סוזוקי קרוסאובר מול פיג'ו 2008 - מבחן השוואתי - קרב במשקל נוצה

סוזוקי קרוסאובר עבר מתיחת פנים שהכניסה אותו ל"עידן הטורבו" וזה תזמון מצוין לאמת אותו עם ג'יפון קטן אחר - פיג'ו 2008. אייל כרמי הצטרף לאודי עציון (ידיעות אחרונות) וזה מה שהוא חשב.

קרוסאובר. הרבה מילים נשפכו על הקטגוריה הזאת.

פירוש המילה קרוסאובר היא "הכלאה", חיבור" או "חציית גבולות". במקרה שלנו, זאת חציית הגבולות הברורים בין קטגוריות הרכבים.

הקרוסאובר נחשב כהכלאה בין "רכב פרטי" ל"רכב שטח", ורובם ממוקמים על ציר זה - קרוב יותר למכוניות הרגילות. עיקר ההבדל מסתכם במרכב המוגבה והמרובע, שמאפשר שדה ראייה רחב וכניסה קלה לרכב, בנוסף לעיצוב קשוח, תא מנוע מוארך ושבכה קדמית ישרה.

הפריחה האמיתית של הקטגוריה הזאת הגיעה בשנים האחרונות. היצרנים התחילו להבין שאנשים אולי רוצים מראה אגרסיבי של רכב שטח מסוקס אבל לא באמת צריכים ומוכנים לשלם על המכלולים הנלווים. סרן חי? 4X4? שלדת סולם? בשביל מה זה טוב? הרי אנחנו רק רוצים לעמוד מול בית הקפה השכונתי ולנפנף במחזיק המפתחות שלנו.

תנו לנו שופוני. אז היצרנים נתנו.

"...וירא העם כי טוב ויתלוננו: "מדוע אין גם קטנים?! למיליונרים תחשיבונו?" ויקשיבו היצרנים ויפנו לקטגורית הסופרמיני, ויגביהום ויקשטום בכרום ובפגושים מאיימים וצמיגי ענק, ויחככו ידיהם בהנאה למשמע הקופות הרושמות.."

בישראל מכירות הקרוסאוברים הולכות וגדלות, ולמעשה המגמה שנראית כרגע היא החלפת המכוניות המשפחתיות, בעיקר בקרב לקוחות פרטיים. ברבעון האחרון של 2016 עלו על כבישי ישראל יותר מ-30 אלף ג'יפונים קטנים ובינוניים - רבע משוק הרכב החדש כולו.

ניסאן ג'וק, רנו קפצ'ור, אופל מוקה, שברולט טראקס, סוזוקי קרוסאובר, פיג'ו 2008 וכו', אלו נציגי הקרוסאובר הקטנים.

בקטגוריה אחת מעל אנחנו נפגוש את הניסן קשקאי, קיה ספורטאז', יונדאי טוסון, מזדה CX5, פולקסווגן טיגואן ואחרים.

ובקומה הבאה נפגוש את האאוטלנדר, ניסן איקס טרייל, קיה סורנטו, פורד אדג' ועוד.

אפילו יצרני היוקרה נכנסו לקטגוריה (מרצדס, פורשה, אינפיניטי ורבים נוספים).

סוזוקי ופיג'ו שלחו לנו את נציגיהם לקטגוריה הזאת למבחן השוואתי וכבר במבט ראשון ראינו שאפשר להרגע. יש להם את זה!

רכב מוגבה? צ'ק!

מבט מפחיד בפנסים? צ'ק!

הרבה כרום ופגושים? אקסטרה צ'ק.

אבל שתי היצרניות ניגשו למלאכה עם תפיסות שונות שהולידו בתורם רכבים שאולי דומים חיצונית אך שונים בישום.

מכיר סוזוקי? (ס' זה לפני פ')

ניכר שסוזוקי השקיעו בעיצוב לפי הספר אבל כנראה מרוב שהם התאמצו הם טיפה פישלו.

הפגוש מעוצב נכון, יחידות התאורה גם, וכך גם שאר הרכב. אבל כשמחברים הכל ביחד נוצר משהו צורם לעין ברכב כזה קטן. במקום לייצר דולפין סוזוקי לקחו לוויתן שמאד מזכיר לי את זה שבלע את סבא ג'פטו והקטינו אותו במכונת צילום.

ככלל, נראה שהקו המוביל של סוזוקי שנוכח בכל מאפייני הרכב (ונפרט גם בהמשך) הוא פשטות. סוג של "ללכת על בטוח". להשאיר את המשתמשים בתחושת הרכב המשפחתי בעיצוב המקובל והמוכר.

"חבר'ה אל תדאגו. האוטו קצת גבוה ומאיים אבל לא התפרענו. תרגישו בבית".

פנים הרכב אפרורי, יפני טיפוסי. לוח שעונים סטנדרטי עם מד סל"ד, דלק וחום מנוע, בתוספת מסך קטן ואינפורמטיבי בסגנון גרמני, כפתור למחשב הדרך (שלא הצלחתי להבין איך לגרום לו לעבוד), מולטימדיה בהרכבה מקומית כמיטב מסורת יבואני ישראל, בקרת אקלים נפרדת ל-2 איזורים ובקרת שיוט עם מגביל מהירות.

לי אישית חסרו מאד כפתורי מענה/ניתוק שיחה על ההגה. 

בנוסף, הסוזוקי מצוידת בהנעה ופתיחת דלת ללא מפתח. נחמד.

הרכב מגיע עם רמת גימור אחת ויחידה, עם אפשרות לבחירה בין תיבה ידנית או אוטומטית.

בולטים בהעדרם פתחי מיזוג ליושבי השורה השניה, חיישני גשם, מראה אחורית מתכהה ותפעול אורות אוטומטי.

הפשטות ממשיכה עם חומרי הדיפון. הרוב המכריע הוא פלסטיק נוקשה שחור ונשרט בקלות. משענת היד מצופה עור כמו ההגה וידית ההילוכים. ניתן למשוך אותה לפנים אבל אז מתגלה תחתיה פלסטיק פשוט.

המושבים מאד נוחים, רחבים ומזמינים. גם מלפנים וגם ליושבים מאחור. התמיכה הצדית מצוינת וגם אורך המסעד לשם שינוי מצוין ותומך היטב בירכיים.

בכיסאות הקדמיים נוסף ריפוד אקסטרה לתמיכה בגב. אהבתי מאד. נותן ריכוך קל ותחושה של כרית ומאד נעים בנהיגה לאורך זמן.

הקרוסאובר מאד מרווח. למרות הממדים הקטנים בסיס הגלגלים הוא 260 ס"מ מה שמשאיר מרווח רגליים טוב לנוסעים מאחור. שם יכולים להתרווח בנוחות שלושה ילדים או שני מבוגרים. לשלושה מבוגרים יהיה מאד צפוף, בגלל מימד הרוחב הקטן וגם בגלל מנהרה מוגבהת שמונעת ישיבה נוחה לנוסע באמצע. ומאחר ובעיצוב קרוסאובר עסקינן, הגג רחוק מאד מראשי הנוסעים ומרחב המחיה מצוין מלפנים ומאחור.

תא המטען גדול, כ 440 ליטר, בעל שפת הטענה נמוכה ובמקרה הצורך ניתן לקפל את המושבים האחוריים לתוספת מטען.

בתחתית התא מסתתר גלגל חלופי רזה.

מידות הצמיגים מופרכות מעט לטעמי: 215/55R17

איך זה זז?

לא רע. לא רע בכלל למען האמת.

עם 140 כ"ס בזכות הטורבו, מומנט יפה של 22.4 קג"מ מ-1500 סל"ד, הסוזוקי לא צריכה להתבייש. רוצה כח? רק תלחץ!

המנוע מרגיש מלא עזוז כבר בלחיצה הראשונה ומזנק מ-0 ל-100 ב-9 שניות (מדידה אישית שלי.)

תיבת ההילוכים היא אוטומטית עם 6 הילוכים שעושה עבודה מצוינת. בנוסף יש פלאפים מאחורי ההגה להעברת הילוכים במצב ידני. נחמד, אבל עד כמה זה יהיה שימושי? אני לא יודע.

שוב ושוב מצאנו את עצמנו מאתגרים את הסוזוקי בכבישים שהוא לא נועד להם. או שמא כן?

אחיזת הכביש בקרוסאובר טובה וזוויות הגלגול מתונות מאד. ההגה קצת פחות. קל וכמעט ללא פידבק מצד אחד ועצבני במקצת מנגד. אבל התחושה הכללית היא טובה מאד, בטוחה מאד וצפויה מאד.

הטורבו עושה את שלו ועוזר מאד בהאצות במהירויות של 60-110 וזה משרה בטחון בעקיפות. למעשה המנוע זמין במלוא כוחו כמעט בכל סל"ד ומהירות.

המתלים רכים, נוחים מאד ומרשימים בנסיעה איטית עד עירונית אך כרגיל התשלום על כך הוא נדנודים מרגיזים בנהיגה בכביש המהיר. אבל זה לא נורא ואני חייב לציין שהקרוסאובר הפתיע אותי בנסיעה טכנית בכבישים מפותלים ותיפקד טוב מאד גם בתנאים ש 90 אחוזים מהרוכשים הפוטנציאלים לא יגיעו אליהם לעולם.

ובשטח? ובכן, לא נהגנו בשטח טכני אבל בשבילי קק"ל וקצת מעבר, כן. והסוזוקי אכלה אותם בלי שום בעיה ואפילו בכיף גדול כשהמתלים הרכים מוציאים את הישבן לטיולים ובתוספת בלם יד, הקרוסאובר יצא לסחיפות משעשעות ומעלות אבק.

צריכת הדלק אם תהיתם היתה כ-13 ק"מ לליטר בתנאים קשים יחסית ו-16.4 בנהיגה רגועה משולבת.

ואיך ה-2008 מבית האריות?

כבר ממבט ראשון אפשר לראות שהפיג'ו קטנה יותר בממדים החיצוניים מהקרוסאובר, ומעוצבת בצורה הרבה יותר הרמונית. יש לנו אריה אבל כאן הוא עוד צעיר.

קו מותניים שנמשך מאיזור המראות ועד לתא המטען, פסי גג בולטים ומדרכי רגל לאורך הרכב עם כיתוב "2008" בכרום מבריק וגדול. הפגושים לא מפלצתיים מדי וככלל, הרכב "זורם" הרבה יותר לעין. אפילו הגג הוא חלק מהעיצוב.

אתה פותח את הדלת ומבין שהגעת למשהו אחר. אם סוזוקי מנסים להישאר סטנדרטיים, הרי שפיג'ו מנסים בכל הכח להיות שונים.

ההגה קטן. אבל ממש. ומעליו מציץ עליך לוח שעונים בסגנון WALL-E, עצוב כזה. מסך המולטימדיה המקורי (תודה לאל) יושב מול העיניים ומתחתיו פתחי המזגן, ידית בלם היד נראית כמו לבנת חבלה שחורה והמושבים מאד נמוכים, תומכים ומזכירים מושבי ספורט. ולא סתם. אפילו משענות הידיים בדלתות בולטות כלפי חוץ במבנה גאומטרי מורכב.

משפט אחד על מיקום לוח השעונים והמולטימדיה: זה פשוט גאוני. בשניות הראשונות זה מציק אבל דקה או שתיים אחרי אתה מבין שזה בדיוק המיקום ללוח שעונים. כל האינפורמציה שאתה צריך יושבת לך בתחתית העין בלי שתזיז את הראש או את המבט למקום אחר. אדיר ובטיחותי.

רמת האיבזור שהגיעה עם רכב המבחן הייתה האמצעית, ACTIVE, וכללה בדומה לסוזוקי, בקרת שיוט עם מגביל מהירות, מולטימדיה מקורית עם בלוטות' וכפתורים למענה וניתוק שיחה בגלגל ההגה.

(אם שאלתם, אז לובינסקי הוכיחו שאפשר, והכניסו למערכת המקורית וויז ומצלמת רוורס)

איכות השמע עולה על הסוזוקי בכמה רמות, הרדיו עבד מצוין ומעבר לכל, זה גם נראה הרבה יותר טוב.

משהו נחמד ששווה לרשום: מערכת ה-Grip Control שאמורה לעזור בנסיעה בשלג/בוץ ודרכי עפר. מעין 4X4 לעניים. המערכת עובדת ע"י שליטה במנוע/גיר ובקרת המשיכה/החלקה, ובתאוריה - למרות ההנעה הקדמית בלבד – מונעת החלקת גלגלים ומסייעת. לא יצא לי לנסות אבל מסרטוני יוטיוב, זה עובד. ואם כך, זאת תוספת מעניינת מאד ששווה לבדוק.

כמו בסוזוקי, למרות המרכב הקטן יחסית, המושבים מלפנים ומאחור מרווחים, מרווח הרגליים זהה בשניהם אבל המושבים מאחור בפיג'ו דלים יותר בריפוד ומעט קצרים יותר.

גם כאן 2 מבוגרים או 3 ילדים ישבו בנוחות רבה. וגם כאן הגג הגבוה יחסית נותן תחושה מאווררת ונעימה. בניגוד לסוזוקי אין כאן מגש נפתח מגב הנוסע האמצעי.

הפיג'ו קצרה ב 15 ס"מ מהסוזוקי וזה מתבטא בתא מטען קטן יותר (350 ליטר לעומת 440) וגם מרווח הגחון קטן יותר (15 ס"מ מול 18 בסוזוקי). בתא המטען נמצא צמיג חלופי בגודל מלא.

ואיך זה נוסע?

ה 2008 שקיבלנו מגיעה עם מנוע 3 צילינדרים, 1200 סמ"ק בתוספת טורבו שמביא את כל העסק ל 110 כ"ס וכמעט 22 קג"מ שמושגים גם כן ב-1500 סל"ד. על משקל של 1100 ק"ג זה לא רע.

בהנעה הראשונה הייתי בטוח שמדובר במנוע דיזל. עצרתי, הסתכלתי על אודי במבט של "בחיאת מה קשור דיזל כאן, למה לא נתנו את הבנזין??" ורק כשהוא צחק הבנתי מה יש כאן.

המתלים מכוונים לצד הנוקשה ומשלמים על זה בכבישים משובשים במהירות איטית. הפיג'ו מתרסקת לבורות ומאחר שהבידוד לא מושלם, שומעים את הבולמים ובתוספת רעש המנוע זה לא נעים. מצד שני, בנהיגה מהירה יותר, הפיג'ו מתגמלת באחיזה מצוינת.

אז כן, המנוע רועש. ובהנעה הוא גם מקפץ כמו טרקטור. אבל לאחר כמה דקות כשמתרגלים (וצריך להתרגל - במיוחד כשעוברים מתא הנוסעים השקט יחסית של הסוזוקי) זה לא מפריע.

למה? כי פיג'ו מוכיחים (שוב) שהם יודעים לעשות מכוניות טובות.

ההגה נפלא. למרות שהוא חשמלי, יש לו משקל ופידבק טוב מאד. ואם נוסיף את עניין המתלים -  ה2008 נדבקת לכביש ונותנת ביטחון רב בפניות ובנהיגה מהירה. וזה בלט מאד בכל פעם שעברתי לסוזוקי ובחזרה.

ה 2008 חלשה יותר ומפסידה לקרוסאובר בכל תחרות. 0-100 קמ"ש, 60-100 קמ"ש וכל מה שמסביב. אבל מה - כיף לנהוג בה.

כמו הקרוסאובר, ה-2008 תעבור בשבילי קק"ל וקצת מעבר בלי שום בעיה, וגם היא תשתובב בשמחה אם רק תתנו לה ולמרות מרווח הגחון הנמוך יותר, לא הצלחנו לאתגר אותה בתנאי הנסיעה שלנו.

ה-2008 מגיעה עם צמיגים דו שימושיים, אולי כדי למקסם את התועלת של הגריפ קונטרול. אז בשטח זה נחמד אבל כמה כבר יבלו שם הבעלים הפוטנציאלים? בכביש לעומת זאת הצמיגים מרעישים ובעלי אחיזה נחותה. צריכת הדלק של ה-2008 היתה כ-13 ק"מ לליטר בנהיגה תובענית.

ומה בסוף?

וכאן אנחנו מגיעים למסקנות שמבחינתי די מפתיעות. כי אין כאן מנצחים ומפסידים.

הקרוסאובר וה-2008 ניגשים למשימה ב-2 דרכים שונות.

אם אתם בעלי משפחה, שמחפשים רכב סולידי, חזק, מרווח וחסכוני, וגם עם מקום למטען, ובא לכם קצת שינוי מהמשפחתית האפורה, לכו על הסוזוקי קרוסאובר ולא תתחרטו.

אבל אם אתם אוהבים לנהוג, אוהבים להיות שונים ולבלוט, ובמילים אחרות, אתם צעירים - לכו על ה-2008 בלי לחשוב פעמיים. העולם שייך לצעירים!

תוספות אחרונות ולא פחות חשובות.

בניגוד לסוזוקי, הפיג'ו מגיע בשלוש רמות גימור, ועם שלושה סוגי מנועים. במחיר התחלתי של 90 אלף שקלים (1.2 ליטר נטול טורבו ידני) ועד 130 אלף שקלים (1.2 טורבו אוטומט פרימיום), וישנה גם גרסה עם מנוע דיזל. מן הסתם אלו לא המחירים האחרונים ותוכלו למצוא הנחות במבצעי קניות שונים.

המבחן נערך בשיתוף אודי עציון, ואת המבחן שלו תוכלו לקרוא במוסף "ידיעות רכב" של ידיעות אחרונות.