מיני קאנטרימן - מבחן דרך - גידול (לא) טבעי

מה מנסה הרכב הכי גדול בהיצע של מיני להיות? המיני של הג'יפונים או ג'יפון יוקרה של מיני? או בכלל תחליף זול לב.מ.וו?

כשאומרים לכם "מיני", מה התמונה שעולה לכם לראש? לרוב האנשים זו תהיה מכונית קטנה ומגניבה להחריד, חובבי רכב מיד יענו ב"הנעה הקדמית הטובה ביותר", וחלק בטח יעקמו את האף ויגידו "מיני?! היא כבר מזמן לא מיני!".

מיני קאנטרימן לוקח את כל זה, ומחליט שהוא מתמקד דווקא בחלק האחרון. הכי לא מיני. הדור השני של הקאנטרימן הוא הרכב הגדול ביותר בהיצע של היצרנית הקטנה והחמודה - הוא ג'יפון שקרוב בממדיו לניסאן קשקאי וקיה נירו, ומנסה לקחת את הסקס אפיל של המותג ולהלביש אותו על הסגמנט הכי לוהט בשוק הרכב.

אז בדיוק ה"קטע" של הקאנטרימן? הוא מנסה להיות המיני של ג'יפוני היוקרה? כלומר ג'יפון קטן ומתנהג שמצליח להיות מהנה לנהיגה ויוקרתי; או שמא הוא רוצה לקרוץ למי שרוצה ג'יפון יוקרתי עם סטייל מגניב? או שבכלל הוא פונה ללקוחות הנאמנים של מיני שיקנו אותו בזכות העיצוב ולמרות כל דבר אחר? לקחנו את הדור השני שלו למבחן, בנסיון להבין מה הוא בדיוק.

 

מיני הוא בטוח לא

מיני. גדולה. קחו לכם כמה רגעים להבין את האבסורד שבשתי במילים האלה יחד. מיני, הוא בטוח לא. והאמת היא שגם אחרי הרבה מאוד דקות של בחינת העיצוב החיצוני, גם יפה הוא לא ממש. עכשיו שסיימנו עם זה, אפשר לעבור למה הוא כן.

הוא מאוד מעוצב, לחלוטין שונה מכל דבר אחר שמסתובב על הכבישים, וגם אם הוא די דומה לשאר הליין של מיני, עדיין אפשר להבין בדיוק שהוא אחר לגמרי מהם. ביחס לדור הראשון, זה השני מתרחק עוד יותר מעיצוב המיני ה"רגילות" (להלן מיני האץ') ומסגל לעצמו לוק קצת יותר קשוח.

בפנים הקאנטרימן הוא חגיגה לעיניים ולידיים. כל התא מורכב לעילא עם חומרים רכים ונעימים מאוד, ולמעט שתי פאשלות - התחושה בכפתורי ההגה והעור שעליו, שמרגישים לא מספיק איכותיים ביחס לתג המחיר המבוקש (195,000 שקלים) - לא עלתה אפילו תלונה אחת באשר לאיכות תא הנוסעים של הקאנטרימן.

איכות העיצוב היא כמובן עניין של טעם, אבל על ה"כמות" של העיצוב אי אפשר להתווכח. כל כפתור, פקד, מחוג או שעון מעוצבים בצורה חביבה ומגניבה. במיוחד פס הלד שמסביב למסך המרכזי, שנותן ביטוי ויזואלי לדברים כמו דימום המנוע, שיחה נכנסת, כיוון טמפרטורת המיזוג או הווליום של המערכת ואפשר גם לכוון אותו כך שיתן תצוגה ויזואלית של סל"ד המנוע. מגניב? לגמרי! שימושי? אמ... לא ממש.

החסרון בזה הוא שבדיוק כמו שחגיגה אמיתית יכולה לעייף אחרי זמן מה, כך אחרי כמה שעות בקאנטרימן, העיצוב מתחיל להרגיש מצועצע על גבול הדבילי.

הסובלת הגדולה ביותר מהעיצוב המצועצע היא הנדסת האנוש. זה בולט במיוחד במערכת שמחקה באופן די בוטה את ה-MMI של אאודי בגלגוליה הראשונים. לא רק את עיצוב מסך הבית היא מחקה, אלא גם את סיבוב הגלגלת ההפוך לאינטואיציה (נגד כיוון השעון מוריד שורה). אאודי כבר הבינו את הטעות והפכו את כיוון הסיבוב, אולי הגיע הזמן שגם ב.מ.וו יפנימו את הלקח. בניגוד לאאודי, שהצליחו להפוך מערכת מסובכת ועתירת תפריטים לפשוטה ויחסית זריזה להבנה, בקאנטרימן נאבקתי וקיללתי בניסיון להגיע לתפריטים יומיומיים (כמו מסך תחנות הרדיו שדורש שלוש-ארבע לחיצות או הזזות ג'ויסטיק כדי להגיע אליו).

מעבר לזה, יש עוד כל מיני שטיקים מוזרים כמו כפתור תאורת תא נוסעים שמלבד נעילת הרכב אין דרך לדעת אם הוא מכוון להאיר כשדלתות פתוחות או תמיד, משענת יד אמצעית שלא זזה קדימה-אחורה, ידיות פתיחת דלת שפשוט לא נוח לתפעל ועוד.

 

זה גדול מדי

הנה משפט שבטח לא חשבתם שאי פעם תשמעו (אתה, שמלמלת "תקראו, לא תשמעו" - יופי. אנחנו מאוד גאים בך) על מיני.

האמת? אני לא חושב שעצם זה שהקאנטרימן משלב את השם 'מיני' יחד עם זה שהוא גדול מפריע לי באיזו צורה. נכון, זה לא ממש הגיוני, אבל לפורשה יש רכבי שטח ולמבורגיני ייצרו (ועדיין מייצרים) טרקטורים. אז מי אני להגיד להם שזה לא טוב?

הקאנטרימן נועד למלא שתי מטרות עיקריות. הראשונה - לתת תחושה של "ג'יפ", מה שהוא עושה במידה מסוימת בזכות תנוחת ישיבה גבוהה ושולטת, כל עוד אתם על הכביש. בגלל מרווח גחון סמלי למדי של 16.5 ס"מ גם בשבילים שנראים קלים יחסית למעבר, אל תופתעו אם תשמעו את תחתית הרכב מתחככת באיזה קפל קרקע מזדמן. בחו"ל הקאנטרימן נמכר גם עם מערכת הנעה כפולה, אבל זו כנראה מכוונת יותר לכבישים מושלגים ולא לטיולים בחיק הטבע.

המטרה השניה היא להכיל משפחה, ואותה הוא ממלא מצוין. בזכות בסיס גלגלים של 267 ס"מ (0.7 ס"מ פחות מפולקסווגן טיגואן) הוא מספק המון מרווח לארבעה נוסעים, הגג הגבוה יאפשר גם לגבוהים מאוד לשבת בנוחות ורק הבסיס הקצר של המושבים האחוריים יגרום לכם לשנות תנוחה פעם בכמה דקות. מלפנים - למעט מושב שהיה מעט קשה לאחד הבוחנים - לא היו תלונות על מרווח כלל. גם תא המטען גדול דיו - 450 ליטר עם שפת הטענה שטוחה לגמרי וגם די נמוכה ביחס לג'יפון.

 

מיני של הג'יפונים?

הקאנטרימן נמכר בישראל בשתי גרסאות - קופר, עם מנוע 1.5 ליטר טורבו שלושה צילינדרים ו-136 כ"ס שנמכר ברמת גימור אורבן; וקופר S עם מנוע 2.0 ליטר טורבו עם 192 כ"ס שנמכר ברמת גימור Pure LED. זה הבסיסי מציע רשימת אבזור סבירה עם בקרת שיוט אדפטיבית שתופסת את מקום "פריט האבזור יוצא הדופן לטובה" היחיד. הגרסה הבכירה, למעט המנוע החזק יותר מוסיפה חישוקים גדולים יותר, קיט עיצוב ספורטיבי חיצוני ופנימי, בורר מצבי נהיגה, פנסי לד מלאים ועוד אי אילו פיצ'יפקס.

האחיזה גבוהה מאוד והביצועים טובים מספיק. המנוע אמנם מעט נחנק בסל"ד גבוה ומרגיש קצת חסר מחץ במהירויות גבוהות, אבל הוא יספיק לחלוטין ל-90% מהאנשים ב-90% מהזמן. תיבת ההילוכים (שישה הילוכים פלנטרית) מנגנת את אותו ניגון כמו המנוע - טובה ברוב הזמן, אבל מתחילה להתפזר כשלוחצים אותה, עם העברות הילוכים איטיות מהצפוי, ואופי עצל משהו.

מבחינת צריכת דלק, המספר בסוף המבחן היה הגיוני לאור האופי הבינעירוני של רובו - 12.5 ק"מ לליטר סבירים לחלוטין.

הנסיעה בקאנטרימן מדגימה ביתר שאת את פיצול האישיות האינהרנטי במתכון שלו. מצד אחד, הוא לא מספיק מתנהג כדי לענוד את התג "מיני" בכבוד. הבולמים רכים מדי והמרכב נוטה מדי לצדדים בפניות ארוכות ומהירות. ההגה אמנם מתוגבר כמו שצריך, עם משקל לא רע, אבל תקשורת לא תמצאו שם. גם אותה תנוחה ישיבה גבוהה לא עושה חסד עם ההתנהגות, ולמרות שאפשר לקבל תנוחה ספורטיבית יחסית לג'יפון - תמיד קיימת התחושה ש"זה לא זה". משהו שם לא מתחבר כראוי.

יש לציין שביחס לג'יפונים אחרים, הקאנטרימן מתנהג מעולה. האחיזה גבוהה מאוד ואם במקרה היא נגמרה תמצאו את הזנב מהדק את הפניה באלגנטיות חסרת מאמץ בעזיבה של הדוושה. אבל ג'יפון אופנתי ויוקרתי שפונה לקהל טרנדי ומגניב, שמתנהג "מעולה ביחס לג'יפונים אחרים" זה קצת כמו תחרות יופי של היפופוטמים. חביב, אבל לא באמת אינדיקציה למשהו.

מאידך, גם כג'יפון יוקרתי הוא לא מצליח להרשים בתחום העידון, מה שנקרא בתעשייה "NVH" - ראשי תיבות של Noise, Vibration and harshness או בעברית רעש, רעידות וחספוס. רעשי רוח אמנם נבלעים לחלוטין, אבל רעשי כביש נוכחים תמיד, ומעל 110-120 קמ"ש בכבישים פחות ממושלמים, הרעש מגיע לרמות מציקות.

המוזר הוא שאותם המתלים שהיו רכים מדי לנהיגה ספורטיבית, לא מספיק רכים בשביל נוחות טובה. הקאנטרימן מעביר כמעט כל מהמורה קטנה, כל שבר בכביש וכל בור, בכינון ישיר למושב. לא נעים. יתכן וזה בגלל צמיגי האל-תקר שמוצעים כאופציה שהותקנו על הרכב. עצה שלי - שימו צמיגים רגילים וערכת תיקון. דווקא עם שיבושים גדולים יותר כמו כביש גלי או פסי האטה, הקאנטרימן מצליח להתמודד טוב יותר.

 

אוקסימורון

הפירוש המילוני של אוקסימורון הוא "מטבע לשוני המורכב מזוג מרכיבים הסותרים זה את זה, שצירופם יוצר משמעות חדשה מעבר להיגיון - פרדוקס - וזאת על מנת להגביר את הרושם וההפתעה" (מתוך ויקיפדיה). זה גם הפירוש הטוב ביותר שאפשר לתת למיני קאנטרימן. הוא רכב גדול, של מותג שנקרא מיני. הוא ג'יפון יוקרתי, שלא מצליח להיות מספיק נוח ושקט. הוא רכב שמתנהג מצוין ביחס לרכבים שהנאה מנהיגה ספורטיבית היא הדבר הרחוק ביותר האפשרי מהם. הוא מעוצב להפליא, אבל לא יפה.

בסופו של דבר, הקאנטרימן נופל בין כל שני כיסאות אפשריים, וככל שלא ניסיתי, פשוט לא הצלחתי להבין את ה"קטע" שלו. ואם לשפוט על פי נתוני המסירות, את התחושה הזאת חולקים גם הרוכשים. נכון לכתיבת שורות אלו, עלו לכביש 23 קאנטרימנים חדשים מתחילת השיווק בראשית מרץ. לעומתו, אאודי Q2 שנמכר מתחילת השנה נמסר בכ-400 יחידות. Q3 נמכר אפילו יותר - 425 יחידות - למרות היותו מיושן ויקר יותר, גם מרצדס GLA רושם 160 מסירות מתחילת השנה.

אילו אני בעל הבית של מיני, אני לוקח את הפלטפורמה שלו, שומר את אותו בסיס גלגלים (267 ס"מ) ורוחב (182 ס"מ), מאריך את המרכב ב-14 ס"מ ל-444 ס"מ, ומגביה אותו ב-6 ס"מ ל-161. התוצאה שתהיה תא מטען גדול יותר (505 ליטר). בנוסף, אני אעדן מעט את העיצוב, שיקסום לקהל רחב יותר, ואשים את אותה יחידת הנעה בדיוק. יש לי אפילו שם בשביל הרכב החדש הזה - ב.מ.וו X1. מהחישובים שלי, אני מעריך שרכב כזה ימכור בערך 275 יחידות מתחילת השנה למרות שאני אוכל לתמחר אותו ב-50 אלף שקלים מעל הקאנטרימן. ואם אתם מחפשים ג'יפון קטן ויוקרתי שמתנהג טוב, הייתי מציע לכם לעשות אותו דבר.

מה אתם חושבים על מיני קאנטרימן? ג'יפון מקסים וייחודי או פספוס שלא פוגע לא פה ולא שם? הצטרפו לשיחה וספרו לנו מה דעתכם