פיאט 500L - סקירת גולשים

רומן היה באיטליה, ואיטליה זה פיאט. ופיאט 500L היא סוג של פיאט. אז רומן לקח פיאט 500L ונסע איתה עשרה ימים

אנדראה היה הראשון. בכל הצימרים שלפניו אף אחד לא אמר מילה, אבל אנדראה, באנגלית לא אופיינית לרוב האיטלקים, אך כמובן במבטא אופייני, בישר לי חד משמעית שרק בהיותי לקוח של ה-B&B הוא נותן לי לחנות בפנים ובדרך כלל מכוניות (?) כאלה לא נכנסות אליו הביתה.

מכוניות כאלה לא נכנסות אליו הביתה. צילום: רומן קוגן

במעין התנצלות מבוישת אמרתי לו שהרכב שכור ובכלל ביקשתי X ולא היה להם. הוא אמר שהדבר הראשון שהוא עושה כשהוא נאלץ לשכור אוטו זה לבקש שזה לא יהיה 500 אלה. Elle, כך הם מבטאים את זה. שם יפה לאוטו, איך נאמר, יפה פחות. אנדראה התרכך כשראה שאני באמת מבואס מהרכב וכמובן גלשנו לשיחה על מכוניות ואופנועים, התברר שהוא רוכב בסופי שבוע מוטוקרוס עם אבא של דוביציוזו וקיבלתי לחדר ספרים על אלפא רומיאו ולמבורגיני, אבל זה כבר האפילוג.

הפרולוג היה בשדה התעופה לינאטה, כשחצי שעה לפני השעה היעודה התייצבתי עם אשתי בדוכן יורופקאר עם שובר ההשכרה. הקדמתם, אמרה הפקידה. כן, אמרתי. אין בעיה לחכות. לא צריך, היא השיבה, האוטו מוכן, רק צריך להביא אותו מהחניה.

איזה אוטו? פיאט L500. אהם... אין X? לרגע ממש נשמע לי כאילו אני מדבר בשני קולות, כי את אותה שאלה בדיוק שאל בחור נוסף שהיה אצל פקידה אחרת. אין X. אין גם כל אלטרנטיבה אחרת. זה מה יש. צרת אחרים מעולם לא הייתה נחמה עבורי. טוב נו, הטיול הזה לא תוכנן כטיול נהיגת גירזון. נזרום.

לא עושה חשק לצלם (או לפחות לצלם בפוקוס) / צילום: רומן קוגן

מגיעים לחניון, ה-L חונה קרוב. לפחות חסכנו הליכה עם המזוודות. הרכב חדש, 506 ק"מ על השעון. ושחור. כזכור ה-L שווקה (עדיין משווקת? עדיין משווקת. העורך) בישראל עם מנוע 1.3 דיזל ותיבת הילוכים רובוטית חד-מצמדית. היא זכתה למחיר לא פרופורציונלי והצלחה פרופורציונלית למחיר. היה לה גימיק נחמד של מכונת קפה (מעין מקינטה) מובנית, ולא, לא הייתה כזאת ברכב השכור. חבל האמת.

המפתח משותף לכל הקונצרן, מוכר ונעים. פותח תא מטען, שתי מזוודות גדולות ומזוודת קבינה נכנסות בקלות. עליהן מעילים, ויאללה לדרך.

שתי מזוודות גדולות ומזוודת קבינה ועליהן מעילים, אילוסטרציה. צילום: יצרן

לא.

קודם נכנסים לאוטו. יש בזה, כבר על ההתחלה, פלוס מהותי אחד – לא צריך לראות אותה מבחוץ. לא משהו לזלזל בו. התנצלות הקוראים על שתי התמונות הבודדת, אבל זאת לא מכונית שעושה חשק לצלם אותה. תנוחת הנהיגה היחידה שניתן לקבל תהיה גבוהה. חסרון עבורי, שאוהב לשבת נמוך וכמה שיותר קרוב לציר הגלגול של הרכב. הסתבר, למרות גובה של 1.52 מ', שזה חסרון גם עבור אשתי, כי היא ממש נתקלה עם הברכיים בחיפוי של מוט ההגה שקצת חריג במידותיו ונאלצה להוריד טיפה את המושב מעבר למה שרצתה. נו, ניחא. אני נהגתי את רוב הדרך ובסוף מצאתי תנוחה סבירה. עוד בצד החיובי – ראות טובה ומראות טובות. גם המרווח טוב, בשתי שורות המושבים, כולל כמובן מרווח הראש, פונקציה של היות ה-L די מיניבוס.

רוב הפקדים מוכרים מדגמי הקונצרן וכך גם מערכת היוקונקט, שלא הצריכה התרגלות (רומן נוהג ביומיום באלפא ג'ולייטה) חוץ מזה שהפקדים על ההגה הפוכים לאלה שבג'ולייטה – בפיאט הדיבורית בצד שמאל והווליום בצד ימין. יש בקרת שיוט ויש גם מגביל מהירות. תחילת תנועה.

די מיניבוס. צילום: יצרן

המנוע הוא 1.3 ל' מולטיג'ט (דיזל), לו 85 כ"ס ו-20.4 קג"מ מומנט, כל זה על 1,295 ק"ג לא קלים במיוחד. תיבת ההילוכים ידנית, 5 הילוכים. המיאוץ הקלאסי ל-100 אורך 14.9 שניות והמהירות המירבית המוצהרת היא 165 קמ"ש. על פניו – עגלה.

איך זה מרגיש בפועל? כמו מסעדן איטלקי בין 15:00 ל-19:00. עצלן. לא עובד. בניגוד להבטחת המומנט בסל"ד הנמוך לוקח למנוע טיפה זמן להגיע לכוח סחיבה סביר והכל מרגיש מאד רחוק מנמרץ. תאוצות הביניים סבירות, כל עוד ביניים זה בגבול 40-90 קמ"ש. מתחת לזה עצלן, מעל לזה חנוק. בתנועה העירונית העסק דווקא נסבל, בבינעירוני דורש תכנון עקיפות. המנוע אינו רועש במיוחד, אך כשהרעש עולה הצליל לא מי יודע מה נעים. דיזל.

המתלים רכים. מצד אחד זה טוב, כי ה-L נוחה, ולאחר 1,334 ק"מ בעשרה ימים ברוטו (9 נטו, יום בגזרת ונציה) לא הרגשתי כאבי גב או עייפות מהנהיגה, וכך גם אשתי. ההגה והמצמד רכים ולא דורשים מאמץ ושילוב ההילוכים גם כן לא סרבן, אם-כי המהלך לא קצר במיוחד. מצד שני ההתנהגות פשוט לא לעניין. זויות גלגול, תת-היגוי והתנהגות רופסת באופן כללי. כמו כן למרכב הגבוה רגישות לרוחות צד, והמתלים כנראה לא עוזרים. מאד לא איטלקי. לא יודע עד כמה זה מאכזב, זה בבירור לא הייעוד של האוטו, אבל שוב, מאיטלקיה מצפים ליותר. עוד דבר טעון שיפור הוא קוטר הסיבוב. אמנם לא ברמות של אלפא 156 (גם כזאת הייתה לו), אבל צפיתי לקוטר סיבוב קטן יותר בהתחשב בממדים החיצוניים הלא גדולים של הרכב.

נוחה. צילום: יצרן

בשיוט מתגלים גם רעשי רוח לא נעימים, לא משהו לא צפוי בהתחשב בכך שמדובר ברכב זול וחסר יומרות. בקרת השיוט נוחה לתפעול ומוכרת לי מהג'ולייטה, אם-כי ההפעלה הפוכה – סיבוב הידית בכיוון המוכר לי מהאלפא מפעיל את מגביל המהירות, אשר גם הוא קל לתפעול (ודריכה על דוושת הגז עד הסוף מבטלת אותו) ובקרת השיוט מופעלת על ידי סיבוב הידית בכיוון ההפוך. מערכת הסטופ אנד סטארט פעלה קבוע (כובתה רק כשהיה צורך אקוטי בהטענת הטלפון) וברכב ידני הרבה יותר קל לי להסתדר אתה (לחיצה על המצמד מתניעה) ולמעשה היא לא הורגשה. המזגן מכאני, לא רע בכלל אבל רועש במהירויות מאוורר גבוהות. פתחי האוורור טובים וגדולים.

בסיום הטיול הייתי עם רגשות מאד מעורבים. מצד אחד נסעתי מעל 1,300 ק"מ ברכב מכוער, לא מתנהג ואפילו לא מאיץ מי יודע מה. מצד שני המזוודות נכנסו, הגב לא כאב ונתון צריכת הדלק שהציג המחשב הראה 20.4 ק"מ לליטר, רובם כמובן בנהיגה בינעירונית, אך חלקם גם בתוך ערים ועיירות.

האם הייתי קונה את ה-L? לא. האם הייתי ממליץ לשכור אותה? במחיר הנכון ובהתחשב בצריכת הדלק, לא הייתי פוסל על הסף, אבל אם אין לכם הרבה מטען, לכו על רכב קטן יותר, במיוחד באיטליה.

יש לכם שאלות לרומן? רוצים לחלוק איתנו את דעתכם על פיאט 500L? הצטרפו לדיון בפורום