מרצדס C300e במבחן – מהות

גרסת הפלאג אין של מרצדס C קלאס עברה מתיחת פנים ואיבדה 50 מהשם. בתמורה לזה ולמחיר הגבוה יותר היא קיבלה עוד אבזור וגם תלולית לא קטנה של מומנט

כשאומרים לכם "מה זה מרצדס", אני מניח שרובכם חושבים על איזו S קלאס עצומה עם איל הון או טייקון אנרגיה יושב במושב האחורי וצועק על מישהו בטלפון. וזה נכון. זו באמת המהות של מרצדס. יוקרה משתפכת, דונמים של עור, טונות של אלומיניום, נוחות ובידוד מוחלטים וכל ההוד וההדר האלה. אבל איך הייתם מגיבים אם הייתי אומר לכם שאתם יכולים לקבל את המהות הזו גם במכונית שעולה בערך שליש?

נכון, גם שליש ממחירה של S קלאס זה לא מעט כסף וה-C300e שנבחנת כאן היום היא עדיין מכונית יקרה (346-386 אלף ₪). אבל היא מצליחה לזקק את המהות הזו, של "מה זה מרצדס" לא פחות טוב מאחותה הגדולה.

 

עידון

מתיחת הפנים של ה-C ההיברידית הנטענת חוללה מהפכה מאוד קטנה בעיצוב החיצוני והפנימי, ואתם כנראה מאוד תתקשו למצוא הבדלים – פנסים, גריל, הגה, מסך ועוד כל מיני נגיעות פה ושם. החסרון של זה הוא שביחס לסדרה 3 של במוו, הבנצית כבר מתחילה להסגיר את הגיל שלה. כשאני מסתכל על משפחת ה-A אני מאוד אופטימי לגבי הדור הבא של ה-C, אבל בינתיים זו נקודת תורפה.

ה-C שומרת על העיצוב החיצוני המאוד מאופק ואלגנטי וגם היום – 6 שנים אחרי שהיא הוצגה – אני עדיין חושב שהיא האינטרפרטציה הכי טובה לשפת העיצוב הזו של מרצדס. היא נראית מספיק גדולה, הפרופורציות נכונות, אבל היא גם מספיק מרוכזת כך שאין יותר מדי איזורים במרכב שהופכים "משעממים".

גם בפנים השינויים כאמור מזעריים. הם כוללים מסך חדש עם מה שנראה כמו גרסה מוגבלת יחסית של מערכת ה-MBUX (עם שליטה קולית פשוטה ובלי אי אילו פיצ'יפקעס שכנראה בכל מקרה לא הייתם מוצאים בחיים כי הם קבורים בתתי תפריטים שצריך תואר באנטומיה כדי להבין), כפתור הנעה קטן יותר (וכבר לא מאלומיניום – חבל), לוח שעונים דיגיטלי מלא, הגה שנלקח מהדגמים החדשים יותר שכולל את משטחי המגע (ונעדר ממנו כפתור העברת השיר. ולא, אני לא אפסיק לכתוב על זה עד שהם ישנו את זה).

שינוי אחד מאוד מבורך הוא ההיפטרות הכמעט מוחלטת מהפלסטיק השחור המבריק שמילא פחות או יותר את כל הקונסולה המרכזית של הדגם הקודם. הוא עדיין קיים בכמה מקומות – למשל על אשכול השליטה המרכזי של מערכת המולטימדיה והכפתורים שעל ההגה, החלטה תמוהה שכן אלה שני האיזורים שרואים כמעט הכי הרבה שימוש ומגע, ולכן יתלכלכו או יישרטו מהר מאוד, אבל בסך הכל זה לא נורא והרבה יותר טוב מהדגם הקודם.

בכל הנוגע למרווח ושימושיות, קפצו למבחן על הדגם טרום מתיחת הפנים. המצב בדגם הנוכחי זהה לחלוטין עם מרווח נאה לארבעה מבוגרים ותא מטען מספק אבל קטן מזה של הגרסה הרגילה.

 

נוחות

אחד הקלפים הכי חזקים (חוץ מהאבזור, הכוח, צריכת הדלק והמחיר. כן, יש לה הרבה קלפים) של ה-C350e היוצאת היו בולמי הזעזועים שלה – היא הייתה היחידה בקטגוריה להציע בולמי אוויר כסטנדרט. הדגם המחודש אמנם מוותר על החלק של "כסטנדרט" אבל ממשיך להיות היחיד להציע את האביזר הזה בקטגוריה. וזה מורגש. ה-C300e נוחה בפער לא מבוטל מפחות או יותר כל דבר אחר שעולה כמוה או אפילו מעט יותר.

המתלים בולעים את כל השיבושים – קטנים וגדולים כאחד, אך בניגוד למכוניות שגדולות וכבדות מה-C (בעיקר באיזור מכסה המנוע), כאן הבולמים מצליחים גם לרסן את החזית במעבר על פסי האטה ובמרום להתרסק אחרי המעבר עליהם, הם מעלימים אותם.

גם שאר הפרמטרים שתורמים לנוחות מעולים. בידוד הרעשים - מלבד אוושת רוח מהמראה השמאלית במהירויות גבוהות – מעולה; המושבים מצוינים, ומערכות הבטיחות המקיפות עובדות בהרמוניה מוחלטת אחת עם השניה, כאשר היחידה שעדיין קצת לא סגורה על עצמה היא תיקון הסטיה מנתיב שמדי פעם בולמת חזק מדי את הגלגלים החיצוניים (יש לציין שזה – באמת – פיצ'ר ולא באג שגורם לתגובה שונה בהתאם לסוג הסטיה).

 

כוח

תאודור רוזוולט – שאין לו שום קשר למרצדס אם תהיתם – כתב ב-26 לינואר 1900 מכתב להנרי ספראג בו הוא כתב "דבר ברכות, ושא מקל גדול", ואין משפט שמבטא טוב יותר את ה-C300e. מלבד תגי ה-EQ Power על הכנפיים ופתח הטעינה על הפגוש האחורי, היא מדברת מאוד ברכות. היא נראית בדיוק כמו C רגילה, היא שקטה לחלוטין במהירויות נמוכות, אבל מתחת למכסה המנוע יש לה שני מקלות מאוד גדולים.

השינוי הגדול ביותר שעברה ה-C פלאג אין הוא ביחידת ההנעה. לכן גם שונה הכינוי שלה מ-350 ל-300 בלבד. אבל בניגוד למה שאתם עשויים לחשוב, היא דווקא חזקה יותר מהדגם היוצא. הגיוני סך הכל.

מנוע הבנזין נותר ללא שינויים מהותיים – הוא עדיין בנפח 2.0 ליטר, עדיין גודש, ועדיין מפיק 211 כ"ס. המנוע החשמלי בפרט וכל מערכת ההנעה החשמלית, מאידך, עברו כמה שינויים די גדולים. המנוע החשמלי מפיק כעת 122 כ"ס – 40 כ"ס (או 50%) יותר מהדגם היוצא, וגם הסוללה גדולה יותר ומציעה כעת טווח גדול יותר של 44 ק"מ וטעינה מהירה יותר (בהינתן עמדת טעינה מתאימה).

ההספק הכללי עלה מ-279 ל-320 כ"ס, והמומנט, אתם יושבים? עלה ל-70 קג"מ. מקל? אני מדמיין את ה-C קלאס הזו מנופפת בעמוד תאורה. נתון התאוצה ל-100 קמ"ש דווקא לא מופרך כמו שניתן לחשוב ועומד על 5.4 שניות "בסך הכל".

תיבת ההילוכים נותרה פלנטרית וקיבלה עוד שני הילוכים, לסך של תשעה. ההתנהגות שלה מופתית – היא שקופה לחלוטין, רצה בין ההילוכים בזריזות, עם מנוע החשמל ש"סותם" את החורים שנותרים בזמן מעבר ההילוכים.

מעבר לנתונים היבשים, כל המערכת גם עברה שדרוג משמעותי בפרמטר ה"חוכמה". היא יכולה לנתק את מנוע הבנזין לתקופות ארוכות יותר בזמן שיוט, היא יכולה לשלוח יותר כוח מהר יותר לגלגלים והבלימה הרגנרטיבית חזקה יותר ומסוגלת לשחזר יותר חשמל בזמן האטה.

בפן השני של המקל – ספורטיביות, ה-C לא מצטיינת. אבל מורגש לחלוטין שזו החלטה ולא פספוס. המתלים רכים מכדי לאפשר ריסון נאות של המרכב תחת עומס חריג והיא נוטה לרכון יותר משהייתי רוצה. ההגה והשלדה דווקא מצויינים עם משקל טוב ופידבק מספק של הראשון, וקשיחות, נייטרליות ומיקום נכון של הנהג בשנייה.

אבל המתלים הרכים כאמור, יחד עם חתך צמיגים בינוני (אני עדיין לא בשל לקרוא לחתך 45 "גבוה") וסוללה שאין מה לעשות – נגמרת מהר מדי ומשאירה אותי עם מעט מדי כוח ויותר מדי משקל – ה-C הזו משדרת כל הזמן שהיא בשמחה תגמע איתך אלפי קילומטרים עוד היום, אבל בחייאת, עזוב'תי מכל הסיבובים האלה.

לגבי צריכת דלק, אין כל כך סיבה להתייחס אליה. במכוניות כמו ה-C300e צריכת הדלק משתנה דרסטית בהתאם לאורך ואופי הנסיעות השגרתיות שלכם והזמינות של שקע טעינה. היא יכולה לנוע בין "אני נוסע 30 ק"מ ביום אז לא תדלקתי כבר 6 שנים" ועד 10 ק"מ לליטר ואפילו פחות בנסיעות ארוכות או מאומצות במיוחד, ולהגיד לכם "תצפו לצריכת דלק של בין 10 ל-200 ק"מ לליטר" נשמע לי לא ממש מועיל ואפילו קצת אידיוטי. במבחן שלנו הנתון עמד על כ-12 ק"מ לליטר. לא נראה לי שזה עוזר לכם, אבל הנה, כתבתי.

 

מהות

יש משהו שמרגיש מאוד נכון במכוניות פלאג-אין הייבריד באופן כללי, וה-C300e לא שונה. היא מרגישה מאוד עגולה, מאוד שלמה. היא מרגישה כמו פתרון מאוד חכם שמאפשר את כל הטוב של מנוע חשמלי מבלי אף אחד מהפחדים שלו. כשמחברים את זה לאופי המרצדסי הכל כך מובהק של ה-C300e – הנוחות, הבידוד, השקט, האיכות – מתקבלת מכונית שמצליחה ללכוד את המהות של "מה זה מרצדס" טוב לא פחות מהאחיות היקרות (בהרבה) שלה.

החסרון העיקרי שלה הוא חוסר שיתוף הפעולה בכבישים מפותלים, אבל היא מפצה על זה בכל כך הרבה נינוחות ונעימות, שהוא הופך לכמעט לא רלוונטי. מה גם שלא חסרים למרצדס, אפילו בתוך משפחת ה-C, דגמים הרבה יותר מושחזים.

אם אתם רוצים "מרצדס" ואין לכם כסף (או שאתם לא רוצים להוציא את הכסף) לקנות S קלאס, ה-C300e, בדיוק כמו קודמתה, היא התשובה הכי נכונה שאפשר.