וולוו S90 - מבחן דרך - יכול לבד!

וולוו S90 מביאה את הדור החדש של מכוניות היוקרה הסקנדינביות לפלח הסלון ובעיקר מראה לנו איך (לא) ננהג בעוד כמה שנים

אין סוף מילים כבר נכתבו על העתיד המוטורי שלנו. העתיד בו אני כנראה אשב בבית, מובטל וחסר מעש, ואתלונן בפני כל מי שיהיה מוכן לשמוע על זה ש"פעם נהגנו במכוניות לבד". אבל עד שהזמן הזה יגיע, זמן בו נישאר עם מכוניות "עתיקות" שדורשות שיגידו להן מה לעשות כדי לזוז, בתקווה בתוך מתחמי אספלט סגורים, עוד יש לנו זמן ליהנות מהייחודיות של מכוניות שנוהגות את עצמן.

אני לא יודע כמה פעמים כבר כתבתי את המשפט הבא, אבל המצב מחייב - וולוו הבטיחה שעד 2020 היא תצליח לייצר מכונית שלא תגבה אפילו הרוג אחד בתאונת דרכים. עד לפני שנתיים פחות או יותר, המשפט הזה - כמו הרבה משפטים שנזרקו לאוויר שכללו שנים כאלה ואחרות - היה פנטזיה חביבה ורחוקה שלא באמת דרשה איזושהי התייחסות.

אבל עכשיו הזמן הזה כמעט הגיע. וולוו S90, כמו גם ה-XC90 שהגיע לפניה וה-XC60 שנחשפה לא מכבר, הן המכוניות הראשונות שיגיעו בתצורתן הנוכחית (פחות או יותר) לשנה ה-21 של המאה ה-21. וזו ההזדמנות הראשונה שלנו (פחות או יותר) לראות איך וולוו מתכננת לעשות את מה שהיא מתכננת לעשות.

 

"למבינים בלבד"

אז נכון, אי אפשר להגיד עליה שהיא אנמית, או משעממת, אבל יש סיכוי בכלל לא רע שאם תעברו ברחוב ב-S90 לא הרבה אנשים ישימו לב אליכם. אולי זה רק הסמל שנתפש כפחות יוקרתי (שצמח לממדים קולוסליים כדי להתגבר על זה), אבל התחושה היא שחסר לה מעט מה"שואו" שיש למתחרות שלה.

פנסי "הפטיש של ת'ור" (אמיתי לגמרי, ככה הם קוראים לזה הוויקינגים המשוגעים האלה) מפצים מעט עם משיכת הרבה מתשומת הלב שמופנית לחזית, אבל מלבדם שאר העיצוב החיצוני לא מלהיב.

הפנסים האחוריים הם לטעמי בכלל פספוס עיצובי שמשווה לישבן של הוולוו צורה לא טבעית. לא בכדי, בכל מכונית אחרת שאני יכול לחשוב עליה הפנסים הם אופקיים כדי להגביר את אפקט הרוחב, אנכיים לכביש כדי להקטין את ה"משקל הויזאולי" של הישבן או עגולים/רבועים כי לא הצליחו להחליט. אבל אף פעם לא פס אורכי יחד עם פס אנכי, משהו שם לא מסתדר לי בעין.

 

מקדש סקנדינבי

בפנים, לטעמי לפחות, וולוו קלעו בדיוק לאיך צריך להיראות תא נוסעים של מכונית יוקרתית במאה ה-21. וולוו קוראים לזה "מקדש (Sanctuary) סקנדינבי", ומה שזה לא יהיה שהם מתכוונים אליו, זה טוב.

תא הנוסעים של ה-S90 נהנה מאחד העיצובים הנקיים והנעימים ביותר בעולם הרכב היום, וולוו מציעים את ה-S90 בשני עיצובי תא נוסעים. אחד על טהרת ה"צבעים זה מיושן" שמשלב בין כמה גוונים של אפור מאוד כהה, מספר גוונים של אפור כהה יותר והרבה גוונים של שחור כהה מאוד. אה, וגם קצת אלומיניום פה ושם, מוברש ואיכותי. השני הולך בכיוון היותר מסורתי עם שפע של צבעים בהירים, עץ לא צבוע (למראה ותחושה טבעיים. או משהו כזה) וגוונים שונים של קרם וחום.

בניגוד למקרים אחרים, הפעם אני לא בטוח את מי אני מעדיף יותר. כל פלטת צבעים מרהיבה ומעניינת בזכות עצמה. נו, מזל שאני לא צריך להחליט. מיותר לציין שהחומרים איכותיים לעילא ומורכבים לעילא. העור נעים, הפלסטיק רך והאלומיניום קריר. בדיוק כמו שצריך.

במרכז הדשבורד שולט מסך מגע ענקי שממוקם לגובה, כמו טאבלט. בדיוק אחרי שלוש שניות של שימוש עולה שאלה אחת. למה כולם לא עושים בדיוק את זה. למען ההגינות יש לומר שרנו החלו לעשות זאת עם ההמגאן והטאליסמן החדשות וטסלה עושה זאת כבר מזה כמה שנים בדגמי ה-S ו-X.

אוריינטציית ה"טאבלט" מאפשרת יותר שורות בתפריטים בכל זמן נתון, צפיה "קדימה" יותר במפה בזמן ניווט, ולמעשה להגדיל משמעותית את שטח המסך, לפחות בתחושה, מבלי להגדיל אותו בכלל. למעשה מאוד הופתעתי כשגיליתי שגודלו של המסך הוא בסך הכל 9 אינץ'. ואם מי מיצרניות הרכב קורא את השורות האלה, אז תלכו ותקנו לעצמכם תא נוסעים כזה, ושבו ללמוד.

לא רק תצורת המסך מרגישה חכמה להפליא, אלא גם המערכת שמפעילה אותו. הכל נשלט כמו טלפון, באמצעות מחוות ונגיעות אשר מזיזות אתכם בין ארבע קטגוריות (שלוש קבועות ואחת אישית) במסך הבית הראשי ושלושה מסכי בית בסך הכל. רוצים לעבור למסך של מערכות הבטיחות והנוחות? סווייפ שמאלה. רוצים להיכנס להגדרות? מושכים למטה את "מרכז ההתראות" שכולנו מכירים מהטלפון.

במכוניות אחרות ההחלטה לוותר על כפתורים לטובת מסכי מגע מעוררת עצבים, במיוחד בקרב נהגים וותיקים ואנלוגיים יותר. אבל פה הכל נעשה בצורה (ובמהירות) שלא גרמה לאף אחד להתגעגע לחוגה של המזגן. מתחת למסך נותרו עדיין כמה כפתורים, בעיקר לשליטה על המדיה.

כשעוברים לצג שמחליף את הלוח המחוונים הביקורת כבר פחות חמה ואוהדת. ביחס לצג המרכזי החד והאינטואיטיבי להפליא, זה שמאחורי ההגה מרגיש מיושן ומסורבל יותר. הוא יכול להציג מפת ניווט בין שני השעונים - פיצ'ר מעולה כשלעצמו - אבל כדי לעשות בדיוק את זה צריך לנבור בתפריטים בצג המרכזי. בנוסף, אי אפשר, או שלא הצלחתי (ואני לא בדיוק טכנופוב) לשנות את התצוגה מתחת למחוונים למשהו שהוא לא "קילומטראז' מהתדלוק האחרון" וכדי לקבל תמונת מצב על צריכת הדלק צריך להיכנס לתפריט דרך כפתורי השליטה שעל ההגה.

אדוני השר

כן, אני יודע, זאת קלישאה לעוסה. אבל אין מה לעשות, כשזה נכון, זה נכון. תא הנוסעים של ה-S90 נעים, מרווח ונוח להפליא. המושבים נפלאים, משלבים בין תמיכה, אחיזה ורכות, תנוחת הישיבה מושלמת עם טווח מאוד רחב של כיוונים למושב (חשמלי) ולהגה (ידני) עם זכרונות למושבים ולמראות הצד המתכהות (כולן). אפשר למצוא תנוחה שתתאים כמעט לכל מצב, החל מישיבה נמוכה וספורטיבית עם ההגה קרוב לחזה ועד תנוחה גבוהה עם הגה רחוק בפוזה נינוחה. היה יכול להיות נחמד עם ההגה היה יכול לעלות עוד טיפ-טיפה למעלה, אבל זה לא כזה ביג דיל.

המרווח במושבים האחוריים מצוין. אבל קשה לצפות למשהו אחר ממכונית עם בסיס גלגלים של כמעט 2.9 מטר. למרות הגג המשתפל בחלקו האחורי של תא הנוסעים, גם מאחור לא חסר מקום לראש לנוסעים בגובה ממוצע. תא המטען, כצפוי ממכונית סדאן גדולה וארוכה, גדול. אבל פתח ההעמסה - גם הוא כצפוי - קטן ולא מאוד נוח. תא המטען עצמו מאוד ארוך ואם אתם לא שחקני NBA יהיה לכם קשה להוציא ממנו דברים שגלשו קדימה.

ולוו S90 נמכרת בישראל בארבע גרסאות. שני מנועים - T5 ו-T6, שניהם בנפח 2.0 ליטר. החלש יותר מקבל מגדש טורבו ומפיק 254 כ"ס ו-35 קג"מ והחזק מוסיף גם מגדש על ומחלץ מארבעת הצילינדרים לא פחות מ-320 כ"ס ו-40 קג"מ של מומנט. את כל אחד מהמנועים תוכלו לקבל בשתי רמות גימור - מומנטום הבסיסית ואינסקריפשן המאובזרת.

המחירים של ה-S90 מתחילים ב-400,000 שקלים לגרסת ה-T5 ו-440,000 ל-T6 ברמת גימור מומנטום, ועולים ל-460,000 ש"ח (T5) ו-500,000 ש"ח (T6) לרמת גימור אינסקריפשן. נמוך בכמה עשרות אלפי שקלים ביחס למתחרות. אבל כהרגלם של וולוו, המחירים הנמוכים לא אומרים שאתם מוותרים על אבזור. כבר ברמת הגימור הבסיסית מציעה ה-S90 חבילת בטיחות כמעט מלאה, וחסרות רק ניתור שטחים מתים עם התרעת תנועה חוצה ברוורס, והכנה לפגיעה מאחור (מתיחת חגורות הבטיחות והסטת משענות הראש) שמתווספות בגרסה הבכירה.

מאידך, בכל הנוגע לאבזור נוחות ההבדלים בין רמות הגימור די גדולים וכוללים בין היתר תאורת לד מלאה, וילונות וחלונות אחוריים כהים, ובעיקר מתלי אוויר. מה שהופך את הגרסה הבכירה למשתלמת יותר. אם לא בשביל כל שאר האבזור, אז לפחות בשביל בולמי האוויר שהופכים אותה לנוחה יותר, שכן עם בולמי הברזל שהגיע רכב המבחן היא לא הייתה מספיק נינוחה על שברים חמורים במהירויות נמוכות.

לגמרי לבד

אחד הדברים שעליהם וולוו כחברה שמה את הדגש החזק ביותר הוא הבטיחות ויכולות הנהיגה האוטונומית של המכוניות שלה. וה-S90 מדגימה את היכולות האלה בצורה לא פחות ממדהימה. נכון להיום, ה-S90 מתהדרת בציוני הגנה על מבוגרים (95%) ובטיחות אקטיבית (93%) הגבוהים ביותר שנבחנו עד היום במסגרת מבחני EuroNCAP בשנת 2017. גם בשקלול הסופי היא מקבלת את מירב הנקודות, מה שהופך אותה, בינתיים לפחות, למכונית הבטוחה ביותר שנבחנה. 

את הצד הפאסיבי, למרות שזה נראה לי כמו אחלה רעיון באותו רגע, החלטתי שלא לבדוק. אבל החלק האקטיבי של ה-S90 הוא השוס האמיתי. בעזרת מערכת ה-Pilot Assist שלה, היא מסוגלת לנהוג את עצמה לגמרי לבד, בלי שום התערבות של הנהג, במהירויות של עד כ-40 קמ"ש. גם במהירויות גבוהות יותר היא יכולה לעשות כמעט הכל לבד (למעט מעבר נתיב) אבל שם היא דורשת שתהיו קשובים ותחזירו את הידיים להגה, לפחות בשביל הפרוטוקול, פעם בכמה שניות.

ולמרות זאת, נראה שוולוו השיקו את ה-S90 בערך שנה-שנתיים מאוחר מדי. כי היום כבר משווקות בישראל מרצדס E קלאס וב.מ.וו סדרה 5. למרות שציוני הריסוק שלהן נופלים משל הוולוו (ה-E נבחנה בשנה שעברה ומאז הוקשחו הדרישות), הן יכולות לעשות את כל הדברים שעושה ה-S90, ואפילו קצת יותר (מעבר נתיב ב-E וכשירצה המחוקק חניה מהשלט בסדרה 5). הן אמנם עולות לא מעט יותר, אבל עצם זה שבוולוו האופציות האלה בכלל אינן קיימות מורידות לה נקודות.

כשמפסיקים להתנהג כמו טמבלים ולצעוק "תראי, אמא! בלי ידיים" בקולי קולות, ואשכרה מתחילים לנהוג כמו בני אדם בוגרים, מגלים מהר מאוד איפה וולוו שמו את רוב המאמצים שלהם - לא בסחיטת אדרנלין. ה-S90 מכונית מאוד מרגיעה בנסיעה יומיומית, אבל קשה להגיד שהיא איזשהו עילוי דינמי.

היא נוחה, אבל פחות מהצפוי; היא חזקה, אבל בדיוק באותה מידה כמו המתחרות שלה; בידוד הרעשים מצוין אבל לא עולה על האחרות; ועל התנהגות ספורטיבית בכלל אין מה לדבר. ההגה קל, אפילו קל מדי, ואילם לחלוטין. השלדה מאוזנת אבל מורגש מאוד הכיול להתנהגות בטוחה ורוויית תת היגוי. וזה עוד מבלי שבכלל נגענו בגרסאות הפלאג-אין הייבריד של מרצדס וב.מ.וו, שמורידות את המחיר, מעלות את ההספק, ומאריכות את רשימות האבזור.

 

טיימינג זה עניין של תזמון

וולוו S90 מדגימה את אחד ממשפטי המפתח בעולם העסקים: "טיימינג זה הכל עניין של תזמון". היא מכונית מצוינת, מעולה, ומספקת בדיוק את החבילה שהייתם מצפים לקבל ממכונית סלון. היא נוחה, חזקה, שקטה ומאובזרת. ואם הייתי בוחן אותה לפני שנה וחצי, בערך כשהושק ה-XC90 וליתר דיוק לפני שהושקו ה-E קלאס והסדרה 5 החדשות, המבחן היה נגמר בשורה "וולוו S90 היא מכונית נפלאה. לכו תקנו אחת".

העניין הוא שאני לא בוחן אותה לפני שנה וחצי. וה-E קלאס והסדרה 5 כן הושקו, ושתיהן מצליחות לעקוף את ה-S90 כמעט בכל פרמטר. אבל הן עוקפות את הוולוו גם בפרמטר התקציב, עם מחירים שגבוהים בעשרות אלפי שקלים, ושם מקבלים פחות כוח ופחות אבזור. בגרסאות הבנזין לפחות.

מה שהופך את ה-S90, למרות שהיא אינה מצליחה להתעלות על מתחרותיה בסעיפי ה"פרימיום" ואפילו נמצאת קצת מאחוריהן במה שנוגע ליכולות נהיגה אוטונומיות, לשחקנית התמורה למחיר של הקטגוריה. קצת כמו הסקודה של עולם הפרימיום. ובזה, בדיוק כמו סקודה, היא מכה את המתחרות שלה עד זוב דם.

מה אתם חושבים על וולוו S90? או על עתיד בו כל המכוניות אוטונומיות? הצטרפו לשיחה בפורום