסות לדחות את מועד דיון ההוכחות.... ככה עד אשר יחלפו שנתיים. ואז לקיים דיון הוכחות, בו הבחור השני מודה שהקנס ״שלו״. בשלב זה, לא ניתן יהיה להסיב את הקנס על שמו (בשל ההתיישנות).
  11. אז שוב, אם נסיעה במהירות X היא סבירה וחוקית, כנראה שנסיעה במהירות גדולה מ-X היא לא סבירה או לא חוקית. כנראה תופס לרוב המקרים. ואם מהירות גדולה מ-X היא סבירה וחוקית, כנראה שנסיעה במהירות X מהווה עיכוב או הפרעה לתנועה. אבל אני מבין שהשאלה היא תיאורטית, כלומר, בקצה יש מצב של רכב שנוסע במהירות X ואוטובוס שנוסע במהירות X פלוס אפסילון (לאלה שפחות מכירים מתמטיקה - אפסילון מסמל מספר מזערי). בקצה הזה, כן, ככל שניתן, על האוטובוס לחכות רגע קט (עד שיחלוף את הרכב עם 2 הנוסעים, שנוסע במהירות קטנה מ-X), לעבור לנתיב שמשמאלו, ולעקוף. זה מותר - העובדה שהנת״צ יועד לאוטובוס (ולרכב עם 3 נוסעים ומעלה) לא מחייבת את האוטובוס לנסוע רק בו, והוא רשאי לעבור לנתיב שמשמאלו (הנתיב הימני עבור שאר משתמשי הדרך) לטובת עקיפה. עם זאת, לעבור נתיב לטובת עקיפה יכול להיות בעיה, שכן דינה של עקיפה זו להתארך על פני מטרים רבים (בהנחה שגם במהלך העקיפה האוטובוס לא עולה על המהירות המותרת והחוקית). בסופו של יום - כמו שציינתי - הכביש ונתיביו אינם פרטיים של אף אחד. גם לא של האוטובוס. הרצון שלו לנסוע במהירות גבוהה מ-X לא גובר על שאר צרכיהם ורצונותיהם של שאר משתמשי הדרך, כל עוד הכל נעשה לפי חוק. מסכים, למרות שאני חושב שניתן לקבל השארה מתקנה 34(א). תקנה 34(א) עוסקת בייעודו של נתיב, וההתייחסות היא לסוג הרכב ו/או לעוברי דרך מסויימים. תקנה 35 תוקנה מלפני 50 שנה לדעתי, ומאז לא היה בה שינוי. אני חושב שקל לטעון ללאקונה. שני הציטוטים האלו, לדעתי, נכונים, אבל לא מדוייקים. אם הוקנת לאוכלוסיה מסויימת זכות להשתמש בנתיב מסויים - לא חלה חובה על האוכלוסיה ״לנצל״ זכות זו. זה אנחנו מסכימים. אבל, אם, בהענקת ״הזכות״ משתנים פני הדברים, כמו במקרה זה - שהנת״צ הופך להיות ״הימני ביותר לאותו סוג רכב״ - אז מדובר בהוראה מחייבת. יש כאן כמה שאלות. ראשית, האם לאוטובוס מותר לנסוע בנתיב זה או שמא, אם כל התנועה נוסעת מהר ממנו - עליו לנסוע בנתיב הימני ביותר (שמיועד לכל כלי הרכב)? מניסוח תקנה 35 התשובה היא שכנראה מותר לו, שכן 35 מציין ״הימני הקיצוני של הנתיב המיועד לאותו סוג רכב״. השאלה השנייה נוגעת לגבי נהגים שעוקפים את האוטובוס מימין. תשובה לשאלה זו נמצאת בתקנה 47(ב)(3): 47. (א) נוהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, בין שהוא באותו נתיב-נסיעה ובין אם לאו, אלא מצדו השמאלי. (ב) מותר לנוהג רכב לעקוף רכב אחר מצדו הימני במקרים אלה: ... (3) נוהג הרכב נוסע בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית; ... פה אני חושב שמדובר בטעות; הרישא של התקנה מדבר במפורש על ימין הכביש. אני חושב שהטעית את תלמידיך. בשעות שהנת״צ אינו מוגדר כנת״צ ואינו מיועד לסוג רכב מסויים - הוא הופך להיות נתיב לכל דבר ועניין. אם יוצא שהוא גם הימני ביותר - אז חובה לנסוע בו. לא מכיר פסיקה בעניין, אבל ממילא עבירה של נסיעה שלא בימין הדרך לא נאכפת על פי רב על ידי המשטרה, על פי רב. אז כנראה שגם יהיה קשה למצוא פסיקה בעניין (מודה - לא טרחתי לחפש)
  12. זה לא המצב. סיבת ההחזרה לשולח היא ״נמען אינו ידוע במען״ (ואם לצוטט גדולים וחכמים - ״צויין במפורש במהלך השרשור״...) זו טענה שניתן להתמודד איתה. זו בדיוק הנקודה. זו אינה הוכחה, כי אם חזקה בלבד. ולאזרח יש האפשרות, בחוק, להפריך חזקה זו. כאשר החזקה מתקיימת על בסיס ״נמען לא ידוע במען״, הלא שקל להראות שכתובתו של הנמען היא במען, וקל להביא הוכחות לכך שפרטי דואר אחרים מתקבלים אצל הנמען המסויים במען המסויים. לא חייב להוכיח זאת. יכול להראות שמקבל פרטי דואר בדרך שבשגרה, ולכן מה שרשום ואיך שרשום מספיק בכל המקרים, למעט הפעם היחידה הזו. כלומר, במבחן ה-״דוור הסביר״ - הפרטים שכתובים והאופן בו כתובים מספיקים. הכיצד? איך מתיישבת הסתירה? אם המציאות היא שאנשים נורמטיביים לא קיבלו דואר - כיצד המערכת מניחה שהדואר עושה עבודתו כנדרש? השופט לא חי בריק, ואי-תפקוד דואר ישראל הוא סוד גלוי. חזקה שהשופט מודע לבעיות ולאי התפקוד של דואר ישראל. אם נידרש, ניתן להביא נתונים באשר לתלונות אזרחים כלפי הדואר, וכן דוחות מבקר המדינה שמציין בעייתיות בשירותי הדואר. לא. הרשויות אמורות לעשות שימוש בשירות הזול ביותר. זו חובתם כנאמנים של הציבור והמגינים על כספו; הם אמונים על ״הכספת הציבורית״. ברם, השירות שניתן חייב לעמוד בסטנדרטים ובקריטריונים מוגדרים. ובכל אופן, בוודאי שהודעה על דרישה לתשלום קנס, זימון למשפט, המצאת כתב אישום וכו׳ - חובה שהדבר יובא לידיעת הנאשם. אם זה לא יקרה הבסיס למשפט תקין, הזכות להגנה משפטית, פשוט לא מתקיים (שהרי כיצד יתגונן פלוני אם כלל לא הובא לידיעתו שעומדים הליכים בעניינו?). נכון. ואפשר גם לטעון שהשם היה תמיד, ורק באותו היום פות״ש מחק את השם מתיבת הדואר, והחזיר למחרת. אפשר לטעון הכל. לטעון אפשר הכל. מידת הסבירות תנצח. ובכל אופן, זו יכולה להיות טענה של התביעה, נטולת ראיות או עדויות, בעוד פותש יעיד כי לא היו דברים מעולם. משקל העדות יגבר על טענה היפוטתית.
  13. התיישנות בעברות תנועה עומדת על שנה; קיבלת אחרי כ-4 חודשים. תקין
  14. לא הכי מדוייק. אין די בהוכחה למשלוח הדואר. יש, בנוסף, להניח את הדעת שהדואר התקבל. לכן יש לשלוח באופן מסויים (רשום), על פי סעיף 237 לחסד״פ. ולשם כך ישנה תקנת חזקת ההמצאה, תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, ובה תנאים לקיום החזקה, ותנאים לסתירתה. כל עוד כתובתו עדכנית ומעודכנת ושמו או מספר הבית מצויין על תיבת הדואר בבירור, הרי שאמור היה לקבל את דבר הדואר, כל עוד הדואר יעשה עבודתו כראוי. ואם הדואר לא עושה עבודתו נאמנה - אין לפות״ש אחריות על כך. אבל מה עומד בבסיס האמירה ש-״לא מעניין אף אחד שהדואר חדל אישים״? עיריית ת״א היא זו שבחרה להשתמש בשירותי דואר ישראל (למרות היותו ״חדל אישים״), ופות״ש הוא זה שצריך לשאת בהשלכות??? אי אפשר לקבל טענה שכזו! זה לא הגיוני, לא מוסרי, לא התנהלות מוסדית תקינה, ו... לא תואם את החוק. פות״ש, מה לעשות? קודם כל, להבין איך בוצעה האכיפה - באופן ״רגיל״ (פקח שרשם את פרטיך), או באמצעות מצלמה. אם האכיפה רגילה - ביטול לא יהיה, שהרי תקופת ההתיישנות טרם תמה (העבירות מיום 17.11.22, והתיישנות היא שנה). אפשר לפנות לתובע, להוכיח כי הכתובת אליה נשלחו דברי הדואר (הקנסות) היא כתובתך הנכונה והמעודכנת, ולפיכך ברור כי הודעות הקנס לא התקבלו לידיך בשל מחדל של דואר ישראל. לכן, תוכל לבקש ביטול ריביות הפיגורים, כפלי הקנס, ושאר ירקות, ולבקש שתומצא לך דרישת תשלום בגובה הקנס המקורי. אם, לעומת זאת, מדובר באכיפת מצלמה - אזי ישנה התיישנות, ודין הדוחות להתבטל (התיישנות תוך 4 חודשים). אפשר לפנות לתובע, להוכיח כי הכתובת אליה נשלחו דברי הדואר (הקנסות) היא כתובתך הנכונה והמעודכנת, ולפיכך ברור כי הודעות הקנס לא התקבלו לידיך בשל מחדל של דואר ישראל. לכן, תוכל לבקש ביטול הקנסות מחמת התיישנות.
  15. הרבה זמן לא התחברתי, אז מצטער אם אני מחייה דיון שכבר הלך לעולמו. כפי שאני קורא את הדברים, אין דילמה ואין כל סתירה בהוראות החוק. תקנה 35 לתקנות קובעת: 35. נוהג רכב ישתמש ככל האפשר בצדו הימני הקיצוני של הכביש, אף בכביש חד-סטרי, או בצדו הימני הקיצוני של הנתיב המיועד לאותו סוג רכב, הכל בכפוף להוראות חלק זה. נשאל את השאלות: 1. האם הנת״צ הוא הנתיב הימני ביותר? - התשובה חיובית, ככל שהבנתי נכון. 2. האם הנת״צ מיועד לאותו סוג רכב (דהיינו, לרכב עם 3 נוסעים)? - גם כאן, התשובה חיובית. מכאן, לעניינו של הרכב עם 3 הנוסעים, הנת״צ הוא הנתיב הימני ביותר, ועל פי תקנה 35 הוא מחוייב לנסוע בו, ככל הניתן. אלא שהרכב עם 3 הנוסעים מחוייב לא רק לנסוע בנתיב הימני (הנת״צ לענייננו), אלא הוא מחוייב גם בשאר החוקים והתקנות. כך, למשל, אסור לו להפריע ולעכב את התנועה (תקנות 21(ב)(1), 21(ב)(3), 39א(ו)(1), 151(א)). אם יעשה כך - יהיה זכאי לקנס. ברם - אסור לו (וגם לא לנהגי התחב״צ הממהרים) לנסוע מעל המהירות המותרת (תקנה 51, 54 על תתי סעיפיה). אם יעברו אותה - יהיו זכאים לקנס... מכל אלה עולה כי הרכב עם 3 הנוסעים מחוייב לנסוע בנתיב הימני ביותר (הנת״צ), ובמהירות שאינה בה כדי להפריע לתנועה מחד, ושאינה עולה על המותר (או המתאימה לתנאי הדרך) מאידך. ולבסוף, אין כזה דבר ״לנהוג בנינוחות״ (כשהכוונה - לאט באופן מופגן). אלא אם רכשת שטח פרטי ומרחת עליו אספלט, הכביש הוא של כולם ואסור לקפח זכות של אחר להשתמש בו או לגרום לעיכובו. ה-״נינוח״ (כמו גם ה-״ממהר״) מקומו לא על הכביש (מבחינה חוקית. בפן האישי - אין לי בעיה עם ״נינוחים״ [aka, ״נרדמים״] כשאין עומס ואפשר לעקוף אותם בקלות, ואין לי בעיה עם ״ממהרים״, כל עוד הכביש פתוח, הם לא נוהגים בפראות תוך זיגזוגים ומבלי לסכן את שאר משתמשי הדרך). * כמובן תוך הסתייגויות ברורות - לומדי נהיגה, נהגים חדשים, היעדר עומסי תנועה, ...
×
×
  • תוכן חדש...