הדור הזה של הונדה אקורד הגיע ארצה במגוון גרסאות גדול במיוחד ומבלבל במיוחד. גרסאות ה-1.8 וה-2.0 ליטר הן הגרסאות האירופאיות של האקורד ("אקורד בריטית", כפי שהן מכונות בארץ) והן הגיעו אלינו לקראת סוף חייו של הדגם כדי להתחרות בשוק ציי הרכב הגדולים. גרסאות ה-2.2 וה-3.0 ליטר הן הגרסאות היפניות של האקורד, שנועדו במקור לשוק היפני המקומי אבל הגיעו אלינו דרך השוק האמריקאי. גרסאות הקופה הנאות הן בכלל גרסאות אמריקאיות למהדרין והן נמכרו כאן במספרים קטנים למדי. בין שלל הגרסאות המבלבל הזה נותרה מכונית ברורה למדי - סדאן יפנית גדולה ואיכותית שאינה בולטת בדבר ממתחרותיה. נכון, יש לה מנועים חזקים יחסית לנפחם ומוניטין מצוין בשוק, אבל היא לא עושה שום דבר טוב יותר מהטויוטה אוונסיס או המאזדה 626 המקבילות והזולות משמעותית. נוחות הנסיעה טובה משל הסיוויק אבל אינה טובה ביחס למתחרות הגדולות יותר, הביצועים נאים אבל לא מרשימים ורמת האבזור סבירה ולא יותר.
מוניטין; גרסת הקופה הנאה והנדירה;
לא מצטיינת בדבר; יקרה יחסית למתחרותיה;
אם אתם לא חייבים את הסמל של הונדה חפשו את המתחרות היפניות האחרות;
עזרה בהבנת משמעות שתי ריג'קטים בבדיקת רכב