אאודי A8 במבחן - העולם דפוק

אאודי A8 לוקחת כל פיסת טכנולוגיה שידועה לאדם ודוחסת הכל לתוך קופסת אלומיניום, עץ ועור באורך של 5 וקצת מטר. האם מכונית חכמה היא דבר חכם?

הקטגוריה של רכבי הפאר, אליה משתייכת אאודי A8, היא אחת האהובות עלי. לא, זה לא בגלל היוקרה והכוח, ואפילו לא בגלל הנוחות או השקט. היא אחת האהובות עלי כי היא סוג של מכונת זמן - קפיצה טכנולוגית של עשורים קדימה שמראה לנו אילו מערכות יהיו במכוניות שלנו, פשוטי העם, כשהמכונית הנוכחית תסיים להחליד ותעלם לאבק.

יחד עם זאת, היא גם אחת השנואות עליי. אבל זה לגמרי בגללי. הקטגוריה הזו מורכבת מנבחרת כל כך איכותית, מוקפדת, מושקעת, יוקרתית, וכל סופרלטיב אחר שתרצו, שעצם העברת הביקורת על מכוניות מהקטגוריה הזו, של מציאת פגמים במעטה השריון המושלם של ה... ובכן, שלמות, שלהן, כל כך קשה, שלפעמים פשוט לא בא לי.

הדיסוננס הזה הוא אותו דיסוננס איתו הגעתי בזמנו לבחינת ה-S קלאס והסדרה 7. דיסוננס שאומר מצד אחד - מכוניות מדהימות; ומצד שני - לא משלמים לי כדי להזיל ריר, אלא כדי לבקר. כדי למצוא פגמים. אז התחלתי לחפש פגמים.

הדיסוננס הזה גם בולט מאוד ב-A8 החדשה. מצד אחד היא כנראה הדבר הכי טכנולוגי שנוסע על כבישים ציבוריים - כן, גם יותר מרולס רוייסים, בנטליות ופרארונים, אבל מצד שני היא גם מקריבה לא מעט דברים על מזבח החדשנות, ואם זה לא מספיק, היא גם נמכרת (גם בעולם) בלי אחד הקלפים הכי חזקים שלה. אבל על זה עוד מעט, קודם דברים של בני אדם רגילים, כמו עיצוב ומרווח וכדומה.

 

סולידית בחוץ, מעניינת בפנים

ה-A8, בדומה לשאר היצע היצרנית, די סולידית, ולא בשונה משאר חברותיה לקטגוריה, או מכל דבר שעולה כשלושת רבעי מיליון שקל - מאוד מרשימה. במיוחד בצבע השחור אותו עטתה מכונית המבחן. החישוקים, שנראים צנועים יחסית במידותיהם, חושפים את גודל האשליה במבט מקרוב - לא פחות מ-20 אינץ' של קוטר. הגריל הקדמי עצום מאוד וכסוף מאוד, קצת יותר מדי עצום וכסוף לטעמי - קצת כמו שפתיים רובוטיות של הילד-הלא-ממש-חוקי של מגהטרון (ההוא מהרובוטריקים) וג'ינקס (ההיא מפוקימון).

בפנים, מאידך, הסיפור שונה לחלוטין. הסולידיות והאיפוק מושלכים אל מחוץ לחלון, או מחוץ לאחד משני הסאנרופים, והתחושה היא שנכנסת לתוך גשר פיקוד של ספינת חלל - מסכים בכל מקום, טוויטרים שמתרוממים מליד קורות A (אחד הפיצ'רים הכי מגניבים שה-A8 הזו קיבלה בתורשה מהדגם הקודם), פיסות עץ שזזות למעלה וחושפות פתחי מיזוג ומגע. הכל, אבל הכל, במגע.

החומרים כמובן ללא רבב. עור, מתכת ועץ מהמשובחים שבנמצא. אפילו מקומות הזויים כמו גב המושבים הקדמיים קיבלו טיפול אוהב עם אינסרט עץ שמוסיף לנופך היוקרתי. וזה נכון לכמעט כל מקום במכונית, חוץ, מדבר אחד - הפלסטיק השחור-מבריק (פיאנו). אני חייב להגיד מראש שלחשדות שלי אין בסיס ראייתי, ואני מסתמך רק על תחושת בטן, אבל זה נראה כאילו אאדי קנו "קצת" יותר מדי פלסטיק שחור פיאנו, כי אין לי שום דרך אחרת להסביר את הרציונל מאחורי כל כך הרבה מהחומר הזה שמפוזר כמעט בכל מקום בתא הנוסעים, וזה עוד אחרי שנראה שהטרנד המקולל הזה התחיל לדעוך.

לכל רוחב הדשבורד, על הקונסולה המרכזית, על הקונסולה האחורית ששולטת על כיוון המושבים, מסביב לפתחי המיזוג האחוריים, אפילו על פאנלים גדולים על הדלתות מסביב לכפתורי זכרונות המושבים. אבל לא רק משטחים, אלא גם לא מעט כפתורים (כפתורי הזכרונות לעיל) ופקדים עשויים ממנו. השחור-מבריק הזה אולי נראה מצוין באולם התצוגה אבל ברגע שהמכונית יוצאת לעולם האמיתי, הוא מתמלא אבק ושריטות קטנות ומעצבנות תוך בדיוק 0.27 מילי-שניות, והכפתורים, בנוסף לאבק ולשריטות, גם "תופסים" טביעות אצבעות.

מה שמביא אותנו למערכת המולטימדיה, איתה מתחיל התסכול שלי מהאובר-טכנולוגיזציה של ה-A8. אחד הדברים שאאודי מתגאה בהם יותר מכל דבר אחר הוא מערכת המולטימדיה - MMI משהו נקודה משהו טאץ' החדשה. על פניו, הרעיון מעולה, המערכת הקודמת עם המסך המזדקר, הכפתורים והחוגה מפנים את מקומם ברוח הזמנים לשני מסכי מגע גדולים, האחד כמעט שכוב, והשני מעט זקוף יותר.

זוכרים את הפלסטיק השחור-מבריק? אז הוא מקיף גם את המסכים, וכשהם כבויים הם מתמזגים בצורה נפלאה לתוך הדשבורד. ממש בלתי נראים. עם ההנעה מתעוררים המסכים כאילו משום מקום. תצוגה מרשימה מאוד. אלא שההתרשמות מתפוגגת מעט כשמתחילים לתפעל אותם. מערכת ה-MMI הקודמת של אאודי הייתה - לטעמי לפחות - אחת המערכות המוצלחות ביותר בשוק מבחינה ארגונומית. הכל היה ברור ומובן, לא היו יותר מדי שכבות של תפריטים והכל היה נגיש מגלגלת נוחה ומישושית (אל תתנו לי את המבט הזה, ככה אומרים tactile בעברית. מסתבר).

אבל הציבור רוצה מסכי מגע, אז הציבור קיבל מסכי מגע - שניים מהם. והניסוח הכי מנומס שאני יכול למצוא לממשק המשתמש של המערכת החדשה הוא... שעדיין יש עבודה. גם אחרי הרבה מאוד שעות של משחק עם המערכת לא הצלחתי להבין את ההיגיון מאחורי המיקומים של חלק מהאפשרויות, לקח לי המון זמן למצוא דברים, ועד שנציג של היבואנית לא הסביר לי מפורשות לא הצלחתי לשמור פונקציות ב"מועדפים" (לזכותם יאמר שההסבר היה די פשוט והגיוני - לחיצה ארוכה). באופן כללי, ממשק המשתמש מרגיש קצת כאילו לקחו מלא מלא פונקציות ותפריטים, טענו את כולם לתוך שאטגאן וירו אותם על המסך בתפזורת חצי-רנדומלית. אבל רגע, איך טביעות אצבעות "הביאו" אותנו למולטימדיה? הסיבה, היא, ששני המסכים אוספים יותר טביעות אצבעות ממז"פניק בשנה הראשונה ואם זה לא מספיק, תשמחו לדעת גם שהזווית של המסך התחתון, זה ששולט על בקרת האקלים, גורמת לכך שהשמש משתקפת ממנו ישר לתוך הקרניות שלכם פחות או יותר בכל זמן שהיא זורחת. כמו שאמרתי, עדיין יש על מה לעבוד.

 

טאבלטים ב-30 אלף שקל

אחרי שהוצאתי את זה מהמערכת, אפשר לעבור למרווח. שהוא - כמובן - מעולה. הן מלפנים והן מאחור, בטח ובטח שבגרסת בסיס הגלגלים הארוך שנמצאת כאן. יחד עם זאת, ה-S קלאס הרגישה לנו מרווחת יותר במושב האחורי, והדומי הפלסטיק הפריקים שהגיעו עם הרכב מרגישים יותר מדי איקאה ומעט מדי נטוצי. לא לעניין במכונית כזו.

ואם אנחנו כבר במושב האחורי של אאודי A8 בגרסת בסיס גלגלים ארוך, בואו נבדוק מה יקבלו האנשים שיבלו כאן את מרבית זמנם. ברכב המבחן הותקנו שני טאבלטים נשלפים שמתחברים למערכת המדיה של הרכב, מאפשרים לשלוט על הווליום, להתחבר לאינטרנט ולשלוט במערכות נוספות של המכונית. או זה לפחות מה שהם אמורים לעשות, כי כמה שניסיתי לא הצלחתי לגרום להם לעבוד כמו שצריך. הם אמנם עולים 30, אלף שקלים (כן, שלושים), אבל החלקה של מסך הבית שמאלה מגלה מסך בית אנדרואידי סטנדרטי לחלוטין. אני מניח שאתם כבר מבינים לאן זה הולך - וותרו עליהם, ואם אתם ממש חייבים שני טאבלטים במושב האחורי, בקשו מהעוזר לקפוץ לחנות האלקטרוניקה הקרובה ולקנות שני טאבלטים. מדבקות עם הלוגו של אאודי אפשר להזמין מאיביי.

מעבר לשני הטאבלטים המיותרים משהו יש כאן משענת מרכזית שמאפשר שליטה על המושבים החשמליים (יש גם כפתורי מצב ישיבה או שכיבה על הדלת), חימום המושבים ובקרת האקלים המפוצלת גם כאן, כמובן. בנוסף תמצאו ווילונות מחוררים על חלונות הצד והשמשה האחורית, פתחי מיזוג על קורות B בנוסף למיקום הרגיל בקונסולה המרכזית, וכמובן כפתור שמסיט את מושב הנוסע הקדמי לפנים כדי למקסם את המרווח.

 

הרכב הכי נוח שנהגתי בו

כשמתחילים לנסוע ב-A8 הזו, הדבר הראשון ששמים לב אליו זה משהו שעד עכשיו נתקלתי בו רק במכוניות היברידיות. שקט. מוחלט וטוטאלי, ופה מצטרפת אליו גם נוחות שגם אחרי מאות קילומטרים לא הצלחתי למצוא בה אפילו פגם משמעותי אחד. ה-A8 נוחה מאוד גם בהשוואה למתחרות הישירות שלה, והיא קוטפת די בקלות את תואר המכונית הכי נוחה שנהגתי בה מעולם. גם בידוד הרעשים פנומנלי בזכות שמשות כפולות, ביטול רעשים אקטיבי ועוד אי אילו תכסיסים טכנולוגיים ואווירודינמיים.

מבחינת חוויית נהיגה, לפחות מהבחינה של התנהגות, ספורטיביות או תקשורת, אין יותר מדי על מה לדבר. ה-A8 בכלל לא טורחת לשחק במשחק הזה. היא עושה את מה שהיא צריכה לעשות - לבודד את הנוסעים מהעולם - מצוין, ואפילו טוב יותר מהמתחרות הישירות שלה.

אבל כאן מגיע ה"אבל". ה-A8 בפרט, ואאודי בכלל, לא משחקת על הקלף של נוחות, היא מתגאה בהובלה הטכנולוגית שלה על פני כל דבר אחר עם ארבעה גלגלים. וה-A8 לא רק שעושה את זה, אלא היא עושה את זה בצורה פשוט מטמטמת עם מערכת אוטונומית בדרגה 3 שנקראת Audi AI ומסוגלת הלכה למעשה לנהוג לגמרי לבד בכבישים עד מהירות של 60 קמ"ש, שמירת מרחק, בלימות והאצות, שמירה על הנתיב גם בעיקולים קשים ועוד. אז למה ה"אבל"? כי הכפתור שאמור להפעיל את ה"נהג האוטומטי" הזה ריק. וזה לא שהמכונית מגיעה לישראל בלי המערכת, אלא שאאודי עצמה הודיעה כי המערכת תגיע לשווקים שונים באופן הדרגתי בהתאם לתקנות הרגולטוריות באותן מדינה. אצלנו, כמו שבטח כבר ניחשתם, הרגולציה לא מאוד מתקדמת, בלשון המעטה.

מעבר למערכת הזו, יש עוד כל מיני פיצ'רים כמו בולמי אוויר שיכולים "להקפיץ" את אחד הצדדים אם המכונית "רואה" רכב שמגיע מהצד ועלול לפגוע בה. זאת על מנת להגביה את קורות ההגנה שנמצאות בדלתות ביחס לרכב הפוגע. בלימת חירום אוטונומית בנסיעה פחות או יותר לכל כיוון עם חיישנים שמקיפים את הרכב ב-360 מעלות, היגוי אחורי ואפילו מערכת שמנתקת את החיבור הפיזי בין ההגה לגלגלים הקדמיים כדי לאפשר רדיוס פנייה קטן משמעותית. אלא שגם כאן, רק חלק מהמערכות מגיעות כסטנדרט, וחלקן האחר זמין רק כאופציה או לא זמין בכלל עם גרסת המנוע שנמכרת בישראל.

המנוע שנמכר בישראל הוא ה-3.0 ליטר טורבו בנזין המוכר של קוצרן פולקסווגן שמשרת בין היתר גם את ה-A6, ה-A7, וגם ה-Q7 ו-Q8. הוא מפיק כאן 340 כ"ס ו-51 קג"מ והוא מאיץ את שני טונות האלומיניום של ה-A8 למאה קמ"ש תוך 5.7 שניות, שזה מעולה, אבל לא תולש לסתות. לשם השוואה, גולף GTI תעשה את זה רק בחצי שניה לאט יותר. מה שכן, הכוח מגיע בלי שום מאמץ, דבר שמאפיין מאוד את כל אופי הנסיעה ב-A8. התאוצות, הבלימות, הפניות, הבידוד, שיכוך המהמורות - כל דבר שהיה מוציא מכוניות רגילות מדעתן, מרגיש כמו לא יותר מהיסח דעת רגעי עבור ה-A8.

העולם דפוק

וה"בלי שום מאמץ" הזה מביא אותי גם לשורה התחתונה של המכונית הזו. ה-A8 החדשה היא בלי צל של ספק אסופה מאוד (אבל מאוד!!) מרשימה של מספרים, מערכות וטכנולוגיות, אבל היא איכשהו לא מצליחה לייצר חבילה שלמה והוליסטית (אני לא מאמין שכתבתי את המילה הזאת...) של פאר, יוקרה ופינוק. היא מרגישה, בהיעדר מילה אחרת - שגם אותה אני לא ממש מאמין שאני כותב - סינטטית.

אין לה את ההתנהגות (יחסית, כן?) או הביצועיים של הסדרה 7, או את תחושת היוקרה והפרימיום המתלטף של ה-S קלאס. היא כן נוחה יותר משתיהן, אבל זה הכל. אני חושב שהניסיון לשחק על קלף הטכנולוגיה במצב הנוכחי של הרגולציה בעולם לא היה חכם, לפחות לא עבור הלקוחות הישראליים של אאודי. במחשבה שניה, אני חוזר בי. ה-A8 היא בסדר גמור, והרצון למקסם את היתרון הטכנולוגי הוא מצוין. זה העולם שדפוק, ובזה - לצערי - אי אפשר להאשים את הגרמנים. הפעם לפחות.