לנדרובר דיפנדר - מבחן דרך

נראה ש"איחור לא אופנתי" זה משפט שיכול לסכם את הדיפנדר החדש לא רע. אבל זה לא הפריע ליואב לקחת אותו למבחן ולחזור עם לבבות בעיניים

באיחור לא אופנתי, גם הלנדרובר דיפנדר החדש הגיע אלי לבחינה, ונהיגה ראשונה.

זה הולך להיות ארוך, אז תעשו לעצמכם כוס תה ארל גריי, קצת עוגיות בצד, תתרווחו לכם בנחת ותתחילו לקרוא.

למי מכם שלא חי את עולם הרכב, או שהידע שלו על רכבי השטח מסתכם בצפיה בערוץ דיסקברי, אני מצרף את ההקדמה הבאה.

הלנדרובר דיפנדר הוא אייקון. הוא אייקון מוטורי ואפילו אייקון תרבותי. הוא אייקון שמשתווה בערך התרבותי המוסף שלו לא פחות מפורשה 911, סיטרואן DS, ג'יפ וויליס, ופולקסוואגן חיפושית. שורשיו נטועים עמוק בעולם ההרוס אחרי מלחמת העולם השניה, ובצורך של אנגליה ברכב שטח בסיסי ופשוט – land rover. יש מקומות בעולם שנטען כי הרכב הראשון אי-פעם שהמקומיים ראו היה לנדרובר.

גם כותב שורות אלו החזיק שני דיפנדרים ארוכים בחייו, הראשון היה בנזין והשני דיזל. שניהם היו מכוניות מפגרות ולא נוחות, אבל עם טונות של קסם. גם בדייט הראשון עם זו שתהפוך לאישתי כיכב הדיפנדר. הגענו למגרש חניה ברמת אביב, והיא מחפשת את הג'יפ. אין לי מושג מה היה לה בדמיון אבל דיפנדר לא היה שם בוודאות, כי התגובה שלה לגאווה שלי בהצגת הרכב היתה "אהה, אז אתה נהג אוטובוס ישן?".

מפה לשם, הדיפנדר המשיך להיות מיוצר בדיוק כמו לפני עשרות שנים, בעבודת יד, והמשיך לצבור אוהדים נאמנים בכל העולם, אבל הם הלכו והתמעטו, בעיקר כי התחרות המודרנית עשתה את שלה, והרווחיות צנחה לתהומות עגומים. אז עם כל הקסם, נאלצה לנדרובר לסגור את פס הייצור הישן ולהתמקד בסגמנטים המודרניים שלה, שמביאים עימם גם רווחיות גבוהה.

אז אנחנו כאן היום עם דיפנדר חדש, קצת נרגשים, הרבה ביקורתיים. פינוק? פחח... אנחנו ישנים בשטח על שיח סירה קוצנית ומתכסים עם גחלים מהמדורה. השאלה הגדולה המרחפת באוויר היא האם הוא יהיה טוב בשטח והאם הוא נושא את שם הדיפנדר בגאון או שמדובר בעוד רכב יפה ומיוחד לערבות צפון ת"א.

 

עיצוב חיצוני

הדיפנדר החדש לא דומה לשום רכב על הכביש. מיד עם ההגעה לרכב הוא מכה בך בגודלו. הוא גדול מאוד. ניתן לכתוב פסקה שלמה רק על יחידות התאורה הקדמיות המורכבות מאוד. אתן לכם להתרשם מהתמונות המצורפות, הוא באמת לא דומה לשום רכב אחר על הכביש. רק אציין שיש בעיצוב רמיזות לעיצוב של הדיפנדר היוצא, כמו חלקו העליון של הרכב שצר במעט מחלקו התחתון, רמז/התכתבות עם אותו העיצוב של הדיפנדר הישן, שנהנה מקו חלונות דומה. אותה בליטה החוצה נמשכת עד הדלת האחורית.  

הדלת האחורית אנכית לחלוטין, זכר לדלת האחורית של הדגם היוצא, שעוצב כנראה באמצעות סרגל וגרזן. גלגל רזרבי עצום בגודלו תלוי על הדלת. רכב המבחן צויד בנוסף בסולם צד מתקפל בצידו השמאלי, ובתא איחסון חפצים חיצוני בצידו הימני. שתי אופציות בתוספת תשלום.

לסיכום העיצוב החיצוני, עד שלא נהגתי ברכב העיצוב נראה לי מוזר משהו, אחרי שנהגתי ואני חושב שהצלחתי להבין את הרכב, אני מתחבר לעיצוב ואוהב אותו מאוד, על אף מוזרותו.

 

עיצוב פנימי

גם העיצוב הפנימי לא דומה לשום דבר אחר שנהגתם בו. מול הנהג נמצא דשבורד אופקי לחלוטין עם פתחי מיזוג קדמיים שנראים גם הם אופקיים לחלוטין, אבל עושים עבודה מצוינת. במרכז הדשבורד מסך מולטימדיה גדול עם קישוריות מלאה לאנדרואיד אוטו ואפל קארפליי. לרוחב כל חלקו האנכי של הדשבורד תא חפצים גדול ופתוח, וגם הוא מתכתב עם העיצוב של הדיפנדר היוצא. מתחת למסך המולטימדיה תמצאו את ידית ההילוכים, שתי חוגות השולטות על פונקציות שונות של תפעול הרכב, מיזוג, בורר המצבים של מערכת Terrain Response המתאימה את הרכב לשטח בו הוא נוסע ועוד. הקונסולה המרכזית רחבה מאוד, ובנויה משתי קומות של תאי איחסון גדולים. חיפויי הדלתות מחוברים עם ברגים חשופים, נו, דיפנדר קודם וכו'.

מושב הנהג גדול ומפנק, חשמלי לחלוטין. מול הנהג לוח מחוונים דיגיטלי עם שפע מידע, הגה בעל ארבעה חישורים, ושליטה מלאה על המולטימדיה ובקרת השיוט האדפטיבית. עוד תמצאו שהדיפנדר עמוס בנקודות חשמל ו-USB שיכולות להספיק לכיתה שלמה בשיעור בזום.

בשורה התחתונה, לקח לי זמן להתמקם ולהתרגל לתנוחת הישיבה המאוד 'לנדרוברית'. אתה יושב מעל האוטו, ולא בתוך האוטו. ואם כרגע אתם לא מבינים מה זה אומר בדיוק, כשתשבו באחד כזה תבינו.

הדגם 'שלנו' הוא 240SE. זה אומר מנוע 2.0 ליטר, טורבו דיזל עם 240 כ"ס ו-43 קג"מ, ותיבת 8 הילוכים פלנטרית. למען ההגינות, הדגם הספציפי הזה כבר לא נמכר בתצורה הזו.

הדיפנדר, כמו כל רכבי לנדרובר, עבר לתצורה של שלדה אחודה ומתלים נפרדים. זה לבדו כבר גרם לכמה חובבי הדיפנדר היוצא לצאת בהכרזה שזה החדש "לא יכול להיות דיפנדר!". נחזור אליהם אח"כ. אמרנו מתלים נפרדים, אז בלנדרוברית זה אומר גם כריות אוויר במקום קפיצים. בכביש זה מספק נוחות גבוהה, בשטח זה מאפשר הרמה של הרכב לקבל מרווח גחון מרשים מאוד. למעשה, מרווח הגחון של הרכב מתכוונן כך שהוא יכול לרדת מהמרווח הרגיל לנסיעה בכביש (נניח לטובת כניסה לחניון נמוך) וכמובן לעלות, כך שמרווח הגחון נע בין 17.6 ס"מ ל-32.1 ס"מ, ויכול לעלות אף למעלה מכך באם מחשב החללית מחליט שהוא רוצה להיות יותר קרוב לשמש.

הרכב נוסע ב-4X4 קבוע בכביש, כמו כל לנדרובר מאז ומעולם, עם דיפרנציאל מרכזי הכרחי. איך נועלים אותו? לא נועלים. כשהרכב יחליט, הוא יעשה את זה לבד ויודיע על כך בצג הרלוונטי, וכך גם עם הנעילה האחורית. כלומר החשב בעצמו יחליט מתי בא לו לנעול דיפרנציאלים ומתי בא לו לשחרר, ואם לנעול אז גם כמה לנעול. בניגוד לנעילה מכאנית טובה ופשוטה, בה יש 0 או 1 כלומר פתוח או נעול, בלנדרובר הרכב יכול לנעול את הדיפרנציאלים חלקית, לפי מה שמחשב העל מחליט.

מתחילים בנסיעה בכביש, ממרכז השירות של לנדרובר בפתח תקווה, בדרך לאסוף חבר. בסביבות מחלף הכפר הירוק אני מתקשר לחבר אחר, שהיה צריך להצטרף למבחן אבל נפל למשכב. אותו חבר הוא מהאנשים שיכולים להרשות לעצמם לקנות דיפנדר. "י'" אני אומר לו "מזל שאתה לא כאן." הוא שואל למה, ואני עונה "כי הייתי מסתבך עם אישתך, ואתה היית כבר מהאוטו עושה שיחות טלפון לבנק לשחרר פק"מ או למכור מניות. עד כדי כך הרכב מדהים, וזה עוד לפני שירדתי איתו לשטח". קשה להסביר במילים את התחושה בנהיגה בדיפנדר החדש. הכח זמין כל הזמן, ולמרות שאתה ברכב ששוקל 2.3 טון, אתה מוצא את עצמך מבצע עקיפות בזריזות מרשימה, וכל זה תוך שהחבר לידך מוזג לעצמו כוס מיץ תפוזים בלי לשפוך טיפה. מהמורות בכביש לא קיימות, גם לא סלילה לא אחידה או פסי האטה. הדיפנדר מבטל אותם לחלוטין. איוושה קלה גורמת לך להבין שהיה שם משהו למטה. אחיזת הכביש גבוהה, אבל עם גובה ומשקל כאלה, אני לא בודק אותה על הקצה, ואם זו התכנית, יש ללנדרובר מכוניות אחרות בארסנל.

אפקט ההגעה מרשים, ובכל עצירה אנשים שאיננו מכירים ניגשים לדבר, לשאול, להתעניין ולצלם.

עקב תנאי החום הקיצוניים, שונה המסלול המתוכנן מנחל פרצים עליון (איזור ים המלח) לרמת הגולן. חבירה לתושב המקום עם ההיילקס שלו, (שכמובן עוצר לצלם גם הוא), ותחילת מסלול. עם הירידה לשטח אנחנו מעבירים ל-LOW, שזה בערך הדבר היחיד שמותר לנהג להחליט. מעלים את המרכב לקבל מרווח גחון טוב יותר ומתחילים בנסיעה. גם כאן, כמו עם כל מתלי האוויר, ברגע שמעלים את מרווח הגחון, מקבלים בעיטות מהמתלים. זה לא שהמרכב מעביר אליכם חבטות, אבל אתם שומעים ומרגישים את הבעיטות הקטנות, כאלה שעם הלנדקרוזר הפרטי שלי הייתי נוסע עליהם במהירות הזו או גבוהה משמעותית, ולא מרגיש דבר.

הורדת המרכב לגובה 'כביש' משפרת מעט את המצב. המשך המסלול מעמיד בפני צמיגי הדיפנדר (255/65 על חישוקי 19) בולדרים והצלבות לא קלות. כן, כל רכב שטח עם הילוך כח יעבור את המסלול בו נסענו, אבל הדיפנדר עושה את זה בצורה שונה לחלוטין. הנסיעה בשטח מרשימה מאוד, הרכב עולה ויורד מעל מכשולים כאילו שלא היו קיימים. נועל ומשחרר את הדיפרנציאלים באופן שהנהג לא מרגיש דבר.

בעוד שההיילקס שלפנינו מחליק פה ושם, מפרפר מעט ועולה (שלא תחשבו לרגע שהוא התקשה), הדיפנדר לא מאבד אחיזה לשניה, לא מפרפר, לא מחליק, פשוט נוסע בנונשלנטיות, וכל מה שחסר לנו בתא הנוסעים המקורר זה כוסות תה ועוגיות. שום דרמה, שום מאמץ. הנהג והנוסע מדברים ביניהם על סוגיות ברומו של עולם, מתכונים לעוגת תפוזים, איפה נכון לקנות תותים וכדומה, והדיפנדר עולה ויורד, מטפס, זוחל, צולל למים ויוצא, כאילו שהוא על אספלט.

בשלב מסויים אנחנו עוברים מכשול, באמת ללא קושי, כשהמרכב לא הראה שום סימני דרמה, והחבר שלפנינו יוצא מהרכב כשהוא תופס את הראש "הייתם עם גלגל קדמי מטר באוויר!" באמת? באמת שלא הרגשנו, וגם הרכב לא. היכולת של הדיפנדר לעבור מכשולים היא כל-כך מרשימה, וכל-כך ייחודית בחוסר המאמץ שלו שאני מתאהב ברכב לחלוטין. פשוט מרשים מאוד. מה עם הטריין ריספונס אתם שואלים? אז סליחה אבל רק כשצילמתי את פנים הרכב נזכרתי שיש מערכת שכזו. עד כדי כך היכולת הבסיסית של הרכב היא גבוהה. 

אם התאהבתי ברכב כבר בנהיגה בכביש, הרי שבשטח אני כבר סולח לו על המתלים הבועטים, כי הוא פשוט כל כך מרשים באופן עבודתו שאנחנו נותרים ללא מילים.

אין ולא יכול להיות כל ויכוח על יכולות השטח והכביש של הדיפנדר. לדעתי נעשה לו עוול גדול בסרטונים שהופצו טרם תחילת השיווק. מדובר ברכב עם יכולות שטח גבוהות מאוד, כשהוא סטנדרטי מהמפעל. אם הוא יותר או פחות מהדיפנדר המקורי, יש על כך ויכוחים אינסופיים ברשתות השונות. האם הוא ראוי להיקרא דיפנדר? תלוי בנקודת המבט של השואל. אם דיפנדר עבורכם זה רכב ספרטני, שאין שום בעיה לקדוח על דופן הרכב מבחוץ ולהתקין מתיקונים צבאיים שונים – אז לא. הדיפנדר החדש עולה על קודמו בכל פרמטר שניתן לבחור, בכביש ובשטח. הוא פשוט מייצג את פער הדורות העצום של הפלטפורמה הישנה עם על הכבוד לשיפורים שהיא עברה עם השנים, לבין הפלטפורמה החדשה שהיא פשוט רכב שטח נפלא.

צריכת הדלק של הדיפנדר הפתיעה לטובה. נהיגה רגועה מאוד (מאוד מאוד) בדיפנדר הניבה צריכת דלק של מעל 15 ק"מ לליטר. סיבוב של כמה מאות ק"מ, עם רגל כבדה על הדוושה + שטח + עוד רגל כבדה על הדוושה הניבה כ-10 ק"מ לליטר בממוצע.

הדיפנדר עושה קפיצת מדרגה גבוהה מאוד גם במערכות בטיחות, ורכב המבחן מקבל את הציון משרד התחבורה המקסימלי של 8 ומציג מפרט בטיחות מעולה. במבחן הבטיחות של Euro NCAP קיבל הדיפנדר ציון בטיחות מקסימלי של חמישה כוכבים.

מול המתחרים שלו, רנגלר רוביקון וגרנד צ'ירוקי טריילהוק מהצד האחר של האוקיינוס, וטויוטה לנדקרוזר סהרה מצידו השני של הגלובוס, תעמידו את הדיפנדר מול כל אחד מהמתחרים הרשומים ויש לו יתרונות עליהם וחסרונות מולם. רק אזכיר את ציון הבטיחות הנוראי של הרנגלר החדש במבחן הריסוק של היורו NCAP, ושמועות שנזרקות לחלל הרשתות החברתיות על בעיות אמינות בגרנד צ'ירוקי, ואפילו בלנדקרוזר החדש.

הדיפנדר מוצע עם סט אביזרים ואקססוריז מגניבים שיעלו לכם לא מעט כסף. מעבר לאלמנט ה'מגניבות', לפעמים אתם תסעו בשטח ותחשבו מה עדיף שיקרה – שהתא החיצוני התלוי לכם בדופן ימין יחטוף מאיזה ענף, או שכל דופן שמאל תישרט משיח. לא בדיוק בחירה כיפית.  

המחירים אינם נמוכים. כדי להיות הבעלים של לנדרובר דיפנדר חדש, תצטרכו לשלם ליבואנית החל מ-468,000 ₪ לדגם הקצר הבסיסי ביותר (שהוא יפה עד כדי כאב), ועד 698,000 ₪ לדגם הבכיר ביותר עם מנוע של קטר ורמת גימור של רכב פאר. בדרך יש גירסאות שעולות 545,000 ₪ ו-615,000 ₪ (לקצר); ו-508,000 ₪ ו-598,000 ₪ (לארוך). פתאום, לשלם 468 אלף שקל לפני הנחות עבור הדגם הבסיסי-קצר לא נראה כל-כך יקר. אני לא מפרט כאן כמה תשלמו עבור הדיפנדר בעסקת 0 ק"מ, כי אין כזו.

הסיכום לטעמי הוא מאוד פשוט, תשאלו את עצמכם מהו לנדרובר דיפנדר עבורכם. לפי התשובה שלכם תסדרו לעצמכם את המחשבות ותדעו אם הדיפנדר החדש ראוי להיקרא דיפנדר או שאתם צריכים להמציא לו שם אחר.

זה השלב שאתם שואלים אותי מה דעתי האישית, אז אם לא שמתם לב אני מאוהב לחלוטין ברכב. יכולות הכביש שלו הן משהו שלא זכור לי מרכב שטח. יכולות השטח שלו כל-כך גבוהות, שהן יתאימו ל 99.8% מכל מי שחושב אי פעם לרדת לשטח. לאופי הטיולים שלי הוא מושלם, והייתי לחלוטין יושב ובוהה בו במבט מזוגג בכל עצירה. אותם אנשי שטח שהשטח עבורם זה לקחת רוביקון, ואז להגדיל אותו, לשתול ערכת זירוז למנוע, צמיגים גדולים, ועוד תופינים – הדיפנדר לא בשבילכם. כל היתר – אם יש לכם את הממון המתאים – לא תפסיקו לחייך.