אופל גרנדלנד X - מבחן דרך - פוטנציאל

אופל גרנדלנד X הוא רכב עם המון פוטנציאל, עם גב חזק של קונצרן גדול, היצע מנועים רחב, אבזור עשיר ומחירים אטרקטיביים. רק חבל שהיבואן בחר להקשות עליו לממש את הפוטנציאל

קצת מצחיק לחשוב על זה, אבל אופל גרנדלנד X הוא דה-פקטו הקרוסאובר הקומפקטי הראשון בפורטפוליו של אופל. לאופל מעולם לא באמת היה קרוסאובר קומפקטי משלה. כלומר, כן שווקו כמה דגמים תחת המותג מאז שנות ה-90, אבל הם כולם היו רכבים של GM עם סמל שונה - איסוזו טרופר (אופל מונרטיי) ורודאו (פרונטרה), ושברולט קפטיבה ספורט (אנטרה). אבל חוץ מהמוקה, אופל אף פעם אפילו לא קיבלו אחריות על העיצוב של אף רכב בקטגוריה.

עכשיו, כשהמותג עבר לבעלות קונצרן פיג'ו-סיטרואן, אופל קיבלה קצת יותר חופש פעולה, והשיקה את הגרנדלנד X. הוא אמנם עדיין מתבסס בכבדות על הפלטפורמה של פיג'ו 3008 וחולק איתו לא מעט חלקים מכאניים, אבל לפחות את האחריות על העיצוב והכיול קיבלה אופל באופן מלא.

 

אותם מצרכים, מתכון שונה

אותו עיצוב הוא פרשנות ג'יפונית לאסטרה הנוכחית, והתוצאה מאוד נעימה וזורמת. מספיק מעוצב כדי לבלוט על הכביש, ומספיק רגוע ואלגנטי כדי לא להכאיב בעיניים. אם אתם שואלים אותי, הכיוון אליו אופל לקחו את העיצוב נכון יותר מזה של ה-3008.

גם בפנים אנחנו פוגשים את תא הנוסעים המוכר של הדור הנוכחי של אופל. קווים רוחביים ונקיים, המון שחור ואיכות חומרים מאוד גבוהה.

המושבים טובים כשלעצמם, אבל הרבה פחות תומכים מאלה של הפיג'ו המקביל, הנדסת האנוש, מאידך, מוצלחת יותר בזכות כפתורים פיזיים ייעודיים לבקרת האקלים. המולטימדיה עצמה לא רעה, אבל לא מהטובות, עם תגובות מעט איטיות לפקודות ובאג מוזר שגרם לאנדרואיד אוטו לקפוא מפעם לפעם אחרי שימוש ארוך. המרווח במושבים הקדמיים טוב, אבל קונסולה מרכזית רחבה יחסית קצת נוגסת במרווח הרגליים. ההגה נעים והכפתורים עליו מוצקים, אבל את המסך השחור-לבן (חוץ מתצוגת התמרורים הצבעונית) בלוח השעונים הגיע הזמן לשדרג. לפחות לאחד כמו זה שקיים באינסיגניה.

 

על הנייר

ואם כבר נגענו בשדרוגים, אז צריך לתת את הדעת לרשימת האבזור. הגרנדלנד הגיע למבחן כשהוא עמוס ברשימת אבזור מאוד מאוד מרשימה. פנסי לד מטריקס מלאים, מושבי עור חשמליים עם קירור וחימום, מסך 8 אינץ', הגה מחומם ופתיחת תא מטען חשמלית ללא ידיים. ולמה אני מספר לכם את כל זה?  ובכן, כי כל האביזרים האלה הותקנו מעבר למה שמופיע במפרט הרשמי, ובגרנדלנד שתוכלו לקנות, לא יהיה אף אחד מהדברים האלה. אז למה הם קיימים ברכב המבחן? שאלה טובה.

בגרנדלנד ה"אמיתי" תצטרכו להתפשר על מושבים ידניים בריפוד בד משולב עור, ללא חימום או קירור, פנסי הלוגן, מסך 7 אינץ', ופתיחת תא מטען רגילה. את כל שאר האבזור את יכולים לקרוא כאן. כשמחברים את רשימת האבזור הזו לטווח מחירים של 150-172 אלף שקלים מתקבלת חבילה שיהיו לה חיים לא קלים בשוק הישראלי.

האבזור שכן קיים בשפע הוא אבזור בטיחות אקטיבית שמגיע במלואו כבר מרמת הגימור הבסיסית - תיקון סטיה מנתיב, בלימת חירום (רכבים נוסעים עד 85 קמ"ש, עומדים עד 80 קמ"ש, הולכי רגל עד 60 קמ"ש), ניטור שטחים מתים, זיהוי תמרורים והתרעת עירנות.

מאחור המרווח טוב, אבל לא יוצא דופן לקטגוריה. שני אנשים מבוגרים או שלושה ילדים יהנו מהמון מרווח, אבל לשלושה מבוגרים יהיה צפוף למדי.

תא המטען, כמקובל בקטגוריה, די גדול ויספק את כל הצרכים של משפחה ממוצעת. יתרון נחמד הוא הרצפה הכפולה שמאפשרת לבחור בין שפת הטענה שטוחה לבין עוד כמה ליטרים של נפח.

 

בפועל

שני ההבדלים הכי גדולים בין אופל גרנדלנד לבין התאום לבין פיג'ו הם כיול המתלים ומערכת ההנעה, וברשותכם, נתחיל משניה. ה-3008 מוצע בישראל עם שלושה מנועים - 1.6 ליטר בנזין עם 165 כ"ס, שני מנועי טורבו דיזל - 1.5 ליטר עם 130 כ"ס (שהחליף 1.6 ליטר עם 120 כ"ס) ו-2.0 ליטר עם 180 כ"ס.

האופל, מאידך, מוצע רק עם מנוע אחד, והוא אף אחד מהמנועים איתם מוצע ה-3008, אלא הוא מנוע ה-1.2 ליטר טורבו בנזין בגרסת ה-130 כ"ס שלו שמגיע ברכבים קטנים וקלים יותר בדרך כלל. מה שלא שונה, הוא תיבת ההילוכים, בשתי המכוניות מדובר על תיבת שישה הילוכים אוטומטית פלנטרית ובשני המקרים היא מעבירה את הכוח לגלגלים הקדמיים בלבד.

על פניו, עם נתון תאוצה למאה קמ"ש של 10.9 שניות, המנוע מספיק חזק. בפועל, הוא לא. ממש לא. מצד אחד, מנוע חלש ועצל לא הפריע לספורטאז' של קיה להפוך לרב מכר. מצד שני, כשעל מסגרת לוחית הרישוי של הרכב מופיע בגאון הכיתוב "אם כוח חשוב לך", הייתי מצפה שהוא יגובה במשהו. ולא, 11 שניות למאה קמ"ש הם לא גיבוי.

מנוע כזה במרכב ששוקל 1370 ק"ג לפני נוסעים, בתוספת תיבת הילוכים שהיא בעצמה לא השולפת המהירה במערב, יוצרים מתכון של רכב איטי ועצל, שדורש מהנהג לנהוג פחות או יותר על הזמן עם הדוושה בשטיח כדי לקבל קצב התקדמות שאיכשהו אפשר לכנות סביר. התוצאה של אופי הנהיגה הזה, היא צריכת דלק של קצת יותר מ-10 ק"מ לליטר. רחוק מלהרשים.

כיול המתלים של הגרנדלנד, כמו העיצוב - כך נראה - תוכנן להיות אחד המבדלים העיקריים בינו לבין אחיו. המתלים קשיחים ומעבירים את פני הכביש בצורה מוחשית, הרבה יותר מאשר בפיג'ו. אבל אם מהמשפט האחרון הבנתם שמדובר ברכב לא נוח, זה לא המצב. מכירים "נוחות גרמנית"? אז ככה. הוא מאוד מרוסן, מאוד מהודק, והמהמורות שעוברות לתוך תא הנוסעים הן יותר מידע מאשר מטרד.

הנהנית הראשית מהמתלים הקשיחים היא ההתנהגות. האחיזה המכאנית גבוהה מאוד, זוויות הגלגול קטנות מאוד והמרכב מאוד מרוסן. אם היה פה מנוע עם קצת יותר שרירים, היה יכול להתקבל רכב מאוד מעניין שהיה יכול לעשות הרבה כאב ראש למכוניות כמו פורד קוגה.

בידוד הרעשים טוב למדי, אבל לא חריג. עם רעשי רוח שמתחילים להרעיש את תא הנוסעים יותר מהרצוי ברף העליון של המהירויות החוקיות. יחד עם זאת, שיוט במהירות של 100-110 קמ"ש מיתרגם לסלון שקט למדי שאין שום בעיה לנהל בו שיחה רגועה גם עם יושבי המושב האחורי.

 

פוטנציאל

מכוניות זה קטע מסובך. יש מכוניות שאתה מצליח להבין מיד, יש כאלה שלוקח לך כמה מאות קילומטרים לפצח, ויש כאלה שגם אחרי שהחזרת אותן אתה לא לגמרי סגור על מה הקטע שלהן. ואופל גרנדלנד נופל בלי צל של ספק לקטגוריה השלישית. מצד אחד, יש פה מתכון מצוין - עיצוב נעים וסולידי שלא קיבל אפילו ביקורת רעה אחת, תא נוסעים איכותי ומהוקצע שמרגיש ממש טוב, כיול מתלים שמצליח לרסן את המרכב בלי להוציא סתימות ולהיות לא נוח, פונטציאל לרשימת אבזור מקיפה שלא מחסירה דבר והיצע של מנועים טובים, חזקים וחסכוניים.

ואז מגיע יבואן, שלא לגמרי ברור לי מה עובר לו בראש, מוציא את המנוע, מוציא את האבזור, ומדביק את אחד המחירים הכי פחות תחרותיים בסגמנט כאילו לקוחות צובאים על דלתות אולם התצוגה משל היו חנויות של אפל ביום השקת אייפון חדש.

השורה התחתונה של אופל גרנדלנד, בישראל לפחות מזכירה לי את המשפט שכל המורות היו משמיעות להורים שלי בכל הזדמנות שנקרתה בדרכן - "יש לו המון פוטנציאל, אבל הוא לא ממשש אותו. וחבל". באמת חבל.

יש לכם שאלות? רוצים לקרוא מה חשבו מובילי הדעה שלנו על אופל גרנדלנד X? הצטרפו לדיון בפורום.