עבריינים - ספורטאים (מרוץ הדראג החוקי הראשון)

אחד המשתתפים, בעל הפורד מווריק האדומה, סיפר שביטל הזמנה למירוץ לא חוקי בגלל היום הזה, והודיע למי שרוצה להתחרות איתו שיבוא למסלול. זה אומר הכל, לא?

קיבינימט. יותר מחמש שנים חיכינו לזה.
הפעם הקודמת הייתה במנחת ניצנה, בעידן טרום החוקיות, ואוי כמה שהיה לנו כיף. מאז המכוניות לא התחרו, זאת אומרת, היו תחרויות עדיין, אבל מקטגוריות נמוכות יותר, ולא של הטוענות לכתר. והנה, אני מוצא עצמי יוצא מהבית החדרתי שלי, בשלוש בבוקר, בשביל להריח קצת צמיגים, קצת ניטרו, קצת טורבואים מעשנים, והרבה אווירת אקשן. אתם יודעים, אקשן מהסוג האמיתי. מהסוג שגורם לך לרעד בלתי נשלט רק מלשמוע מנוע משודרג העובר לידך עם איזה מרכב מסביבו.
במפגשי רכב, ובתחרויות בעידן טרום החוק המוטורי, אני נמצא כבר מעל 15 שנים, עוד בתקופה בה היו לי שש קוביות משורטטות בבטן, ושיערי היה שחור. היום, בטני יותר בולטת מהחזה שלי, שיערי כבר מאפיר, מה שלא מאפיר מתחיל לנשור, ויש לי צרבת בכל הזדמנות. אבל במשך 15 השנים הללו, אי אפשר שלא להתפעל מזה שהפנים המלוות כל אירוע הן אותם הפנים. אמנם מקומטות יותר, מבוגרות יותר, ונכון שמתווספות פנים צעירות פה ושם, אבל הגרעין הרציני, נשאר אותו הגרעין. לכן, כולם מכירים את כולם. האווירה היא אווירת חג. כולם מתחבקים עם כולם וכולם מחייכים לכולם. זה לא משהו מובן מאליו בתחום בו מעוניינים לכתוש את ההוא שמתחרה בך. לכתוש. כל מילה אחרת פשוט תעוות את האמת.

רב סרן שמועתי

הפעם בניגוד לסיקור יבש של תוצאות מירוץ, החלטנו לסקר גם בתוך הקלעים, או למעשה בעיקר. אנחנו כאן בשביל הדרמה. בשביל זה דאגתי לאסוף את עמיתי וחבריי, ולדאוג שירחרחו בכל פינה אצל המתחרים. מה שימצאו שיגידו. לא מעט יככב כאן איזה רב סרן שמועתי שלא פעם צודק, אך לעיתים גם מפשל. לא כולם יאהבו את מה שאומר כאן, סביר להניח שאקבל לא מעט שיחות לסלולארי ויביעו את דעתם על העניין. וכנראה גם על אמי. אבל מה לא עושים בשביל המטרה. אז שנתחיל?

כידוע לכם האירוע גבה לא מעט שעות שינה מהמתחרים, וכאן לא מוכנים להפסיד. המקום השני למעשה הוא המפסיד הראשון, לכן מצאו עצמם המתחרים מכוונים את המכוניות להיות קיצוניות יותר. אתם יודעים, אולי תוספת 20 הסוסים תעזור להם לנצח על חודו של פגוש. הניסיון מלמד שזו טעות, שהרי יש כאן הרבה יותר מה להפסיד (אמינות) מאשר להרוויח. ומרפי כידוע לכם, לא מפספס הזדמנות לעקוץ. אלי חן, אחד מהמתחרים הטוענים לכתר, מהוותיקים שבהם, כבר למעלה משני עשורים שהוא בחבורה העליונה, מבצע את הטעות הזו ומגלה שעודף הסוסים גרמו לדיפרנציאל באסקורט קוזוורט' שלו, להישבר. אלי מתעצבן כאשר שואלים אותו אם זה כל כך קשה להביא דיפרנציאל כזה, שהרי חבל שהוא לא משתתף, והוא עונה בשאלה: "יש לך 40 אלף שקלים להביא לי?" ובכך מעמיד במקום את כל אלו שהעולם שלהם ורוד מדי. עוד אלי שנמצא בחבורה העליונה מעט פחות מעשור, אלי אלבג שמו, וגם הוא ביצע טעות כזו, אך כאן לא הדיפרנציאל הוא זה שקרס תחת העומס, אלא גל הארכובה. ככה רב סרן שמועתי מדווח לפחות. מקרה אחר קרה עם הפיאט X1/9 של מומי לוי, שנצפתה על גרר בלילה לפני האירוע, ולאחר מכן רצה שמועה על ראש מנוע שהתייאש מחיי הגדישות ושלח יד בנפשו.


מאלתרים

שלישיית המקרים הללו פשוט מעצבנים, שהרי השלישייה הזו הייתה לפי הציפיות צריכה להיות חלק מהחמישייה החזקה בארץ. בצמד המקרים הראשונים לא הייתה יכולת לתקן ולהיות מוכנים לקרב, ולכן הם לקחו מכונית אחרת שברשותן. היא חלשה יותר ואת התואר 'המהיר ביותר' הם לא ייקחו, אך עדיין יתחרו, וזה מדגדג להם כאמור כבר למעלה מחמש שנים. טיפוסים ספורטיביים לכל הדעות. הראשון לקח את המכונית של אשתו, מיצובישי איבו משודרגת הספק (כ-600 סוסים). כן זו החלשה, וסתם בכדי לסבר את האוזן, היא גם כבדה משמעותית. הבחור השני לקח את המכונית היומיומית שלו, החלושה, ניסאן GT-R.

תם נכון. מלכת מיאוצי הדראג למכוניות על, כאן היא המכונית החלופית. אמר פעם יהודי חכם במיוחד שהכל בחיים יחסי, אלי אלבג גורם לנו להפנים את זה בצורה קצת אחרת. ומה עם מומי לוי? רב סרן שמועתי סיפר שמצא ראש מנוע בהתראה קצרה, והוא הורכב אחר כבוד על בלוק המנוע. לא היה זמן להגדלת מעברי פליטה ויניקה, ופשוט הורכב כמו שהוא. ההספק כמובן, יהיה נמוך יותר ממה שהיה בעבר, ועדיין זה לא ימנע ממומי להתחרות. אלי אלבג בינתיים מגלה שלא יוכל להתחרות ללא לוחית רישוי כסופה. מה עושים? רב הסרן מגלה לנו שאלבג דאג לשלוח שליח על אופנוע כבד לקומפיוטסט, שיכין ל-GT-R לוחית מתאימה ויביאה בזמן. אופנוע כבד! סחתיין עליו.

מחליפים מים בוישרים

בשעה שבע בבוקר, לפי לוח הזמנים זהו זמן האימון של מירוצי הדראג, ואנו מתבשרים שיש עיכוב. בניגוד להסכם עם בעלי המנחת, הולכים לנחות כאן מטוסים. אז מקדימים את אימון הדריפטרים, כך לא ישתעממו נהגי הדראג ויוכלו לצפות בנהגי השחייה הצורנית. ב-8:50 אמור לנחות המטוס האחרון ונוכל להמשיך בתוכניות. אנו שעוקבים אחרי ההתפתחויות גם במתחמי הנהגים, מגלים רק צוות אחד שמאושר מהעניין, הצוות של אלבג. כך יש די והותר זמן להביא את הלוחית. והיא באה. רק שרב סרן שמועתי תפח מעט, הוסיף צמד גלגלים וקרא לעצמו - אודי Q7. איזה אופנוע ואיזה בטיח. בינתיים מציע אלבג להרים את ה-GT-R באוויר, לעשות עצמם מתעסקים עם משהו ובכך להדאיג קצת את המתחרים, אומר הוא בחיוך, וממשיך: "מקסימום נחליף מים בוישרים"...
בינתיים אצל מומי מציעים לצאת ולהביא קרח לצ'ארג'קולר, למען הביצועים יתפחו.
בפינה אחרת, נמצא בחור בשם עלאא עתאמנה. חבר קרוב ובחור מקסים, אשר נראה כמו הנגטיב של המתחרה הממוצע במתחם. רגוע, שלוו, רק ימים בודדים קודם הוציא את רכבו מהדיינו, השקיע את כל חסכונותיו במכונית והיום הוא רוצה לראות מה היא מסוגלת. הוא לא בא עם ציפיות, הוא בא עם חיוך, והרבה חברים. עלאא הוא הנציג היחידי מהמגזר והוא גאה בכך. מכיוון שאני יודע שיש עוד מתחרים ברמה גבוהה ליד ביתו, כפר קרע, שמשום מה קיפלו רגליהם, הערכתי אליו גוברת. ספורטאי אמיתי.


ממש כמו האולימפיאדה

הרחבה מפוצצת באנשים, חלקם אנשי סיוע, חלקם קנו כרטיס ומה שבטוח שאירוע מצומצם זה לא. מפתיע בכל פעם מחדש כמה שדראג הינו הענף שמושך הכי הרבה תשומת לב, ובהפרש ע-נ-ק. לחובבי הקטגוריות האחרות כמו ראלי, דריפטים וכו', זה נראה לא הגיוני. למה שיתעניינו בספורט שכל מטרתו היא להראות למי יש גדול יותר? לכו תסבירו להם שזה מאוד הגיוני, שהרי גם אלו שלא אוהבים אולימפיאדה עדיין צופים בריצת 100 המטרים. כמו שם גם כאן, תמיד מעניין מי המהיר ביותר. אחת המתמודדות על הכתר הפעם היא מיצובישי קולט. מכונית נשית בבסיסה, אשר עשתה הסבה למשהו גברי במיוחד. המכונית קיבלה את מכלולי ההנעה של אחותה הספורטיבית, לאנסר EVO, וגם את יחידת הכוח. כאשר כל מה שמפורק ועובר לקולט - משודרג. המכונית שייכת לסדנת MV רייסינג שבנתה את המכונית במשך שלוש שנים, בשושו, ונעזרה בסדנת TOP RPM ובשי טיונינג. השמועות דיברו על 750 עד 1,000 סוסים, והציפיות ממנה היו בשמיים. מנגד עומדת לה אמריקאית שחורה, קורבט משנת 1970, אוטומטית, הבעלים שנים בתחום, מיכה אלוני שמו, חבר טוב של רב סרן שמועתי ב', ומכוניתו לא ממש מצליחה לייצר באז סביבה. לא מפתיע כאשר לאחר כל הטרראם שייצרו בעבר בעלי מכוניות אמריקניות, בכל הזדמנות, ומשום מה דאגו לקבל בראש כמעט בכל עימות בקטגוריה הגבוהה. אבל מיכה אלוני לא מחבורת האמריקאיות, הוא מגיע דווקא מתחום האירופיות, ואם הוא הביא את המכונית סימן שיש כאן משהו אחר. לא רחוק ממנה עומדת אמריקאית אחרת, פורד מווריק משנת 1973, מכסה המנוע פתוח ואנו מציצים, המומחה לידי, רב סרן שמועתי א', מציין שלפי מה שהוא רואה חיצונית, יש כאן 400 סוסים, לא יותר. אני ניגש לעופר, הבעלים, ושואל להספק המוערך, עופר משיב 550 סוסים. ולי רק נותר לשאול אם זה ללא עזרת הבלון שהרגע פתח בתא המטען. עופר מחייך ואומר שללא העזרה הזו, הוא נשאר רק עם 400 סוסים. מה תגידו, צדק הרב סרן הזה...

מה זה אופטרוניקה?

לידו יש את המבנה המתנפח של פיט סטופ, החבר'ה הכי מסודרים בתחום. כבר שמונה שנים שהם עם המבנה המתנפח הזה, בכל אירוע. מהגדול ביותר ועד הקטן ביותר. דודי בן זאב, הבעלים, מספר ששיתוף הפעולה עם סדנת TIG הניב ארבע מתחרות: צמד סיאטים לקטגוריה הקדמית, פורשה 964 לקטגוריה האחורית, והאיבו של ערן גומר, אחד הבעלים של TIG.ההשמועות מדברות על זה שיש לה 600 סוסים, אבל אילן, שותפו של ערן, מגיע עם בירה בידו וחיוך גדול ומסביר שיש כאן רק 450 סוסים. מצד שני אילן עם חיוך, אולי הוא נהנה להיות פסימי. הפורשה 964 ידועה לכל, הספקה מדגדג 600 סוסים והיא כבר השתתפה בכל אירועי העבר. כמו שצריך. הכבוד כמובן ניתן לבעלים. עוד קרדיט צריך לתת לבנצי גלעד, מומחה אופטרוניקה בעל שם עולמי, מעורב בפרויקטים צבאיים, אשר מעורב בתחום הדראג עד הצוואר, הפעם מחליט להשתתף עם מכונית הנעה קדמית שברשותו, סיאט לאון משורגת APR, ולא עם מתחרה כפולת הנעה חזקה ומשודרגת מבית פורשה הנמצאת בחניית ביתו. הסיאט הנוספת הינה של ג'ון צ'יקו והיא משודרגת APR גם היא.

ממול נמצאת הסככה של MAX POWER, שם היה אפשר למצוא חמש אימפרזות. אם פעם אלי אלקריף המכונה "בונבוניירה" היה ידוע בקרב חובבי ה-VTEC היום הוא ידוע בקרב חובבי הבוקסר. אותו תמיד לוקחים בחשבון.
צמוד אליו נמצא עודד. פעם היה מתמודד עם מרצדס משודרגת AMG, היום עבר לב.מ.וו Z3. את יכולות הב.מ.וו לא יצא עוד לאף אחד לראות. את המרצדס יצא, והיא הייתה די מפלצתית. הבחור תחרותי מאוד, והשמועות מספרות על שהיה מתחבא ובודק עם שעון עצר את המתחרים, וכך לא היה מרפה עד לתוצאות טובות מהם. הבחור לא צעיר, ומדיר שינה מעיני המתחרים הרציניים. תענוג לראות אותו כאן.
עוד משתתף הינו צדוק, הבעלים של קורבט ZR1. לאחר מכוניות משופרות, הבחור התברגן וקנה מכונית מהחברה. כן בטח, התברגן...


אחרונים חביבים

שאר המתמודדים הם דם חם יחסית. אפשר למצוא כאן את סדנת ארגונטיקס, המתמקצעת בייצור מערכות יניקה ופליטה. הבעלים לירן סיסו, מספר על שיתוף הפעולה עם הטיונר דני פיסטינר ועל המשתתפים שהגיעו דרכם. הראשונה היא מתחרה בקטגורית ההנעה האחורית, ניסאן סילביה משודרגת תא מנוע להספק של 767 סוסים אשר על הנייר צריכה להיות מתמודדת רצינית על המדרגה הגבוהה, או לפחות על אחת מאלו שלצידה. המכונית השנייה הינה סובארו STI אשר משודרגת הספק ל-720 סוסים.

משתתף נוסף הינו גיל ברוך, חובב רכב ידוע. באמתחתו הרבה מכוניות שגורמות לריר אצל כל אחד בתחום, החל מרנו 5 אלפין, דרך אונו טורבו, גולף GTI דור ראשון שהוצגה בתערוכת ז'נבה 1977, פיאט קופה ובטוח שכחתי עוד מכונית או שתיים או שבעים. הפעם הוא הגיע לתת בראש עם הפורשה שקנה, 911 טורבו מבציר 2008, זו מכונית שיורדת מ-12 שניות ועוד עם מזגן.
אחרונים חביבים הינם החבר'ה מהפורום tunerholics, חבר'ה צעירים שלא מתייאשים ועושים מה שהם אוהבים, בעיקר טיולים. אה כן, ולצחוק האחד על השני. בריאות. בכל מקרה הם הגיעו עם סיאט לאון, זו המכונית של מאור חדד והיא ננהגת על ידי עידן אברג'יל, בחור מקסים במיוחד. למכונית צ'יפ של GIAC ושאר שדרוגים, ההספק עומד על 450 סוסים לטענתם, והם כאן בשביל ליהנות. צודקים.
ואני? אני רק מצטער שהפעם אני מהצד של העיתונאים ולא מהצד של המתחרים.

מתחילים

מקצה האימון נפתח. השעה 12:00. חמש שעות מאוחר יותר. זה גורם לזירוז רציני בין מקצה למקצה. זה טוב לקהל שלא משתעמם, פחות לנהגים שרוצים להתרכז, פחות לצוות הסיוע, ופחות לנו העיתונאים שמנסים לסקר ולא לפספס כלום.
רשמים מהאימון הראשון ומהמקצה הרשמי הראשון הינם:
בקטגוריה הקדמית ישנם שלושה מתחרים שירדו מ-13 שניות. דיוויד ארגמן עם התוצאה הטובה ביותר, 12.64 שניות, אחריו עידן אברג'יל עם 12.72 וג'ון צ'יקו עם 12.88 שניות.
בהנעה האחורית שישה מתוך השמונה מצליחים לרדת מ-13 שניות, התוצאה הטובה ביותר שייכת למומי, כצפוי, הוא חוצה בזמן של 11.06 שניות, אחריו צדוק עם הקורבט ZR1 מבצע תוצאה של 12.09. קורבט אחרת, בת 42 חוצה שלוש עשיריות השנייה לאט יותר, 12.12 שניות וזוכה לתשואות מהקהל שלא ציפה לזה. גיא והסילביה חוצים רק בתוצאה של 12.2 שניות ואבי והפורשה 964 בתוצאה של 12.34 שניות.
הקטגוריה הבאה הינה הכפולה:
מיכאל רייכלין עם הקולט איבו פורעים את השטרות עם תוצאה של 10.71 שניות! זוהי תוצאה מדהימה, לא פחות. עלאא עתאמנה מבצע תוצאה טובה פחות רק במקצת, ומבצע את חציית 400 המטרים בתוצאה של 10.80 שניות. מטורף מה שהולך כאן. גרי עם הסובארו GT הלבנה חוצה את הקו עם 11.17 שניות. אלי אלבג חוצה עם ה-GT-R ב-11.25 שניות, גורם לכולם לדמיין מה יקרה אם ישדרג אותה ולא את הסובארו... גיל ברוך חוצה עם הפורשה ב-11.53, קצת אחריו אלי חן עם האיבו של אשתו, 11.6 שניות וכאן כבר יש סיפור: בזינוק נפלה דוושת המצמד לרצפה ומיאנה להתרומם. עד קו ה-400 מטרים הוא העביר הילוכים ללא המצמד. אתם יכולים לדמיין איך זה נשמע ונראה. ואתם לא רוצים להיות אחד הסינכרונים של תיבת ההילוכים במקרה הזה. עכשיו, כאשר מסתכלים על התוצאה מבינים שהמכונית של אשתו פשוט פסיכית, ולגמרי רוצים לראות את המכונית החזקה משמעותית שנמצאת אצלם בחניה וכרגע ללא דיפרנציאל תקין. אלי אלקריף חוצה בתוצאה של 11.86 מכובדים. שאר המתחרים לא הצליחו לרדת מרף 12 השניות.


הוכחה למזלזלים

ממתינים לשלב הבא. בינתיים שומעים את מומי מתלונן שאין לו אחיזה והוא כל הזמן מזגזג על המסלול. אלי חן נסע עם מזגן, הוא טוען שהוא לא צריך להזיע עד שיזניקו אותו, וגם ככה המזגן מתנתק לבד כשיש עומס...

לא נסקר כל מירוץ, אלא ניתן דגש על המעניינים.
בהנעה האחורית הייתה דרמה רצינית יותר. מומי כצפוי מנצח ומעניק את מופע חייו עם החלקות כוח לאורך המסלול, גם באיזור בו הוא מגיע למהירות של מיליונת'לפים קמ"ש וגורם לקהל לצעוק מהנאה. בטח המארגנים צעקו מהפחד שזה לא יגמר טוב, מה שבטוח זה שהשוטרים נצפו צועקים מהתפעלות, נהנים מכל רגע. ה-Z3 הפסידה לקורבט הישנה שחצתה במהירות 203 קמ"ש את קו הסיום, וה-964 ניצחה את הסילביה שהשאירה את הכבוד לזקנות ממנה, למרות שגם היא לא בדיוק צעירונת.

הגיע תורם של מתחרות ההנעה הכפולה.
ראשונים לצאת הינם ה-GT השחורה של עלאא והאיבו של ערן גומר. זה לא כוחות וכך גם היה. שניהם מזנקים והאימפרזה מתרחקת בקצב לא אנושי ובורחת היישר אל האופק. אחר ניתן היה לראות את הקולט איבו עם תוצאה מטורפת, מדהימה, של 10.2 שניות, ולו היה הנהג מיומן יותר, אז גם היה חוצה רשמית את רף העשר שניות. הוותיקים יותר כבר צעקו מהצד שישחרר את ההילוך הראשון ויעביר לשני, כי אין צורך לרכב עליו עד למנתק, להילוך השני יש מספיק מומנט לדחוף קדימה בלינאריות ובאותו הקצב. זה לא עוזר. ועדיין תוצאה כזו. גם לאלי חן, אחד מהמתחרים הרציניים יותר שלו, יש הערכת כבוד גדולה. בין לבין אני שואל את הטיונר של מכונית, שי, כמה הם הוציאו בדיינו. שי אומר שזה סוד וחוץ ממני ומהקוראים אף אחד לא יידע... אני מהנהן לחיוב. שהרי אני איש סוד, ואתם גם. אלי חן ששומע מתקשה להאמין, ומסביר שזה לא הגיוני כי לסוג המגדש המותקן אין יכולת להספק של 1000 סוסים, זו סטייה רצינית לנתוני היצרן. סטייה אופטימית כמובן. שי מחייך ומבקש להמשיך את הויכוח מאוחר יותר. בכל מקרה, בינתיים, דני פיסטינר לוקח את היצירה שלו ושל ארגונטיקס וחוצה את קו הסיום לפני ה-GT-R של אלבג. הוכחה רשמית למזלזלים, שאמרו בפורומים שהניסאן תיקח בהליכה את כל ה"משפרים הישראלים", שיש לנו כאן תרבות מוטורית בתחום הדראג, והיא ברמה גבוהה.


אם למישהו היה ספק

הגמר. בהנעה הקדמית, הזקנה מראה שכוחה עדיין במותניה ומנצחת את ג'ון צ'יקו והסיאט לאון. שלישי, דרך אגב, סיימו עידן אברג'יל והסיאט, לקול צהלת חבורת TUNERHOLICS.
מתחרי ההנעה האחורית הינם מיכה אלוני עם הקורבט משודרגת ה-LS3 והסופרצ'ארג'ר מול מומי והמפלצת הכסופה בעלת קיט הדלארה. כוחות זה לא, ומומי אמור להתעופף קדימה. זה לא סוד וגם הבעלים של הקורבט יודע זאת.
מחממים צמיגים. הקורבט מבצעת זאת לפי הספר, עשן יפהפה יוצא מבתי גלגליה והיא מגיעה לקו תוך מחיאות כפיים מהקהל. אוהבים אותה כאן. מומי לא יכול לבצע זאת, יש לו עודף אחיזה ומיד המכונית 'תופסת זווית' ומתחילה להתקדם... והוא מוותר.
האורות מתחלפים ומומי קופץ ונעצר ואילו הקורבט יוצאת מהמקום בסחרור גלגלים עד למהירות תלת ספרתית וממשיכה לבדה אל קו הסיום. ברקע צרחות הקהל. כאן אוהבים את האנדרדוג הזאת, והחברים של בעל הקורבט מאושרים, צורחים לשמיים. גם כמה כאלו שלא רצו לראות את הפיאט שוב במדרגה הראשונה בפודיום.
לאחר מכן התחילו התלחשויות. תיאוריית קונספירציה. קשה לנו להאמין שזה אמיתי, אבל כך נהג הפיאט לא יוכל להגיד שהפסיד לקולט...

הקולט נעמדת והסובארו לצידה. זה אמור להיות ה-קרב של היום הזה. שני היחידים שהצליחו לרדת מ-11 שניות. הקהל בשקט. מעריצים את הקולט ולא יכולים שלא לאהוב את בעל ה-GT השחורה. ואז הסובארו מבצעת נסיעה אחורה, מסתובבת ונוסעת מהמקום. הפרשן שואל אם הוא התבלבל. לחלק מאיתנו זה נראה כאילו התרחק כי שלפוחיתו לחצה ואולי הוא צריך להטיל מימיו לפני המירוץ. בינתיים נאמר שהוא פסל במקצה הקודם. זעקות ייאוש מכל עבר, חלק אומרים שנעשה כאן עוול, חלק אומרים שזה לא הוגן. גם שי אמויאל הטיונר המום. הוא שמח לראות את צמד פירותיו על קו הסיום. בינתיים דני פיסטינר וארגונטיקס, מעמידים את ה-STI על קו הסיום. יש אות והאימפרזה עפה קדימה והמיצובישי מזנקת ממש גרוע. לרגע זה נראה כמו השידור החוזר של הגמר הקודם ואז המיצובישי מתעשתת, ופשוט אוספת את הסובארו כאילו היא עומדת, וחוצה לפניה את קו הסיום, מפגינה לכולם מי המלכה החדשה.לאחר כן, סיפר דני שלא נכנס לו ההילוך השלישי. זה יכול להישמע כתירוץ, אך זה הגיוני לאור קצב צמצום הקולט.

אלוף האלופים

מנצחת ההנעה האחורית מתייצבת לצד המיצובישי.
ברור לכולם מי תנצח וברור לכולם גם למה יש את אלוף האלופים. אלי חן רצה את מומי בגמר. עכשיו אלי חן ללא המכונית שלו בכלל, ומומי כשל בגמר. כרגע יש מכונית עם יתרון צמד שניות ליד מתחרתה.
אבל זה פחות מעניין, שהרי כולם יודעים מי היא המהירה יותר. חלק רוצים לראות את המיצובישי חוצה את הקו מתחת לרף 10 השניות, חלק רוצים שהאנדרדוג ינצח.
ושוב, המופע של מיכה אשר מחמם צמיגיו למען ייצא כראוי מהמקום. המיצובישי בעלת ההנעה הכפולה פשוט ניגשת ונעמדת.
האות לזינוק ניתן.

הקורבט שועטת קדימה והקולט פשוט קופאת במקום.
צרחות שמחה מכל עבר, חלק משמחה, חלק מהבלתי יאומן. פעמיים זה קרה, פעמיים לא הגיוניות. כמה מזל צריך אדם וכמה ספציפית יש לבחור הזה. אלוף האלופים הוא לא המהיר ביותר, אבל למי זה איכפת כולם מאושרים כאילו שוב זכינו באירוויזיון. סתם, הייתי חייב לתת השוואה מטומטמת.
רגע לפני הפודיום אנו רואים שמומי והפיאט שלו עושים מעשה טוב ונותנים לחתן-כלה להצטלם ליד המכונית. זה רגע שאתה פשוט עוצר את כל המולת המרוצים ומסתכל בעיניים הגיוניות יותר על העולם. איש חביב הוא מומי, מלבד היותו מילון מקצועי בכל הנוגע למכונאות, ומקצוען.

עד לפודיום אנו רואים שחלק מהמשתתפים עזבו. וזה מרתיח. כך גם מיקי יוחאי מארגן המירוץ אומר, והוא צודק. פיילוט ראשון, והוא רק בשבילנו, לא יאה ולא נאה ללכת. תנו כבוד עד לסיום, זה לא היה קל לארגן הכל

הפודיום מתחיל ויש חגיגה. מחיאות כפיים וכיף.
הרגע היה היסטוריה. ולמי איכפת שאלוף האלופים עלה עם מכנס קצר וכפכפים לקבל את הגביע.

* * *

להיות אופטימיים?
"אירוע הבא", אומר אחד מהבוחנים הטכניים ,"לא יהיה כנראה. לא עם המתחרים האלה. לא נוכל לאפשר להם להתחרות. זה רק בשביל הפיילוט. הנהגים יודעים את זה והבינו. חלקם אמרו שהם יורידו את המכונית מהכביש, אבל רק כשיראו שזה מתקדם לאן שהוא".

תודה
לקבוצת קרוס קאנטרי ולעומד בראשה מיקי יוחאי, שכנגד הציפיות הצליח להעמיד את המירוץ הזה על כנו למרות העיכובים. ממערכת מגזין הגה, אנו מצדיעים לך.

ביקורת בונה
כאשר הגענו צוות מוטו תקשורת, קיבלנו הערה עוקצנית על הכמות. כאילו, במקום לשמוח שיש צוות תקשורת גדול, עם אהבה לתחום, שמגיע לסקר ופרוס בכל המתחם, אתם מוצאים איכשהו את השלילי. בנוסף, זמן ההמתנה הארוך עד לפודיום גרם למתמודדים ולצוותי הסיוע להתייאש ולצאת הביתה.

מנפצים מיתוסים
מה לא נאמר בכלי התקשורת? חוליגנים, אויבי האומה, בגללם לא יורד גשם, ובגללם איראן מתחמשת בנשק גרעיני. אבל הפעם הוכח אחת ולתמיד שלא כך הדבר, המתחרים התנהגו לתפארת. הקהל התנהג לתפארת. יש כאן ענף ספורט לתפארת. ענף הדראג.

נפקחות העיניים
זה היה כחלום, אך לראות שוטרים מחייכים, מתעניינים, נהנים, מחייכים, וזאת כאשר עוברים לידם מכוניות משופרות קצה, זה לא מחזה נפוץ. קבוצת קציני המשטרה שהיו במקום הבינו, כאן אלו באמת אנשים עם אהבה לתחום. לא חוליגנים. מקצוענים. אנו רק נקווה שאת מה שהם ראו, כולל סירטוני מקצי התאוצה שהסריטו עם מכשיריהם הסלולאריים, הם יעבירו הלאה. לא למען ביקורי בית אלא למען הפנמה שלא עבריינים הם המתחרים, אלא ספורטאים.

* * *