אופל אינסיגניה – היה מנוע?!

עם מנוע טורבו מוצלח ומרכב בעיצוב ספורטיבי אופל אינסיגניה מבטיחה וגם מקיימת. נסיעת מבחן על המשפחתית הגדולה של אופל.

כחובב המותג מזה שנים ובעלים של מספר רכבי אופל בעבר ובהווה, היה זה די ברור שאני אהיה זה שאבחן את האינסיגניה טורבו שנחתה במערכת האתר ביום חורף גשום. לפני שאצא לדרך ואספר לכם איך היא על הכביש, נעבור לסקירה קצרה.
אופל אינסיגניה היא מכונית משפחתית-גדולה, חברה בקבוצת הרכבים שפעם היינו קוראים לה "רכב מנהלים" עד שהשם הזה יצא מהאופנה. בקנה מידה ישראלי היא ממותגת מול מתחרות כמו סובארו B4 או יונדאי i40, כשהיא נופלת ביניהן גם מבחינת גודל וגם מבחינת המחיר. בקנה מידה גלובאלי, האינסיגניה החליפה בשנת 2008 את האופל ווקטרה C עם הבטחה להצעיד את אופל העולמית לקראת שווקים חדשים ועידן גלובאלי. איך זה מסתדר עם השוק הישראלי? את זה כבר אאלץ לבדוק בעצמי.

אני ניגש אל רכב המבחן. סיבוב מסביב לרכב חושף מרכב 5 דלתות נאה אשר מזכיר מרכב קופה ומקנה לרכב מראה דינמי וספורטיבי. בשל הישבן המשתפל אשר גם נהיה צר יותר לקראת סופו, הרכב נראה קטן יותר מגודלו האמיתי. הרמת דלת תא המטען חושפת תא מטען מרשים של 500 ליטר עם פתח הטענה צר במקצת ורצפה גבוהה יחסית שגוזלת גובה רב. תא המטען ארוך וחושף את גודלה האמיתי של האינסיגניה. לא מדובר ברכב קטן, אפילו לא לסגמנט שלו.

אני פותח את הדלת, נכנס אל תא הנוסעים. הרכב בהחלט מרווח, מלפנים וגם מאחור, כצפוי מרכב באורך 4.83 מטר. הביקורת היחידה על המרווח הפנימי נוגעת למרווח הראש של היושבים מאחור, כנראה שיש מחיר לעיצוב בסגנון הקופה. תא הנוסעים אלגנטי ובהחלט מרגיש איכותי, אולם שפע הכפתורים בקונסולה המרכזית מכביד מאוד על התפעול השוטף ולמספר טרמפיסטים אשר חלקו איתי את נסיעת המבחן הוא אפילו נראה מאיים. לא פעם ולא פעמיים שמעתי במהלך המבחן את השאלה "איך בכלל זוכרים מה עושים כל הכפתורים האלה?". בעיית ריבוי הכפתורים היא אחת מהבעיות שסוחבת איתה אופל גם לאסטרה.

שנייה לפני שנתניע ונצא לדרך, נתעכב ברשותכם על מה ששוכן מתחת למכסה המנוע מאחר שללא ספק, מדובר בתכונה החזקה ביותר ברכב.
את מנוע ה-2 ליטר טורבו של אופל אינסיגניה פגשתי לראשונה כבר בשנות ה-90, כשהוא שכן מתחת למכסה המנוע של אופל ווקטרה A טורבו שהייתה בבעלותו של או"מניק מלבנון. כבר אז היה ברור שמדובר בפנינה מוטורית יוצאת דופן. ההספק היה מרשים (אז עמד על 201 כ"ס), המנוע טיפס עד למנתק ללא שום היסוס או השהיית טורבו מורגשת ולמרות שהווקטרה הייתה רכב די משעמם המנוע הזה הפך אותה לספורט-טורר מהמדרגה הראשונה.

אז האינסיגניה היא הכל חוץ מאשר משעממת. אבל ללא ספק, גם כאן המנוע משדרג אותה שתי רמות למעלה.בגרסתו הנוכחית, למרות שפע בקרות ומחשבים אשר נועדו להפחית פליטת מזהמים, עדיין המנוע מזכיר את אותו מנוע LET אלמותי מהווקטרה. בזכות תיבת הילוכים פלנטרית מסורתית (וטובה) בעלת 6 הילוכים הוא מרגיש אנרגטי בכל מצב. כל לחיצה הגונה על דוושת הגז מקפיצה את המנוע לכיוון הקו האדום ללא היסוס מיוחד והרכב מאיץ בצורה מרשימה כמעט בכל מהירות.

גם השלדה לא נשארת מאחור, עם כיול על הצד הקשיח כצפוי מתפארת תוצרת גרמניה. אותה השלדה מאפשרת נהיגה ספורטיבית ונמרצת, אולם ההגה אילם לחלוטין, בעל מרכוז אגרסיבי יתר על המידה ופוגע בשלמות החבילה. זאת ללא ספק מכונית מנהלים שנעים (וגם קל) לנהוג אותה מהר בכביש המהיר אבל פחות מעניין לקחת אותה לכבישי ההרים. על כבישים מהירים סלולים היטב היא פשוט פורחת, משדרת ביטחון רב גם במהירויות שבוודאי יפה עליהן השתיקה. בכבישי נס הרים היא אולי מאוד מהירה, אבל בטוח לא מאוד מהנה.

צריכת הדלק, לעומת זאת, סובלת מאוד מיכולת ההאצה של האינסיגניה. בסוף נסיעת מבחן מאומצת בעלת לא מעט קטעים ספורטיביים עמדה צריכת הדלק על 6.6 קילומטרים לליטר. בנסיעה רגועה אפשר כמובן לשפר את המצב, ולהגיע קרוב יותר לקו ה-10 קילומטרים ליטר. אין מה לעשות, משקלה של העצמי האינסיגניה (כ-1,500 קילוגרמים) ותיבת ההילוכים האוטומטית המסורתית גובים את מחירם.

סיכום:

מנוע ה-2 ליטר טורבו של האינסיגניה הוא זה שהופך אותה למתחרה מעניינת בקבוצה. המנוע הנהדר הזה מזניק את האינסיגניה למהירויות גבוהות מאוד בזמן קצר מאוד ומשדרג את האינסיגניה באופן מאוד משמעותי. מרווח הפנים הנדיב, המושבים הנוחים ותיבת ההילוכים המצוינת מוסיפים אף הם כמה נקודות נוספות לזכותה של האינסיגניה אך מתגמדים מול המנוע המוצלח הזה. לחובתה של האינסיגניה עומדים תא הנוסעים עמוס כפתורים וצריכת דלק לא ממש נמוכה. בימים בהם ליטר דלק מגרד את השמונה שקלים מלמטה, אחזקה של אופל אינסיגניה יכולה להפוך לעניין לא זול במיוחד. מי שמוטרד פחות מצריכת הדלק, יגלה מכונית טובה ונוחה, שקל ונעים לנהוג אותה למרחקים ארוכים.