פיג'ו 206 פלוס – האופציה הנוסטלגית

למה לחדש אם גם הישן יכול לרגש? מבחן דרך קצת נוסטלגי לפיג'ו 206 פלוס, הסופר-מיני הוותיקה שחוזרת לישראל עם אדרת חדשה.

מימרה אמריקאית ישנה גורסת כי If it ain't broken, don't fix it. המימרה הזו כל כך נכונה בהקשר של הפיג'ו 206 פלוס. ה-206 המקורית היא הסופר-מיני המוצלחת ביותר של פיג'ו מאז ומעולם. היא נכנסה לנעליה הגדולות של ה-205 ובקלילות יחסית הצליחה להתעלות עליה בהיקף המכירות. בשנת 2009, כעשור לאחר השקתה המקורית, זכתה ה-206 למתיחת פנים מקיפה ופלוס בסוף השם. כעת היא נמכרת כאלטרנטיבה זולה ובסיסית ל-207 החדשה או כאלטרנטיבה גדולה ומרווחת ל-107 הקטנה. כיוון שאלירן הוכרז עוד טרם היציאה לדרך כחובב פיג'ו ולכן לא אובייקטיבי בעליל, צירפנו אליו שלושה בוחנים נוספים מצוות האתר ויצאנו לבדוק איך באמת מתמודדת ה-206 פלוס עם תלאות הזמן.

אלעד - חובב נהיגה שתויג על לא עוול בכפו כמבוגר האחראי

בשעת ערב מאוחרת קיבלתי לידי את המפתחות של ה-206 פלוס יצאתי לבדוק מה בעצם נשאר מתהילת העבר. למצער, גיליתי שלא הרבה. בעצם, זה תלוי איך מסתכלים על זה. מבולבלים? תמשיכו לקרוא, ההסבר מגיע מיד.

 ה-206 פלוס, כנראה מתוך רצון של היבואן לבדל אותה מה-207 ולתמחר אותה נמוך ככל האפשר, משווק אותה כאן אך ורק ברמת גימור נמוכה העונה לשם Urban. לא תמצאו כאן דיפונים איכותיים, חלונות חשמל מאחור, ידית איתות שיודעת לתת שלושה פולסים במעבר נתיב, כיוונון חשמלי למראות, גלגל הגה מתכוונן, מושב נהג מתכוונן לגובה, תיבה אוטומטית או אפילו אופציה לבקרת אקלים אלקטרונית. כמובן שעל מחשב דרך או מד טמפרטורה חיצונית, שני אביזרים שניתן למצוא כמעט בכל רכב מודרני, אין על מה לדבר. אפילו את מודד מפלס השמן האלקטרוני, זה שקיים כמעט בכל דגם של פיג'ו, הוחלט לבטל, למרות שהוקצה לו מקום בלוח השעונים. איכות ההרכבה ברכב המבחן הייתה נמוכה, עם חיפויי עמוד הגה רופפים, פלסטיקים חלולים ומנופי תפעול שמאיימים ליפול. ואנחנו מדברים על רכב עם 3,000 קילומטרים על השעון, כן? הנדסת האנוש אף היא אינה מושלמת, עם כפתורי הפעלה לחלונות הקדמיים ונעילת דלתות במקום מאוד לא אינטואיטיבי (בין המושבים הקדמיים). המתגים השונים גסים ופשוטים.

אז מה כן יש ברמת האבזור Urban?
ידית שליטה על מערכת השמע מאחורי ההגה שמרגישה די מיותרת, חישוקי סגסוגת נאים וכמה חיפויים דמויי כרום על כמה נקודות אסטרטגיות מבחוץ. האחרונים מרגישים די זולים ומצועצעים למראה. חזית הרכב עברה עיצוב מחדש וכעת דומה יותר לזו של ה-207 ופחות לזו של ה-206 המקורית. אלירן לא אהב, אני נשארתי אדיש לשינוי. מנוע ה-1.4 ליטר הוותיק של פיג'ו הותקן גם כאן אך כוחו תש במרוצת הזמן. ב-206 המקורית הוא הפיק 75 כוחות סוס, בנוכחית קוזזו לו שני סוסים שכפי הנראה יצאו לפנסיה. גם להם מגיע.

אחרי שסיימתי לסנוט בה, או לפחות אחרי שחשבתי שסיימתי, הנעתי ויצאתי לדרך. תוך כמה מאות מטרים הגעתי לפס ההאטה הראשון שבתוך היישוב שלי. ה-206 פלוס עברה אותו מעדנות, כאילו מנסה להראות לי שלמרות גילה והפדיחות של תא הנוסעים, עדיין נותרו לה כמה אסים בשרוול. האמת? הפעם זה הצליח. בכל הנוגע לשיכוך מהמורות מדובר ברכב צרפתי למהדרין. אגב, למרות אפשרויות הכיוון הדלות (של הכיסא) עד לא קיימות (של ההגה) בסביבת הנהג, הצלחתי למצוא תנוחת נהיגה סבירה, ולאחר סיבוב של כמה שעות יצאתי מהרכב כאילו לא היה דבר. עוד פעם הקטנה הזאת תפסה אותי עם המכנסיים למטה.

בכביש המהיר ה-206 פלוס די משעממת. במהירות חוקית רמת הרעשים סבילה, במהירות תלת ספרתית הקקפוניה הזאת כבר לא לעניין. ואם כבר הגענו למהירות הזאת, ראוי לציין שלוח המחוונים החל לייצר זמזום לא מובן ובהחלט לא מקובל כל אימת שמד המהירות הצביע על מהירות שהתחילה בספרה 1. מוזר...

אל תבנו על תאוצות ביניים מסמרות שיער, או על תאוצות מסמרות שיער בכלל. המנוע הזה חסר מחץ באופן משווע והוא לא באמת מסוגל לספק משהו שחורג מקצב שיוט רגוע. ההגה ההידראולי, שמרגיש קצת כבד בתמרוני חניה איטיים, מרגיש נהדר מחוץ לעיר. הוא לא חד בצורה יוצאת דופן ואני די בטוח שחשתי בשטח מת במרכזו, אבל הוא מספק תחושת היגוי שהייתי בטוח שכבר אי אפשר למצוא במכונית ממודל 2011.

בכל הנוגע להתנהגות הכביש, נראה שהדגם הזה עבר שינוי בכיול המתלים ביחס לדור הקודם לטובת התנהגות כביש בטוחה יותר אחרת, קשה לי להסביר מדוע הסרן האחורי סירב באופן עיקש לפסוע הצידה. רק שימוש פרובוקטיבי בבלם היד הצליח לגרום לו לקום מרבצו, וגם אז במשורה. השלדה נוסכת ביטחון ומהווה תזכורת מצוינת ליכולתם של הצרפתים לייצר מכוניות מהנות ובעלות התנהגות כביש נשלטת וצפויה. לא ממש היה צריך להילחם בה כדי לתקוף עיקולים, וגם בקרת היציבות נותרה מחוסרת עבודה רוב הזמן. הבלמים (דיסק מלפנים, תוף מאחור) עמדו יפה בנסיעת המבחן ולא נרשמה דעיכה ניכרת בעוצמתם על אף הריח החריף שעלה מהם לפרקים.

השורה התחתונה שלי
אז מה היה לנו כאן? רכב שתוכנן כשבלוח השנה הנוצרי שתי הספרות הראשונות של השנה התחילו ב-"19", עם לא מעט בעיות תכנוניות ומאידך גם עם לא מעט שאר רוח בכל מה שקשור להתנהגות ולשיכוך מהמורות. עם מחיר רשמי של כ-80 אלף ₪ מדובר בחבילה בעייתית כשבעורפה של ה-206 נושפות מתחרות מודרניות יותר כמו הרנו קליאו והסקודה פאביה.
צריכת דלק במהלך הנסיעה: 12 קילומטרים לליטר.

איתמר - סטודנט חובב טיוטה

לפני קצת יותר מעשור היא הגיעה אלינו הביתה בפעם הראשונה. אין לי מושג מה גרם להורים שלי לבחור דווקא בה ולא בטיוטה יאריס אבל עומר (שם בדוי וגם ליקוק לבוס הגדול), אחי המוצלח, קיבל אותה לרגל סיום לימודיו האקדמאיים. עכשיו מסתבר שהיא חזרה אלינו. אומרים שהיא חדשה אבל לי היא נראית ממש אותו הדבר, לפחות בחלק האחורי, מקורה B ודרומה. אפילו בפנים, מערכת הסטריאו נראית בדיוק אותו הדבר, ידית ההילוכים והכפתורים של חלונות החשמל. רק החלק העליון של הדש-בורד התחדש קצת ונראה קצת יותר צעיר. הדיפונים הצבעוניים על הדלתות דהו והפכו לשחורים. האוטו הזה מרגיש כמעט 1:1 כמו הפיג'ו של עומר מהניינטיז.

מה כבר צריך סטודנט בשביל להגיע לאוניברסיטה וחזרה? כנראה שלא יותר ממה שיש ב-206 פלוס. בניגוד לתלונות שקראתי בפורום המזגן דווקא עובד טוב ולא מתנתק, אולי זה בגלל עדכון התוכנה או הקיט הסודי שהתקינו ברכב ההדגמה. הוא לא ממש מקפיא אבל עושה את העבודה גם בשעות החמות. בלילה אפילו גיליתי שצריך לסגור אותו כל כמה דקות כדי שהחברה לא תתלונן שקר לה. מערכת הסטריאו המקורית בסיסית, סבירה ומספקת. גם מבחינה בטיחותית היא כנראה מספיקה, יש לה ארבע כריות אוויר וארבעה כוכבים במבחני הריסוק. אם אתם לא מאמינים לי, תשאלו את אלירן שבמשך חצי שעה חפר לי על כך שה-206 הישנה שלו הצילה לו את החיים בתאונה. המושבים נוחים, גם לבחור במידות הלא-מאוד-צנועות שלי. מאחור יש מספיק מקום לשלושה מבוגרים, אבל קצת בצפיפות. בתא המטען יש מספיק מקום בשביל כל הציוד שצריך לסוף שבוע של קמפינג בכינרת. מה כבר צריך יותר?

הנסיעה עצמה נוחה מאוד וכמעט ולא מרגישים את המעבר על שברי הכביש שהשאירה הרכבת הקלה. לקח לי קצת זמן להתרגל לקלאצ' שהרגיש ממש ארוך אבל אחרי כמה זינוקים ברמזורים התרגלתי גם לזה. המנוע לא מאוד חזק אבל בסך הכל האוטו סוחב לא רע. לפעמים, בעליות הקשות בדרך לאוניברסיטה בירושלים, הייתי צריך להוריד להילוך שני כדי להרגיש קצת תאוצה. אני די בטוח שבכל הקשור לבידוד הרעשים, ה-206 המחודשת קצת פחות טובה מהמקור. יש לא מעט רעש כבר במהירות נמוכה, שהולך ומתגבר עם העלייה בטורים ובמהירות, וזה לפני שהזכרתי את הרעש המכאני המפחיד שעושה הנעילה המרכזית. ההגה עצמו הרגיש לי קצת קשה מידי, הידראולי מהסוג שכבר לא מייצרים. אלירן ניסה להסביר לי שזה טוב, לי נראה שהוא סתם מנסה לתרץ את העובדה שהוא לא חשמלי.

השורה התחתונה שלי
ה-206 פלוס היא מכונית טובה והיא נותנת תמורה טובה לאגרה, אפילו אם מדובר בסבתא שהזריקו לה בוטוקס.

ירון - חובב נהיגה שזוכר ל-206 חסד נעורים

אני מודה. כשהייתי באירלנד ב-2005 היה לי רומן של שבוע. עם פיג'ו. 206, אדומה, ידנית, ועם מנוע 1.6 ליטר שהפיק 110 כוחות סוס. אז כמובן שהתרגשתי כשהציעו לי לפגוש בה שוב, ליום אחד, כאשר יש לה עוד כמה שנים באמתחתה, שמלה אפרפרה, ופלוס ליד השם.

אני זוכר אותה די טוב - סקסית, הדוקה, גמישה ועם מנוע חזק. עכשיו כשאנו נפגשים שוב אני מתרשם קצת פחות. אולי אלו השנים, ואולי זה בגלל שהחזית החתולית הוחלפה בצפרדעית השייכת ל-207. אני לא אהבתי את העובדה שהעיניים (הפנסים) בולטות לה מהפנים (מכסה המנוע). עניין של טעם. בנוסף היא עונדת תכשיטים. יותר מדי תכשיטים. שוב, עניין של טעם, אבל אני לא אהבתי את כל הכרום הזה. זה נראה לי זול. חוץ מבמקום אחד - בכונס האויר. מזכירה קצת מרצדס, וזה אף פעם לא דבר רע. אבל לא באנו לפה רק בשביל להחליף מבטים, אחרי הכל יש לנו את היום בלבד לבלות יחדיו. נכנסתי, התנעתי, והתחלתי לנהוג.

כדי להחזיר אותנו לאותם נופים קסומים של אירלנד החלטתי לקחת אותה לגולן. זה לא בדיוק זה אבל הכי קרוב שיש. איזה כיף לחזור ולנהוג בה ובתיבת הילוכים ידנית. למרות שאחרי שעה רגל שמאל התעייפה. אולי זה בגלל שהרגל שלי כבר לא צעירה כמו אז, ואולי זה בגלל שדוושת המצמד כל כך גבוהה שיכולתי בקלות ללחוץ עליה בעזרת הברך. לא נורא. אני עדיין נהנה. מרגישים שהיא בנוייה לתקציב - אי אפשר לשנות את עומק או גובה ההגה, וגם כיסא הנהג לא ניתן לכיוון במיימד האנכי, אבל כמו פיג'ו של פעם, תנוחת הנהיגה, לפחות על 181 סנטימטריי, מדוייקת על המילימטר.

בכביש 65 בדרך לעפולה אני נתקע בפקק. ככל שמהירות נסיעתי יורדת, כך עולה מחוג טמפרטורת המנוע. בחוברת כתוב כי המזגן מותאם במיוחד למדינות חמות. עושה רושם שהמנוע לא. אני מנצל את ההזדמנות כדי להציץ בפנים ה-206. כמו צרפתייה אמיתית גם לה יש שיער בבית השחי - ידית בלם היד ארוכה ומגוחכת, ההגה גדול מדי, ובמרכז לוח המכוונים ישנה נורית STOP גדולה על כל צרה שלא תבוא. אבל זה כנראה מה שמקנה לה את האופי הצרפתי המתוק והמשעשע שלה. ואפרופו ההגה - הוא הידראולי, ולא חשמלי. חזרנו לימי הזוהר. כשחזרתי לנסוע, חזר מחוג הטמפרטורה למקומו. הגרמניות שמות אל מול הנהג את מד הסל"ד. ב-206 פלוס שמו אל מול הנהג את מד הטמפרטורה. את מה שיש להבין מזה אני משאיר לכם הקוראים.

כשהגעתי לגולן חשבתי בטעות שמד הטמפרטורה הוא בעצם אלטומטר, שטיפס לגובה כמו שה-206 טיפסה על הכבישים המתעקלים. בעצם לא ממש. ה-206 הרגישה עייפה. האמת, עם 73 כ"ס הייתי צריך לצפות זאת מראש. מה שלא צפיתי מראש היא התנהגותה של תיבת ההילוכים. בירידה משלישי לשני, לזה האחרון לא היה די כח. בירידה לראשון, התיבה הגיבה באלימות. כל זאת בזמן שמד הטמפרטורה הולך וסוגר על האיזור האדום. המזגן גם הוא הלך ודעך עם ההתמודדות בכיבוש הרמה. חבל שלא כמו באירלנד, בחוץ חם ולח.

אחרי מעט נופים בקיבוץ כפר חרוב, התחלתי לחזור לכיוון המרכז. בירידות מהגולן התנהגות ה-206+ הייתה מופתית. אפילו הייתי אומר קסומה. השילדה המצויינת בשידוך להגה ההידראולי שידרו לי את הביטחון לדחוק את ה-206+ לכל פניה ופניה, ובכל אחת ואחת מהן עלה חיוך על פני שהלך והתרחב עד שבכינרת ניתן היה להסירו רק באמצעים כירורגיים. ההרגשה היא כמו של רכב קארטינג. כמו של 206 מאז. נזכרתי במה התאהבתי כל כך לפני אי אילו שנים, והיא בתמורה, קישקשה בזנבה.

השורה התחתונה שלי:
חבל שעם השנים היא נחלשה. כי הגוף הזה יכול לתת ולהתמודד עם הרבה יותר. אם הייתי שוקל לחדש את הרומן, כנראה שלא הייתי עושה זאת. למרות שאני מודה שכיום בשוק לא ניתן לקבל כזו התנהגות כביש וחוויית נהיגה עבור 75,000 ש"ח. אבל בגלל שאני זוכר אותה מלפני שנים, ואיך שהיא הייתה אז, ההרגשה שלי היא שיותר טוב כלום מכמעט.
צריכת דלק במהלך הנסיעה: 10 קילומטרים לליטר.

 

אלירן - הוא שבקושי נתנו לו להשחיל מילה והגיע רק כדי לסכם

מה אוסיף על כל מה שכתבו חבריי המלומדים? אודה ולא אבוש, מכל המכוניות שהחזקתי, את ה-206 אהבתי יותר מכל. אני הקדשתי לה שעות רבות של טיפוח בחניה, היא קיפחה את חייה אך הצילה את חיי במפגש מהיר מידי עם מעקה בטיחות. תקראו לזה אחווה, תקראו לזה רעות או שתקראו לזה ארבעה כוכבים במבחני הריסוק. אני קורא לזה געגוע.

כשנכנסתי ל-206 פלוס הרגשתי מיד בבית. הכל הרגיש כל כך מוכר, כולל דוושת הקלאצ' בעלת המהלך הארוך ומתגי הפעלת החלונות על מיקומם הלא שגרתי. ואולי, זאת בעצם הבעיה הגדולה ביותר של ה-206 פלוס. בפיג'ו לא עשו מאמץ גדול במיוחד על מנת להתאים את ה-206 פלוס לעשור הנוכחי, הרושם שלי הוא שהם גם לא ניסו יותר מידי. כאלטרנטיבה זולה לסופר-מיני מודרנית היא פשוט לא טובה מספיק. כאלטרנטיבה למכוניות המיני הקטנות היא דווקא מציגה לא מעט יתרונות - נוחות נסיעה מעולה, יכולת טובה בכבישים בין עירוניים והתנהגות כביש מגובשת ואף מהנה. מהבחינות האלו היא שמה בכיס הקטן גם את המובילות שבקטגוריית המיני. כמה חבל שהיא קצת יקרה מידי בכדי להתחרות בהן באמת.

 

פיג'ו 206 פלוס בקטלוג הרכב של קארספורום

נהגו וכתבו: אלעד סיטון, איתמר ורהפטיג וירון ישורון
צילם: ירון ישורון