אאודי A7 במבחן - פרצוף יפה

הדור השני של אאודי A7 נראה הרבה יותר שונה מה-A6 מקודמו, אבל האם הוא גם מצליח להתבדל ממנו באופי או שהוא רק פרצוף יפה?

אני חייב להגיד שלא מאוד התחברתי לדור הראשון של אאודי A7. בכלל, אני לא חובב גדול של קטגוריית ה"מכונית סלון בעיצוב כאילו-קופה", לא ה-A7, לא ה-CLS של מרצדס וגם לא ה-6 גרנד קופה של במוו לא עושות לי את זה.

על פניו, הן אמורות להיות פשרה מצוינת בין עיצוב לפרקטיות, בין נוחות לביצועים, בין מחיר לתמורה ובין התנהגות לשימושיות. סוג של הוט האץ'+++ שכזאת. בפועל, רובן מרגישות קצת כמו חצי עבודה - לקחו את מכונית הבסיס (A6 במקרה שלנו), נתנו לה גג משתפל ופנסים יותר יפים, הקשיחו את המתלים והיידה - עוד מאני מייקר.

יתרה מזו, בסביבת המחירים של המכוניות האלה, קצת קשה למצוא הצדקה למכונית שתעשה הכל "בסדר", הרי מי שקונה אותן, בוודאי יכול להרשות לעצמו לקנות כמה מכוניות הרבה יותר ממוקדות מטרה.

הדור השני של ה-A7 הוצג ב-2017 והגיע ארצה כשנה מאוחר יותר, אבל הדור השני מגיע לקטגוריה שנראית שונה מהותית מזו שאליה נחת קודמו ב-2010. הסדרה 6 של במוו הופרשה לגמלאות והוחלפה ע"י סדרה 8 היקרה משמעותית שלא בטוח שתקבל גרסת 4 דלתות, וה-CLS של מרצדס טיפסה במחיר ופתחה פער של למעלה מ-100 אלף ₪ מה-A7, מה שמשאיר את האאודי כאופציה היחידה בקטגוריה שלה במחיר התחלתי של פחות מ-550 אלף ₪. בינתיים, מרצדס גם חשפה (והשיקה בארץ) גרסת 4 דלתות של ה-AMG GT ואיפשרה למחפשי ריגושים-ארבע-דלתיים לקבל מכונית שאשכרה יכולה לתלוש להם את המעיים מהמקום, ולא רק "להיראות קרבית".

עיצוב ותא נוסעים - יפה, עתידני, צפוף

אז כמו שאתם יכולים להבין, נקודת הפתיחה של ה-A7 לא הייתה מי-יודע-מה-טובה, אבל הפעם יש לה ביד קלף נוסף על פני ה-A6. ה-A7 הקודמת הייתה נאה, אבל תמיד הרגישה לי קרובה מדי ולא מספיק מובחנת מה-A6 של אותן שנים, במיוחד מלפנים ובמיוחד אחרי מתיחת הפנים שהשתיים עברו ב-2014. הפעם, היא הרבה, אבל הרבה! יותר יפה ויותר מובחנת.

בכלל, אם הייתם מכריחים אותי לשלם על מכונית רק עבור העיצוב שלה ושום דבר אחר, כנראה שה-A7 הייתה מככבת גבוה מאוד ברשימה. לצד מכוניות כמו לקסוס LC, אאודי A5 הראשונה, אלפא SZ ואולי גם המקלארן ספידטייל. אני לא יכול להגיד שהיא לגמרי קולעת לטעם שלי, אבל היא ללא ספק מספיק ייחודית ומעניינת בשביל שאני אבין אותה. הפרונט המחודד והפנס האחורי הרצוף מתחברים לעיצוב שמובחן מהותית מזה של האחות הסדאנית.

בפנים מקבל את פניי תא הנוסעים החדש והאולטרא-טכנולוגי החדש של אאודי - מערכת ה-MMI עם הגלגלת - Out; מסכי מגע לרוב - In. כמו ב-A8, גם כאן אני חושב שהיה נכון אילו המערכת הייתה מקבלת עוד כמה חודשי פיתוח והשחזה, וציפוי שקצת פחות שמח להתמלא בטביעות אצבעות אחרי שאתה רק חושב על לגעת בו. התפריטים מבלבלים והעיצוב של כולם זהה ומקשה על תפעול מהיר; וגם כאן, המסך התחתון שאחראי בעיקר על בקרת האקלים ממוקם נמוך מדי ודורש להסיט את העיניים מהכביש ליותר מדי שניות.

איכות החומרים מעולה (כמובן) והסלון משופע בעץ, אלומיניום, עור ותאורת אווירה בפחות או יותר כל גוון שתחשקו. אבל עם כל הכבוד לחומרים, החלק הכי מגניב בעיצוב הפנים של ה-A7 קורה כשיורדת החשכה (או כשאתם נכנסים למנהרה) - יחד עם תאורת האווירה, נדלק לוגו ה-Quattro באותו הצבע שבחרתם, ומוסיף נגיעה קטנה, אבל מגניבה וייחודית מאוד, של עתידנות.

רשימת האבזור כמובן מקיפה ועשירה מאוד. תוכלו לקרוא את המפרט המלא כאן, אז אני לא אלאה אתכם בכל הפריטים, אבל כמה מערכות נחמדות שכדאי שתדעו שנמצאות כאן הן המצלמות ההיקפיות שמאפשרות מבט "מעבר לכתף" בחניות, חבילת בטיחות מלאה שיכולה לנהוג לבד בפקקים ולבלום את הרכב בפחות או יותר כל כיוון נסיעה, פנסי לד מטריקס חכמים (בגרסה הבכירה בלבד), מניעת פתיחת דלתות כשמגיע רכב מאחור ועוד. דבר אחד שאני לא מצליח להבין, הוא שבגרסה הבסיסית קיימת מערכת אוורור למושבים, בעוד שבגרסה הבכירה הוא נעדר (אולי בגלל ההבדל בסוגי העור).

המרווח מלפנים מצוין, והמושבים מעולים עם שלל אפשרויות כיוונון. תנוחת הישיבה נמוכה וספורטיבית וההגה, שגם הוא מתכוונן חשמלית, יוצא המון החוצה ומאפשר תנוחה קרבית מאוד. במושבים האחוריים המצב פחות סימפטי עם מרווח ראש מצומצם בגלל הגג המשתפל והמושב האמצעי צר מדי, גבוה מדי ותעלת ההינע גדולה מכדי שמבוגר יוכל לשבת בו בנוחות כלשהי.

תא המטען, מאידך, יחד עם העיצוב, הוא אחד הקלפים החזקים ביותר של ה-A7, תצורת ההאצ'בק מאפשרת פתח עצום ולמרות אותו גג וחלון אחורי משתפלים, לא תתקשו להעמיס פנימה פחות או יותר כל מה שתצטרכו.

 

נסיעה - לצבוע את התקרה בבז'

הנסיעה ב-A7, אפילו הרבה יותר מאשר הנהיגה בה, מדגישה מאוד חזק את המרחק בין המקום בו הוגיה חלמו לראות אותה, לבין המקום אליו הצליחו מהנדסיה להביא אותה. קצת מצחיק לחשוב על זה, אבל לאאודי אף פעם לא הייתה מכונית GT אמיתית, אז לפחות עד שתהיה לה כזו (e-tron GT?) ה-A7 תופסת במידה מסוימת את המשבצת הזו - קצת כמו לקסוס LC או מרצדס S קלאס קופה. אבל בגלל שאאודי לא השכילו לעשות מהלך במוו-י ולתת לה מספר גדול כדי לגבות מחיר גבוה, ובגלל שיש ארבע דלתות - שזה הרבה פחות סקסי - היא צריכה לעשות את זה אותו דבר, בפחות כסף.

הבעיה שלה נובעת מאותו מיצוב ומתגלה כאמור במיוחד בנסיעה - היא לא מספיק מפנקת כמו ה-S הגדולה והמפוארת מחד, ולא ספורטיבית או מעניינת כמו ה-LC בעלת השלדה והעיצוב הייחודיים מאידך. התוצאה היא - באופן לא מפתיע בכלל - אאודי A6 קצת פחות נוחה.

המתלים של ה-A7 נוקשים יחסית, וזה בא לידיי ביטוי בנסיעה עירונית או במעבר על שיבושים רוחביים בכבישים מהירים. יחד עם תנוחת הישיבה הנמוכה, יש כל הזמן תחושה שה-A7 משדלת אותך לדבר חוליגניזם, אבל בקטנה. היא לא יושבת לך על הכתף ולוחשת לסטות מהכביש הראשי כי בדיוק פה ליד יש כמה פיתולים ומקסימום תתקשר לאשתך ותגיד שהתעכבת בעבודה, היא מדרבנת אותך לתת עוד קצת בגז, לנסוע קצת יותר מהר בכביש הישר. אבל לא יותר מדי, שלא יחשבו שאתה מוזר.

הבעיה היא שהיא עושה את זה דרך החושים הלא נכונים, או לפחות ע"י שימוש לא נכון בחושים. הרעש שנשמע בתא הנוסעים הוא לא גרגור של מנוע אלא אוושת צמיגים ושריקת רוח שמגיעה מהדלתות חסרות המסגרת, התחושות בישבן הן לא של שלדה מתקשרת ומתמסרת אלא פשוט של ברזלים קשים יותר שמחברים בין המרכב לגלגלים. ההגה מהיר כמובן, אבל נטול תחושה לחלוטין, אפילו ביחס למכוניות אחרות של אאודי. והמנוע (3.0 ליטר טורבו, 340 כ"ס. ישנה אופציה ל-2.0 ליטר עם 245 כ"ס) מאיץ חזק ונחוש, אבל עושה את זה בכל כך מעט דרמה ועניין, שזה הופך למשעמם כל כך מהר שאפילו אין לי חשק לדבר עליו כאן.

גם ההתנהגות מעצבנת. היכולות של ה-A7 פנומנליות, באמת. במדד הסטופר היא תאכל לארוחת בוקר כל CLS, ויכול מאוד שגם סדרה 5 (לפחות עד שתגיע - באופן בלתי נמנע - ה-8 גרנד קופה). בכל כביש, בכל מרחק, ובכל כמות עיקולים. אבל אי אפשר להתנער מהתחושה שתוך כדי שאתה יושב שם ועובד, לוחץ פה, מסובב שם, היא מנסה להחליט באיזה גוון של בז' לצבוע את התקרה. היא שם, היא איתך, אתם שניכם מגיעים ליעד, ועושים את זה ממש מהר, אבל אתה ממש מרגיש כאילו אתה היחיד שמתרגש מהסיפור.

 

סיכום - בעיניי המתבונן

המסקנה לגבי ה-A7 תלויה לא רק במכונית עצמה, היא לא פחות בעיני המתבונן עצמו. היא עושה הכל די טוב, אבל לא באמת מצטיינת בשום דבר (חוץ מהעיצוב), ומבחינתי, בשביל 545-600 אלף שקל, "לא מצטיינת" זה משהו שלא צריך להיות בתיאור.

הסיבה האמיתית היחידה שמצדיקה לטעמי את ה-A7 היא העיצוב הנפלא שלה, בטח עכשיו כשהחלק האחורי שלה כבר לא נראה מהצד כמו הקסדה של דארת' ויידר. ואם אתם בקטע של לשלם על עיצוב, מי אני לחלוק על זה?

אני, מה הייתי עושה? בתקציב של 600 אלף שקלים הייתי מעדיף בלי לחשוב בכלל לקחת A6 שתהיה הרבה יותר נעימה ביומיום וגם זולה ב-35 אלף שקלים. בעודף, בשביל הנשמה, הייתי קונה עוד באותו יום איזו פיג'ו שמספיק מבוגרת כדי להיכנס לפאב ולהזמין לעצמה בירה.

יש לכם שאלות? רוצים לחלוק על פבל ולקרוא לו בשמות גנאי? הצטרפו לדיון בפורום.