פולקסווגן קליפורניה - מבחן דרך - הכי בבית בעולם

פולקסווגן קליפורניה מאפשר לכם לארוז את הילדים ליומיים, לצאת לתור את המדינה, ולעצור על גדת נחל ולחתוך סלט. ירדנו דרומה ו...בעיקר לא רצינו לחזור

פוקלסווגן קליפורניה הוא רכב מאוד חדש בישראל, עם שיווק שהחל לפני חודשים בודדים. אבל בעולם, לפולקסווגן יש מסורת ארוכה של וואנים שעברו טרנספורמציה והפכו לבתים-על-גלגלים. מתחילת שנות ה-50, עם הטרנספורטר הראשון שהפך במהרה למאורות-סמים-קלים-ואהבה-חופשית ניידות של היפים, וכלה בדור הקודם, החמישי במספר, שהיה הראשון שנבנה במלואו "בתוך הבית" של פולקסווגן אחרי שהקונצרן רכש את סדנת ווסטפליה שהיתה אחראית על ייצור הקליפורניה עד אז.

אם חושבים על זה לרגע, הקליפורניה בעצם עונה על שאלה שאף אחד לא שאל. ואולי בעצם בדיוק בגלל זה, יש בו משהו נורא מגניב. כך או כך, בשביל המדע - ארזתי את החצי השני, עצרנו בסופר לקנות תזונה לקצת יותר מ-48 שעות, והיי דרומה לאילת. בדרך החלטנו להיות הרבה פחות מגניבים והפכנו את זה ל"היי דרומה לאיזור מצפה רמון בערך, נחליט כשנגיע".

 

כמו פרייבט!

כשאספתי את הקליפורניה הוא חנה (איך לא, תודה מרפי) בחניון גג שהירידה ממנו מפחידה אותי אפילו כשאני נוהג בסופר מיני הקטנה שלי. המילים הראשונות (אחרי הדרכה של כחצי שעה על מיטות-גג-מים-גז) של נציג היו תגובה לנהיגה שלי ביציאה מהחניון. "אחי", הוא אומר לי "לא צריך לקחת איתו פניות כמו משאית. הוא ממש נוסע כמו פרייבט".

"וואלה יופי" חשבתי לעצמי, "על מה אתה נוהג ש-2 מטר גובה ורוחב, ו-4.90 אורך מרגיש לך כמו פרייבט?". אבל הייתי יותר מדי מרוכז בנסיון להשאיר איזה שירוקו במקומה ולא להעיף אותה על סוכת השומר של המתחם, אז יצא לי רק "אני נוהג על סופר מיני". לזה ענה הנציג בצחוק קצר שממש לא הצליח להסתיר את טון הפאניקה שנפלה עליו בו ברגע.

במהלך הנסיעה הביתה הראש שלי לא הפסיק לעבוד לרגע. איך לעזאזל כותבים מבחן למכונית כזו? למכונית שנהיגה, נוחות נסיעה, שקט, או כמעט כל פרמטר אחר שאנחנו בוחנים בדרך כלל, כמעט ולא רלוונטי עבורה? איך בוחנים מכונית שהפן הדינמי, האחזקתי, המרווח לשלושה נוסעים במושב האחורי (ברכב המבחן יש מקום רק לשני אנשים מאחור), צריכת הדלק, חשובים לרוכשים הפוטנציאליים כקליפת השום? איך קרה שהפכתי מכתב רכב לשמאי נדל"ן?!

אז נכנסנו למבחן בהדרגה. את החלק הראשון של המבחן עשינו כמו למכונית רגילה - נסענו לקניון, חנינו בחניון תת קרקעי (מה שגרם לי - בדיעבד - לחשוב האם גם לקליפורניה, בגלל בלון הגז שלו, אסור להיכנס לחניונים תת-קרקעיים), ואפילו הצלחתי להשתחל לחניה של מכוניות רגילות. לא אתגר פשוט כשאתה נוהג בדופלקס.

גם סיבובים בחניון הרגיל והצפוף להתפקע עברו בשלום, הקניות בסופר פוזרו בין אינספור תאי האחסון - בארונות המזווה (אתם קולטים? ארונות מזווה. במכונית!), במקרר (שכמובן אפשר להשאיר פועל גם כשרכב כבוי), בתא המטען מתחת ל"מדף" (שבלילה יהפוך למיטה זוגית) ובעוד המון המון פינות חבויות, אילו יותר ואילו פחות.

 

מכונית לטיולים

השלב הבא היה להשתמש בה קליפורניה כמו במכונית שמשמשת משפחה (של שתי נפשות במקרה דנן) שיוצאת לטיול. עצרנו ליד החולות הצבעוניים, חנינו בחניון והלכנו לטפס על איזה הר רנדומלי.

הדרך לשם עברה בצורה מאוד נינוחה, שזה מפתיע, כי הקליפורניה מבוסס על הטרנספורטר, שמיועד לשנע מקררים, דירות ושקי מלט. לא אנשים שמוציאים שליש-עד-חצי מיליון שקל על צעצוע. בידוד הרעשים של הקליפורניה מעולה, ונוחות הנסיעה מצוינת. נכון, הוא ממש לא הולך להתחרות בתחומים האלה במכוניות שעולות מחירים דומים, אבל אופי הנהיגה שלו מרגיש הרבה יותר מכונית-י מאשר מסחרי, והוא מרגיש הרבה יותר קרוב למכונית רגילה-וקצת-גדולה מאשר למשאית חלוקה עירונית.

אבל הוא מעביר את האופי הזה "של מכונית רגילה", לתחומים נוספים מעבר לנוחות ובידוד רעשים. ותנוחת ישיבה שאמנם מזכירה אוטו של חלבן יותר מאשר אוטו של מליונר, אבל איכשהו מצליחה להרגיש טבעית ונוחה כבר אחרי כמה דקות של נהיגה. שדה הראיה לפנים ולצדדים מצוין, לאחור כמובן שהוא הרבה פחות טוב, בעיקר בגלל שכשהמושב האחורי נמצא במצב "מושב" הוא חוסם חצי מהחלון האחורי, אבל תמרונים צפופים מתבצעים בלי יותר מדי בעיות בזכות חיישנים היקפיים ומצלמת רוורס. מערך מצלמות היקפי (כמו בפאסאט ובדגמי אאודי שונים) היה יכול להיות מדהים ולהקל עוד יותר על השתחלות לחניות, אבל גם בלעדיו המצב לא נורא.

בנוסף ל"אופי", גם רשימת האבזור לא "מסחרית" בעליל עם מערך בטיחות מקיף מאוד שכולל בלימת חירום, בקרת שיוט אדפטיבית, ניטור שטחים מתים, חיישני חניה היקפיים, והתרעה על תנועה חוצה ברוורס (חלק מהפריטים הם אופציה בתוספת תשלום); מערכת הבידור גם היא מעולה, עם מערכת שכוללת קישוריות ושיקוף מלאים, וסט רמקולים איכותיים מאוד.

שלוש יחידות ההנעה של הקליפורניה דווקא כן מגיעות ישירות מהחטיבה המסחרית. כולן מורכבות ממנוע 2.0 ליטר טורבו דיזל ותיבת שבעה הילוכים כפולת מצמדים. השתיים הראשונות עם 150 ו-190 כ"ס והנעה קדמית, והשלישית עם 204 כ"ס והנעה כפולה. אנחנו קיבלנו את הדגם הבכיר, והמנוע שלו מעולה. חלק וגמיש, נוסע בכל מהירות בלי שום בעיה, ואפילו הצליח לייצר קצב לא רע בכלל בכבישים המפותלים בדרום. צריכת הדלק, עם הרבה מאוד עמידה במקום ועוד יותר נסיעה איטית בשבילים, עמדה בסוף המבחן על 10.8 ק"מ לליטר.

אני יכול להרחיב על יחידת ההנעה, לספר לכם שיש לה כפתור לנעילת הדיפרנציאל המרכזי לשטח קשה יותר, ושתיבת ההילוכים חלקה ונעימה וכמעט שקופה לחלוטין בנהיגה, ועוד כל מיני דברים של מבחני רכב "רגילים". אבל התחושה שלי היא שכאשר אנחנו מדברים על צימר עם מנוע יותר חשוב הצימר מהמנוע. והמנוע - שיהיה שם ושיעבוד. וזה בדיוק מה שהוא עושה, נמצא שם ועובד.

 

הכי בבית בעולם

הערב יורד, אנחנו רעבים ועייפים, וצריך לחזור הביתה. טוב שאנחנו, במקרה, בדיוק נוהגים ב"הביתה" הזה.

עוצרים בחניון לילה מוסדר (חניון בארות. בתוך מכתש רמון אסור לעצור סתם כך באמצע שום מקום פן תפריעו לחיות המקומיות), ותוך קצת פחות מ-3 דקות הוואן הכחולבן שלנו הופך לבית דו קומתי. לכל חלון יש וילון נגלל שחוסם את האור (ועיניים סקרניות) - אלה הקדמיים חוסמים את האור מעט פחות טוב כי הם נשלפים מהצדדים ולא מלמעלה וקצת שוקעים, אבל בסך הכל עושים את העבודה.

גב המושב האחורי נשכב אחורה והופך למיטה בגודל 2מ' לאורך על 1.14מ' לרוחב, הגג החשמלי (ידני בגרסה הבסיסית) עולה למעלה ופותח בפנינו עוד קומה עם מיטה נוספת במידות דומות.

רק קחו בחשבון שאם אתם מתכננים לישון בקומה העליונה - אני לא אחראי על התוצאות. ממחקר קצר עולה שסף ה"העמסה" של המיטה העליונה הוא לא משהו שהיצרנית משחררת בקלות, התשובות שעולות באינטרנט נעות בין "שני מבוגרים גרמנים" דרך מספרים כמו 160 ואפילו 250 ק"ג, ועד תשובות יצירתיות במיוחד כמו "אם אתה מצליח לעבור דרך הפתח, זה יחזיק". לי נאמר המספר 120 ק"ג, אז אנחנו וויתרנו על צפיה בכוכבים דרך חלונות הרשת בקומה העליונה, והלכנו לישון בתחתונה.

לא לפני שהוצאנו את המחשב שהבאנו, חיברנו אותו לשקע ה-230v שמאחורי מושב הנהג (שימו לב - שקע עבור תקעי שני פינים בלבד, אז אל תביאו את הטוסטר משולשים) ולסטריאו של הרכב בבלוטות', והפעלנו סרט בזמן שהסאונד של הסרט מתנגן מהרמקולים.

מעולם לא חשבתי שאני אכתוב את המשפט הבא במבחן על מכונית, אבל המיטה של הקליפורניה מאוד נוחה. למרות שבהתחלה קשה להאמין שיהיה נוח לישון על שתי חגורות בטיחות עם אבזמים והכל מתחת לגב, אבל למרבה ההפתעה ישנו כל הלילה והתעוררנו רעננים ובלי שום כאבים מיוחדים.

 

קפה בשממה

את הבוקר אנחנו פותחים עם החלטה: שותים קפה בשממה. הכיוון: נחל רמון. פותחים את התריסים, סוגרים את הקומה השניה, נותנים עוד הסבר קצר וסיור מודרך לקבוצת סקרנים נוספת (הרביעית ב-24 השעות האחרונות), הולכים לשטוף פנים במתקנים של חניון הלילה - למרות שאפשר באוטו - ויוצאים לדרך.

15 דקות מאוחר יותר אנחנו כבר אחרי נסיעה קצרה בכביש ושוב חזרה בשטח, השביל הכבוש מלא בקורדרוי, מין משהו שמזכיר קרש כביסה. הנסיעה על המשטח הזה היא - בהיעדר מילה אחרת - סיוט. אפשר לנסוע ממש מהר, ואז לקוות שלא נגרם נזק למתלים, או לנסוע ממש לאט ואז לקוות שלא נגרם נזק למוח שלכם, או לסבול.

פה גם מתעורר אחד החסרונות הכי גדולים של הקליפורניה - הוא רועש. מאוד רועש. "אבל רגע פבל, לפני רגע אמרת שבידוד הרעשים מעולה". נכון, אתם צודקים, בידוד רעשים הרוח והכביש בנסיעה על כביש באמת מעולים, אבל ברגע שיורדים מהכביש הסלול, פתאום מתחילה לבקוע קקופוניה של קרקושים, רשרושים, צקצוקים וחריקות מכל הסכו"ם שבתאים, מדלתות הארונות, ובאופן מפתיע משהו גם מהמתלים, שמפגינים את חוסר שביעות רצונם בצורה מאוד קולנית.

מה שכן, מתלונן מתלונן, אבל עושה. ועושה יפה מאוד. אמנם לשטח שנסענו בו קשה לקרוא "מאתגר" אבל הקליפורניה, שהגיע אלינו כאמור בגרסה הבכירה שכוללת הנעה כפולה, דילג בנונשלט מעצבן מעבר לכמה מכשולים שממש לא ציפינו לצלוח במשאית DHL הזאת. אפילו את הגלגלים הוא לא הצליב המעצבן.

הגענו אל תוך הנחל. מספיק רחוק מהציוויליזציה כדי להתנתק ומספיק קרוב אליה כדי לא להיכנס לצרות אם ניתקע. 7 דקות מאוחר יותר הסוכך פתוח, כסאות הפיקניק נשלפו מדלת תא המטען (שכוללת פנסים מובנים), השולחן התואם להם עזב את מקומו בדלת הצד והצטרף אליהם לשמש משטח לחיתוך סלט של בוקר; השולחן השני, זה שבתוך הרכב, נפתח והחל לתפקד כ"שיש", שתי חביתות עולות על הכיריים, ואחריהן מגיע פינג'אן מלא קפה.

ומה שהכי מדהים זו הקלות בה הכל קורה. כל פריט ריהוט קופץ החוצה וחזרה למקום בלי שום היאבקות או סיבוכים, ולמרות ההסבר הקצר והלא מקיף שקיבלתי (באשמתי) בזמן האיסוף, לקח לי לא יותר מ-3-4 דקות להבין איך מתפעלים כל אחד מהפיצ'רים בעזרת ספר הרכב או סרטונים ביוטיוב.

עוד רבע שעה אחר כך, מקפלים הכל ונעלמים. חוזרים מרכזה, ושנינו לא מוציאים מילה כמעט כל הנסיעה. לא שאלתי, אבל אני מניח שגם בראש שלה, כמו בשלי, התנגנו בריפיט שתי מילים. בא לי.

לא היה להן הסבר, לא הייתה סיבה הגיונית. זה רכב יקר להחריד ולא באמת נותן מענה לבעיה (אני יכול להכין קפה גם על גזיה של מאה שקל שקניתי בשביל המילואים ולישון באוהל). אבל איכשהו, הוא הופך את הסבל הזה של טיולים בשטח לנסבל, ואפילו מהנה. אז הנה, בלי סיבה. סתם ככה. בא לי.

 

קמפר פאן

בישראל מעולם לא באמת היה בקליפורניה צורך או הגיון, והאמת היא שזה נכון גם היום. ואולי זה מה שהופך אותו לכל כך מגניב. הוא עונה על שאלה שאף אחד לא שאל.

ברצועת האדמה הצרה שלנו אין מספיק מטראז' רבוע בשביל טיולים של חודשים, או אפילו שבועיים, נוסעים לסופשבוע בצימר או מלון, המהדרין יפרסו אוהל על שפת הכינרת על גדות הירדן, ויחזרו הביתה אחרי שני לילות גג (כלומר, שני לילות בלי גג). אותם מהדרין הם כנראה גם טיילים הרבה יותר קשוחים מבטטת הכורסא שאת הגיגיה אתם קוראים, אז הם ילכו לאותם מקומות ברגל, או מקסימום יקנו איזה רכב שטח קשוח ויעמיסו את האוהל עליו.

הקטע הוא שבקליפורניה יש קסם אחר לגמרי. הוא משלב יכולת שטח בינונית פלוס, נוחות לינה של חדר מלון בסיסי ונוחות נסיעה של מכונית משפחתית ממוצעת. למעשה, הוא נותן לכם את כל היתרונות של הטיול, בלי לדרוש אף אחד מהקורבנות שנדרשים בדרך כלל. הוא מאפשר גם לעצלנים ביותר לארוז את המשפחה ולצאת לכמה ימים של שקט מוחלט בטבע, וזה לבד שווה את הכל.

הבעיה הכי גדולה שלו היא 350 אלף השקלים שתצטרכו לשלם עבור הדגם הבסיסי (440 עבור הדגם שנבחן), שבחישוב זריז מספיקים לבערך שנה שלמה של לינה בחדר מלון סביר או שנתיים של צימר. אבל בצימר או בחדר מלון לא תוכלו לבהות בכוכבים לפני השינה, ולא תוכלו גם להתעורר לצלילי נחל זורם, להניע אותם ולהמשיך בתנועה לתוך השממה.

יש לכם שאלות על פולקסווגן קליפורניה? חושבים שזה הדבר הכי מגניב מאז האוטובוס מעספור או שזה צעצוע יקר ומיותר לאנשים עם יותר מדי כסף? הצטרפו לפורום וספרו לנו מה דעתכם