ניסאן נבארה – כמו ג'ינס

טנדר עבודה קשוח אך מאובזר, רכב שטח עם עבירות טובה אך גם עם יכולת שיוט נינוחה. ניסאן נבארה הוא טנדר רב שימושי.

יום שני, 10:13, מתחם יד חרוצים, תל-אביב

שי, אחראי נסיעות המבחן באולם התצוגה התל-אביבי של ניסאן, מלווה אותי לחניה במעלית הקלסטרופוביות משהו של בניין קרסו. שנייה לפני שנכנסו לאזור התת-קרקעי ונטול הקליטה של החניון מצלצל אצלי הנייד. ש', הבוס הגדול, על הקו. "איתמר, איפה אתה?!" הוא שואל ולא ממש מחכה לתשובה. "כולם מחכים לך כבר במשרד עם הציוד שצריך להוביל. קיבלת כבר את הטנדר?" כך נגוז לו החלום על טיול מעינות בהרי ירושלים והתהווה לו יום ארוך שדומה יותר ליום עבודה של פועל הובלות ופחות ליום סטנדרטי של סטודנט בחופשת קיץ.

רגע לפני שאני מטפס במעלה החניון שי עוד מספיק לבקש ממני לשמור טוב על הנבארה. הוא לא מבקש סתם, רכב ההדגמה שקיבלנו חדש-דנדש עם משהו כמו 200 קילומטרים על השעון. הכל מרגיש וגם מריח חדש. חדש, אבל גם מוכר. הנבארה מבוסס על הפלטפורמה של הפאת'פיינדר (או שאולי זה הפוך? לא משנה...) ותא הנוסעים הועתק כמעט לחלוטין ממנו. מצד אחד זה אומר שהפלסטיקה כאן נוקשה, חלולה ומחוספסת - בדיוק מה שאתם מצפים למצוא ברכב עבודה קשיח. מצד שני, זה אומר שיש כאן כמה פריטי אבזור שממש לא נהוג למצוא ברכבי עבודה קשוחים - מערכת שמע מקורית עם שליטה מההגה וחיבור בלוטות', בקרת אקלים מפוצלת או הגה בציפוי עור. גם כשמסתכלים מבחוץ מגלים מדרגות צד וחישוקי סגסוגת מקוריים שמצטרפים לעיצוב השרירי והמרשים. מצד אחד כלי עבודה קשוח, מצד שני רכב פנאי מאובזר.

יום שני, 10:38, צפון תל-אביב

מדהים לגלות כמה זמן לוקח לחצות את תל-אביב מצד לצד. הפקקים האיטיים של העיר שלא נרדמת מאפשרים לי להתרשם מתא הנוסעים השקט ומההגה הקליל אך גם מאפשרים לי להעביר מבט בוחן נוסף על תא הנוסעים. המושבים הקדמיים נוחים, מרווחים ואוחזים. בצד המשענת של מושב הנהג יש ידית מוזרה שדוחפת מין מדף פלסטיק קשיח לגב הנהג, אני לא חושב שזה יהיה נוח לבן אדם נורמאלי כלשהוא. בין שני המושבים הקדמיים יש משענת יד נוחה (למה זה לא מגיע כסטנדרט בכל רכב?!) ומתחתיה מסתתר תא אכסון עמוק. תא הכפפות לא גדול במיוחד אבל מפוצל לשני חלקים. מערכת השמע המקורית (שנלקחה היישר מהמיקרה הקודמת) די פשוטה אך מפיקה שמע באיכות סבירה. בקרת האקלים המפוצלת היא גימיק חביב אך קשה לי להאמין שהיא תהיה שימושית במיוחד ברכב עבודה קשוח. כך או כך, היא יעילה למדי ולא התקשתה להקפיא את תא הנוסעים ביום הלא-מאוד-חם בו נהגתי.

בינתיים ש' כבר על קוצים מחוץ למשרד, שומר על ערימת ציוד שכוללת כמה שולחנות, אופניים ושידה אחת כבדה במיוחד מעץ מלא במיוחד. את כל זה צריך להכניס לארגז האחורי של הנבארה, ומסתבר שהוא לא גדול במיוחד. למעשה, בהשוואה לטנדרי עבודה אחרים מציע הנבארה ארגז בינוני מינוס באורכו וממוצע בעומקו. מפתיע גם לגלות שהארגז כאן לא כולל שום אוזניים או ווים לעיגון המטען. ש' מפקד על חבורת הבטלנים מלמטה, נגלה ראשונה של ציוד עושה דרכה אל הארגז ואנחנו יוצאים לכיוון הרצלייה. נחמד לגלות שנוחות הנסיעה, שהייתה מעט קופצנית טרם הטענתו של הארגז, הופכת לנעימה יותר עם משקל מאחור.

יום שני, 12:15,דרום הרצלייה

הפריקה הראשונה מסתיימת עם פצוע חרדה אחד (שראה את חייו עוברים למול עיניו כשכוורת במשקל כבד התדרדרה לעברו במדרגות) אך עם אפס פגועים בגוף. אנחנו חוזרים להביא את השידה. למה צריך לבנות אותן מעץ מלא בכלל?! השידה הכבדה מוטענת אחר כבוד לארגז ואני מוטען אחר כבוד למושב האחורי בעוד ש' לוקח פיקוד על ההגה. לא נוח שם. זאת אומרת, לא נוח שם יחסית למושביים הקדמיים. יחסית למה שאולי הכרתם בטנדרי עבודה יפניים ישנים מדובר בשיפור ניכר. הנוסעים בו עדיין יסבלו מתנוחת ישיבה נמוכה למדי ומשענת גב בזווית לא ממש אורטופדית. מעניין מדוע זו הייתה ונותרה נקודת תורפה עיקרית ברוב טנדרי העבודה. אני תוהה לעצמי האם הייתי מסכים להחליף משפחתית סטנדרטית בטנדר עבודה שכזה, מאובזר ומרוכך ככל שיהיה. האמת היא שאני בספק, זה לא תחליף ראוי למשפחתית סטנדרטית וכנראה גם לא ממש תחליף לג'יפ המשפחתי הקשוח. אלא אם תצליחו לשכנע את האישה שדריפטים בלתי צפויים בכיכר של אזורי חן זה עניין חיובי.

יום שני, 15:33, דרום הרצליה

נראה לי שסיימנו כאן. נדמה לי שמישהו צעק משהו על מלא דברים קטנים שעוד נשארו מאחור. אין לי מושג, כרגע הדבר המלא היחיד שאני יכול לחשוב עליו זה באגט. מלא בשניצל או בשווארמה, לא ממש משנה, אני זורם. שמישהו כבר יקפוץ לקחת אותם, בינתיים אני קופץ עם הניסאן להביא אוכל לחברה'. על הכביש המהיר נטול הפקקים אפשר לשחרר את כל 190 הסוסים שמפיק מנוע ה-2.5 ליטרים טורבו-דיזל של הנבארה ולהתרשם מנתון המומנט המאוד מרשים שלה - לא פחות מ-46 קג"מ הזמינים כבר ב-2000 סל"ד.

תיבת ההילוכים כאן היא אוטומטית מהסוג הישן והטוב, עם חמישה הילוכים. זה די והותר עבור רכב כזה, כשההילוך החמישי מאפשר לשמור על סל"ד שיוט נמוך למדי והמנוע הגמיש ממש לא מתרגש מזה. לניסאן נבארה אין שום אפשרות לשייט במהירות חוקית. המנוע החזק והגמיש, ביחד עם תיבת ההילוכים האוטומטית, מושכים את הנהג הרחק אל מעבר לקו ה-100 קמ"ש המותרים. לא רק במישור, קחו את הנבארה לכל עלייה שרק תבחרו, העלייה תיגמר הרבה לפני שלנבארה יגמר הסוס.

יום שני, 16:20, תל-אביב

ש' גונב את הרכב לסידורים וחוזר קצת מבוהל. אולי צריך לשלוח אותו לפחות מבחני דרך על רכבי פרימיום וליותר מבחנים על רכבי שטח וכמו-שטח. ניסאן נבארה אינו רכב ספורטיבי, הוא רכב עבודה קשוח. ההגה אמנם מתוגבר הידראולית ולכן מתקשר במידה סבירה אבל זה לא חשוב במיוחד. כניסה מהירה מידי לעיקול והנבארה רוכן בגסות ומפגין את מחאתו בדמות תת היגוי ואנקות הצמיגים. לחיצה לא מדודה על הגז בתוך הסיבוב שולחת את הזנב לטיול ארוך. מערכת בקרת היציבות ממהרת להתערב עם כל תחילתה של דרמה (וטוב שכך) כך שמהר מאוד הופכת הדרמה לאופרת סבון. בזמן נהיגה בנבארה חייבים לזכור כל הזמן את מגבלותיו, שכן בידוד הרעשים המצוין והמנוע הגמיש גורמים לאובדן של תחושת המהירות.

יום שני, 18:39, מרכז תל-אביב

רק חשבתי שהיום הזה נגמר. אלירן מתקשר, אחותו צריכה להעביר שידה אחרת מתל-אביב לקריית אונו והטנדר מנודב לעבודת סבלות נוספות. הפעם לפחות מגיע אבא של אלירן עם רצועות קשירה רציניות ומצליח לאלתר קשירה טובה יותר לשידה.

יום שלישי, 7:15, הרי ירושלים

החלטתי לקבוע עובדות בשטח (תרתי משמע) לפני שעוד שידה תקפוץ לי על הטנדר. אני יוצא לבדוק את הנבארה בשטח, אבל הוא לא משתף פעולה ומזלזל בשבילים של הרי ירושלים במופגן. קטן עליו, אין מה להגיד. כבר יצא לי לראות מה יכול לעשות אחיו, הפאפת'פיינדר, בהר חורשן וכמו שזה נראה ניסאן נבארה לא נופל ממנו. על אף הצמיגים בעליה הנטייה הברורה לכביש, מהלך המתלה המרשים ומערכת האחיזה החכמה יוציאו את הנהג כמעט מכל תקיעה פוטנציאלית. מעלה דרדרתי או הצלבה מחסלת ג'יפונים כלל לא מרגשים אותו והוא מדלג מעליהם בנון שלנטיות רבה. כיף לנהוג בו בשטח כשתיבת ההעברה משולבת למצב אחורי, כשכל לחיצה הגונה על הגז מסחררת את הגלגלים האחוריים. העברה להנעה כפולה מאפשרת חלוקה של 50:50 בין שני הסרנים ומתבצעת בצורה חלקה. שילוב של הילוך הכוח (LOW) מחייב עצירה מלאה ושילוב של תיבת ההילוכים לניוטרל.

יום שלישי, 16:10, מתחם יד חרוצים, תל-אביב

שי מקבל את פני (ואת צרור המפתחות) בסוכנות של ניסאן. "נו, איך היה?" הוא שואל בחיוך. איך אסכם עבורו את המבחן? כנראה ש"מפתיע" תהיה המילה הנכונה. חשבתי שאקבל טנדר הובלות יפני, ספרטני, צפוף, איטי ורועש - והתבדתי, ניסאן נבארה הוא ההפך הגמור. הרכב הזה יכול לשמש כרכב עבודה קשוח ביום ובאותו הסטייל גם לשמש לסידורים או יציאה בערב, בלי יותר מידי פשרות על הנוחות. ממש כמו ג'ינס, פעם מכנסי עבודה קשוחים והיום פריט לבוש לגיטימי גם בחתונות. האבזור המשופע, המנוע החזק והשקט בתא הנוסעים הופכים את הנבארה לבחירה מצוינת עבור מי שצריך לשלב בין עבודה למשפחה ברכב אחד. האמת היא שבמחיר של כמעט רבע מיליון ₪ הייתי מתאכזב לגלות שלא.

צריכת דלק במהלך המבחן (משולב): 8.76 קילומטרים לליטר.

ניסאן נבארה בקטלוג הרכב של CarsForum.