מרצדס A קלאס - מבחן דרך - סירי, הגרסה המוטורית

הדור החדש של מרצדס A קלאס יוקרתי יותר, משוכלל יותר, חכם יותר וגם מדבר יותר. הבעיה היא שהוא גם יקר יותר

עבר

A היא האות הראשונה בא"ב האנגלי, ומרצדס A  קלאס המקורית (W168 במרצדסית, או מרצדס-שפראכה ליתר דיוק) אכן הייתה ראשונה עבור מרצדס בכמה מובנים. היא הייתה המרצדס הקטנה הראשונה (עד להופעתה, נחשבו ה-190 ואחריה ה-C קלאס למרצדס הקטנות) והיא הייתה המרצדס הראשונה שצוידה, שומו שמיים, בהנעה קדמית. היה לה גם פטנט מעניין של רצפה כפולה, מעין רצפת סנדוויץ', לשם יועדו לגלוש המנוע ותיבת ההילוכים במקרה תאונה, במקום לרסק את רגלי הנוסעים.

היא גם הכניסה לתודעת העולם את מבחן האיל, אותו מבחן חמיקה ממכשול על שם האיל שנפוץ כנראה בכבישי סקנדינוויה השונים, כשהתהפכה בו, מה שגרם לשינויי תכנון (שינויי גאומטריית מתלים והוספת מערכת בקרת יציבות) בשווי של כ-300 מיליון מארקים גרמניים. ה-A הראשונה שווקה (גם בארץ) עד 2004, עם מתיחת פנים מינורית ב-2001.

הדור השני, W169, לא הגיע לארץ, וגם לא היווה משהו מיוחד ששווה להרחיב עליו את הדיבור.

הדור השלישי, W176, הוצג ב-2013 ויוצר במשך חמש שנים. הוא גדל במימדים ושודרג בסגמנט, מ-B ל-C, ושווק בארץ, כולל דגם ספורט נחשק וחזק, ה-A45 AMG, לה היו 360 כ"ס (שצמחו בהמשך ל-381) והנעה כפולה. העיצוב היה יפהפה, אך איכות החומרים והאיבזור הותירו מקום לא מועט לשיפור. גם בגזרת המנועים לא היה הרבה מה לכתוב או על מה לחלום, פרט לאותה A45 כמובן.

הדור הנוכחי, W177, הוצג ב-2018 והתיימר להציג שינוי תפיסה נוסף של מרצדס עצמה את הדגם, ושל דגמי כניסה למותגי יוקרה בפרט. כפי שצוין בכתבת ההשקה של הדגם, במרצדס הבינו שדווקא הרוכשים האופייניים של דגמי הכניסה, הדור הצעיר יותר, יכולים להעריך ולעשות שימוש באיבזור בטיחות וקישוריות מודרני, ולכן ה-A החדשה צויידה בכל מערכות הבטיחות האקטיביות שעד עתה היו נחלת הדגמים היקרים וגם, לראשונה, בממשק נהג (משתמש?) – מכונית חדש בשם MBUX, חוויית המשתמש של מרצדס בעברית צחה, מעין סירי אוטומטיבית באמצעותה אתה ממש מדבר עם המכונית, והיא אפילו עונה לך (ועונה לעניין).

 

הפרטים

למבחן התייצבה מרצדס בצבע אפור עכבר מטאלי אופייני מאד (ויפה לטעמי, במיוחד בגשם שליווה את ימי המבחן) ובגרסת A200 פרוגרסיב, היא הגרסא המאובזרת יותר מבין הנמכרות (מעליה יש רק את ה-AMG Line על דגשיו הספורטיביים יותר). אף אם לטעמי האישי הדור הקודם היה יפה יותר, אין כל ספק, שה-A היא מכונית נאה בהחלט.

על ההנעה מופקד מנוע חדש בנפח 1332 סמ"ק מוגדש ולו 4 צילינדרים, אשר פותח בשת"פ עם רנו. בגרסת ה-200 המנוע מפיק 163 כ"ס ו-25.5 קג"מ, שעוברים לגלגלים הקדמיים דרך תיבת הילוכים דו-מצמדית בת 7 הילוכים מפיתוח עצמי וטובים ל-8 שניות במיאוץ הקלאסי ל-100 קמ"ש ול-225 קמ"ש מירביים.

המתלים קונבנציונליים למדי - תמוכות מקפרסון מלפנים וקורת מתח מאחור, כאשר הגרסה הבכירה, ה-A250, נהנית ממתלה אחורי רב-חיבורי מוצלח יותר הן לאחיזה והן לנוחות.

ברשימת האיבזור נמצא כל טוב כמו אותה מערכת MBUX האמורה, 7 כריות אוויר, מערכת תיקון סטיה מנתיב, התראת עייפות, מערכת ניטור מרחק לפנים ובלימה אוטומטית, מקומן של בקרת שיוט אקטיבית, זיהוי כלי רכב בשטח מת וזיהוי תמרורים נפקד מרכב המבחן ותוכלו לקבל אותן ואת מערכות הבטיחות הנוספות רק בתוספת תשלום.

גם בגזרת הפינוק קיימים חוסרים תמוהים למדי כמו היעדר ידיות אחיזה לנוסעים, בקרת אקלים שאינה מפוצלת והיעדר פתחי מיזוג למושב האחורי, והצורך בלחיצה על השלט כדי לפתוח ולנעול את הדלתות (למרות קיומו של כפתור הנעה). מוזר למדי במכונית שמצויידת, למשל, בריפודי עור משובח, בגג שמש פנוראמי עצום מימדים, במושב נהג חשמלי עם זכרונות ושלל פונקציות, כולל שינויים מינוריים בתנוחת המושב למניעת עייפות (עובד נהדר) ואפשרויות אינספור להתאמה אישית של לוח המחוונים ומסך מרכזי.

כל זאת שלכם בעד... על זה בפרק הסיכום.

 

בפנים

הכניסה למכונית מבהירה בעצם את השינוי המהותי ביותר של ה-A בין הדורות. אם הקודמת הייתה לא מספיק מרצדס, לדעת רבים, בכל הקשור לאיכות הפנים, הרי אני לא מאמין שיימצא מי שיעז לטעון זאת כלפי הדור הנוכחי. פשוטו כמשמעו, מרצדס הציגו לנו S-קלאס קטנה, עם עיצוב פנים השואב השראה ברורה מהאחות (המלכה האם?) הגדולה, והאיכות בהתאם. חומרים משובחים, איכות הרכבה ללא דופי והרגשת יוקרה של ממש. החוויה הויזואלית והתחושתית שמעניק הפנים החדש בהחלט הופכת את ה-A למכונית שמרגישה יוקרתית ויקרה, ובהיבט הזה מרצדס שיחקו אותה ובגדול.

במקום לוח מחוונים טיפוסי ישנם שני מסכים בהתאם לרוח הזמנים, האחד מול הנהג והשני מזדקר מעל מרכז הדשבורד. המסך שמול הנהג ניתן להתאמה אישית למספר רב של תצורות, כאשר הכיוונון נעשה מהחישור השמאלי של ההגה, ותפעול המסך המרכזי מהחישור הימני. לאחר זמן קצר מתרגלים לתפעול באמצעות משטחוני המגע ושאר הכפתורים, והדבר הופך לנוח. אפשר להשתמש גם בטאצ'פד גדול במקום בו ברוב המכוניות תמצא ידית הילוכים, אך אני מצאתי אותו נוח פחות.

המושבים הקדמיים נוחים ובעלי שפע אפשרויות כיוונון (מושב הנהג החשמנלי מתכוונן מהדלת כמובן), וכאמור אפילו פונקציית מניעת עייפות. 2 מבוגרים יסתדרו במושב האחורי ללא קושי, השלישי יהנה פחות, אבל המושב האחורי אינו מוצלח באותה רמה כמו הקדמיים – המסעד קצר מדי והזווית שלו לא נוחה, ונוסעים שגובהם מעל 1.60 מ' יתקשו לשבת בנוחות.

מנופי ומתגי ההפעלה מרצדסיים טיפוסיים – ידית הילוכים מימין להגה (נוחה מאד לשימוש) והידית השמאלית משלבת איתות ומגבים (דורש התרגלות מסויימת, אבל ההפעלה האוטומטית של המגבים מתגברת על חוסר הסטנדרטיות). האורות, כמקובל בגרמניות, על הדאש משמאל.

ישנם לא מעט תאי איחסון ושקעי טעינה אך כאן עניין מעניין – מרצדס הלכו רחוק עם הקדמה, ושקעי ה-USB הם עם חיבור טייפ-C, דבר אשר מנע ממני לבדוק את החיבור לאנדרואיד אוטו, או להטעין את הטלפון שלא דרך המצית. בגדול, זה לא באמת ביג דיל עקב העלות הזניחה של כבל שכזה ביחס לשנות הבעלות ברכב אבל תצטרכו לקחת בחשבון שאלה כבלים די נדירים, במיוחד עם החיבור בטלפון שלכם הוא לא Type-C (מיקרו USB של מכשירי אנדרואיד ישנים יותר או לייטנינג של אפל).

תא המטען לא עצום בנפחו (345 ל'), אבל נוח להטענה ומספיק לכל צורך סביר.

 

בתנועה

ה-A החדשה נוחה במובן מאד גרמני של המילה, קשיחה בעיר ופגשתי נוחות ממנה על כבישים משובשים, ופורחת בכבישים בינעירוניים. ההתנהגות אינה מבריקה, אך בסך הכל צפויה למדי, עם תת-היגוי נוכח ובטוח בפניות, ואחיזה טובה של צמיגי ההנקוק באספלט. כצפוי ממכונית שאינה מכוונת לצד הספורטיבי של בעליה, בקרות המשיכה והאחיזה ממהרות להתערב, ובמכונית כזאת אני רואה בזה יתרון.

המנוע מתגלה כחזק מספיק ואינו מתקשה להאיץ בבטחון ולשייט במהירויות שיביאו אותך לכותרות הראשיות, ותיבת ההילוכים תואמת אותו היטב. היא לא מהמהירות שבהן, אך גם לא איטית במופגן ופעילותה חלקה ונעימה. צליל המנוע מעט צורם, אך אינו רועש מדי ולכן אינו מפריע.

בידוד החום והרעשים טוב, למעט רעשי רוח מהמראות, כמו בכל רכב מודרני כמעט.

צריכת הדלק במבחן הייתה 11.3 ק"מ/ל', בתנאים מאומצים למדי, נתון כלל לא רע למנוע מוגדש צנוע-נפח ומכונית לא קלה. בשיוט בינעירוני רגוע המרצדס עברה 14.7 ק"מ על כל ליטר בנזין.

 

היי מרצדס

עכשיו תקחו את כל מה שכתבתי למעלה, ותתעלמו ממנו. כי שום דבר מהדברים האלה, אולי חוץ מסוג חיבורי ה-USB, פשוט לא מעניין, ולא אמור לעניין אתכם. בגדול, וכפי שאפשר לראות היטב ממסע הפרסום של ה-A קלאס, כל הפונקציות המוטוריות שלה הן פשוט לא העיקר. העיקר הוא הממשק החדש, ה-MBUX.

Hey Mercedes, call Dad

I don’t know your father’s name yet, היא מתנצלת

Dad ,עיוני ,Dad

Connection saved, והיא מחייגת

וזאת רק דוגמא אחת. תגיד לה שקר לך, היא תעלה את בקרת האקלים במעלה. תגיד שחם לך – תוריד. תבקש מספר מעלות ספציפי – תקבל. תבקש שיר, אלבום, אמן או תחנת רדיו – תקבל.

צחוק ובדיחות על כך שזאת לא מכונית אלא אייפון על גלגלים בצד – מדובר במערכת הזיהוי הקולי הכי בשלה והכי נטולת טעויות שיצא לי לדגום במכונית כלשהי. היא קולטת כמעט הכל בניסיון הראשון, ולקח לי לא מעט זמן לבלבל אותה, כולל כשניסיתי לשחק אותה וויליאם וולאס ולדבר במבטא סקוטי (אתגר משולש – ישראלי, ממוצא רוסי, שמחקה מבטא סקוטי). היא הבינה, וביצעה. מעבר להעברת הזמן בפקקים המערכת חוסכת כמעט לחלוטין הורדת ידיים מההגה בזמן נהיגה. פרט לפונקציות שעלולות להשפיע על בטיחות הנוסעים (היא לא פותחת חלונות וגג שמש, אלא רק תגלגל את הוילון שלו), כל דבר אפשר לעשות באמצעותה, במינימום הסטת קשב ואגב תפעול בטוח של המכונית. זאת אולי הסנונית הראשונה למערכת שאני די בטוח שכל יצרני הרכב ירוצו לחקות, מי באופן מוצלח יותר ומי פחות.

לפי מרצדס, זו - אגב - רק ההתחלה, המערכת לומדת ומתעדכנת כל הזמן ע"י חיבור לענן, וכרגע היא עדיין בשלבים מוקדמים, לאחר שהיא תתפתח ותלמד עוד היא תוכל לשלוט על כל פונקציה ברכב – חוץ, כאמור, מכאלה שעלולות לגרום לסכנה בטיחותית. כל דבר שאתם יכולים לעשות ע"י לחיצה על כפתור, נגיעה במסך או סיבוב חוגה, תוכלו לעשות בדיבור פשוט ויומיומי. זו לפחות התוכנית.

 

השורה התחתונה

ה-A קלאס ברמת הגימור הנבחנת עולה לא פחות מ-270 אלף שקלים, לפני אגרת רישוי. עבור רוב עמך ישראל, זאת השורה הראשונה, האמצעית וגם האחרונה. זהו מחיר גבוה ביותר שמכניס את ה-A, שלא באשמתה, לבעיית תמורה לא פשוטה. רוב מתחרותיה לסגמנט עולות משמעותית פחות – ב.מ.וו. 118 ברמת הגימור הגבוהה תעלה 212 אלף ש"ח, ב.מ.וו. 120 ברמת הגימור הגבוהה תעלה 235 אלף ש"ח ובסכומים דומים לזה של המרצדס מקבלים 125 מאובזרת היטב, עם מנוע חזק בהרבה, או 330e היברידית או אפילו X1 עם מנוע ה-2 ל'. אודי A3 אי-טרון בגרסתה המאובזרת ביותר תעלה 220 אלף ש"ח, ותהנה מצריכת דלק מרשימה בהרבה. או, לחלופין, במחיר המרצדס הנבחנת תצאו מאותו אולם התצוגה של צ'מפיון עם Q3 או A4 מצוידות במנוע 2 ליטר.

גם מחוץ לגרמניה המצב דומה – המתחרה הישירה מבית לקסוס תעלה כמעט 100 אלף ש"ח פחות בגרסתה המאובזרת. הגם שהמדובר בדגם בשלהי חייו, ההפרש לא קטן כלל. במחיר דומה לזה של המרצדס תצאו מאולם המסירות של לקסוס עם IS300h מאובזרת או NX היברידית בסיסית. כנ"ל אינפיניטי – ה-Q30 (קרובת משפחה הלכה למעשה, תאומה לא זהה ל-A הקודמת) תעלה 230 אלף ש"ח בגרסא המאובזרת עם הנעה כפולה, ובמחיר המרצדס תקבלו באינפיניטי את ה-QX30 המוגבהת, או Q50 עם מנוע 2 ליטר.

הבעיה של ה-A אם כן היא לא המכונית עצמה, כי למרות שהיא לא נטולת חסרונות (בעיקר בחוסרים תמוהים למדי באיבזור), היא מכונית טובה מאד בזכות עצמה, שנהנית מתא הנוסעים הכי טוב בסגמנט בהפרש ניכר וממערכת הפעלה חדשנית ואשר למרות חדשנותה, עובדת מצוין. הבעיה שלה נעוצה בתמחורה. האם היא תצליח להתגבר על זה? את זה נדע רק במרוצת השנים עם שיווקה.  

עכשיו שקראתם, חושבים שלמרצדס A קלאס יש סיכוי אמיתי להצליח בשוק הישראלי? או שלמרות כל הטכנולוגיה תידרש ירידת מחיר משמעותית כדי שהיא תשיג דריסת רגל? הצטרפו לדיון בפורום.