תוכלו למצוא מידע נוסף במגזין על

  • סוזוקי
  • סוזוקי סוויפט
  • סוזוקי סוויפט - מבחן דרך

    סוזוקי סוויפט

    הדור החדש של סוזוקי סוויפט ממשיך במתכון של סופר מיני קטנה וקלה עם מנוע קטן. תחבורה בסיסית או כיף גדול בקטן?

    • 14-09-2017
    • מאת: פבל צ'רניצקי | צילום: פבל צ'רניצקי

    המכוניות של סוזוקי מעולם לא בדיוק זכו למסורת ארוכת שנים. היצרנית החליפה את שמות המשפחתיות, רכבי הפנאי, וכמעט כל דגם אחר שלה, בכל דור או שניים, ורק לאחרונה היא מנסה להחזיר עטרה ליושנה עם חזרה לשמות העבר.

    מאידך, סוזוקי סוויפט, שמאז ומעולם הייתה אחת ממכוניות הסופר מיני הפופולריות באירופה, אף פעם לא באמת הייתה צריכה את ה"רענונים" השמיים האלה ותמיד המשיכה לשרת את היצרן תחת אותו הכינוי. שזה קצת מצחיק, כי דווקא הסוויפט בכלל נולדה תחת ג'נרל מוטורס ונמכרה לסוזוקי אחרי שהוחלט כי הרכב יהיה לא מספיק רווחי.

    לאחרונה הגיעה לישראל הסוויפט החדשה בדור החמישי שלה (אם לא מחשיבים את האיגניס שגם נמכרה ביפן כ"סוויפט"). הפעם סוזוקי לוקחת את הסוויפט לאותו כיוון שהיא לקחה את חלק מהדגמים האחרים שלה - קל וקטן.

    הסוויפט החדשה משווקת בישראל בשתי גרסאות - ידנית ואוטומטית, והמשקל של שתיהן נמוך בצורה אנורקטית ממש - 870 ק"ג לדגם הידני ו-900 לאוטומטי, נמוך במעל 200 קילו מהדגם היוצא ודומה מאוד למכוניות מיני הקטנות ממנה.

    יחד עם זאת הסוויפט נוחתת לתוך היצע דגמים צפוף בצורה קיצונית לא פחות מהמשקל הנמוך שלה - לסוזוקי יש כבר  את הסלריו, האיגניס, הבלנו והג'ימני בגזרת הקטנות (הג'ימני רכב שטח קשוח, נכון. אבל הוא עדיין פצפון), ואת הויטארה והקרוסאובר בגזרת ה"קצת-פחות-קטנות-אבל-לא-באמת-גדולות". שבעה דגמים שמתומחרים כולם בטווח שבין כ-60 אלף ₪ ועד כ-140 אלף ₪. לא סביבה שבה מכונית יכולה לקבל את הפוקוס הראוי לה.

    אז המשימה שנופלת על כתפיה של הסוויפט לא פשוטה בכלל - לסחוב את המוניטין העצום של הדגמים הקודמים, תוך שהיא מתחרה לא רק במתחרות הטבעיות שלה, אלא גם בערך ב-80% מההיצע של היצרן עצמו.

     

    נשבע! זה לא כמו שזה נראה!

    אני "תופס מעצמי" כמי שיודע לייצג מכוניות באופן די נאמן למציאות בתמונות, אבל הפעם אני חייב להודות בכשלון. לא משנה מאיזו זווית ניגשתי אליה, לא משנה כמה נמוך התכופפתי או כמה גבוה נמתחתי על קצות האצבעות. התוצאה שנראתה על גב המצלמה פשוט לא דמתה בשום אופן למה שראיתי מולי עם העיניים. אם הסוויפט הייתה בת אנוש, היינו קוראים לה "לא פוטוגנית בטירוף".

    במציאות היא נראית הרבה יותר טוב. הפרופורציות שלה מצוינות, עם "חממה" (השם המקצועי של איזור החלונות) קופסתית ומפוסלת שיושבת על בסיס גבוה ומובחן של דלתות שגדולות ביחס לגוף קטן. היא נראית ספורטיבית וזריזה, והיציבה שלה רחבה וקרבית. הסוויפט תמיד נראתה טוב, לטעמי האישי הדור הקודם וזה שלפניו היו הנאים ביותר, אבל זו החדשה מצליחה לקחת את העיצוב קדימה למודרנה הדרושה מבלי לאבד את ה"וייב" האיקוני.

    בתא הנוסעים רואים את ההשקעה הגדולה של סוזוקי במכונית הנמכרת ביותר שלהם באירופה. בעוד שאר הדגמים (חוץ מהאיגניס) מרגישים תכליתיים על גבול המפוהקים, ומסתפקים באיכות חומרים סבירה אך לא יותר מזה, הסוויפט מרגישה כמו שינוי מרענן ונחוץ. היא מרגישה צעירה יותר, משועשעת יותר, וחיה יותר. בדיוק כמו שתא נוסעים של "רכב צעירים" אירופאי אמור להיראות.

    איכות החומרים לא אחידה. היא ממוצעת ברוב המקומות, נמוכה ברמה קצת מעצבנת במקומות מסוימים כמו משענות היד בדלתות, והעור שמרפד את ההגה וידית ההילוכים רך ונעים מאוד. העיצוב מחפה במידה מסוימת על איכות החומרים, והרושם שנשאר טוב מכמעט כל הרכבים האחרים של סוזוקי, אבל לא יוצא דופן לטובה ביחס לקטגוריה.

     

    שים הכל. לא, לא את זה.

    עוד דבר שסוזוקי ישראל החליטה לעשות עם הדגמים האחרונים, זה לזרוק עליהם כמעט כל פריט אבזור נוחות שקיים בקטלוג. יש כאן קיפול מראות חשמלי, פנסי לד מלאים, בקרת אקלים, הנעה ללא מפתח (כניסה בלחיצה על השלט), בקרת שיוט, ועוד. אז נכון, היא עדיין לא סקודה פאביה או מאזדה 2, אבל זו ללא ספק רשימה נאה, והיא גם לא עולה כמותן (96,000 ₪ לעומת 102,000 ₪ ו-113,500 ₪ ל-פאביה ול-2 המאובזרות, בהתאמה).

    מה שפחות נאה הוא אבזור הבטיחות, שבדיוק כמו בפסקה הקודמת, גם הוא ממשיך את אותו הכיוון שאליו הולכת סוזוקי ישראל עם הדגמים האחרים - אבזור בטיחות אקטיבית - אין. במקומו מותקנת ברכב מובילאי, שאמנם עדיפה מכלום, אבל ממש לא עדיפה על אבזור מקורי שיכול גם לבלום את הרכב במידת הצורך. לא לעניין בכלל.

    עוד דבר שבולט בסוויפט, היא מערכת המולטימדיה שלה. מדובר על מערכת אנדרואיד סטנדרטית יחסית, שעובדת די טוב כשלעצמה עם תוכנת "רכב מחובר" פרי פיתוח מקומי. התוכנה עצמה עובדת לא רע, והיא שיפור מטאורי על פני מה שפגשנו בקרוסאובר רק לפני מספר חודשים, אבל היא עדיין לא ברמה של מערכות שרצות כבר כמה שנים בשוק כמו זו של כלמוביל או מערכת מקורית של היצרן. היא עדיין סובלת מעומס יתר במסך הבית (של אפליקציית הרכב המחובר. מסך הבית של מע' המולטימדיה נקי ונוח) עם לא פחות מ-20(!) אייקונים שמסודרים על גבי מסך 8 האינץ' שלה.

    המערכת כוללת כמעט את כל מה ש"משתמש רכב" בן ימינו דורש - ניווט - ווייז כמובן, רדיו, דיבורית, וכמובן גם חריץ הדיסק שמסרב למות. אבל באופן מוזר מאוד היא חסרה (או שלא הצלחתי למצוא גם אחרי דקות ארוכות של חיפושים) הזרמת מדיה דרך בלוטות'.

     

    ילדת סנדוויץ'

    כמו שכבר הבנו, הסוויפט נכנסת למשפחת דגמים מאוד צפופה. מעל הסלריו והאיגניס, ומתחת לבלנו. התוצאה היא מכונית קטנה, שקטנה אפילו מקודמתה ב-16 ס"מ (384 לעומת 399 ס"מ). עם בסיס הגלגלים באורך 242 ס"מ תא הנוסעים צפוף, וקרוב יותר לממדים של מיצובישי ספייס סטאר וניסאן מיקרה (245 ס"מ בשתיהן) מאשר לאלו של רנו קליאו או קיה ריו (259 ו-258 ס"מ בהתאמה) שגדולות ממנה בפער לא קטן.

    המושבים הקדמיים לא צפופים באופן מיוחד, ואנשים במידות ממוצעות יוכלו למצוא תנוחת נהיגה טובה למדי. אגב המושבים האלה, הם הדבר שהכי הפתיע אותנו בכל תא הנוסעים, סוזוקי איכשהו הצליחה לצאת משבלונת המושבים הבינוניים שמאפיינים את רוב הדגמים שלה וייצרה (או קנתה) עבור הסוויפט מושבים לתפארת. הם אוחזים מצוין אבל לא חונקים, הבסיס ארוך מספיק, תנוחת הישיבה בהם נוחה וטבעית. ניכר שהושקעה כאן הרבה מחשבה.

    מאידך, המושב האחורי ותא המטען קטנים מאוד. גם עם גובה של 179.5 ס"מ, הברכיים שלי התחככו במושב הקדמי כאשר "ישבתי מאחורי עצמי", למרות תנוחת נהיגה קרובה להגה. תא המטען גם הוא מהקטנים בקטגוריה, עם 245 ליטרים של נפח בלבד, קטן בעשרות ליטרים מכל דגמי הסופר מיני למעט הקטנות ביותר שבהן.

     

    לא רעה, לא מבריקה

    הסוויפט היא מכונית לא רעה מבחינת נוחות ובידוד רעשים, אבל גם לא מבריקה. ברוב הזמן לא תתקשו להרגיש את תוואי פני האספלט ומדי פעם יש איזו התרסקות או סגירת מתלה. היא לא נוחה כמו סיטרואן C3 או יונדאי i20, אבל קשה להגיד שהיא קשה או לא נוחה. לא רעה בסך הכל.

    עם משקל כל כך נמוך, אחד הדברים הראשונים ללכת הם חומרי הבידוד, והתוצאה היא בידוד רעשים לא מצטיין. במהירויות מעל 100 קמ"ש יש רעשי רוח נוכחים, אבל לא משהו שיגרום לכם להרים את הקול בשיחת עם הנוסע או לדמם מהאוזניים. עוד דבר שצריך לזקוף לחובתה של הסוויפט הוא קורות A העבות שעומדות כמעט בניצב למכסה המנוע וחוסמות חלק גדול של שדה הראיה, במיוחד בפניות הדוקות, ובמיוחד במיוחד בפניות הדוקות שמאלה.

     

    יהיה ספורט?

    אחת המכוניות הכי אהובות בשוק הקטנות החמימות היא גרסת הספורט של הסוויפט היוצאת. מדובר במקרה נדיר בו הדיוטות מוחלטים נופלים שבי אחרי הקטנה המקסימה בדיוק באותה מידה כמו כתבי הרכב הסרקסטיים וה"קשים" ביותר בתעשיה. גם הפעם יש לסוויפט גרסת ספורט, וגם הפעם, זו לא הגרסה שיש לנו כאן. סוזוקי ישראל מבטיחים שהשיווק שלה יתחיל בתחילת 2018, אבל אנחנו נאמין כשנראה. מקסימום תזכירו לי את המבחן הזה כשזה יקרה, ותבואו עם כובע טעים.

    הגרסה שיש לנו כאן מצוידת ביחידת הנעה שזהה כמעט לחלוטין לזו של הדגם היוצא - דגם המנוע שונה (K12B בדגם הישן ו-K12C בחדש) אבל לפני נתוני המנוע (קדח ומהלך) נראה שהוא לא השתנה כמעט בכלל. ההספק ירד מ-94 ל-90 כ"ס והמומנט עלה מ-12 ל-12.2 קג"מ. כן, אני יודע, לא בדיוק שינוי תהומי.

    שיא ההספק נותר ב-6000 סל"ד בעוד שיא המומנט ירד מ-4800 ל-4400 סל"ד, ותיבת ההילוכים הוחלפה מאוטומטית עם ארבעה הילוכים לרציפה. התיבה, אגב, מסרבת להתמסר למוניטין הרועש והרופס של תיבות רציפות ותורמת לתגובת דוושה זריזה ופעולה שקטה שאפילו נטולה את היללה האופיינית לתיבות רציפות.

    בשפה של בני אדם, הפירוש של כל זה הוא שהביצועים השתפרו משמעותית. מ-13.5 שניות מפוהקות למאה קמ"ש בדגם הקודם ל-11.9 שניות סבירות בהחלט. פחות או יותר זהה לקיה ספורטאז' 1.6 ליטר (12.1 שניות) או רנו גרנד קופה דיזל (12.5).

    התגמול המיידי למנוע הקטן, התיבה היעילה, והמשקל הנמוך, מגיע בדמות צריכת דלק מעולה - 14.3 ק"מ לליטר בתוואי נהיגה עירוני בעיקרו, שכלל המון עמידה במקום עם מנוע עובד.

    הסוויפט הקטנה מרגישה זריזה באופן מספק לחלוטין בנהיגה עירונית רגילה או בשיוט. בהאצות ארוכות המנוע מרים ידיים באיזשהו שלב וגורם לכם להבין שהוא בכל זאת קטן וצנום, אבל בכל מהירות עד כ-90 קמ"ש, מעטות הפעמים שהייתה תחושה שממש חסר לסוויפט כח.

    איפה שכן חסר לסוויפט הזו כוח, והיכן שמנוע ה-1.4 טורבו החדש של גרסת הספורט יכול לזרוח, זה בפניות. המנוע הצנום בסוויפט הרגילה פשוט לא מצליח לפתח קצב שיאתגר את השלדה ולו בקצת. אם מנסים ממש ממש חזק, מתחת למחסור בכוח אפשר להרגיש תקשורת בכלל לא רעה עם הכביש דרך ההגה והישבן. אפשר להרגיש את הגוף נותר שטוח למדי בפניות מהירות (עד כמה שאפשר, כן?) וממש לא קשה להבין שהמכונית הזו יכולה - ורוצה - להתמודד עם עוד כוח.

     

    מה שצריך ועוד קצת

    את סוזוקי סוויפט אפשר לבחון מכמה נקודות מבט. הראשונה, והיותר הגיונית, היא לבחון אותה לאנשים שרוצים מינימום התעסקות וכבר (או עדיין) לא צריכים את המרווח של סופר מיני "אמיתית". את התפקיד הזה היא עושה בדיוק, אחד לאחד, לפי הספר. היא נותנת בדיוק את זה. היא נוחה מספיק, חסכונית מאוד, וכנראה תהיה אמינה יותר מלוח שיש.

    נקודת המבט השניה היא כגרסה מוחלשת של הסוויפט ספורט. והאמת היא שגם כאן היא עושה עבודה לא רע, אלא שהיא קצת מוחלשת מדי. ההתנהגות טובה ואפילו כיפית, התקשורת עם הכביש לא רעה, ובסך הכל - אם אתם רוצים טיפ-טיפה שעשוע במהירויות נמוכות, זה אפשרי.

    כל עוד בוחנים אותה דרך הפריזמה שאליה היא כוונה ולא מצפים ממנה להיות דברים שהיא פשוט לא תוכננה עבורם, מגלים שהסוויפט היא מכונית טובה למדי. היא לא חזקה, היא לא תחליף משפחתית, והיא גם לא הנוחה שבחבורה, אבל את מה שהיא רוצה לעשות, היא עושה מצוין.

    אבל יש דבר אחד שמשותף לכולם - גם להוא שקנה "סוזוקי קטנה" וגם לזה שרוצה להשתעשע - בטיחות. ועל השאלה למה אנחנו צריכים להסתפק במערכות התראה בהתקנה מקומית ולא יכולים לקבל את מערכות הבטיחות האקטיביות, עדיין אין תשובה שתניח את הדעת.

    dddd