וולוו XC60 (פלאג-אין הייבריד T8) - מבחן דרך

וולוו XC60 לוקח את המתכון של אחי הגדול ומכווץ אותו. על מה תצטרכו לוותר ומה חשבנו על יחידת ההנעה ההיברידית?

הדור השני של וולוו XC60 נחת בישראל לפני מספר חודשים, כשהוא רוכב על הביקורות האוהדות להן זכו שני דגמי הדור החדש האחרים של וולוו - ה-S90 ואחיה הקרוסאוברי ה-XC90 - ומנצל אותן עד תום. הוא מנצל עד תום גם את הטבת המס על מכוניות היברידיות נטענות עם מחיר של 370,000 ₪ במסגרתו תקבלו  מנוע עם הספק (407 כ"ס) שמתחרה ראש בראש ברכבים שעולים פי 1.5 בערך (אאודי SQ5 ומרצדס GLC43AMG לדוגמה) וחבילת אבזור שתתן פייט טוב גם למכוניות יקרות אפילו יותר.

החבילה שנותן ה-XC60 ההיברידי, לפחות על הנייר, טובה כל כך שהיא די מבטלת את הצורך בקיומן של הגרסאות האחרות, דבר שניתן לראות בקלות גם מבט זריז על המצב בכבישים (היינו מביאים את נתוני המסירות, אבל הם חלקיים מאוד). לקחנו אותו למבחן כדי לראות על מה - אם בכלל - צריך לוותר, בתמורה למחיר הנמוך ומה נותנת הנוסחה שאחריה החליטו וולוו לעקוב.

 

כמעט - בחוץ

"בגדול? זה בדיוק כמו ה-90, רק בקטן". אלה היו המילים הראשונות והאחרונות שאמר לי נציג וולוו כשהוא מסר לי את המפתח של ה-XC60. האבזור זהה, העיצוב זהה, המנוע זהה, המתלים זהים, אפילו הצבע זהה.

מה שלא זהה - ונועד לגרום ל"מבינים" גאווה על שהצליחו להבדיל - הוא הפנסים. אלה הקדמיים מעט קטנים יותר מאלו של ה-XC90 והאחוריים "נגמרים" יותר קרוב למרכז הרכב. את השינוי בפנסים הקדמיים אני אוהב, הם נותנים ל-XC60 לוק מעט יותר מובחן, בעוד שלאלה האחוריים אני פחות מתחבר (בדיוק כפי שלא התחברתי לפנסים האחוריים של ה-S90). משהו שם לא יושב טוב, השילוב בין קווים אופקיים לאנכיים לא מסתדר טוב.

 

בדיוק - בפנים

הכניסה לתא הנוסעים של ה-XC60, אותו אחד שוולוו מכנה "מבצר סקנדינבי" או משהו קפוא-אך-מגניב דומה, מזכירה כמעט לחלוטין את התא של ה-S90 וה-XC90. הוא זהה גם לתא של ה-XC40 שטרם הגיע לישראל, וכמעט בטוח שגם לתא של ה-V40 שתחשף בחודשים הקרובים.

יחד עם זאת, כאן מדובר בגרסת אינסקריפשן - הבכירה בהיצע - בעוד שאת הרכבים האחרים בחנו בגרסאות נמוכות יותר. ההבדל נעוץ בפרטים קטנים שהופכים את החווייה הטובה ממילא לעילאית. החומרים רכים, איכותיים ומורכבים לעילא, בכל מקום בו תגעו יש פלסטיק רך או מוצק-אך-מחוספס-בדיוק-במידה, עור, עץ או אלומיניום.

האמת היא שכל תא הנוסעים הזה לא מצליח להתחבר לי בראש. אחרי הרבה תאי נוסעים בכל קטגוריית מחיר פחות או יותר, זה שכאן לא מסתדר לי עם תג מחיר של פחות מ-400 אלף שקל. חומרי הדיפון מדהימים - העור נעים והעץ מהוקצע, האבזור עשיר ברמה יוצאת דופן, מערכת המולטימדיה מגיעה ישירות ממכוניות שעולות פי 2 ויותר, ולא רק זו, אלא שהיא אפילו טובה יותר. עם תגובה טובה יותר למגע, אפליקציות אינטרנטיות מובנות והנדסת אנוש אינטואיטיבית להפליא לכל מי שאי פעם נגע בטלפון חכם. למעשה, מערכת המולטימדיה הזו - לראשונה שאני חווה את זה באופן מלא - מייתרות לחלוטין כל צורך בשימוש בטלפון.  

מה שפחות אינטואיטיבי, ומאוד חבל שלא תיקנו את זה מאז ה-XC90 וה-S90 שסבלו מזה גם הם, הוא מחשב הדרך. הצג הדיגיטלי מגניב ואינפורמיטיבי מאוד, וזה נורא נחמד שאפשר לשנות את עיצוב מ"ספורט" אדמדם ל"מינימליסטיק" ללא מסגרת. אבל גם אחרי יומיים וכמה מאות קילומטרים לא הצלחתי לאפס את מד המרחק השני, לקלוט איך לאפס את צריכת הדלק לקח לי קרוב ל-5 דקות, ומלנסות להציג משהו שהוא לא הודעות מערכת בין שני השעונים הדיגיטליים התייאשתי אחרי חצי שעה של נבירה בתפריטים.

האס של וולוו - תשומת לב פסיכוטית-על-גבול-החולנית לפרטים - קיים גם כאן. עם פרטים כמו ידית הילוכים שיוצרה מקריסטל ע"י בית מלאכה שבדי ייחודי, חיבורים של פס האלומיניום שבדשבורד ע"י תפר בצורת דגל שבדיה (כדי שלא יהיה "סתם" פס של חיבור), רמקולים צהובים שמבצבצים דרך גרילים מעט חושפניים, וכיסוי לתא המרכזי העשוי פסי עץ שמתגלגלים אחד על השני בפתיחת התא ונצמדים בלי שום מרווח נראה לעין בסגירתו. ואלה רק דוגמאות של פרטים שאפשר לשבת יום שלם ולספר עליהם, פרטים שהופכים את הישיבה (עזבו נסיעה, לזה עוד לא הגענו אפילו) ב-XC60 למשהו שמרגיש מיוחד בכל פעם.

המושבים מצויינים, והאמת היא שלא ציפיתי לשום דבר אחר מוולוו - ניתן להאריך או להטות את בסיס המושב, לנפח את תמיכת הגב התחתון וכו'. גרסת R-Design מקבלת מושבים חובקים יותר, אבל הייתי שמח למעט יותר תמיכת צד גם פה.

המושב האחורי מעולה לשני אנשים, ובהתחשב בגודל של הרכב (בסיס גלגלים של 286 ס"מ) אבוי לו אם הוא לא היה. המושב האמצעי לא אופטימלי עבור מבוגר למרות הרצפה השטוחה. הבסיס שלו צר יחסית, והקונסולה המרכזית גונבת לא מעט ממרווח הברכיים, מה שגורר ישיבה בפיסוק קל.

תא המטען סטנדרטי, עם נפח של 505 ליטר, אבל המרחק בין רצפת התא לבין הכיסוי הנגלל שלו די קטן. בגלל שהדגמים של וולוו תוכננו כולם עם מחשבה על מערכות הנעה היברידיות מהיום הראשון, בדגם הלא-היברידי תקבלו תוספת של 0 ליטרים בדיוק, שזה שינוי מרענן מעשרות הליטרים שמכוניות אחרות נאלצות להקריב תמורת הזכות להתחבב על דובי הקוטב.

 

יותר - אבזור

כאמור, ה-XC60 ההיברידי רוכב על הטבת המס הירוק לרכבי פלאג-אין (20% מס במקום 84%) ומנצל אותה עד תום. זה אומר שלא רק על ה"קליפה" של הרכב הוא מקבל את ההטבה, אלא גם על האבזור. וזה מאפשר ליבואנית, מאיר, להביא את ה-T8 בגרסת אינסקריפשן שמאובזרת ברמה פשוט מגונה. יש כאן אבזור שלא הייתי מופתע לו הייתי מקבל במכונית יקרה בסדרי גודל. לא אתייחס לדברים בנאליים כמו תאורת לד מלאה, גג פנורמי ומושבי עור חשמליים, אלא לדברים פחות נפוצים בטווחי המחירים הללו. למשל, בולמי אוויר עם ארבעה מצבי גובה, מושבי עור נאפה מאווררים ומחוממים, שמשות עם בידוד כפול ועוד.

גם אבזור הבטיחות - כצפוי, מקיף מאוד וכולל את כל המערכות המקובלות בשוק, כולל כמה נדירות יותר כמו מערכת למניעת התהפכות או מערכת שמכינה את הרכב במקרה של פגיעה בלתי נמנעת מאחור. אבל לאבזור הבטיחות אני רוצה לתת התייחסות מיוחדת. אחרי הכל, זו וולוו, לא באמת ציפיתם שלא ניתן התייחסות מיוחדת.

חלקם וודאי מכירים את ה"הבטחה" של וולוו, שעד 2020 לא יהרגו אנשים במכוניות שלה. האם זה אומר שרכב המבחן, ברגע שיתחלף השעון ל-00:00 בתאריך 1.1.2020, יהפוך לקופסא חסינת מוות? כנראה שלא, והכוונה היא שרכבים שיושקו ב-2020 ואילך לא יהיו מעורבים בתאונות קטלניות. כי הרכב שעומד כאן מולכם עדיין לא שם, לא רק זה - אלא שהוא כנראה הרבה יותר רחוק ממה שוולוו רוצה לגרום לכם לחשוב. 

ולמסקנה הזו הגעתי רק אחרי שנהגתי בו. אם עד לפני שנתיים או שלוש, נהיגה ברכב של וולוו שצויד בכל מערכות הבטיחות הייתה משולה לחווייה שקשה להסביר במילים מעבר ל"האוטו פשוט נוסע לבד", היום התחושה היא ש"המערכות עובד בסדר כזה, אבל יש הרבה איפה לשפר". כך למשל מערכת תיקון הסטיה פספסה המון פעמים את סימון הנתיבים - גם כשאלה היו ברורים לחלוטין, בקרת השיוט האדפטיבית בלמה בהיסטריה אחרי שלא זיהתה "נדחפים" בפקק, והתרעת ההתנגשות הקדמית החליטה להודיע לי שאני אוטוטו נכנס ברכב שחנה במקום לא מוצלח בתוך פניה.

יש לציין כמובן שהמערכות האלה נועדו (כרגע) רק לגבות את הנהג ולא להחליף את ההגיון הבריא שלו. למשל - זה לא הגיוני לא ללחוץ על הבלמים כשהנתיב שלך וזה שלידו מצטמצמים לנתיב אחד והרכב שליד נכנס לפניך. הרכב מצפה ממך לעשות את זה ונכון לרגע שורות אלה, כדאי שתעשה את זה. או שתכין את הטלפון של סוכן הביטוח שלך.

 

ממש הרבה יותר - תזוזה

כאמור, ה-XC60 ההיברידי מגיע כשהוא חמוש ביחידת הנעה שהיא ממש "במקרה" גם יחידת ההנעה הסדרתית (להוציא מנועים שעברו תחת ידיה של פולסטאר) החזקה ביותר של היצרנית, נכון לרגע זה לפחות. היא מורכבת ממנוע 2.0 ליטר, צנום יחסית, שעושה שימוש במגדש טורבו ומגדש על כדי להפיק 320 כ"ס. אליו מצטרף מנוע חשמלי, שמביא את התפוקה הכוללת ל-407 כ"ס ו-65.3 קג"מ, שהם - לצורך השוואה - 53 כ"ס ו-14.3 קג"מ יותר מאאודי SQ5, ו-40 כ"ס ו-12.3 קג"מ יותר ממרצדס GLC 43.

ה-XC60 מגיע ל-100 קמ"ש תוך 5.3 שניות, שזה בערך שניה פחות מגרסאות הקצה של המתחרים שלו, ואם משווים לרכבים שעולים מחירים דומים ההפרש גדול עוד יותר. כך למשל ה-GLC המקביל במחיר מאיץ ל-100 קמ"ש ב-3 שניות לאט יותר (לצורך ההגינות, ה-GLC ההיברידי מאיץ רק ב-0.6 שניות לאט יותר, ומחירו דומה לזה של הוולוו).

בניגוד ל-XC90 ההיברידי, שמרגיש כאילו הוא סוחט את כל המיץ מזוג המנועים הקטנים, ה-XC60 שקל ממנו בכ-250 ק"ג (2115  ק"ג בסך הכל), מרגיש הרבה יותר מתאים והתאוצות מתבצעות ברוגע ונחת ובלי שום דרמה. ההנעה הכפולה עוזרת להוריד את כל הכוח לכביש בלי שום בעיות, ובשום שלב - גם לא במעיכת דוושה אגרסיבית במיוחד - ה-XC60 לא מראה שום סממנים של פאניקה או חוסר משיכה.

בסוף המבחן, אני מסתכל על לוח המחוונים ועלי מסתכל המספר 14.7, נחמד, חסכוני. אלא שאז אני מזהה שאחריו נמצא הסימון L/100KM. רגע, לא יכול להיות. 6.8 ק"מ לליטר? לא הגיוני. נכון, הרכב עמד הרבה עם מנוע פועל ואין מה לעשות - הכוח משכר, אבל צריכת דלק כזו נראית מוגזמת. אז או שהמחשב זייף ברמות קיצוניות, או שהיינו הרבה יותר מדי כבדים עם רגל ימין, או שאם אתם לא מתכננים להשתמש באופציה להטעין אותו מהשקע, כדי שתקחו בחשבון שצריכת דלק של קטנוע 50 סמ"ק לא תקבלו כאן. 

 

פחות - התנהגות

מה שכן, ריבוי השלבים והמערכות שהאות "סע!" צריך לעבור - מצערת אלקטרונית, שני סוגי מגדשים, תיבה פלנטרית, מנוע חשמלי - גורם לכך שהתאוצות לא "מעניינות" או מרגשות. נכון, אתם תביכו בערך 90% מהמכוניות על הכביש, אבל אין בתהליך שום דרמה או תחושה שאתה משחרר לחופשי איזו חיה עוצמתית. ה-XC60 מביא אותך למהירויות מגוחכות, ועונה לחיוך שלך במעין משיכת כתפיים של "נו אז מה?". אז מצד אחד זה נורא נחמד, אבל מצד שני זה לא ממש גורם לך לרצות למעוך את הדוושה בכל רגע אפשרי.

וזה מתחבר מצוין גם לאסוציאציות שעולות כשחושבים על מכוניות של וולוו - בטיחות, מופנמות (עכשיו קצת פחות), הנדסת אנוש, ועוד. אבל התנהגות ספורטיבית, איך לומר... לא. אולי בגרסאות ה-R-Design עוד אפשר איכשהו לעשות את הקישור, אבל בגרסאות האחרות, בטח ובטח שבאינסקריפשן מכוונת היוקרה - ממש לא.

וזה גם הסיפור כאן. ה-XC60 אמנם מצויד במתלי אוויר מתקשחים ובורר מצבי נהיגה, אבל וולוו לא מנסים לשחק בספורטיביות, מה שבא לידיי ביטוי אפילו בשם של המצב הכי "קשוח": Power. לא ספורט. המילה Sporty מופיעה באותיות קטנות מתחת, מה שמדגיש את אי-חשיבותה של "תקיפת הפיתולים" ליצרנית.

הנהיגה ב-XC60 מנותקת לחלוטין, במלוא מובן המילה. הביצועים מטריפים, אבל התחושות בפניות - בדיוק כמו בהאצות - פשוט לא שם. ההגה מנותק לחלוטין ובולמי הזעזועים בולעים כל פיסת מידע אודות מצב האחיזה ואופי המשטח עליו הרכב עובר. מאידך, ברור לחלוטין שהניתוק הזה לא שם בטעות. ה-XC60 מנותק לא כי וולוו לא יודעים איך, הוא שם בכוונת מכוון מוחלטת. וזה משהו שאני לגמרי יכול להבין (ולכבד).

האחיזה גבוהה, והמשיכה בזכות ההנעה הכפולה מאוד מכובדת. גם סוויטת מערכות הבטיחות תעזור לכם לצאת מכל סיטואציה פחות או יותר בלי דרמה או בעיה, ואם חלילה היא נכשלה בכיפוף חוקי הפיסיקה, אזי שרמת הבטיחות הפאסיבית של הרכב תבוא לעזרתכם וכנראה תסיימו עם פציעות קשות בעיקר (אם לא רק) באגו.

 

הרבה פחות - רעשים, רעידות, ונוקשות

או במילים אחרות (של חנונים של מכוניות) - NVH. קצת מצחיק לחשוב על זה, אבל בנושא הזה בו ה-XC60 כל כך מצטיין, אין על מה לפרט. הכל מעולה, מצוין, נפלא. הוא מדהים בכל הנוגע לנוחות, ומדהים לא פחות בשקט השורר בתא הנוסעים וביכולת שלו לסנן את העולם החיצון מיושבי הרכב. למעשה, עם מתלי האוויר איתם מגיע הדגם ההיברידי, הוא אפילו מצליח להיות נוח יותר משאני זוכר את אחיו הגדול.

גם ירידה לשבילים ה-XC60 לא מתרגש. המתלים מרימים אותו למעלה (ממש מעט אמנם, המחשה בתמונה למטה) והוא צולח בורות ושיבושים בלי שום דרמה. אין לו מה לחפש בכל דבר שעשוי להיחשב לשטח אמיתי, לראייה אין לו אפילו "צעצועי שטח" בדמות מצבים שונים של בקרת המשיכה או שעוני זוויות ביחס לאופק, אבל לפיקניק בשממה הוא ייקח אתכם בלי יותר מדי בעיות.

 

הרבה

וולוו XC60, במיוחד בגרסה ההיברידית שלו, נוקט בשיטת ה"זה שאני פחות גדול לא אומר שאני צריך להיות פחות טוב", וזה בא לידיי ביטוי כמעט בכל פרמטר שלו. הוא לא פחות נוח, לא פחות מאובזר, לא פחות חזק, לא פחות יוקרתי ולא פחות מרשים מהאח הגדול שלו. למעשה, הוא רק פחות מרווח (אבל מספיק מרווח כשלעצמו) ופחות מכיל שבעה מושבים.

כאשר מסתכלים עליו מול המתחרים שלו - ה-Q5 של אאודי, ה-X3 של ב.מ.וו או ה-GLC של מרצדס, המצב מעט פחות חד משמעי. הוא בוודאי חזק יותר מכל ג'יפון יוקרתי אחר שתקנו באותו מחיר, אבל אי אפשר להגיד שהוא עולה עליהם בכל פרמטר. הוא גם הרבה יותר ייחודי, או כפי שאמר זאת אחד הבוחנים האחרים "יש הבדל בין טוב למיוחד. לגבי יותר טוב אני לא בטוח, אבל לגבי יותר מיוחד אין בכלל ויכוח".

איך שלא תסתכלו עליו, ה-XC60 של וולוו, שהיה בדור הקודם שלו רכב ש"שווה את הכסף" בזכות מחר שהיה נמוך מזה של מתחריו, הפך בגלגול הנוכחי שלו לרכב שווה. נקודה.

כמו שאר הליין של רכבי וולוו, שנתפשו בעבר כמכוניות "חצי פרימיום", גם ה-XC60 יכול היום להביט לשלישייה הגרמנית בלבן של העיניים בלי בושה. ומי שאומר לכם אחרת, שלחו אותו לטוס עם אווזים ללפלנד.

יש לכם שאלות על הוולוו XC60? רוצים לדעת מה חשבו עליו מובילי הדעה שלנו? הצטרפו לדיון בפורום