במוו X3 - מבחן דרך - הסטנדרט

מיינסטרים, פרימיום, משפחתית, ג'יפון, ספורטיבי, שטח ועוד ועוד ועוד. במוו X3 צריך להצליח לרקוד על כל החתונות מבלי לדרוך לאף דגם אחר על הרגליים. האם הוא מצליח, או נופל אפיים ארצה

לפני שאנחנו יוצאים לדרך למבחן של במוו X3 החדש, אני רוצה שנניח שתי הנחות מוצא, שאני די משוכנע שיהיו מקובלות על כולכם.

הראשונה היא שקרוסאוברים הפכו ל"משפחתיות" המקובלות. הם כבר די מזמן לא רכבים עם איזו מטרה מוגדרת כפי שהיו בתחילת דרכם עם הוויליס ג'יפ, אלא סוג של אולר שווייצרי שצריך להיות מסוגל לעשות כל דבר על 7.5 מתוך 10 במקום להצטיין בחלק מהדברים ובחלק אחר להיכשל קולוסאלית.

השניה היא שבמוו בכלל, והסדרה 3 בפרט, הפכו במידה מסויימת לאמת המידה בתחום היוקרה. לא מהבחינה של קביעת הרף שאותו כולן מנסות לעקוף, אלא מהבחינה שהן עושות הכל נכון ומספיק טוב, ומאידך לא מאוד משתדלות לחדש יותר מדי. סוג של טויוטה או סוזוקי, רק בפרימיום.

עכשיו, קחו את אותה סדרה 3, הגביהו אותה, מתחו אותה, והפכו אותה לקרוסאובר. קיבלתם את ה-X3 החדש. עכשיו בואו נצא לדרך.

 

עיצוב

עיצובו של ה-X3 החדש פוגע בדיוק בגבול שבין מזוהה מיידית, מרשים, ולא מוחצן מדי. בניגוד לשני הדורות הקודמים, זה החדש עגלגל וחלק הרבה יותר ומשתלב בצורה הרבה יותר הרמונית בכביש כמו גם בליין הדגמים של היצרנית. במבט ראשון קל להתבלבל בינו לבין ה-X1 הנוכחי, שהוא לטעמי כנראה הקרוסאובר הכי נעים למראה בהיצע של במוו.

בפנים ממשיך העיצוב הרגוע והלא מתאמץ. בניגוד מוחלט לכל אחד ממתחריו הרבים למדי (אאודי Q5, מרצדס GLC, וולוו XC60, אלפא סטלביו ולקסוס RX) אין בתא הנוסעים אפילו נקודה אחת שאפשר לקרוא לה מעניינת, ומאידך גם אין ולו מקום אחד שהיתה לגביו אי-הסכמה כלשהי בין הבוחנים.

כולם הסכימו שהוא נראה טוב, אבל אף לא אחד לא חשב שהוא מחדש משהו או יוצא דופן. שזה ממש אחלה למי שמכיר ואוהב את העיצוב המאופק של תאי הנוסעים של במוו, אבל מאידך כנראה לא יגרום למי שלא אהב או לא מכיר את התוצרת לרטוט מהתרגשות או לשנות את דעתו. אם אתם שואלים אותי, היה מקום לקצת יותר שאר רוח.

 

תא הנוסעים

איכות החומרים ממשיכה באותו קו - יש עור, ומשהו שנראה כמו עץ אבל קשה להיות בטוחים, רוב הפלסטיקים רכים ואיכותיים, אבל חסרה התחושה של ניסיון להתעלות ולהתבלט. רוב החומרים שתבואו איתם במגע ביומיום רכים ונעימים, פה ושם יש קצת פלסטיקה קשיחה, אבל לא במידה שתרגום לכם להתחרט שהוצאתם עליו את הכסף (החל מ-330,000 ₪ ו-395,000 ₪ עבור רכב המבחן).

איכות ההרכבה, מאידך, ללא דופי. כרגיל ברכבים של במוו. הכל מוברג למקום עם "עוד חצי סיבוב" ומרגיש כאילו ישרוד גם פצצה גרעינית. אם יש משהו (חוץ מחדוות נהיגה) שמכוניות של במוו תמיד הצטיינו בו וגם ה-X3 לא נופל - זו איכות ההרכבה.

מה שה-X3 כן נופל בו, מה שנראה שכבר הפך למוטיב קבוע במבחנים על גרסאות-לא-קצה של במוו, הוא האבזור, במיוחד זה הבטיחותי. רכב המבחן אמנם הגיע עם כל האבזור המקובל, אבל בכל גרסה שהיא לא ה-30i לקשרי או ה-M40i היקר עוד יותר, (כלומר גם בגרסת 30i אקזקיוטיב שתעלה לכם 365,000 ₪) תצטרכו לוותר על דברים שכבר קשה לבלוע את חסרונם. דברים כמו בקרת שיוט אדפטיבית, שמירת נתיב, בלימת חירום במהירויות גבוהות ועוד, ולמעט בלימת חירום במהירות עירונית תצטרכו להסתפק אך ורק במערכות התרעה.

המרווח טוב, ומאחור יש די והותר מקום לשלושה ילדים גדולים ואפילו שלושה מבוגרים יוכלו להסתדר בנוחות יחסית. תא המטען גדול, עם שפת הטענה שטוחה ונפח נדיב של 550 ליטר, ובגרסה שנבחנה תקבלו פתיחה חשמלית בהנפת רגל.

המושבים, בניגוד למצופה, סבירים אבל לא יותר. הם די נוחים ויש להם את רוב הכיוונונים המקובלים, אבל אין אופציה להדק או להרחיב את תמיכת הצד או להאריך את בסיס המושב, דברים שהתרגלנו לקבל גם ברכבים זולים יותר של היצרנית. חבל. כשלעצמם הם כאמור נוחים מספיק ולא יגרמו לכם סבל גם אחרי נסיעה ארוכה.

 

נוסעים

ואם כבר הגענו לנסיעות ארוכות, הגיע הזמן לדבר על איך ה-X3 נוסע. ובכן, גם פה אין חדשות מרעישות. הוא עושה הכל טוב מאוד, אבל שוב, לא מתבלט או מצטיין במיוחד באף סעיף.

נתחיל מצריכת הדלק הטובה אך לא יוצאת דופן - 9.3 ליטר לק"מ בממוצע. נמשיך עם המנוע, שמושך טוב ובמידה שלא יחסר לכם כוח לעולם אלא אם כן החלטתם לעלות למסלול מירוצים. תיבת ההילוכים כמובן טובה מאוד כצפוי (ZF8) אך היא פחות מהירה ויעילה מכפולות מצמדים (אם כי סביר שתאריך חיים יותר מהן).

האחיזה גבוהה בזכות כיול מתלים מוצלח, צמיגים רחבים וההתנהלות בכביש מפותל טובה אף היא בזכות אותה אחיזה גבוהה מצד אחד, והנעה כפולה שמסייעת ביציאה מפניות מאידך.

גם ריסון המרכב טוב מספיק, עם זוויות גלגול קיימות אבל לא מוחשיות או מפריעות. ה-X3 רחוק מלהיות שטוח כמו אבארט 500, אבל הוא גם רחוק מאוד מלהיות "ספינת פיראטים" כמו הרבה קרוסאוברים שנתקלתי בהם.

הנוחות טובה עם מתלים שבולעים את מירב השיבושים אבל מעבירים מספיק מידע למושב הנהג, ובידוד הרעשים גם הוא מצליח להעלים את רוב ההפרעות אבל כן מפספס מעט רחשי כביש במהירויות גבוהות.

 

סיכום

במוו X3 נמצא כנראה במקום הכי מורכב שאפשר בליין הדגמים של היצרנית. הוא כמו דיאגרמת וון שמורכבת מארבעים אלף עיגולים. הוא צריך להיות גם המאני מייקר העיקרי של במוו ולשם כך הוא חייב להיות מרווח, נוח, שימושי, פרקטי ונגיש; מאידך, הוא חייב להיות במוו, אז הוא צריך להיות יוקרתי, מעוצב, חזק ומתנהג; הוא צריך להיות רכב מיינסטרים, אז הוא לא יכול להיות לא נוח או רועש, אבל הוא גם "ג'יפ", אז הוא צריך להיות ארבע-על-ארבע, גבוה, ובעל נוכחות. אני אעצור כאן מתוך נימוס, אבל אני יכול להמשיך ככה עוד שבועיים. הנקודה היא שאותו X3 נמצא במקום שהוא פשוט לא יכול, טכנית ופיזיקלית, להיות 10 מתוך 10 בכל דבר, אז במוו החליטו שלא להסתכן יותר מידי, לסמן את כל הסעיפים ובמקום להצליח להוציא 10 בחלק מהמקומות ובמקומות אחרים ליפול עם 5 או 6, הם העדיפו ללכת על 8.5 בכל הסעיפים.

התוצאה היא רכב שקשה מאוד למצוא בו פגמים משמעותיים (אולי חוץ מהאבזור בגרסאות הזולות יותר) אבל גם לא קל להתאהב בו או לשים את האצבע על משהו שגורם לך לצעוק "אני רוצה כזה!". באופן אירוני משהו, בניגוד לאמירה שרכבי יוקרה נקנים עם פחות היגיון ויותר רגש, במוו X3 מתברר כאחת הקניות הכי הגיוניות בשוק.

הוא קצת כמו טויוטה קורולה של שוק הפרימיום. ואתם יכולים להסתכל על זה כעלבון איום ונורא או כמחמאה חמה, אבל זה כבר תלוי בכם הרבה יותר מאשר בי.