לנצ'יה תמא – סקירה היסטורית

(כמעט) יום הולדת 30 ללנצ'יה תמא, מכונית הסלון המצליחה האחרונה של לנצ'יה ובמידה מסוימת גם המכונית המצליחה האחרונה של היצרנית בכלל.

מכוניות סלון מעולם לא היו הצד החזק של תעשיית הרכב האיטלקית. אלפא, פיאט ולנצ'יה ייצרו במהלך שנות ה-60 וה-70 מכוניות סלון שחלקן היו מכוניות לא רעות כלל, אולם הן יוצרו "למען הפרוטוקול" ולא היוו תחרות של ממש למכוניות הסלון הגרמניות, ששלטו בשוק ללא עוררין. לנצ'יה, שהוקמה בשנת 1906, הייתה מחלוצות השימוש בהנעה קדמית והייתה בין הראשונות שהציעו מכוניות עם שלדת מונוקוק אחודה (כלומר ללא שלדה נפרדת). במשך שנים ארוכות ייצרה לנצ'יה מכוניות סלון שהתבססו על מנועי V4 בתצורת בוקסר. הסנונית הראשונה הייתה הלנצ'יה פלאביה, שהוחלפה בלנצ'יה 2000. למרות הקידמה הטכנולוגית שהפגינו המכוניות ורמת ההידור הגבוהה, המכירות היו איזוטוריות למדי. בשנת 1969 נקנתה לנצ'יה על ידי פיאט ולמרות ההשתלטות נשמרה במידה לא מבוטלת עצמאותה של לנצ'יה. המניע העיקרי של פיאט בהשתלטות היה ניצול הידע חסר התקדים של לנצ'יה בפיתוח מכוניות בעלות הנעה קדמית. הלנצ'יה הראשונה שהוצגה תחת כנפי פיאט הייתה ה"בטא" שהוצגה ב-1972 וזו השתמשה במנועים של פיאט בעלי גל זיזים עליון כפול.

למרות השליטה המלאה של פיאט בלנצ'יה, נאותו בפיאט לאפשר ללנצ'יה לתכנן מכונית סלון חדשה שתחליף את ה 2000 המיושנת. לנצ'יה גמא הוצגה ב-1976 והייתה המכונית היקרה והמהודרת ביותר בהיצע של לנצ'יה. הגמא עוצבה בתצורת פאסטבק ונראתה כמו בטא מגודלת, בהחלט שונה וחריגה מיתר מכוניות הסלון של תקופתה. היא השתמשה אף היא במנוע 4 בוכנות בתצורת בוקסר, בנפחים של 2.0 ו-2.5 ליטר. ההיצע כלל אפילו תיבה אוטומטית בת 4 מהירויות שפותחה על ידי לנצ'יה עצמם במיוחד למכונית. כמעט כצפוי מכירות הגמא היו שוליות למדי ובמשך 8 שנות ייצורה יוצרו 22 אלף מכוניות בלבד. לשם המחשה, באותה העת הוצגה המרצדס W123 שנמכרה פי 100 יותר!

בתחילת שנות ה-80 הגיעו בלנצ'יה למסקנה שאין עוד טעם לפתח מכונית עצמאית, בייחוד לאור צפי המכירות הנמוך, אך גם מצבה הכלכלי העגום של חברת האם, פיאט, בוודאי לא סייע. באותם שנים החלו בלנצ'יה בשיתוף פעולה עם סאאב השבדית וזו מצדה סייעה מאד ללנצ'יה בהקניית ידע בכל מה שנגע למיגון הפח, נקודת תורפה ידועה בלנצ'יה. באותה העת החל להירקם רעיון משותף בלנצ'יה, סאאב ופיאט, בדבר פיתוח פלטפורמה חדשה שתשמש את שלושת החברות ומעט מאוחר יותר הם שיתפו את אלפא רומיאו ברעיון, וזו מצידה הצטרפה אף היא לתוכנית. האינטרס של ארבעת החברות היה ברור; לנצ'יה הייתה מעוניינת להחליף את הגמא במכונית שסוף סוף תצליח להימכר, פיאט הייתה מעוניינת להחליף את הארג'נטה הארכאית שלא הייתה אלא 132 מתוחת פנים, אלפא הייתה מעוניינת להחליף את ה-6 הכושלת וסאאב הייתה מעוניינת להיכנס לשוק מכוניות הסלון עם מכונית גדולה ויקרה יותר מה-900 (שהייתה אז בפסגת ההיצע של סאאב).

כל חברה אמורה הייתה לתרום מהידע והניסיון שלה להצלחת הפרויקט - ללנצ'יה היה ניסיון חסר תקדים בפיתוח שלדות הנעה קדמית. לפיאט היה ידע רב בתהליכי ייצור חדישים. לסאאב היה ידע רב במיגון הפח, בבטיחות פאסיבית ובאיכות ייצור. ואילו אלפא הייתה המומחית במנועים. פרויקט טיפו 4 יצא לדרך, והוליד ארבע מכוניות - לנצ'יה תמא, פיאט כרומה, סאאב 9000 ואלפא 164.

לאחר שהושלם תכנון רצפת המכונית החלו בלנצ'יה בתכנון המכונית עצמה. הוחלט על שימוש במנועי ה-TC המצוינים של פיאט בנפח 2 ליטר, תיבת הילוכים ידנית עם 5 מהירויות או אוטומטית בעלת 3 מהירויות מתכנון עצמי של לנצ'יה. באותם שנים לא היו בהיצע של פיאט מנועי V6 ואלפא רומאו, שהייתה אז חברה ממשלתית, לא נאותה למכור ללנ'ציה מנועים. לכן, לשם ייצור גרסה ייצוגית בעלת מנוע V6 הוחלט לרכוש מנועי PRV, הזהים לאלו שהותקנו בוולוו 760 ובפיג'ו 604.
מנוע ה-2 ליטר המוזרק הפיק 119 כוחות סוס, מנוע ה-V6 הפיק 150 כוחות סוס ואילו הגרסה הספורטיבית, הטורבו, סיפקה 166 כוחות סוס וביצועים מעולים. לראשונה בלנצ'יה, הוצעה המכונית החדשה גם עם מנוע דיזל מוגש שסיפק 101 כוחות סוס. מערכת המתלים כללה שימוש ב-4 מתלי מ'קפרסון, הן קדמיים והן אחוריים, הגה כוח כציוד תקני ו-4 בלמי דיסק.

עיצוב המכונית הופקד בידי איטל דייזין בבעלותו של ג'יוג'יארו, שעיצב מכונית סלון גדולה למדי בעלת 4 דלתות. עיצוב המכונית לא היה חדשני או נועז והמראה היה סולידי ומאופק למדי. עיצוב הפנים בוצע על ידי לנצ'יה עצמם והיה, כמיטב מסורת לנצ'יה, מהודר ומפואר. המכונית כללה אבזור מותרות רב.

המכונית שנקראה לנצ'יה תמא, הוצגה בתערוכת טורינו 1984 והיתה הסנונית הראשונה במשפחת ה"טיפו 4". בניגוד למסורת ארוכת השנים של מכוניות הסלון האיטלקיות התמא זכתה להצלחה גדולה למן היום בו הוצגה. בנוסף זכתה התמא לרוח גבית מעיתונות הרכב ששיבחה והיללה את המכונית החדשה, בייחוד בכל מה שנגע להתנהגות הכביש המעולה והמהנה, הביצועים הטובים והנוחות הגבוהה. מעט לאחר השקתה, הציגה לנצ'יה את גרסת הסטיישן של המכונית, שעוצבה על ידי פינינפארינה האיטלקי ואפילו יוצרה על ידו. זו מצידה הוסיפה אטרקטיביות לדגמי התמא.

לנצ'יה ניצלה היטב את הצלחת התמא, ולקרת 1986 פיתחה גרסה מיוחדת למדי שנקראה 8.32.
המכונית עשתה שימוש במנוע ה-V8 של פרארי 308 עם ראשי מנוע בעלי 4 שסתומים, שפיתח הספק של 215 כוחות סוס. מנוע ה-V8 הורכב לרוחב, מה שדרש התאמות לא פשוטו. החידוש העיקרי בתחום השלדה היו בולמי זעזועים שניתן היה לכוונם אלקטרונית. תא בנוסעים עוצב מחדש והפגין רמת הידור גבוהה שכללה שימוש נרחב בעור איכותי. הגימיק העיצובי החיצוני היה ספוילר אחורי שהתרומם אוטומטית מעל מהירות מסוימת. הביצועים היו מצוינים, אבל לא טובים בהרבה מאלו של גרסת הטורבו הזולה ממנה בהרבה, ולכן לא זכתה ה-8.32 להצלחה גדולה.

לקראת סוף שנות ה-80 הציגו יצרנים אירופאיים רבים מכוניות סלון חדשות ובראשן אחותה לפלטפורמה, האלפא 164. כך שלראשונה נוצרה אופוזיציה רצינית לתמא, גם מבית. לכן הוחלט על ריענון המכונית ומתיחת פנים ראשונה בוצעה במכונית לקראת שנת הדגם 1989. השינוי החיצוני התבטא בגריל קדמי חדש ומעודן יותר, אך עיקר השינויים חלו בתא הנוסעים ובמה שמתחת למכסה המנוע. תא הנוסעים שודרג ע"י הוספת פסי עץ אמיתיים, החלפת גלגל ההגה, עיצובם מחדש של המושבים, כמו גם הוספת אופציות אבזור.

המנוע הבסיסי בהיצע נותר מנוע ה-2 ליטר וגם מנוע ה-V6 לא שונה. אך מנוע ה-2 ליטר קיבל ראש מנוע בעל 16 שסתומים, מה שהעלה את הספקו ל-150 כוחות סוס מכובדים בהחלט. המצמד הפך להידראולי ותיבת ההילוכים האוטומטית נרכשה מ-ZF הגרמנית וכללה 4 הילוכים (דגם ה-V6 המשיך לעשות שימוש בתיבה הישנה בת 3 מהירויות). מנוע הדיזל הוחלף במנוע חדש, והספקו עלה ל-118 כוחות סוס. גם מנוע הטורבו יצא נשכר מהשיפור והספקו עלה ל-185 כוחות סוס.והביצועים כמובן שופרו בהתאם. נוספו אופציות למערכת בולמי זעזועים מתכוונים אלקטרונית (כמו בתמא פרארי) והגה כוח המשנה את משקלו בהתאם למהירות הנסיעה (סרווטרוניק).

מתיחת הפנים, שלא הייתה משמעותית מבחינת העיצוב חיצוני, עזרה לתמא לשמור עם אטרקטיביות. כך שלמרות שהאופוזיציה התחזקה מאד, בין היתר בשל הופעת הב.מ.וו סדרה 5 החדשה (E34) ב-1989, התמא המשיכה להימכר היטב. מתיחת הפנים האחרונה לה זכתה המכונית נעשתה ב-1992. במסגרתה הוחלף סוף סוף מנוע ה-V6 העתיק הוחלף במנוע ה-V6 הנפלא של אלפא, שהציע ביצועים עדיפים בהרבה, אופי וצליל נהדרים.

לנצ'יה תמא יוצרה עד סוף 1994 ואז הוחלפה בקאפה החדשה, שלצערה של לנצ'יה ידעה הצלחה פחותה בהרבה. ניתן לומר שהתמא (ובמידה מסוימת גם האלפא 164) הייתה מכונית הסלון האיטלקית האחרונה שנמכרה היטב וגם הלנצ'יה האחרונה שזכתה להצלחה של ממש. התמא תיזכר כאחת ממכוניות הסלון הטובות ביותר שיוצרו אי פעם. מכונית בעלת עיצוב חיצוני מאופק, אך בעלת פנים אלגנטי ויוקרתי, שנהנתה מהתנהגות כביש מעולה ששולבה בביצועים מצוי\ינים שלא על חשבון הנוחות. ללא ספק היא הייתה המוצלחת במשפחת הטיפו 4.

אלירן מוסיף:
בתחילת 2009 נכנסה קרייזלר לפשיטת רגל, לאחר שלא עמדה בחובות ענק של כ-7 מיליארד דולר. פיאט, שהייתה אז במצב כלכלי טוב, החליטה לנצל את ההזדמנות ולהשתלט על נכסי קרייזלר כדי לחדור לשוק הרכב האמריקאי, שהיה אז רחוק מהישג ידה. לאחר שהצליחה פיאט להפחית את חובותיה של קרייזלר, רכשה פיאט כ-20 אחוזים ממניות החברה והפכה לבעלים שלה בפועל. בהמשך הזרימה פיאט מיליוני דולרים נוספים ובאמצע 2011 רכשה את קרייזלר במלואה.

כדי להצדיק את המהלך היקר הזה החלה פיאט לשתף ידע ומכלולים בין שלל יצרניות הרכב שהחזיקה. כחלק משיתוף הפעולה הזה הוצגה בתחילת שנת 2011 לנצ'יה תמא החדשה, שהיא לא יותר מאשר קרייזלר 300C עם סמלים חדשים. העיצוב החיצוני נותר כמעט ללא שינוי ובתא הנוסעים בוצעו עדכונים קלים שנועדו להקנות למכונית אופי יוקרתי יותר. היצע המנועים כלל שלושה מנועים - V6 בנזין (3.6 ליטר, 286 כוחות סוס) ושני מנועי V6 טורבו-דיזל (3 ליטרים, 190 ו-239 כוחות סוס). שיווקה של התמא החדש באירופה החל בסוף 2011 והיבואנית המקומית, סמל"ת, אף הודיעה בעבר כי בכוונתה לשווקה גם בישראל.

אך למרות האופטימיות, גם התמא החדשה לא מצליחה עד כה באירופה. למעשה, קצב המכירות התברר כנמוך במיוחד ולא גירד אפילו את התחזיות של בעלת הבית, פיאט.