פולקסווגן גולף GTI – מבחן דרך

אחרי הדור השביעי הפושר, וגרסת Performance שהשאירה אותנו עם טעם של עוד, איתי ניגש לפולקסווגן גולף GTI עם לא מעט חששות, כי את מי מהן היא – בתכלס – יורשת?

האם גם אתם שבעתם מהפתיחים הבנאליים כשעוד דור של גולף GTI נולד?

מעוד סקירה היסטורית שבסופה אותה תמונת דורות בלתי נמנעת?

מעוד התפייטות על פריצת הדרך לשאר ההוט האצ'ים?

מאסנו. היכנסו כבר לאוטו וניסע.

התכנון המקורי היה שאני אבחן את האוקטביה RS. רציתי את הגולף אבל ניחשתי שהרבה ירצו, אז ויתרתי מראש (או האלטרואיזם. העורך). זכרתי לטובה את גרסת ה-Performance של הדור הקודם שהשכיחה את הדור השביעי הרגיל, שהיה לטעמי, נו, די פדיחה. עניין אותי לחוש בעצמי אם קונצרן פולקסווגן ימשיך את המומנטום ויחזיר לגולף את היכולות שהיא ראויה להן, כך ששמחתי כשפבל שאל אם אוכל להתחלף.

אז בדור זה הגרסה הבסיסית מקבלת את האבזור והספק המנוע שהגיע ב-Performance, והנה אנחנו פה ונתחיל במישושים.

מבחינת עיצוב, אני חושש שגם פה ממשיכה מגמת ההתכערות של הגולף. החזית מגושמת ויוצרת קונוטציות שונות לכל מתבונן. לי למשל, זה הזכיר את הפרסומת האלמותית של הפיל והפיג'ו 206, רק שפה הפיל ישב על הפרונט פעם אחת וקם. וכך נדחקו להם פנסי החזית ממש לפינות, כמעט נוגעים בגלגלים וגם נמוכים מהרגיל.

הגריל התחתון מגוחך בגודלו, ובכלל, כשליש ממנו אטום למעבר אוויר ובאופן תמוה גם חסר את פנסי הערפל הקובייתיים והנחמדים שדווקא תורמים להופעה ולהקליל את העסק. בהמשך לכך, מפתיעים אותנו קצת עזרי פוזה. באין ידית הילוכים אמיתית בגרסה זו, פולקסווגן היו חייבים לדחוף את מוטיב כדור הגולף. ו...אוי כמה שהם עשו את זה. עם פתיחת הדלת מוקרן כתם מנוקד על הרצפה, מאוד לא תואם את הרוח הבוגרת/מבוגרת שהגולף הזו בפרט, וגולף בכלל, משדרות.

אותו מוטיב נעדר דווקא מידית הגרסה הידנית ובכנות, אני לא יודע מה אני חושב על זה. עוד קצת, אה... נקרא לזה "רושם"? פס תאורה לרוחב הגריל הקדמי גם דואג להוציא ממי שפוגש אותה מבטי פליאה. ולא מהסוג המתרשם.

אני גם לא אוהב את החישוקים, אני חושב שהם מלאים מדי בסגסוגת במקום לקחת תפקיד משני ולתת לבלמים לעשות עבודה. מצד שני, מפתיעה בחירה בחישוקי 18 אינץ' בלבד (!!), נתון שפוי בימינו, עם צמיגי Eagle F1 מצוינים של גודייר במידה 225/40.

עיצוב הפנים עובר יותר חלק. למעשה הוא נאה ביותר, אלגנטי ומאופק. קווים ארוכים לרוחב, חלקם מסווים את פתחי האוורור (הנמוכים מדי), חלקם מפרידים בין משטחים נאים, תאורת אווירה במינון נכון והרבה ניקיון בעין.

בגזרת החומרים ניכרת השקעה רבה. כמעט כל משטח מקבל טיפול, בין אם הדפס רשת עדין שחוזר על עצמו גם בקונסולה, בדלתות ובלוח השעונים, חומרים רכים וקשיחים בדיוק במקום שצריך אותם, שימוש נרחב - ומבאס - בפלסטיק שחור מבריק, ובמושבים שילוב עור ובד שתורם לאחיזת הגוף.

מעבר לאבזור המקובל, כולל זה הבטיחותי, נמצא גם חימום הגה, מושבי באקט מאווררים ומחוממים (חשמלי אצל הנהג, כולל כיוונון תמיכה לגב תחתון ויציאת/כניסת נוחות שמזיזה את המושב אחורה), חיישני חניה מלאים עם מבט על, תאורת אווירה, משטח טעינה אלחוטי עם מנגנון אחיזה חכם לטלפון ועוד. והכל, שלא במפתיע, מורכב ברמה גבוהה ולא משמיע ציוץ לאורך כל הסופ"ש.

שני המסכים, מסך מחוונים ומסך מרכזי, מותקנים על פאנל אחד ומשולבים היטב תחת המצחיה ושאר הקונסולה, מה שמראה לכמה יצרנים שלא חייבים להשאיר מסכים צפים באוויר ללא הגנה מאור השמש.

בתכנון הפנים והארגונומיה לעומת זאת, יש המון התחכמויות, מה שהופך את השימוש בה למשחק קליעה למטרה מסורבל שלרוב תפסידו בו.

כמה דוגמאות קצרות שיעבירו את הכוונה: 1. מתגי מגע פלוס לחיצה פיזית על ההגה: מעבר קל ולא מתוכנן עם אצבע או כף היד יפעילו פעולה שכלל לא תכננתם. למשל, הנחתם ידיים ב-3 ו-9? בסיבוב ההגה כרית כף היד תפעיל את חימום ההגה. מניסיון, תבינו שזה קרה רק אחרי שכבר הזעתם הרבה יותר מדי. השתמשתם באזור שמתחת למסך כמשענת יד כדי לדפדף בו? על הדרך גם הגברתם (או הנמכתם) את הווליום.

עוד התחכמויות? השליטה המהירה על המיזוג מאפשרת רק שינוי טמפרטורה. לשליטה על העוצמה או כיוון המיזוג יש לפתוח מסך ייעודי. ואם זה לא מספיק, אז אותו פס מגע אינו מואר. בהצלחה עם זה בחושך.

רוצים תאורת קריאה? לחצו על הנורה עצמה, תאורה חזקה. קרבו את האצבע מבלי לגעת – תאורה חלשה. מתגי ההגה אינם מופרדים ביניהם וקיים הבדל של אולי חצי מ"מ בגובהם, כך שבלתי אפשרי למקם את האצבע מבלי להעיף מבט.

עכשיו כן, תגידו שאני קשיש אנלוגי, סבבה. אבל הבעיה שלנו עם זה היא תוספת פעולות מיותרות ומסוכנות בזמן נהיגה, ועוד יותר מכך, שהדבר נתפס כקדמה ולכן בכל פעם יצרן אחר מרים את הרף ואנחנו באמצע כמו שפני ניסוי עם מערכות בלתי אפויות בעליל. פולקסווגן (ושאר מותגי הקונצרן) תמיד נתפסת כיצרנית עם הנדסת אנוש מוקפדת, אבל רכב בלי אף מתג פיזי על הקונסולה (כולל חוגת הפנסים הוותיקה) לא יכול לעבור בקלות כזאת.

 

ברגע זה נפסיק להתלונן ונתחיל לסובב קצת גלגלים. ולשמחתי, יש מה לסובב. מנוע ה-2 ליטר הוא אותה יחידה מוכרת מהגרסה האחרונה והמשודרגת של הדור השביעי, ה-Performance. 245 כ"ס, כמעט 38 קג"מ, DSG עם 7 הילוכים, חומרה וקושחה נאים שאיכשהו מספיקים רק ל-6.2 שניות ל-100 קמ"ש. על כל זה נשלם 239 אלף ₪.

מאחר ואני כבר מכיר אותו ובכמה גרסאות, לא ציפיתי לגדולות ונצורות. לחלק לא קטן ממנועי הקבוצה יש תחושה קצת עמומה של חוסר בפאנץ', משהו כמו איבוד נשימה קל כשעולים בטורים. אז גם פה הסיפור דומה. לא מכונית איטית כלל וכלל, מושכת היטב החל מסל"ד נמוך אבל חסר לי ה"דם" הזה בחלק העליון.

הגיר משתף פעולה היטב, החלפות מהירות יחסית, אבל הוא כן קצת יטריד עם התקדמות מהירה מדי בהילוכים. כדרכן של מכוניות הקבוצה, קל ובטוח להיות מהיר איתה. אך מנגד, זה לא הופך את הגולף למשעממת, שזו הייתה טענתי הגדולה כלפי הדור השביעי.

צפויה – כן. בהחלט. הברזלים שלה, התכנות שלה, האופי שיעדו לה, כל המכלול הזה ידוע ומוכר. ובכל זאת, אני מוצא אותה מהנה באופן כללי, ובפרט מהנה יותר מהקופרה לאון שנבחנה ע"י רומן באותו סופ"ש. לא באמת חשבתם שלא נעשה השוואונת קטנה, נכון?

על אף השבלונה, הכל עובד פה בהרמוניה ואפשר, כאמור, להיות מאוד מהיר איתה. מערכת שמדמה דיפרנציאל מוגבל החלקה עוזרת להזרים את הגולף לכל פניה, גם הדוקה מאוד, בקו החלטי ואחיד, ללא שמץ של תת היגוי. גם תחת פרובוקציה לא קורה כמעט כלום למעט רעש צמיגים. הבקרות עובדות "עיוור" לגמרי - למעשה כל הסופ"ש לא הרגשתי שום "נשיכה" מעצבנת מכיוונן - ואם ננתק אותן נגלה רמיזות לזנב שרוצה לברוח, אבל גם זה נשלט במעט שאפשרתי לזה לקרות.

ההיגוי הוא הפתעה לא קטנה. הוא מהיר, עם תגובה ישירה במידה נכונה ונטול עצבנות סביב נקודת האמצע, בעל שני סיבובים בין נעילות ומאפשר קוטר סיבוב סביר לגמרי של 10.9 מטר, אך מעל הכל יש לו משקל שאנחנו כבר פחות פוגשים היום. כן, הוא מלאכותי. אבל בואו, כולם מלאכותיים. לצערנו, אנחנו צריכים להתיישר לסטנדרט של היצרנים ולא הם לשלנו. אז במגבלות האלה, יצרו פה משקל מצוין שבהחלט מוסיף לתחושה הכוללת.

הכיול שבוצע במתלים הוא מאוד GTI-י. כלומר, משרת את כל המטרות, מספיק טוב בכביש מפותל מחד ובאופן לא נוקשה וחובט שיעצבן ממש מאידך. בצד המשפחתי נקבל רמת נוחות לא רעה לרכב ספורטיבי. אנחנו נדע על כל שבר וקפל אבל זה ישוכך מספיק עד שזה יגיע לעצמות שלנו. כשנתחיל לאתגר אותה עם שינויי כיוון חדים וזוויות גלגול, נגלה גוף מרוסן למדי שלא נמרח בצורה מיוחדת ומאפשר העברות משקל מספקות.

בגרסה זו הושמטו הבולמים האדפטיביים (אבל השאירו לנו את האופציה לבחור לשווא כיול ספורטיבי למכלולי השלדה). שאלתי את עצמי כמה פעמים האם זה חיסרון משמעותי והתשובה היא "כנראה שלא".

בטווח הפעולה המשפחתי/ספורטיבי שבו עובדים הבולמים ה"טיפשים", הנהג הממוצע מרוויח משני העולמות, ביצועים סבירים לגמרי וחסכון של 12,000 ₪ במעמד ההזמנה. זו גם השורה התחתונה של החלק הדינאמי היומיומי והספורטיבי של הגולף הזו. רמת האיזון שלה גבוהה והיא תתאים למרבית הנהגים כבר בגרסת הכניסה שלה.

 

בפן המשפחתי-שימושי זו כמובן אותה גולף, עם מידות שהשתנו באופן מתון ביותר (וחלקן אפילו קטנו) מהדור הקודם. המרווח בפנים ישנע משפחה של 5 כולל מושב בטיחות ובוסטר אחד ברמת קרבה פיזית שאינה משתמעת לשתי פנים אך עדיין לא "אחד על השני". גב הבאקטים המאסיביים חוסם את טווח הראיה של הנוסעים מאחור, אך כפיצוי יש להם פתחי אוורור טובים, כיוונון טמפרטורה עצמאי, שקעי טעינה ו-3 כיסי אחסנה בגב כל מושב.

תא המטען על 374 הליטרים שלו מספיק למה שמשפחה סטנדרטית צריכה להעמיס, נמצא בו לשמחתנו גם גלגל חלופי מתחת למשטח התחתון.

 

סוף

שמחתי לראות שפולקסווגן שמרו על המתכון המוצלח של ה-Performance. אחרי הביקורת המהדהדת שלי על הדור הקודם, ברור לי שהיצרן החליט לקחת את עצמו בידיים ולתת הרבה יותר עומק גם לגרסת הכניסה.

כשיש אחות קיצונית יותר, מן הסתם שהמאבק מול אריות הקבוצה יישאר לה, אבל זה לא אומר שזה הוגן לשטח את ה-GTI לכדי רמת גימור עם מנוע חזק. מגיע לה להיות טובה ומפורגנת. הרי גדלנו עליה.