קאן אם מאבריק X3 - נהיגה ראשונה

קאן אם מאבריק החדש נוחת בישראל, יצאנו לבדוק כמה מפלצתית יכולה מפלצת שטח להיות. חזרנו מלוכלכים

שנה לאחר שהוצג המאבריק X3 (אוגוסט 2016), משיקה עופר אביר, יבואנית קאן אם, את הגירסה המשופרת שלו, כדגמי 2018. כבר כשהוצג לראשונה היוו המאבריק קפיצת מדרגה ענקית מכל הבחינות לעומת המתחרים בשוק ה-SIDE BY SIDE. ה-X3 המקורי התגאה בנתון של 154 כ"ס ממנוע 900 סמ"ק 3 צילינדרים מוגדש של ROTAX, עם תאוצה של 4.9 שניות ל-96 קמ"ש. במקצה השיפורים הנוכחי קאן אם שיפרו את הכלי במספר תחומים, כשהם קשובים לבקשות הלקוחות, בין היתר ההבדלים כוללים:

שינויים ביחידת ההנעה – משאבת דלק חזקה יותר, אינטרקולר מוגדל, רצועת וריאטור משופרת ועמידה יותר, ומערכת פליטה משודרגת. כל זה מביא את המנוע להספק מוגדל של 172 כ"ס ו-17 קג"מ מומנט, שמניע כלי במשקל של כ-700 ק"ג. התאוצה מ-0 ל-96 קמ"ש נחתכה בחצי שניה – 4.4 שניות בלבד, נתון שלא הרבה רכבי ספורט מגיעים אליו.

חגורות הבטיחות הקודמות (4 נקודות קבועות) הוחלפו בחגורות עם מותחנים עליונים, מה שמאפשר תנועה קדימה של פלג הגוף העליון כשרוצים, שדרוג משמעותי בנוחות.

בנוסף הציגה קאן אם שחקן חדש במגרש – מאבריק X3 MAX, עם 4 מושבים, כשגם המושבים האחוריים מתאימים למבוגרים עם מרווח רגליים מצויין, כיסאות מעולים עם כיוונון מרחק וגובה, וידיות אחיזה הכרחיות.

יש עוד הרבה מספרים ונתונים שלרוב האנשים לא אומרים הרבה, כמו מרווח גחון, בסיס גלגלים, מהלך מתלים ומפשק סרנים, לא נלאה – אפשר למצוא הכל במפרט הטכני. תכלס מה שמעניין זה – איך זה נוסע, וכמה זה עולה, לא?

התשובה הקצרה לממהרים: מדהים, והרבה!

אז כדי לברר איך זה נוסע הגענו לאזור הדרום למסע חד יומי קצר בחסות היבואן ובהובלה של צחי כפרי האגדי. בארסנל היו כמה X3 XRS דו מושביים, ואחד MAX עם 4 מושבים. התוואי היה ברובו בשבילים מהירים ורחבים, קצת דיונות, קצת קפיצות עליות וירידות וגם נסיעת הדגמה כשצחי נוהג כדי להבין מה הכלי באמת מסוגל לעשות בידיים של נהג מקצועי.

התחלנו בהסבר מקיף על המאבריק, איך הוא בנוי ואילו מערכות וכוונונים יש לו, ומסתבר שיש לא מעט. להגה יש 3 מצבי תגבור חשמלי, והוא עצמו מתכוונן לגובה בלבד. גלגל ההגה מצופה בגומי גמיש ואוחז שמאפשר אחיזה נוחה לאורך זמן בלי להחליק כשהידיים מזיעות. והן יזיעו. בולמי הזעזועים מתוצרת פוקס ניתנים לכוונון בכמה רמות קשיחות. גם הבולמים וגם הקפיצים, רוב הכוונונים ניתנים לביצוע בשטח עם מברג או מפתח ייעודי להשגת רמת שיכוך שמתאימה למשתמש. רך וסופג לטיול רגוע, או התנגדות גבוהה לנהיגה ספורטיבית (כן, בשטח. כן, יש דבר כזה) או לזחילת בולדרים.

למאבריק יש הנעה לכל הגלגלים כמובן, כשהאפשרויות הן – 4X4 עם דיפרנציאל קדמי, (הסרן האחורי ללא דיפרנציאל), או 2X4 הנעה אחורית בלבד. בכל אחד מהמצבים אפשר לשים את בורר ההילוכים במצב HIGH לנהיגה רגילה ברוב התנאים, או LOW לתיקול מעברים קשים במיוחד, עליות או ירידות איטיות וכו'.

יש הנעה ללא מפתח, ומפתח חכם כפול – אחד רגיל ואחד עם הגבלת מהירות מתוכנתת מראש, כך שאפשר לתת לחברים או לנער המתבגר לנהוג עם ראש שקט שלא יגיעו למהירויות מסוכנות.

יש מערכת שמע מקורית עם רמקולים מובנים ומוגנים, מקור השמע יהיה מכשיר הטלפון שיתחבר בבלוטות' (יש גם מיקרופון לדיבורית), ואופציה למערכת קשר בין הנוסע לנהג. המושבים מתכווננים למרחק באמצעות מנוף, ולגובה ע"י ברגים. למנוע יש כפתור ECO שמגביל את ההספק ומשפר את צריכת הדלק משמעותית. המיכל בנפח 40 ליטרים, ומאפשר בין חצי יום ליום וחצי נהיגה, מאד משתנה בתלות בתוואי וסגנון הנהיגה כמובן. המאבריק מגיע עם תוספות מקוריות ללא עלות – גג ספורט, חצי חלון, מיגון תחתון מלא, דלתות צד, וארגז אחורי קשיח.

נקודת התורפה הידועה של כל הכלים מהסוג הזה היא התמסורת, מדובר בגיר רציף (וריאטור), שעובד על בסיס רצועה גמישה שנעה בין פלטות שהמרחק ביניהן משתנה וכך יחס ההעברה משתנה באופן רציף. הרצועה הזאת נוטה להתבלות ולהקרע, היא שורדת בין 50 ל-300 שעות מנוע, תלוי מאד באופן השימוש בכלי. רוב הסיכויים שמתישהו היא תקרע במהלך נסיעה, ואז יש צורך להחליף אותה בשטח.

במאבריק דאגו למיקום הוריאטור בצורה מאד נוחה ליד הגלגל האחורי השמאלי, ככה שאין צורך לפרק חצי מהכלי כדי להגיע לרצועה כמו בכלים אחרים. רצה הגורל וכמה דקות אחרי שיצאנו לדרך נקרעה הרצועה בכלי של המדריך, תוך כמה דקות היא הוחלפה בחדשה והמשכנו בנסיעה. שאלנו למה משתמשים בתיבת תמסורת לכאורה לא אמינה כל כך? התשובה היא שמדובר באתגר לא פשוט שאין לו פתרון יותר טוב כרגע, התמסורת צריכה לספוג מכות כוח מהמנוע ומכות חוזרות מהגלגלים בכל קפיצה (הגלגלים מסתובבים באוויר ואז נבלמים בנחיתה), ולכן צריכה להיות גמישה ולא קשיחה, אחרת היא פשוט תישבר – כמו שקורה הרבה פעמים ברכבי ראלי עם גיר ידני.

גיר פלנטרי היה יכול להיות פתרון אבל הוא לא ישים מבחינת מחיר ומשקל. עוד חיסרון של הוריאטור – הוא מייצר השהייה בין הלחיצה על הגז להעברת הכוח לגלגלים, והוא מגביל את המהירות הסופית של הכלי עקב יחס העברה סופי קצר יחסית (מהירות מירבית כ-140 קמ"ש, המנוע יכול הרבה יותר).

לפני היציאה לדרך תודרכנו להשאר במצב 4X4 כל הזמן כי במצב הזה הכלי יציב ונשלט יותר. אז ניסיתי, ואכן כדי להעביר את כל הכח הזה לקרקע בלי שום בקרות אלקטרוניות - כדאי שהוא יתחלק על 4 גלגלים ולא על שניים, במצב הזה המאבריק מאיץ מהמקום כמו טיל שיוט, ויש לו יציבות כיוונית מעולה גם בעליה מהירה בפול גז.
המנוע פנינה אמיתית, תמיד יש כוח זמין, יש לו צליל מחרמן עם נחירות של הפורק בכל עזיבה של הגז, תענוג. אבל עם כל הכבוד ליציבות הכיוונית ולזינוק מהמקום, זה לא הכל בחיים. אמנם בפניות אפשר קצת לשחק איתו ולחדד פניות עם הגז אבל זה לא 'זה'. אז ניסיתי את המצב השני...

זה כבר סרט אחר לגמרי! עם 172 כ"ס בציר האחורי ואחיזה מפוקפקת של שביל עפר, צריך רק לתת טפיחה קלה על הגז והופ הזנב מנסה לעקוף. גם בשביל ישר ב-70-80 קמ"ש סחיטה של הגז מייצרת נענועים קלים של הישבן, בגלל העובדה שאין דיפרנציאל ורמת האחיזה מתחת לכל גלגל משתנה. זה דורש ריכוז וידיים מהירות ויציבות על ההגה, אני נהניתי מזה מאד, אבל זה יכול להיות גם מפחיד. ייצור החלקות כוח מדוייקות ונשלטות זה הכיף הגדול, וגם לא קשה במיוחד, תמיד יש כוח לשמור על ההחלקה, גם במהירויות גבוהות בסוויפרים ארוכים, ההגה הקצר מאפשר תיקון מהיר של ההיגוי כדי לשמור את הגלגלים הקדמיים בכיוון הנכון בלי הרבה תנועות ידיים.

הדוושות אגב ממוקמות בצורה קצת מוזרה - בהסטה ימינה מדי, מה שמקשה להניח את הרגל על הגז עם תמיכה יציבה של העקב. המצערת אלקטרונית ויש לה אלגוריתם שיודע לסנן קפיצות לא רצוניות של הרגל על הגז עקב תנאי השטח. הדיליי של הוריאטור מפריע קצת אבל כשמתרגלים מצליחים לקזז את זה עם לחיצה מוקדמת על הגז.

המנוע מדהים, אבל מה שעושה את המאבריק למכונה טורפת שטח אלה בעיקר הבולמים. המתלים מבוססים על מבנה של טרופי טראק והבולמים יחד עם גלגלי 30" אימתניים מצליחים לספוג כמעט כל דבר שהם נתקלים בו.

אני רגיל לנסיעה מהירה בשטח בכלים אחרים – RZR, רכבי ראלי, טרקטורונים, כך שאני יודע בערך מתי לצפות ל'בום', במאבריק היו המון מקרים שהכנתי את עצמי למכה רצינית – למשל בירידה מהירה לתוך תעלה רוחבית.

מגיע מהר (מאד), קולט את התעלה, מאוחר מדי להאט... מחזיק חזק ומחכה לבום, והמאבריק נאנח קלות כשהוא מדלג על התעלה בזלזול. פעם אחת בלבד הצלחנו לסגור מתלה וגם אז זה ממש לא היה כואב כמו שציפיתי.
למאבריק יש 4 בלמי דיסק - 262 מ"מ מלפנים ו-248 מ"מ מאחור. הם לא רעים, אבל הייתי רוצה קצת יותר נשיכה ראשונית והדוושה קצת ספוגית. לא הצלחתי להגיע למיצוי היכולת שלהם מבחינת עמידות בבלימות חוזרות בגלל התוואי.

בהשוואה למתחרה, ה-RZR של פולריס - המאבריק בנוי שטוח ורחב יותר, יש לזה כמה יתרונות: הנהג יושב עמוק ונמוך יותר, בין הגלגלים ולא מעליהם, מרכז הכובד נמוך יותר ותחושת השליטה והבטחון בסיבובים משמעותית טובה יותר. זויות הגלגול שטוחות והיציבות הכיוונית משופרת. החסרון הוא שהכלי רחב משמעותית ופחות מתאים לשבילים צפופים בין עצים/שיחים/סלעים, כמו שיש בצפון למשל.

גירסת 4 המושבים מרשימה מאד, האורך והמשקל לא גורמים לשינוי מהותי בניהוג ובתאוצות. כן – מן הסתם הוא פונה פחות טוב עם האורך הזה, וקצת פחות עביר מבחינת מרווח גחון, אבל הפאן עדיין שם לגמרי, והערך המוסף של לטייל עם כל המשפחה שווה את הפשרה הקטנה. היציבות הכיוונית דווקא יותר טובה ב-MAX, בגלל בסיס הגלגלים הארוך יותר.

מבחינה פרקטית – שטח האחסון מאחור די מוגבל, בשני סוגי המרכב, אבל בטח כשמטיילים ברביעיה יש צורך ביותר מקום אחסון. משטח האחסון האחורי סופג חום מאד גבוה ממערכת הפליטה שממוקמת גבוה למעלה ממש מתחתיו, וזה גם חיסרון כשרוצים להוביל אוכל/שתייה מקוררים, אין להם הרבה סיכוי שם.

הגלגלים הענקיים לא מכוסים בכנפיים, בעיקר הקדמיים חשופים, בכל טבילה קלה בבוץ מקבלים גושים שעפים מהגלגלים ישר לתוך התא, יש תוספות אפטרמרקט שפותרות את הבעיה.

הועלתה שאלה כמה הכלי עמיד בצליחת מעברי מים עם כל האלקטרוניקה שיש בו? היצרן ממליץ לא מעל גובה ספי הדלתות, בפועל אפשר הרבה יותר, עד גובה המותניים של הנוסעים בערך. זה תלוי גם כמה זמן שוהים במים, ובאיזה צורה (אם זה במגמת תנועה מתמדת עם גז קבוע או שנתקעים וכו').

המאבריק מאד בטיחותי, השלדה והכלוב מהווים יחידה אחת, חגורות בטיחות 4 נקודות מעגנות את הנוסעים לכיסא, במידה לא נחגרה החגורה המנוע מוגבל אלקטרונית למהירות נמוכה. בשנה שעברה מישהו התהפך עם הכלי במסע למדבריות ירדן, התגלגל מראש דיונה, 11 פעמים והמשיך לנסוע כשגם הנוסעים וגם הכלי לא נפגעו.

כל עוד שומרים את הידיים בתוך הכלוב ולא מנסים 'לעצור' את הנפילה, צפויים לצאת ללא נזקים למעט פגיעה באגו ואולי כמה פלסטיקים ומראות שבורות.

ועכשיו לחשבון - כמה זה עולה לנו ? כמובן שבארץ ישראל העסק יקר מאד לעומת חו"ל, המאבריק XRS נמכר סביב 27K$ בארה"ב, בארץ המחירים (בתקופת ההשקה) מתחילים מ-166,000 ל-X3R הבסיסי ומגיעים עד 213,000 למקס. כל המחירים והאבזור - בכתבת ההשקה.

ההבדלים בין הדגמים השונים הם בעיקר בסוג הבולמים, מהלך המתלים, ומידות הצמיגים (וברוחב הכללי כתוצאה מכך).

נניח שהחלטתם שאתם מוכנים להוציא כ-200 אלף ש"ח על כלי לטיולים ופאן בלבד (גירסת ה-4 מקומות הופכת את זה לקצת יותר 'קביל' מבחינה משפחתית). מה העלויות והמשמעויות הנלוות? בין היתר:

המאבריק נחשב לכלי מאד אמין. הוא מגיע עם שנתיים אחריות מלאה, לא כולל בלאי וטיפולים שוטפים כמובן. מעדויות של בעלים ומכונאים הוא עמיד להתעללות ואין נקודות תורפה ידועות למעט הרצועה.

עלות רצועת וריאטור – 1150 ש"ח, אפשר להחליף לבד בשטח כאמור.

המאבריק כמו כל כלי ה-SBS לא מורשה לנוע בכביש (רק לחצות כבישים), ולכן כדי להגיע ממקום למקום תצטרכו נגרר ורכב שיכול לגרור אותו. המשקל הכולל של הנגרר והמאבריק מגיע לכ-1-1.2 טון. לשמחת כולם ב-2016 תוקן החוק שאמר שלרכב במשקל עד 2200 ק"ג מותר לגרור עד 750 ק"ג, וכיום המשקל המותר לגרירה נקבע לפי היצרן של הרכב, ויש לא מעט רכבים פרטיים שמורשים לגרור משקל כזה. עלות של וו גרירה ונגרר מתאים תגיע למשהו כמו 10-12 אלף ש"ח.

טיפול מומלץ כל 200 שעות מנוע (כ-3000 ק"מ בממוצע). עלות טיפול רגיל כ-1000 ש"ח.

סט צמיגים – כ-4000 ש"ח.

ביטוח שנתי (חובה וצד ג') – כ-5000 ש"ח.

כדאי שיהיה לכם מקום בטוח לאחסן אותו.

היבואן גם דואג לאפשר ללקוחות לנצל את הכלים ומארגן טיולים מודרכים (בתשלום) לאורך כל השנה, ככה שיש מסגרת ועם מי לטייל גם אם לא הצלחתם לשכנע את החברים שלכם לקנות אחד.

מומלץ בחום למי שיכול להרשות לעצמו, אין הרבה דברים חוקיים שמספקים כל כך הרבה פאן.