תצוגת עיוורון: מרצדס חושפת "היפר מסך"

בסוף השבוע חשפה מרצדס את ה"היפר-מסך" שיותקן ב-EQS שתגיע לישראל כבר השנה. אביזר אולטרה-מתקדם ומתוחכם, שבלי להתכוון הוכיח לנו שוב כמה רחוק מאחור נמצא שוק הרכב בכל הנוגע לבידור ופרסונליזציה ואיך הקונספט של שליטה ברכב מתחיל להתפרק

לפני בערך 10 וחצי שנים, אחרי הרבה יותר זמן ממה שאני מוכן להודות בחקירה של השוק, קניתי את הסמארטפון הראשון שלי. זה היה HTC Desire. היה לו מסך 3.7 אינץ', מעבד במהירות של ג'יגה הרץ שלם ומשהו אחד אליו אני מתגעגע עד היום – על מסך הבית היה "ווידג'ט" גדול, שתפס כמעט את כולו, והציג לי מיד עם הפעלת המסך את יומן הפגישות שלי (שתמיד היה ריק כי הייתי בן 22 ועבדתי כברמן. אז פעם או פעמיים הזנתי את המשמרות שלי אבל מהר מאוד זה נמאס), את התאריך, השעה, ומשהו שבזמנו היה עבורי פשוט קסם – תצוגת מזג אוויר, בדיוק במקום בו אני נמצא באותו רגע, עם תצוגה כזו כמו בתחזית, של שמש, עננים או גשם וטמפרטורה שמתחלפת בהתאם למזג האוויר הנוכחי. זה היה, מבחינתי, משול למאגיה שחורה.

הסיבה שבחרתי בו על פני שני המתחרים הראשיים שלו – האייפון 4 והגוגל נקסוס 1 הייתה היכולת שלו (או יותר נכון שלי) להתאים את התצוגה פחות או יותר למה שבא לי. יכולתי להציג את אותו ווידג'ט מזג אוויר, או את לוח השנה, ואפילו סתם "כפתור" שמפעיל את הפלאש של המצלמה בתור פנס. באייפון בכלל לא חשבו על כאלה דברים, ובנקסוס זה היה קיים אבל בצורה מוגבלת יותר. הדיזייר נקנה, והחיים שלי – בשיא הרצינות – מעולם לא חזרו להיות כתמול שלשום.

מאז עברו כאמור 10 שנים, וישראל – לפי הנתון הכי עדכני שמצאתי – מובילה ב"חדירת הסמאטרפונים", עם 88% מהמבוגרים שמחזיקים אחד לפחות, חמישה אחוזים לפני המדינה הבאה בתור, בריטניה. אנחנו עושים עליהם הכל – כותבים את רשימת הקניות, קוראים בקארספורום, עושים בפועל את הקניות, כותבים שוב בקארספורום, מעלים פוסטים לרשתות חברתיות, מבינים שזה דבילי וחוזרים לקרוא ולכתוב בקארספורום, צופים בתכנים, מתעדכנים בחדשות, מדברים עם אנשים, הכל. ממש ממש הכל.

 

אוקיי, הרגת אותנו... איך זה קשור למסך של מרצדס...? או. שמח ששאלתם.

הנקודה היא שמרצדס הציגה בסוף השבוע שעבר את החלק הראשון (ויש שיאמרו החשוב ביותר) של ספינת הדגל העתידית שלה, ה-EQS. יאכטת אולטרה-יוקרה חשמלית, שתציע טווח מטורף של 700 ק"מ לכל טעינה, בטח תעלה כמו דירת גן בשכונה טובה בנתניה ויכול מאוד להיות שתירש את מקומה של ה-S קלאס במקודם או במאוחר. החלק הזה הוא המסך שלה. או ליתר דיוק המסכים, בערך.

מרצדס קוראת ל...דבר הזה, Hyperscreen, ותכלס היא די צודקת. זה מסך, וזה לחלוטין הייפר. מדובר על יחידת זכוכית עצומה ברוחב של יותר מ-140 ס"מ שבתוכה מותקנים לא פחות משלושה מסכי OLED. את השניים הראשונים אנחנו בערך מכירים, או לפחות את הקונספט – אחד מתפקד כלוח שעונים, והשני הוא המסך המרכזי.

המסך השלישי הוא החלק היותר מעניין, וגם זה שמתחיל לחשוף את האבסורד. מדובר על מסך אותו מכנה מרצדס "תצוגת נהג משנה" שנמצא מעל תא הכפפות ולמעשה משמש את הנוסע לבידור. הוא יכול לנגן משם מוזיקה או סרטים, ומרצדס אפילו תציע שירותי תוכן ובשווקים מסוימים ניתן אפילו יהיה לצפות בטלוויזיה. בנוסף, כמובן שתהיה גישה לכל המערכות של המולטימדיה, כמו מהמסך הראשי ויהיה ניתן לחלוק את התכנים שנצפים במסך הזה עם המסכים של היושבים מאחור.

על פניו, רעיון נורא מדליק. להיכנס לאוטו, ולהנות מאיזה סרט או אלבום טוב כדי להעביר את הזמן. רק שמרצדס כנראה שכחה (או בחרה להתעלם) מהעובדה שלכולם פחות או יותר (בטח ובטח למי שיקנה EQS ולבני המשפחה שלו) כנראה יש כבר סמאטרפון בכיס שמסוגל לא רק לעשות את כל הדברים האלה, אלא כל כך הרבה יותר. אז נכון, אם משווים למכוניות אחרות, ה-EQS ללא ספק גורמת לכל דבר אחר בעולם להיראות משוכלל כמו קולפן תפוחי אדמה חלוד, אבל העולם האמיתי הוא לא וואקום בו יש רק מכוניות אחרות. יש בו אנשים, ולאנשים האלה יש טלפון, או אפילו טאבלט, בתיק. שלא לומר אחד ייעודי לרכב שזרוק בתא הכפפות וכבר מחובר לכל חשבונות הנטפליקס, היוטיוב והספוטיפיי (וקארספורום כמובן) של אותו "נהג משנה". ואם הוא צריך לגשת לאחת ממערכות הרכב, יש את המסך המרכזי העצום.

מסך הנוסע הזה, כמו עוד לא מעט פתרונות בידור אחרים שמותקנים בשלל מכוניות, ומרצדס היא ממש לא היחידה שאשמה בזה, הם פתרונות פורצי דרך לבעיות של לפני 15 שנה. הסיבה להתעלמות הגורפת של יצרניות רכב מהבעלות על מכשירי מחשוב אישיים די ברורה גם אם היא לא נאמרת בפה מלא. הן אמנם קיבלו את הכסף שלכם כשקניתם את הרכב, אבל מבחינתן ברגע שיצאתם מהסוכנות התחיל מסע השכנועים להחליף את הרכב הזה. לדגם החדש, הגדול או היקר יותר. הבעיה שלה היא שאם תצרכו את התכנים שלכם, אם תנווטו ואם תשמעו מוזיקה, דרך הטלפון, כל המידע על המקומות אליהם נסעתם, על המוסך בו אתם מטפלים ברכב ואפילו תחנת הדלק הקבועה שלכם יינתנו "במתנה" לגוגל, אפל, פייסבוק או תאגיד-טק חסר פרצוף אחר.

יצרניות הרכב רוצות את המידע הזה. כדי שהן יוכלו לפרסם לכם מסעדה חדשה על מערכת הניווט, לשאול אם לשרטט לכם מסלול למוסך שהיא תבחר כי הגיע זמן הטיפול, ובבוא הזמן אולי אפילו תתחיל להציק לכם עם הצעות טרייד-אין כי "קיבולת הסוללה ירדה ל-85%" או משהו כזה.

יש לפעולות האלה גם תופעות לוואי חיוביות בגלל שטף המידע הזה. הן תורמות לשיפור הממשק, הוספת פקודות קוליות ודיוק ההבנה של המערכת. ה-MBUX החדשה שהוצגה במקביל ומניעה את כל ההיפר-שיגעון הזה מנצלת את המידע הזה אפילו יותר טוב. היא לומדת את העדפות הנהג ומשנה אוטומטי את הממשק בזמן אמת לפיהן (בכל אחד משבעת הפרופילים האפשריים). עוד רעיון, שעל פניו נשמע באמת מדהים. על המסך מוצגת כל הזמן תצוגת ניווט ו"מעליה" בחלק התחתון צפים "כפתורים" מתחלפים לשליטה במערכות השונות. מתחת לכל זה נמצאים פקדי בקרת האקלים שלא משתנים. או אני לפחות מקווה שהם לא משתנים.

המערכת, כך עפ"י מרצדס, תלמד את העדפות הנהג ותוסיף או תסתיר כפתורים בהתאם למערכות בהן הנהג משתמש או לא, בזמן בו הוא משתמש בהן. אם, למשל, בדרך הביתה מהעבודה אתם נוהגים להפעיל את העיסוי ולהתקשר לבן/בת הזוג שלכם, המערכת אוטומטית "תקפיץ" לעמוד הבית את פקדי השליטה על העיסוי ואת הטלפון. אם אתם נוהגים שלא לשמוע מוזיקה בכלל, המערכת תעלים את איזור השליטה של המוזיקה. הכל כמובן ימשיך להיות נגיש דרך מערכת התפריטים, אבל הרעיון הוא הרצון לשמור על "עמוד בית" נקי ככל האפשר, ובו בזמן לתת לכל נהג בדיוק את מה שהוא צריך, כאשר הוא צריך את זה.

עד כאן, נשמע באמת פנטסטי. אבל בסמארטפונים זה קיים כבר לפחות 3-4 שנים בצורה כמעט אינטגרלית במערכת ההפעלה, והרבה הרבה קודם לכן היו אפליקציות שידעו לייצר "חוקים" כמו למשל שכאשר ה-GPS מזהה שעזבתי את הבית, הוא ינתק את ה-WiFi, ויפעיל את הבלוטות' ותוכנת הניווט שלי, אבל רק אם מדובר על שעות הבוקר בימי חול. ביום שישי בצהריים הוא יעשה אותו דבר אבל במקום תוכנת הניווט הוא יפעיל את נגן המוזיקה כי זו השעה בה אני יוצא לריצה (אני לא יוצא לריצות, לא בשישי ולא באף פעם, זה רק היה סיפור חביב ודמיוני לחלוטין כדי להעביר נקודה).

נכון, אין ספק שההטמעה של מערכת כזו במכונית על כל המערכות שלה היא מעניינת מאוד ומזכה את מרצדס לפחות בהנהון מלא כבוד והערכה. אבל היא גם מעלה כמה תהיות מאוד גדולות על כל הרעיון של ממשק אדם-מכונה. כלומר, זה מאוד נחמד שהמכונית יודעת שאני אוהב עיסוי חזק וחם ב-19:30 בערב ואת השיר החדש של בילי אייליש בפול ווליום בדיוק כשאני עובר ליד הסטודיו לעיצוב וואזות. אבל האם זה רעיון טוב לגלות, כשאני נוסע ב-230 קמ"ש על האוטובאן, שכפתור ה"פליי" הוא לא איפה שהשארתי אותו בפעם הקודמת? או שאיש הקשר "חתלתולה פראית" יצוץ על מסך הבית תוך כדי נסיעה בדיוק באותה פעם שהחלטת לצאת מהעבודה מוקדם ולאסוף את אשתך למסעדה?

הרצון של מרצדס – וכאמור של יצרניות אחרות – ראוי להערכה. היא צריכה לנקות את עיצוב תאי הנוסעים, לאפשר לכל נהג להתאים את החוויה עבור עצמו ובמקביל לאפשר גישה נוחה ומהירה לפונקציות נפוצות וגם לכמות הולכת וגדלה במהירות של מערכות שונות ברכב. וכל זה מבלי לגרום למוח של אנשים להישבר.

אם הייתם שואלים אותי לפני 4-5 שנים מה אני חושב על זה, הייתי אומר שזה לא באמת כזה משנה כי תוך 10, גג 15 שנה, אף אחד מאיתנו כבר לא ינהג וכל הרעיון של שליטה תוך כדי תנועה יהפוך לארכאי. אנשים פשוט יכנסו לרכב ויצללו לתוך הלפטופ או הטלפון שלהם וימשיכו לעשות לייקים לסרטונים של חתולים שמנסים לקפוץ ואז מחליקים ונופלים במקום. אבל היום, אחרי כמה שנים של התקדמות רגולטורית וטכנולוגית איטית מאוד, קשה להתנער מהתחושה שנתקלנו במעין תקרת זכוכית - זמנית לפחות - והשליטה על מאות מכוניות תישאר בידיים של בני אדם לפחות לעוד שניים-שלושה עשורים. אז אולי כדאי שמרצדס, וגם האחרות, יעצרו רגע ויעשו חושבים. יתנתקו מהרעיון שהכל צריך להיות במגע ועל מסכים, ויקלו עלינו לשלוט במכונית, במקום להקל על עצמם לייצר "חידושים".