במוו X2 - מבחן דרך

האח המעוצב והמגניב של במוו X1 עושה את העיצוב יותר נכון מאחיו הגדולים, אבל האם הוא מצליח להיות מספיק "במוו-י" למרות ההנעה הקדמית?

אם אני אגיד שלידתו של במוו X2 הפתיעה מישהו, אני כנראה אשקר. אחרי ההצלחה הפנומנלית לה זכה ה-X6, אותה הצלחה שהולידה את ה-X4 והביאה גם אותו למקום לא רע בכלל בטבלת המכירות של המותג, זה היה רק עניין של זמן עד שנקבל דגם קופה/מעוצב/צעיר/מגניב גם של ה-X הכי קטן, ה-X1.

אלא שבניגוד לשני האחים הגדולים, ה-X2 נוקט באסטרטגיה מעט אחרת. הוא לא בדיוק "קופה", כלומר הגג שלו לא משתפל בחדות (וגרוטסקיות אם תשאלו אותי) כמו אצל ה-X4 וה-X6. במקום, כל הרכב מעוצב אחרת - הוא נמוך יותר, החלונות קטנים יותר, היציבה יותר נמוכה ואגרסיבית, ובאופן כללי הוא נראה כמו גרסה מגניבה ומנופחת (בקטע שרירי, לא רגישות ללקטוז) של הסדרה 1 יותר מאשר X1 מעוצב.

 

"אבל פבל", בטח תגידו, "זה לא קצת מפספס את המטרה? זה לא אמור להיות רכב קופה מגניב?"

לא, לא בדיוק.

לדעתי העיצוב של ה-X2 הרבה יותר נכון והגיוני, בטח שברכב כזה, קטן יחסית, שאם היה מקבל את אותו עיצוב גג כמו שני אחיו הגדולים היה נשאר מאחור אפס מרווח ראש ותא מטען של אופניים חשמליים. ככה מקבלים את ה"וואו פקטור" בלי לוותר על הפרקטיות.

ואתם יודעים מה, הוא גם יותר יפה מהאחים הגדולים שלו. הוא יותר "נכון", הוא "יושב" יותר טוב בעיניים, הוא הרמוני, ובתור מישהו שמבזבז הרבה יותר מדי מאמץ על תמונות, אני קצת מתבייש להגיד את זה אבל הוא - ובמיוחד בצבע הזה - נראה הרבה יותר טוב במציאות מאשר בתמונות. הרבה יותר טוב.

הם עשו את זה עם דיפוני בד בדלתות, רמקולים עגולים בתוך הדיפונים האלה, פסי תאורה כחולה, חתיכות פלסטיק שמדמות - בערך - משטחי קארבון, וברכב המבחן הם עשו את זה (הו, כמה שהם עשו את זה) עם מושבי האלקנטרה הספורטיביים עם התפרים הכחולים שהם כנראה בין הטובים בביזנס הזה של מושבים-שנמצאים-בתוך-דברים-שזזים. בטח ובטח שבטווח המחירים בו אפשר לקבל אותם (החל מ-245,000 ₪ ל-X2). תומכים, נוחים, עם כמעט כל אפשרויות הכיוונון הדרושות כדי להתאים לכמעט כל מבנה גוף, בטח שאחד כחוש כמו שלי.

מאחור יש מספיק מקום, לא משהו לרוץ לספר לחבר'ה, אבל גם לא חומר לתלונות. מבחינת מרווח רגליים המצב דומה עד זהה למה שתמצאו ב-X1 וברוב הקרוסאוברים המשפחתיים, ומבחינת מרווח ראש יש די והותר הודות לעיצוב הלא-ממש-קופה. ותודה לאל על זה, אחרת היה יכול להיות ממש לא נעים. לשני אנשים יהיה בסדר גמור, לשלושה קצת צפוף. לפחות אין פה את תעלת ההינע הענקית בזכות המעבר לפלטפורמת הנעה קדמית (על זה נרחיב, והרבה, בהמשך). תא המטען ממשיך את הקו של "מספיק" עם פתח רחב, נפח ממוצע ושפת הטענה קצת גבוהה אבל כמעט שטוחה.

אני חוזר למושב הקדמי ותוך כדי יציאה מהמתחם של במוו אני מרגיש שמשהו לא בדיוק כשורה. כשאני מגיע לפניה ימינה אני מבין מה זה - עם כל תשומת הלב לעיצוב, לקווים ולתא הנוסעים - נראה שמישהו שם שכח שגם צריך להסתכל החוצה. התוצאה היא רכב עם אחד משדות הראיה הגרועים שפגשתי. קורות A מסתירות את הצומת בפניות, קורות C מסתירות את ה"שטח המת" (במבט מעבר לכתף) והתחושה היא שגם כשאתה כן רואה, אתה עדיין מרגיש שאתה מפספס משהו או מישהו, וככה בלתי אפשרי לחתוך אנשים.

 

"אבל פבל", בטח תגידו, "זה (רכב המבחן) אוטו של 300 אלף שקל, מה זה משנה מה רואים? בטח יש מיליון חיישנים לכל כיוון, ובלימות, וכל מה שצריך".

אז זהו, שלא. ממש, אבל ממש לא.

לא רק שה-X2 מגיע עירום מכל מערכת בטיחות אקטיבית מלבד אלו המחויבות בחוק (התרעת קרבה והתרעת סטיה מנתיב), גם אבזור הנוחות מגיע במין ערבוב שהמילה הכי קונקרטית שאני יכול להשתמש בה כדי לתאר אותו, היא "הזוי". מצד אחד, אותם מושבים (חשמליים, עם זכרונות כמובן) אלוהיים, סאנרוף פנורמי, פנסי לד, ובגרסאות היקרות יותר גם בולמי זעזועים אדפטיביים. מצד שני, אין בקרת אקלים, אין בקרת שיוט (לא אדפטיבית, בכלל), ואת דלת תא המטען צריך לפתוח עם היד, כמו איזה פרא אדם. הזוי.

 

"אבל פבל", בטח תגידו, "זה במוו, ועוד אחד שאמור להיות ספורטיבי. למי אכפת מבקרת שיוט או בגאז'ים חשמליים. תן לנהוג".

כשלקחתי את הרכב, ניסיתי לקבל מהנציג שמסר לי אותו תשובה קצרה וקולעת ל"מה זה הדבר הזה". התשובה הייתה, כצפוי: "זו גרסה ספורטיבית יותר של ה-X1, עם עיצוב יותר מעניין, מתלים יותר נמוכים וקשיחים". ואז הגיע משהו שבחיים לא ציפיתי לשמוע בהקשר של במוו: "פחות טורק סטיר (לוחמת מומנט) בגלל כיול אחר של מערכת ההיגוי".

באמת? טורק סטיר? באותו משפט עם מכונית של במוו? זה העידן שאנחנו חיים בו?

מסתבר שכן. ומסתבר שקהל היעד של הרכב הזה (וגם של ה-X1 ושל סדרה 1 העתידית) מתעניין יותר בטלפונים, והאינסטגרם של מה-שמה קרדשיאן, מאשר בנהיגה. ואם זה לא מעניין אותם, למה שמישהו יטרח?

האמת? צודקים. למה באמת?

אבל כאמור, 2 זה יותר מ-1, בעיקר יותר ספורטיבי. ואכן, ביחס למכונית הנעה קדמית, ה-X2 מתנהג יפה מאוד. חלוקת המשקל שלו מצוינת, השלדה מאוד מאוזנת, התגובה להיגוי מדויקת ומהירה, כמו גם התגובה לעזיבה פתאומית הגז במהלך הפניה. תגובה שנבלמת יפה ע"י מערכות יציבות שנכנסות בזמן ובעדינות מספקת. הבלמים פועלים מעולה עם נשיכה ראשונית טובה, המשך לינארי ומספיק פידבק בדוושה כדי לדעת אם יש או אין לך עוד מהלך.

ההגה זריז ובעל משקל מצוין (מתקשה כמובן בהתאם למהירות ו/או לבורר המצבים) ובאופן לא ממש מפתיע - בכל זאת, במוו - גם נותן מספיק פידבק כדי שתבין שאולי למעוך את הדוושה  עכשיו, באמצע הפניה, כשהצמיגים מחפשים אחיזה עם כל סיב גומי בסולייתם, לא יהיה ממש חכם.

המנוע איתו הגיע רכב המבחן - 2.0 ליטר טורבו עם 192 כ"ס - הוא לטעמי השותף המושלם לשלדה הזו. הוא לא מרגיש שהוא קטן מדי על השלדה מבחינת התנהגות או על הגוף מבחינת משקל. מצד שני הוא מספיק חסכוני אם רוצים עם כ-11 ק"מ לליטר בסוף המבחן וגם לא מספיק חזק כדי - כמו שהנציג אמר - לייצר טורק סטיר. אלוהים אדירים... אני לא מאמין שאמרתי את זה שוב.

אתם יכולים לקנות את ה-X2 עם מנוע 1.5 ליטר ו-136 כ"ס והוא יהיה מספיק בשביל לקפוץ למכולת, אבל הוא לא יהיה במוו-י מספיק.

המנוע משודך לתיבת שבעה הילוכים כפולת מצמד, וכמו (כמעט) כל תיבה כמוה, היא מצוינת. ההילוכים עוברים בשבריר שניה, המנוע לא מבזבז עשרות סוסים על רצועות או ממירי מומנט ושמן, וביום יום היא תהיה כמעט שקופה לחלוטין לרוב הנהגים. אבל דבר אחד שהציק לי, הוא שברמיסה של הדוושה בזמן שיוט, כשהיא נדרשת להוריד שני הילוכים, היא משתהה ולוקחים לה כמה רגעים עד שהיא משלימה את ההעברה. נכון, זו תיבה רובוטית ואפשר לצפות להתנהגות כזו, אבל יש יצרניות (פולקסווגן) שפתרו את זה טוב יותר.

 

"אז פבל", בטח תגידו, "אם הוא מתנהג טוב, בטח סיוט לנסוע איתו ביומיום, לא?"

לא...
אוקי, לא ממש.

ה-X2 הוא לא רכב רך ומפנק. והוא דואג להזכיר את זה כמעט בכל מעבר על פס האטה, בור או מכסה ביוב. אפשר להתרגל לזה, נכון, אבל למה? בגרסה הבכירה יש בולמי זעזועים אדפטיביים שפותרים את הסוגיה הזו לחלוטין. תקנו אותה.

מבחינת בידוד רעשים, ה-X2 סובל מאותה "מחלה" של כל רכב שמצויד בצמיגי אל-תקר (או אל-נקר, אם אתם ממש מתעקשים) - הם עושים הרבה רעש, הרבה מדי. רעשי הרוח, מאידך, מבודדים באופן מעולה, וכך גם המנוע, שמצליח לחדור את הבידוד רק כשהוא עובד ממש קשה. בשלב מסוים אוושת הצמיגים הופכת לרעש לבן שמצליח להיעלם, וגם אחרי נסיעה מהמרכז לצפון וחזרה באותו יום לא נצפו כאבי ראש או עייפות, אבל זה משהו שהלוואי שיצרני הצמיגים יוכלו לפתור, ויפה שעה אחת קודם.

 

"אז מה אתה אומר, פבל" בטח תשאלו, "לקנות?"

כרגיל, התשובה היא חד משמעית - אולי. אם אתם מחפשים איזשהו היגיון, התשובה היא חד משמעית לא. ולפי מקורות יודעי דבר, מסתבר שזה גם מה שחושבים רוב הלקוחות באולמות - נכון, ה-X2 הרבה יותר יפה מה-X1, ויש לו אפילו סמל על הצד, אבל למה לשלם יותר על רכב יותר קטן (נמוך), פחות מאובזר ופחות פרקטי? גם המסירות מנגנות את אותה מנגינה, עם פי 10 יותר מסירות של X1 מתחילת השנה. נכון, ה-X2 משווק חצי מהזמן, ועדיין, זה חצי ולא עשירית.

מאידך, אם אתם רוצים רכב שיהיה הצהרה, התשובה היא לא פחות חד משמעית, והיא כן. ה-X2 רכב חתיך, מגניב, שונה, ולמרות שהוא לא נוח, מעבר לזה הוא לא גובה מחיר גדול מדי בצד ההגיוני, בתמורה לכל המגניב הזה שהוא שופך עליך כשאתה יושב בו.