כשהגיעה הונדה אקורד הזו לישראל כבר צבר המותג הונדה לא מעט מוניטין בארץ והדגם אקורד כבר הפך לדגם מבוקש יחסית. הפעם לא הגיעה האקורד ארצה בגרסתה האמריקאית אלא בגרסתה האירופאית, מה שאומר שהיא מעט פחות מרשימה ומאובזרת מהסטנדרט אליו התרגלו לקוחותיה. לפחות מבחוץ היא נראית מרשימה יותר בזכות עיצוב נאה ומודרני מבעבר. תא הנוסעים מעט מאכזב, גם בכל הקשור לאיכות החומרים אבל בעיקר בכל הקשור לרמת האבזור. דגמי הבסיס הגיעו עם 2 כריות אוויר בלבד ועם מערכת שמע בסיסית למדי, לא מספיק ביחס למחיר. היצע המנועים של הונדה אקורד מהשנים האלו כלל שני מנועי בנזין (2.0 ו-2.4 ליטר) לצד גרסת דיזל אחת (2.2 ליטר). המנוע הנפוץ ביותר הוא מנוע ה-2.0 ליטר בנזין, שנמכר בעיקר לציי רכב במחיר אטרקטיבי יחסית. הוא מספק ביצועים סבירים לגמרי אבל מנוע ה-2.4 ליטר עדיף כמובן, רק שהוא היה יקר ולכן נמכר בכמויות קטנות. הדיזל בכלל נדיר במחוזותינו. פה ושם צצות גם כמה אקורד טורר סטיישן, מכונית שימושית למדי עם תא מטען ענק ודלת תא מטען בעיצוב מכוער מאוד;
גרסת ה-2.4 ליטר; עיצוב חיצוני (למעט בסטיישן);
יקרה מידי; לא מספיק מאובזרת;
בכל דור האקורד של הונדה הולכת צעד אחד (קטן מידי) קדימה;